בתי המשפט
|
|
|||
|
פ 008179/02 |
בית משפט
מחוזי באר שבע |
||
|
|
|||
|
30/10/2003 |
תאריך: |
כב'
השופט יוסף אלון |
בפני: |
|
|
בעניין: |
||
|
ע"י
ב"כ עו"ד |
|
||
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
|
||
|
ע"י
ב"כ עו"ד |
|
||
1. ביום
23.2.03 הורשע הנאשם עפ"י הודאתו בכתב האישום המתוקן [בשנית] בביצוע המעשים
והעבירות דלהלן:
ביום
2.10.02 סמוך לשעה 15:45 ניגש הנאשם אל בן דודו-המתלונן בפתח בית ספר לנהיגה בבאר
שבע ודרש ממנו באיומים כי יתן לו 1000 ₪. המתלונן סירב, הנאשם תפס בחולצתו ודרש
שנית כי יתן לו 1000 ₪ ואנשים שהיו במקום הפרידו בין השניים.
45 דקות
לאחר מכן חזר הנאשם לאותו המקום, קרא למתלונן שיגש אליו, שלף סכין מכיסו ודקר אותו
ברגלו ובידו ונמלט מהמקום.
כתוצאה
מאותה דקירת סכין נזקק המתלונן לטיפול רפואי.
שבוע לאחר
מכן התקשר הנאשם לחברתו הקטינה וביקש ממנה כי תספק לו אליבי כוזב אצל חוקרי המשטרה
בכך שתשקר להם ותספר כי ביום הדקירה הנ"ל היה יחד עמה משך כל שעות אותו הארוע.
בשל מעשיו
אלה הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן – דהיינו – פציעה בנסיבות
מחמירות לפי סעיף 334 ו-335 (א)(1) לחוק העונשין, דרישת נכס באיומים לפי סעיף 404
לחוק העונשין והדחה בחקירה לפי סעיף 245 (א) לחוק הנ"ל.
2. לבקשת
הסנגור הוריתי על עריכת תסקיר מבחן אשר הגשתו לביהמ"ש ע"י שרות המבחן
נתעכבה שוב ושוב עד ליום 7.10.03. באותו היום ביקש הסנגור להוסיף ראיות לעניין
העונש וטיעוניו הושלמו בישיבת 9.10.03.
מתסקיר
המבחן ומדברי הסנגור עולים פרטי הנאשם ונסיבותיו כדלהלן:
הנאשם
בן 24, רווק ומשפחתו גרה ברהט.
למשפחת
הנאשם סכסוך ארוך עם משפחת המתלונן והוא העומד ברקע האיומים והחבלה החמורה שביצע
כלפיו.
אין
לנאשם עבר פלילי. הוא סיים 7 שנות לימוד ומאז מסייע לפרנסת המשפחה.
בשנת 2001
התגייס לצה"ל אך שוחרר עקב בעיית בריאות חודשים ספורים לאחר שהתגייס.
משפחת
הנאשם, הוריו ועשרת אחיו חיים במצוקה והקשר המשפחתי רופף.
לדברי קצין
המבחן הסביר הנאשם הרקע לעבירות שביצע בסכסוך המשפחות שבין משפחתו למשפחת המתלונן
ובתחושת השפלה שחש מצד המתלונן כלפיו.
הנאשם, וכן
הסנגור בטיעוניו, אמרו כי שלושה חודשים לאחר ביצוע מעשי הדקירה והאיומים נערכה
סולחה בין המשפחות.
קצינת
המבחן מתרשמת מחוסר נכונותו של הנאשם לשתף פעולה עם שרות המבחן במסגרות טיפוליות
ומדפוסים של התנהגות אלימה האצורים בו והיא נמנעת מהמלצה טיפולית או אחרת בעניינו.
הסנגור
בטיעוניו לעונש מדגיש את סכסוך המשפחות כמניע למעשי הנאשם, את הסולחה שנערכה
בינתיים בין המשפחות, את עברו הנקי מפלילים של הנאשם, את העובדה ששהה שבועיים
במעצר ומאז הוא נמצא במעצר בית בבית אחותו [זה למעלה משנה], את הפציעה הקלה שנגרמה
למתלונן, את נסיבות המצוקה בהן מצויים הנאשם ומשפחתו, את העובדה שהתנדב לשרת
בצה"ל ואת הודאתו באשמה.
ב"כ
המאשימה מדגישה כנגדו את חומרת מעשה החבלה והדקירה שביצע הנאשם במתלונן-הקטין בן
ה-17, את העובדה שאותה דקירה בסכין היתה מתוכננת ויזומה ונעשתה פחות משעה לאחר
שניסה להוציא מהמתלונן באיומים סכום של 1000 ₪, וכן את העובדה שלאחר כל אלה הדיח הנאשם את חברתו הקטינה לספק
לו אליבי של שקר.
