468

בתי המשפט

פ 008132/00		בית משפט מחוזי באר שבע
27/12/2004	תאריך:	כבוד השופטת רויטל יפה-כ"ץ	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נגד
	1. צחי בן אור – הותלו ההליכים 2. אריאל בן אור - נדון 3. אהרון לוי
הנאשמים

גזר דין לנאשם מס' 3

1. כנגד הנאשם מס' 3 (להלן: "הנאשם") ושניים אחרים הוגש כתב אישום, אשר ייחס להם ביצוע עבירת שוד מזויין ועבירות נלוות. לאחר שמיעת מרבית הראיות, כשנותר עד הגנה אחרון, אשר אמור היה להעיד מטעם הנאשם מס' 1, נעלם הנאשם מס' 1 ונסיונות המדינה לאתרו עלו בתוהו. לפיכך, ולאחר דחיות רבות, הותלו ההליכים כנגד הנאשם 1, ונתנה הכרעת דין בנוגע לנאשמים האחרים. בהכרעת הדין זוכה הנאשם מס' 2, מחמת הספק, מביצעו עבירת השוד, והורשע בעבירות הקשורות לרכישת רכב גנוב וזיופו, לפי סעיפים 413 יא ו- 413 ב' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"). דינו נגזר בנפרד עוד בתאריך 14/10/04.

בהכרעת הדין הורשע הנאשם הן בביצוע עבירת השוד המזויין והן בעבירות האחרות הקשורות בעבירה זו, וזוכה מביצוע העבירות הקשורות ברכב, בהן הורשע הנאשם מס' 2.

2. קבעתי בהכרעת הדין, כי הנאשם, ביחד עם שניים אחרים הגיעו לביתו של מיכאל שביט שבב"ש בתאריך 13/11/00 בסמוך לשעה 09.30 . שניים מתוך השלושה, התפרצו לתוך בית המשפחה – שעה שהיו בדירה חברתו לחיים של מר שביט הגב' אנג'ליקה פופה, עוזרת הבית הגב' נוסיה שטיירמן ושתי בנותיו של מר שביט עם חברה נוספת. השניים הציגו עצמם כשוטרים, באמצעות כובעי משטרה ותעודות מנוי, ולאחר שפתחו להם את דלת הבית הם התפרצו פנימה. האדם השלישי המתין אותה עת מחוץ לבית, "כשומר".

אחד מתוך השניים שנכנסו לדירת משפחת שביט, הצמיד סכין יפנית לצווארה של אנג'ליקה, הורה לה לעזוב את הטלפון, שבאמצעותו ניסתה להזעיק עזרה, וציוה עליה לשכב על הריצפה. השניים השכיבו את אנג'ליקה על הריצפה, כבלו את ידיה באזיקון וסתמו את פיה בסרט דביק.

כך גם עשו לנוסיה, העוזרת: הם בעטו בה, הורו לה לשכב על הרצפה, כבלו את ידיה וסתמו את פיה בסרט דביק. כשהתלוננה שהכבלים כואבים לה, היכו אותה בגב ואמרו לה לשתוק.

לאחר מכן שבו השניים אל אנג'ליקה, הצמידו סכין יפנית לפניה ואיימו עליה, כי אם לא תגיד להם איפה נמצא הכסף בבית – יוציאו את עיניה. אנג'ליקה טענה שאינה יודעת, ואז היכו אותה וגרמו לה לחבלות של ממש.

השניים ערכו חיפוש בבית, גנבו מתיקה של אנג'ליקה 650 ₪, סוללה לטלפון סלולרי ומפתחות – ואז, תוך כדי החיפוש בדירה, קיבלו שיחה למכשיר טלפון נייד שהיה ברשותם, ומיד נמלטו מהבית דרך החלון האחורי.

הנאשם הצליח להמלט למרות מרדף משטרתי, ונכנס לחצרה של הגב' דניאלה ספר בב"ש. הנאשם הציע לגב' ספר כסף תמורת סיועה להתחמקותו מהמשטרה, ומשסרבה – ברח הנאשם משם, ונלכד רק מספר ימים אחר כך.

במהלך המרדף אחרי הבורחים, השאירו השודדים תיק שחור ובו ציוד רב, כולל מסמכים גנובים כגון תעודת זיהוי שנגנבה בתאריך 19/8/99 מיחזקאל בליישטיין, רשיון נהיגה שנגנב מאבי מור בתאריך 26/4/00, פנקס שיקים שנגנב מירדנה חזן בתאריך 6/1/00, ורשיון נהיגה שנגנב מחיים תדמור ב- 18/7/00. יש לציין, כי בתוך התיק הנ"ל נמצאו טביעות אצבע של הנאשם.

לאור כל זאת, הורשע הנאשם בביצוע עבירה של שוד מזויין לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, עבירה של שבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק העונשין ו- עבירה של קבלת רכוש גנוב שהושג בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין.

