בתי
המשפט
|
פ 008145/98 |
בית משפט מחוזי באר שבע |
||
|
|
|||
|
19/01/04 |
תאריך: |
כבוד השופטת חני סלוטקי |
בפני: |
גזר דין
1. כתב האישום בתיק זה
הוגש לבית משפט זה עוד בשנת 1998 וניתנה בו הכרעת דין על ידי כב' השופטת כץ, אשר
הרשיעה הנאשם ביום 11.05.00 וגזרה את דינו ביום 28.09.00, (להלן: "ההליך
הקודם").
פסק
הדין בהליך הקודם בוטל על ידי בית המשפט העליון בהסכמת הצדדים, ובית המשפט העליון
הורה כי העניין יחזור לבית משפט זה (בהרכב אחר) שידון על פי כתב האישום המקורי.
התיק הנדון הובא, איפוא, בפני
והוחל בו מחדש.
2. הנאשם הורשע בשנית,
לאחר שמיעת הראיות, בעבירת הריגה – עבירה
לפי סעיף 298 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:
"החוק").
העובדות
המקימות את העבירה הנ"ל הן כי ביום 01/05/98, בשעה 13:00 לערך, נהג הנאשם
ברכבו בדימונה.
בהגיע
הנאשם לעקומה שמאלה איבד שליטה ברכב, סטה לימין, עלה על שפת המדרכה הימנית, סטה
שמאלה ופגע ברכב שהגיע ממול.
כתוצאה
מהתאונה, נהרג מיכאל פרנקל שישב ברכב הנאשם. כן נפגעו באופן קשה שני ילדים שהיו
ברכב הנאשם בעת התאונה והנאשם אשר נפגע באופן קל.
הנאשם נהג ברכב במצב של שכרות קשה,
כשנמצא בדמו 132 מ"ג אחוז אלכוהול בעת התאונה ועל כן, נפגעה יכולתו לנהוג
ברכב כראוי ולשלוט ברכב. כתוצאה מכך איבד השליטה ברכב, סטה ימין ושמאל בנהיגה
מהירה וגרם לתאונה על תוצאותיה הקטלניות.
3. כבר
בהליך הקודם וגם בהליך שבפני, הוגשו תסקירי שירות המבחן. מהתסקירים עולה, כי
הנאשם, יליד 1954 נשוי ואב לילדה בת 11. הוא עלה ארצה ממדינות חבר העמים, לפני
למעלה מ- 10 שנים. הנאשם השתלב בארץ במסגרות תעסוקה שונות במקצוע החשמלאות, אולם
מאז התאונה, איננו עובד בשל הפגיעה במצבו הבריאותי.
שירות
המבחן התרשם, כי הנאשם בעל אינטליגנציה גבוהה, יכולת ורבלית טובה וערכי תפקוד
נורמטיביים. מאז התאונה ובעקבותיה נפגע תפקודו במישורי חייו השונים והוא נמצא
במצוקה רגשית עמוקה. אצל הנאשם הופיעו סימפטומים פוסט טראומטיים המלווים ברגשי
אשם, הלם, ייאוש ומחשבות אובדניות בשל כך שנטל חיי אדם, והוא נמצא (נכון לשנת 2000
, עת כתיבת תסקיר זה) במצב של דכאון כרוני.
הרופאים
שטיפלו בנאשם, ואשר שירות המבחן היה עימם בקשר, התקשו להעריך את ההשלכות האפשריות
על הנאשם במקרה של מאסר, אולם לא שללו אפשרות של החמרת מצבו הנפשי שיוביל לנסיון
אובדני.
נוכח חומרת העבירה מחד, ומצבו הרגשי
הקשה של הנאשם ורגשות האשם שהוא חש מאידך, התלבט שירות המבחן בנוגע להמלצתו. אולם,
לאור קשייו של הנאשם להתמודד באופן נוקב עם הנסיבות שקדמו לתאונה, מצא שירות המבחן
שלא יוכל לשלבו בתהליך טיפולי וסבר שאם יגזר על הנאשם עונש של מאסר בפועל רצוי
שמאסר זה לא יהיה ממושך.
