8

בתי המשפט

פ 008235/03		בית משפט מחוזי באר שבע
13/09/2004	תאריך:	כב' השופטת ורדה מרוז	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	סמיון פבל
הנאשם

באת כוח המאשימה עו"ד דרנבוים אלכס הנאשם בעצמו ובא כוחו עו"ד תמיר מרום מתורגמנית לשפה הרוסית הגב' ג'ני שטורך

נוכחים:

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעובדות נשוא כתב האישום המתוקן בעבירה של ניסיון לביצוע שוד מזוין, לפי סעיף 403 סיפא לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

על פי המתואר בכתב האישום המתוקן, הנאשם ביקש ליטול מנהג מונית את כספו, אגב נסיעה עמו וזאת, באמצעות סכין שהצמיד לפניו של נהג המונית באמצעותו ביצע ארבעה חתכים בפניו ועוד שני חתכים על ידיו של נהג המונית. בתום ביצוע המעשה, השליך הנאשם את הסכין ונמלט מהמונית מבלי שנטל דבר.

נהג המונית נזקק לטיפול רפואי בגדרו, החתכים שבפניו וידיו הודבקו.

2. הנאשם ביצע את העבירה, בהיותו ב"קריז", על רקע התמכרות קשה לסמים. מדובר בצעיר כבן 25, יליד ליטא, אשר עלה לארץ בשנת 98'. שרות המבחן התרשם, כי התמכרותו לסמים קשים, הינה רבת שנים, קשה ועמוקה.

3. הנאשם נבדק, לבקשת סנגורו, על ידי הפסיכיאטר המחוזי, אשר מצאו כשיר לעמוד לדין וכן קבע כי בעת ביצוע העבירה, היה אחראי למעשיו, כך קרוב לוודאי. עם זאת, הפסיכיאטר המחוזי הוסיף, כי מדובר בצעיר, המכור לסמים, בעל קווים אישיותיים אנטי סוציאליים וגבוליים.

הפסיכיאטר התרשם, כי הנאשם נטול רצון לשיקום או גמילה. שרות המבחן אף הוא סבר, כי הנאשם אינו בשל להליך גמילה. יתירה מזו, שירות המבחן התרשם, כי הנאשם התקשה ליטול אחריות בגין מעשיו, כמו גם התקשה להביע אמפטיה כלפי קורבנו. בנסיבות אלו, שרות המבחן העריך, כי קיימת סכנה מוחשית להישנות התנהגות התמכרותית ועבריינית ולפיכך, נמנע מהמלצה טיפולית והמליץ על הטלת עונש מוחשי.

4. התביעה עתרה להשית על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת, בהתחשב בחומרת העבירה ונסיבות ביצועה. התביעה הטעימה בטיעוניה, כי ציבור נהגי המוניות חשוף למעשי שוד וביזה ולפיכך, יש להחמיר בעונשיהם של נאשמים, המסכנים את שלומם וביטחונם של נהגי המוניות, למען בצע כסף.

5. הסנגור עתר להתחשב בגילו הצעיר של הנאשם ובעברו הנקי. כמו כן, הסנגור הטעים, כי הנאשם לא השלים את ביצוע העבירה ועזב את המונית מבלי ליטול דבר. עוד הוסיף, כי לאחר תקופת מעצר ממושכת, הנאשם הגיע לתובנה כי עליו לפתוח דף חדש בחייו ולשם כך, עליו להתמודד עם הליך הגמילה. בנסיבות אלו, הסנגור עתר להתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם ולא למצות עמו את הדין.

6. הנאשם נהג באלימות קשה ומסוכנת כלפי קורבנו, נהג המונית וגרם לו לחבלות של ממש. הוא ניצל את חולשתו של האחרון, את העובדה שהוא עושה למען ביתו ופרנסתו, תוך סיכון שלומו ובריאותו. בע"פ 9922/03 - מדינת ישראל נ' ריפא דזינטרס תק-על 2004(1), 1632, עמ' 1633, עמד בית המשפט העליון על החובה המוטלת על בתי המשפט להגן על נהגי מוניות באשר הם, באומרו:

"המערערים בחרו להם טרף קל, נהגי מונית הנוהגים ברכבם ללא הגנה והנתונים לחסדיהם של אנשים רעים המבקשים לפגוע בהם ולגזול את רכושם. המערערים הטילו אימתם על שני נהגי המונית האומללים, ואין-ספק בדעתנו כי יחלוף זמן רב עד שאלה יירפאו מאימי החוויה הקשה שעברה עליהם.

אכן, כל אחד ממעשי השוד נמשך שעות לא מעטות, ואין-צורך בדמיון מפליג כדי להבין ולהרגיש מה חשו שני נהגי המוניות שהמערערים היו לקורבנות להם. על רקע מעשיהם הקשים של המערערים מתגמדים שיקוליהם האישיים הקוראים לנו, אפשר, כי נקל עימהם בדינם או, למצער, כי לא נחמיר עימהם בדין."

לעניין זה, יפים גם הדברים שנאמרו בע.פ. 2620/93 פלוני נ. מ"י, פד"י מט' (3) עמ' 1:

"מעבר לכך, חובת בית המשפט הינה להגן על קורבנות העבירה. כשם שנאשם זכאי כי שיקומו וצרכיו יילקחו בחשבון במסגרת שיקולי הענישה כך גם זכאים אלו העלולים להיפגע ממנו או מאחרים כמותו, להגנת בית המשפט. ככל שמעשיו של נאשם חמורים יותר, כך גם גובר הצורך לשים את הדגש על הגנת הקורבנות ".

 7. בהתחשב בשיקולים לחומרא ולקולא, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 48 חודשי מאסר לריצוי בפועל, בניכוי תקופת מעצרו של הנאשם מיום 9/11/03.

ב. 18 חודשי מאסר על תנאי לתקופה בת 3 שנים והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור

עבירה שיש בה אלימות מסוג של פשע.

זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.

ניתן היום כ"ז באלול, תשס"ד (13 בספטמבר 2004) במעמד הצדדים.

ו. מרוז - שופטת