3. לנאשם שתי הרשעות קודמות. הראשונה, משנת 1997 בגין שורה ארוכה של עבירות מרמה ושבוש מהלכי משפט שבוצעו בשנת 1993. בתיק זה נדון הנאשם ל- 3 חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ולמאסר על תנאי. הרשעתו השניה של הנאשם הינה מ- 10/12/03, וזאת לאחר שבתאריך 1/5/03, בסמוך לשעה 04:40, ביצע כרית חול בלתי חוקית באזור הצפוני של אשקלון. היות ובאותה עת אמור היה הנאשם להיות במעצר בית (בגין התיק נשוא גזר דין זה) הוא הורשע, בנוסף לעבירה של כריה שלא כדין ו- גניבה, גם בעבירה של הפרת הוראה חוקית. במסגרת הסדר טיעון נדון הנאשם בתיק זה לכחודש מאסר בפועל, בחופף למעצר שכבר ריצה, לקנס בסך 8000 ₪ ולמאסר על תנאי.

4. במסגרת ראיותיו לעונש העיד הסניגור המלומד, עו"ד חימי, את חברו של הנאשם, מר אלו יוסף, אשר סיפר שהנאשם היה "מורעל" של הצבא – דבר שהיה חריג בין תושבי קרית מלאכי, וכי שיכנע בני נוער רבים להתגייס בעקבותיו לצבא. הנאשם היה בצעירותו, לדבריו, מודל לחיקוי לבני הנוער בקרית מלאכי, שם גדלו, ובשלוש השנים האחרונות עבד הנאשם אצלו, בבנית פרגולות בתחנות הצלה בחופי הים. לדבריו, "הנאשם 3 הוא נשמה טובה, הוא עובד טוב. מבחינת עבודה – חבל על הזמן".

כן הציג הסניגור, במסגרת ראיותיו לעונש, שורה של תעודות ומסמכים מתוכם ניתן ללמוד, כי בעת שהייתו במעצר (בתיק הנוכחי, בטרם שוחרר בתנאים) סיים קורסים שונים, ובעיקר ניתן ללמוד על תקופת הצבא של הנאשם, כששירת בצנחנים והיה אהוד ביותר על פקודיו ומפקדיו.

בנוסף המציא מסמכים בדבר נכותה של אמו (75%) ועוורנו של אביו.

5. במסגרת טיעוניו לעונש עמד התובע המלומד, עו"ד א. אדם, על חומרת מעשי הנאשם ועל החרדות המציפות את המתלוננות עד היום בעקבותיהם. חרדות אלה גם הניעו, לדבריו, את הגב' ספר "לשכוח" את כניסתו של הנאשם לחצרה.

לדברי התובע השילוב בין שלוש העבירות בהן הורשע הנאשם: שילוב של עבירות רכוש, אלימות קשה ו-הפרעה לסדרי השלטון והמשפט, מלמד, כי מדובר בעבריין מסוכן שיש לגזור עליו ענישה מחמירה.

אמנם, לדבריו, מדובר בעבירות שבוצעו לפני כ- 4 שנים, אך התיק נוהל במהירות הראויה תקופה ארוכה, ונשמעו עדים רבים ביותר. רק לאחר העלמותו של הנאשם 1 היה עיכוב של כשנה בתיק, ולכן, סבר שיש לתת לענין חלוף הזמן משקל נמוך בלבד בעת גזירת הדין.

לפיכך, ביקש התובע התובע להטיל על הנאשם מספר משמעותי של שנות מאסר, מאסר על תנאי, קנס כספי ופיצוי למתלוננות.

6. יש לציין, שהנאשם היה עצור בתיק זה כ- 10 חודשים, וזאת בין 21/11/00 ועד 11/9/01. לאחר מכן שוחרר ל"מעצר בית" מלא, ולבסוף הותר לו גם לעבוד.

7. במסגרת טיעוניו לעונש טען עו"ד חימי, בחן המיוחד לו, כי "נוכח קביעת ביהמ"ש הנכבד, הנאשם מרכין ראשו".

למדנו מטיעוניו של עו"ד חימי, כי הנאשם כבן 38, נשוי ואב לשלושה ילדים בני 12, 9 ו- 5.5. אשתו עקרת בית, אשר מוגבלת פיזית בשל פריצת דיסק ממנה היא סובלת.

עוד למדנו מהסניגור, שהנאשם נולד למשפחה מרובת ילדים בקרית מלאכי, אמו נכה ואביו עיוור, ולמרות הקשיים התגייס לצבא ושרת בצנחנים, שם שרת שרות קרבי, וסים כרס"פ. הנאשם גם שרת במילואים – עד שנעצרו חייו ברגע שנעצר

הסניגור ציין, ובצדק, שהנאשם לא היה הגורם להתארכותו של ההליך המשפטי, שכן ויתר על עדים לא רלבנטיים וחקירותיו היו ענייניות.