מהתסקיר האחרון שהוגש ב- 12/03 עולה,
כי הנאשם עדיין סובל ממצב רגשי קשה בשל מכלול של גורמים כגון מצבו הבריאותי
הבעייתי, הקשיים הנפשיים הפוסט טראומתיים, קשיים במישור הכלכלי ובעיות אישיות
הפוגעות באיכות חייו הזוגיים.
קצין המבחן התרשם מכנות דבריו של
הנאשם ומרצונו להשתלב בקבוצה טיפולית.
לדברי קצין המבחן, הנאשם חושש
מהאפשרות שיוטל עליו עונש מאסר, אפשרות המעוררת בו תחושות קשות של אי שקט
וחרדה.
קצין המבחן לא התרשם משינוי משמעותי
בעמדותיו של הנאשם ביחס לאחריותו לתוצאות התאונה בגינה נפתחו ההליכים המשפטיים
כנגדו ולכן, אין הוא רואה נימוק לשינוי ההמלצות הקודמות.
4. ב"כ המאשימה
בטיעוניו לעונש, מבקש להשית על הנאשם עונש מאסר ממושך ולפסול את רישיון הנהיגה שלו
לצמיתות. לטענת ב"כ המאשימה, יש לראות את מעשיו של הנאשם בחומרה רבה, שכן הוא
נהג בשכרות, כשילדים שאינם חגורים בחגורות בטיחות ברכבו, ובנהיגתו סיכן עוברי דרך
וגילה חוסר איכפתיות לחיי אדם.
לדבריו, בתיק כגון זה אין ליתן משקל
לתסקיר החיובי שהוגש בעניינו של הנאשם, שכן על העונש להיות מבוסס על מידת הרשלנות
והערך של קדושת החיים.
עוד
הוסיף התובע, כי לאחרונה מתרבים מקרי תאונות הדרכים שנגרמים עקב נהיגה בשכרות ועל
כן על בית המשפט להטיל עונשים מרתיעים, במיוחד כשבעיניננו המדובר בכמות אלכוהול
גבוהה במיוחד, כמעט פי שלושה מהמותר.
לטענת
ב"כ המאשימה, עבר הנאשם עבירה נוספת של נהיגה במהירות מופרזת לאחר התאונה,
דבר המצביע על אופיו.
ב"כ
המאשימה, הגיש אסופת פסקי דין, שיש בהם לטענתו, כדי לתמוך בטענותיו.
ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש, מבקש
לנקוט במידת הרחמים, ולא לפגוע בנאשם מעבר למה שנפגע עד עתה ולא להכניסו מאחורי
סורג ובריח.
עוד מוסיף הסניגור, כי אין אח ורע
לחומרת העונש של חמש שנות מאסר שהטילה כב' השופטת כץ על הנאשם ולא בכדי, מאחר ולא
הוצגה אז בפני בית המשפט מלוא היריעה.
לטענת הסניגור, יש להתחשב בחלוף הזמן
מאז ביצוע העבירה לפני כשש שנים. בתקופה זו עבר הנאשם עינויי דין קשים וסבל ממצב
פיסי ונפשי קשה לאין שיעור. לדבריו, המדובר באדם נורמטיבי בעל משפחה נורמטיבית
שביום אחד, חרב עליהם עולמם.
הסניגור מציין, כי מתוך התסקירים עולה
ההתרשמות העמוקה של קציני המבחן השונים, לגבי הכנות וחוסר המניפולטיביות מצדו של
הנאשם וקיימת התרשמות של מצב נפשי חמור ונמשך של דיכאון, סיוטים, לעיתים הפרעות
באכילה ובנוסף סובל הנאשם ממצב רפואי לקוי .
הסניגור הגיש אסופת פסקי דין, שיש בהם
לטענתו, כדי לתמוך בטענותיו.
גם הנאשם ביקש לומר דברו בפני.