נוכח כל
אלה מבקשת היא כי יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל שיהיה בו להרתיע את הנאשם ולהוות
מסר מרתיע לעבריינים פוטנציאליים בתחום זה של שליפות הסכין ונעיצתה ביריבים לויכוח
או לריב.
3. אכן,
יותר ויותר פוגשים אנו בתופעה מדאיגה וקשה זו של האוחזים בסכינים ככלי וכאמצעי
ליישוב סכסוכים, ויכוחים או סתם היתגרות.
התוצאות
הנודעות מדי פעם למעשים אלה יכול ויהיו מחרידות.
פעמים
רבות נקבע בפסיקת בתי המשפט כי תופעה זו ונגע זה דורשים התייחסות עונשית של ממש.
אכן,
הדקירה שדקר הנאשם את המתלונן כוונה וננעצה בגפיו לא סיכנה את חייו והסתיימה
בפציעה שאינה חמורה במיוחד.
ברם,
עצם שליפת הסכין ע"י הנאשם ודקירת המתלונן בה – זאת לאחר שהנאשם חזר למקום
הימצאו של אותו מתלונן זמן לא רב לאחר שניסה לדרוש באיומים סכומי כסף ממנו – מותירה
מעשה זה בתחום החומרה.
משמצרפים
אנו לכך את עבירת דרישת הנכס באיומים שקדמה לכך ואת הדחת הקטינה לעדות שקר שעבר
לאחר מכן – בפנינו התנהלות רצופה של אלימות, בריונות ופריעת חוק.
אל
מול אלה יש לשקול לקולת העונש את עברו הנקי מפלילים של הנאשם, את הודאתו באשמה ואת
יתר הנסיבות האישיות שפורטו בתסקיר שרות המבחן ובטיעוני הסנגור.
4. לאחר
ששקלתי הטענות והטיעונים לעונש אלה מול אלה – ומתוך החומרה הנדרשת בהתייחסות
לעבריינות הסכין הנשלפת והננעצת סתם כך באמצע היום ברחוב ראשי במרכז העיר – אני
מחליט לגזור על הנאשם את העונשים דלהלן:
א. מאסר
לתקופה של 10 חודשים, וזאת בניכוי 16 הימים ששהה במעצר.
ב. מאסר
על תנאי של 12 חודשים והתנאי הינו שלא יעבור משך שלוש שנים מיום שחרורו עבירת
אלימות שהינה פשע.
הודעה לנאשם זכות הערעור.
ניתנה היום ד' בחשון, תשס"ד (30 באוקטובר 2003)
במעמד ב"כ
המאשימה עו"ד עטר ובמעמד הנאשם וב"כ עו"ד אלגרינאווי.
|
יוסף אלון – שופט |
הסנגור:
בדעת הנאשם
לערער על חומרת עונשו.
לאור זאת
ולאור תקופת המאסר שנגזרה עליו, אבקש לעכב את ביצוע המאסר.
עו"ד
עטר:
לנוכח
העובדה שמדובר בתקופה מאסר קצרה אנו מסכימים לעיכוב.
כיום תנאי
השחרור בערובה הם הפקדת 1000 ₪ וערבות עצמית ע"ס 20,000 ₪, לדעתי יש להחמיר
בתנאי הערובה כדי להבטיח התייצבותו להממשך הדיונים אם יוגש ערעור ולריצוי המאסר.
הסנגור:
הנאשם
התייצב לכל הדיונים עד כה, אין לו עבר פלילי פרט לעבירה זו והוא בתנאים מגבילים של
מעצר בית עם פיקוח ערב.
מבקשים
להשאיר התנאים בעינם.
לבקשת הסנגור, ובהסכמת המאשימה אני
מעכב את תחילת ריצוי המאסר לתקופה של 45 יום מהיום.
הנאשם יתייצב לתחילת ריצוי מאסרו
ביום 15.12.03 שעה 09:00 בפני הקצין התורן של תחנת המשטרה בבאר שבע, אלא אם כן
ביצוע המאסר יעוכב פעם נוספת בהחלטה שתינתן בהחלטה של הערעור.
אני מורה כי כל תנאי השחרור בערובה
בהם משוחרר עתה הנאשם יעמדו בתוקפם כל עוד לא ישונו בהחלטה אחרת.
ניתנה
היום ד' בחשון, תשס"ד (30 באוקטובר 2003) במעמד הצדדים
|
יוסף אלון - שופט |