הסניגור הדגיש את הפן החיובי שבחיי הנאשם – איש משפחה שהרשעותיו הקודמות אינן מכבידות, שמעונין לחזור לחייו הרגילים מלפני מעצרו, עת עבד בחברה למכשירי פקסימיליה. מדובר, לדבריו, באדם נורמטיבי, שאין לומר נואש ממנו, ושעשה דברים חיוביים בחייו.

הסניגור גם ביקש, לאור העובדה שאין בהכרעת הדין הכרעה בשאלת חלקו של כל אחד ממשתתפי השוד, לצאת מתוך ההנחה שהנאשם לא היה הפעיל בחבורה, אלא, אולי, היה השומר בחוץ בלבד.

לכן, ביקש הסניגור להטיל על מרשו עונש מתון בלבד.

7. גם הנאשם אמר, במילותיו האחרונות, שהוא מרכין ראש לאור החלטת ביהמ"ש. יחד עם זאת ביקש, להתחשב בטוב שעשה בחייו, כשהשתתף כחייל קרבי בשתי אינתיפדות, גייס לוחמים לצבא, הדריך חיילים של הקומנדו הימי ועשה 15 שנה מילואים. הנאשם ביקש רחמים על ילדיו, אשר מאז מעצרו מטופלים בשל חרדת נטישה.

8. יש לציין, כי שני הצדדים הביאו פסיקה, כל אחד לביסוס העמדה שביקש שאאמץ.

9. אין ספק, שהנאשם הורשע בעבירות חמורות, שבוצעו בנסיבות חמורות ביותר: התכנון המוקדם, ההצטיידות באביזרים מיוחדים, והביצוע "המקצועי" אשר רק בשל עירנות מיוחדת של בני המשפחה והזעקת המשטרה מוקדם, אפשרו את תפיסת החבורה.

מדובר בעבירת שוד שבוצעה בחבורה, באלימות, בקשיחות ובנסיבות שהותירו טראומה קשה על בני הבית שנשדד. למדנו במהלך שמיעת הראיות, מה עבר בראשיהם של כל בני הבית בעת השוד, וכיצד הושפעו מכך – גם עד ליום מתן העדות.

אולם, מאז ביצוע העבירות עברו למעלה מ- 4 שנים, וצודק הסניגור, כי העיכוב במתן גזר הדין והתמשכות ההליכים, לא נובעים ממעשי הנאשם. היתה זו העלמותו של הנאשם 1, אשר קודם לכן גם התעקש על שמיעת כל העדים, שהביאה להתמשכות ההליכים. לכן, יש לקחת נסיבה זו לזכות הנאשם ולהתחשב בעינוי הדין כנסיבה לקולא. אין לשכוח, כי בתקופה זו היה הנאשם תחילה במעצר של ממש, אח"כ במעצר בית מלא, ורק לאחר זמן הותר לו לצאת לעבודה.

עם זאת, אין גם להתעלם מכך, שהנאשם לא שמר בקפדנות על תנאי שחרורו, ופעם אחת גם נעצר עת עבר את העבירה של כריית חול בלתי חוקית. אם כי, עדיין, מדובר בהפרה אחת בתקופה של כ- 3 שנים.

10. במאזן השיקולים הכולל אני סבורה, שבעבירת שוד מזויין, דוגמת זו שעבר הנאשם, בצירוף העבירת הנלוות, מחייבת מדיניות הענישה הנאותה להביא לידי ביטוי את צורכי ההגנה על שלומו ובטחונו של הציבור – וזאת על ידי שליחת הנאשם למאסר בפועל בן מספר שנים.

אולם, נוכח הזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות וכן עברו הלא מכביד של הנאשם מחד גיסא ותרומתו לחברה מאידך, הרי שאין מקום למצות עמו את מלא חומרת הדין.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל למשך 36 חודשים, בניכוי תקופת המעצר שכבר ריצה (שבין 21/11/00 ועד 11/9/01).

כן אני גוזרת על הנאשם עונש מאסר על תנאי למשך 12 חודשים לבל יעבור תוך 3 שנים מיום שחרורו כל עבירה מסוג פשע.

בנוסף יפצה הנאשם את הגב' אנג'ליקה פופא והגב' נוסיה שטיירמן בסך של 7,500 ₪ כל אחת, כפיצוי סימלי על מעשיו להן.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון.

ניתן היום טו' בטבת, תשס"ה (27 בדצמבר 2004) במעמד הצדדים.

רויטל יפה-כ"ץ, שופטת

עו"ד חימי: אני מבקש עכוב ביצוע למשך 60 ימים.

התובע: מסכים לדחית עונש המאסר עד להגשת הערעור.

החלטה

אני מאריכה את ריצוי עונש המאסר בפועל לתקופה של 60 יום.

הערבויות שהוטלו ימשיכו לחול.

ניתנה היום ט"ו בטבת, תשס"ה (27 בדצמבר 2004) במעמד הצדדים

רויטל יפה-כ"ץ, שופטת