הנאשם
הביע את צערו על קרות המקרה ועל אובדן חיי אדם. הוא ציין כי מצבו הנפשי והפיזי בכי
רע ולכן אינו מסוגל לחזור לשיגרת חייו התקינה.
5. כאמור
לעיל, נהג הנאשם בעת התאונה במצב של שכרות קשה, כאשר על פי הבדיקה המעבדתית של
דגימת דמו, כמות האלכוהול בדמו בעת התאונה היתה של 132 מ"ג אחוז אלכוהול,
דהיינו, כמות של כמעט פי שלושה מכמות האלכוהול שדי בה, על פי סעיף 62(3) לפקודת
התעבורה, כדי לצאת ידי חובת הוכחתה של השכרות.
בע"פ
5002/94, ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט 151(4),נדון
ערעורו של מערער שהורשע בהריגה לפי סעיף 298 לחוק בנהיגה בזמן שיכרות, נהיגה בזמן
פסילה ונהיגה ללא ביטוח. לעניין השיכרות קבע בית המשפט העליון,מפי כב' השופט קדמי,
(בעמ' 163)
כדלקמן:
*
""שכרות" - כפי שידוע לכל בר-בי-רב - פוגעת ביכולתו המנטאלית של
השיכור: היא מערפלת את הכרתו ומונעת ממנו להעריך נכונה את המציאות, ובדרך זו שוללת
ממנו את היכולת לקיים שיקול-דעת ראציונאלי ולכוון את התנהגותו על פיו. אדם השותה
משקה אלכוהולי מוחזק כמי שמודע להשלכה הצפויה מכך על יכולתו המנטאלית, ואין כמוהו
מיטיב לחוש בפעמיה שלהשכרות הבאה בעקבות השתייה ומשתלטת עליו.";....
סיכומם של
דברים: חזקה על המערער, כי בעת ששתה את המשקאות האלכוהוליים - שהביאוהו לכלל מצב
השכרות הכבדה שבו היה נתון בשעת התאונה - היה ער ומודע להשלכות שתהיינה לכך על
יכולתו המנטאלית סמוך לאחר מכן; ומשהחליט לנהוג במכונית, על אף כמות האלכוהול
ששתה, יש לראותו כמי שנטל על עצמו ביודעין סיכון של אפשרות ממשית של פגיעה בחייו
או בשלמות גופו של אחר תוך גילוי אדישות או קלות דעת, כמשמעותם בסעיף 20 לחוק
(כנוסחו לאחר תיקון מס' 39 לחוק זה)".
בית המשפט
העליון לא מצא לנכון להקל בעונש של שש שנות מאסר לריצוי בפועל שגזר עליו בית המשפט
המחוזי שכן, כדבריו -
"תופעת
השכרות הולכת ומתרחבת לאחרונה, ולנוכח עומס התנועה בכבישים - על רקע המספר הגדל
והולך של כלי הרכב - שומה על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל
בדרכים, בהטלת עונשים משמעותיים על אלה המרהיבים עוז להסיע כלי רכב ברשות הרבים
כאשר שכרות מכרסמת ביכולתם לשלוט בהם".
דברים אלה
יפים גם בעיניננו, אף כי בעניינו של ירמיהו בן איסק הנ"ל, היה מדובר בעבירות
חמורות נוספות של נהיגה בזמן פסילה ונהיגה ללא ביטוח.
הנאשם ידע
שהוא נמצא במצב של שכרות גבוהה, כפי שעולה מהבדיקה המעבדתית ומיתר הראיות, כמפורט
בהכרעת הדין. הנאשם נטל על עצמו את
הסיכון ונהג ברכב במצב זה וגרם בפזיזותו למותו של נוסע ברכבו ולפציעתם של שני
ילדים שנסעו גם הם ברכבו של הנאשם.
אכן, שליחת
הנאשם למאסר היא בעלת השלכות קשות על חייו, אך מנגד ניצב האסון שהמית הנאשם על
משפחת המנוח.
בנסיבות
אלה ולאור מדיניות הענישה בעבירות מהסוג הנדון, אין מנוס מהטלת עונש מאסר בפועל
ממשי על הנאשם.
6. לזכות
הנאשם עומד עברו הנקי בפלילים ותפקודו הנורמטיבי עד לביצוע העבירה הנדונה.
אמנם,
הנאשם הוא זה שגרם לעינוי הדין שנגרם לו, שכן, כפי שהוברר ונקבע בהכרעת הדין, חוות
הדעת שהוגשו לבית המשפט העליון בתמיכה לערעור על פסק הדין בהליך הקודם היו מוטעות
ומטעות. אף על פי כן נראה שיש להתחשב בזמן שחלף מאז ביצוע העבירה, זאת לאור האמור
בתסקיר בדבר מצבו הנפשי הקשה של הנאשם במהלך כל השנים מאז.
כן שקלתי
לקולת העונש האמור בתסקיר, לפיו הנאשם חש תחושות כנות של צער בשל כך שקופחו חיי
אדם.
7. לאחר ששקלתי את
טענות הצדדים, אני דנה את הנאשם לעונשים כדלקמן:
א. אני
דנה את הנאשם ל – 2.5 שנות מאסר בפועל.
ב. אני דנה את הנאשם ל-
18 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים מיום שיחרורו, שלא יעבור עבירה בה הורשע או
עבירה לפי סעיף 304 לחוק או עבירה של נהיגה בזמן פסילה.
ג. אני פוסלת את
הנאשם מהחזיק רשיון נהיגה לתקופה של 15 שנה בניכוי ימי הפסילה מיום 20.05.98 עד
20.08.98 ומיום 25.2.99 עד ליום 14.7.01 ומיום 09.09.03 ועד היום.
זכות ערעור תוך 45 יום לבית המשפט העליון.
ניתן היום כ"ה בטבת, תשס"ד (19
בינואר 2004) במעמד הנוכחים
|
ח.
סלוטקי, שופטת |
ב"כ הנאשם:
אנחנו נבקש עיכוב ביצוע גזר הדין עד לגמר הליכי הערעור
בבית המשפט העליון. לגבי עונש המאסר בלבד. האירוע האחרון שקרה, מיד לאחר הטיעונים
לעונש, עבר הנאשם אירוע קרדיולוגי (לבבי), אושפז ביום 5.1.04, בבית החולים סורוקה,
אובחן כחולה קרדיאלי קשה, אושפז אחרי אירוע של איבוד הכרה ומאז ועד היום הזה, הוא
מטופל, הוא מחכה להמשך ההליכים הקרדיאלים. יתכן שהנאשם יצטרך לעבור צינתור ולאחר
מכן ניתוח לב.
מגיש מסמכים רפואים של הנאשם.
אני מבקש לאפשר לנאשם להיות מטופל ולהיות קרוב לבית
החולים סורוקה, ממילא הוא לא יוכל לקבל את הדברים האלה מאחורי סורג ובריח.
ב"כ המאשימה:
אני מתנגדת לבקשה.
עונש המאסר היה צפוי. תקופת המאסר שבית המשפט הטיל על
הנאשם הינה קצרה. אני אבקש שלא לעכב את המאסר. למיטב הבנתי מצבו של הנאשם בסדר.
אני מבקשת שינתנו הפקדות כספיות ושיוצא צו עיכוב יציאה
מהארץ.
מעכבת
ביצוע עונש המאסר עד ליום 4.3.04 בכפוף להוצאת צו עיכוב יציאה מהארץ והפקדת הדרכון
בקופת בית המשפט עד היום בשעה 15:00.
אם
לא יוארך עיכוב הביצוע על ידי בית המשפט העליון, על הנאשם להתייצב במועד הנ"ל
בשעה 08:00 בתחנת המשטרה בדימונה.
ניתנה
היום כ"ה בטבת, תשס"ד (19 בינואר 2004) במעמד הצדדים
|
ח. סלוטקי, שופטת |