1

בתי המשפט

פ 007229/03		בית משפט השלום תל אביב-יפו
23/02/2004	תאריך:	כב' השופט יצחק יצחק	לפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	בן דוד משה
הנאשם

הכרעת דין

הנאשם והמתלוננת הינם הורים לקטינה, כשהאירוע נשוא כתב האישום סובב סביב רצונו של הנאשם לרשום את הקטינה בתעודת הזהות שלו חרף התנגדות המתלוננת.

על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 23.7.03 התקשר הנאשם למתלוננת ואיים עליה כי ירצח אותה אם לא תשמע בקולו.

בהמשך, הגיע לבית הוריה, צלצל ללא הרף בדלת הכניסה ואיים על המתלוננת ועל אמה כאמור בעובדות 4-5 לכתב האישום.

אין חולק, כי המתלוננת נזקקה שנים רבות לטיפול נפשי בשל בעיות בתחום הנפש ועובר לאירוע נשוא כתב האישום הייתה מאושפזת חודשיים בבי"ח על מנת לאזן את מצבה הנפשי.

המתלוננת הגישה תלונתה במשטרה ביום 23.7.03.

לדברי המתלוננת, הנאשם ביקש מלכתחילה כי בתם הקטינה תהא רשומה בתעודת הזהות שלו תוך שהוא דורש כי תוכר בדרך זו אבהותו על הקטינה.

בהודעתה במשטרה מסרה המתלוננת, כי הנאשם איים עליה כי ירצח אותה, ואף הוסיף כי הוא מסוגל לעשות דברים כפי שמשדרים בטלוויזיה.

(שורות 3-9 להודעתה).

יצוין, כי בהודעתה מסרה כי סירבה לבקשת הנאשם לרשום את הקטינה בתעודת הזהות שלו, וזאת מחשש כי תפסיד את זכויותיה בביטוח הלאומי.

במהלך עדותה בביהמ"ש התובע רענן את זיכרונה של המתלוננת מספר פעמים, ולבסוף הוכרזה המתלוננת כעדה עוינת, אם כי לבסוף אישרה את הדברים שנמסרו במשטרה, תוך שהיא מציינת כי בכל הקשור לאיומים הדברים לא היו ולא נבראו.

בעדותה בביהמ"ש טענה, כי אין היא זוכרת מה אמר הנאשם, ומכל מקום העידה כי לא אמר שברצונו לרצוח אותה.

(עמ' 4, שורות 8-11).

יצוין, כי נטענה טענה נוספת כלפי הנאשם, לפיה השמיע את האיומים בסעיף 1 לכתב האישום במהלך שיחת טלפון אותה שמעה חברתה של המתלוננת (עדת תביעה 5, ענת קלינגר).

עדה זו העידה, כי לא שמעה את הנאשם מאיים על המתלוננת.

זאת ועוד. העדה הוסיפה, כי המתלוננת מסרה לה באותו מעמד של שיחת הטלפון, כי הנאשם ביקש לרשום את הילדה על שמו אך המתלוננת אמרה כי דבר זה לא ראוי לעשותו, וזאת בשל אובדן ההטבות הסוציאליות, וכן בגלל בעיותיה הפסיכיאטריות של המתלוננת.

(עמ' 10, שורות 7-13).

עדת תביעה 5 מכחישה מכל וכל כי שמעה את הנאשם באמצעות שיחת הטלפון אומר למתלוננת כי הוא ירצח אותה.

גם בכל הקשור באיומים כלפי אמה של המתלוננת העידה המתלוננת, כי הנאשם לא איים על אמה ואף לא כינה אותה בכינויי גנאי, וזאת למרות שבעת האירוע הייתה בדירת הוריה כשהנאשם נמצא מעבר לדלת ומבקש להיכנס ולשוחח עמה.

אמה של המתלוננת, עדת תביעה 4, העידה כי הנאשם הגיע לביתם, ואולם קודם לכן התקשרה אליה עדת תביעה 5 והודיעה לה כי תרד מדירתה, שכן הנאשם מאיים על בתה.

תיאור דברים זה עומד בסתירה לדברי עדת תביעה 5 אשר לא אמרה דבר בעניין זה, וכאמור מכחישה מכל וכל כי אמרה ששמעה את הנאשם מאיים ברצח על המתלוננת.

(עמ' 10, שורות 19-22).

עדת תביעה 5, שהינה כאמור חברתה של המתלוננת, העידה באשר למתלוננת את הדברים הבאים:

"היא קצת מסובבת והיא נלחצה".

(עמ' 11, שורה 3).

כוונת הדברים הייתה לבעיותיה הנפשיות של המתלוננת, מה גם שעדת התביעה 5 שהייתה במעמד שיחת הטלפון בין הנאשם למתלוננת מכחישה כי שמעה איומים כלשהם על המתלוננת.

יצוין, כי רק לאחר רענון זיכרונה של אמה של המתלוננת נזכרה במשפט שהנאשם אמר, לפיו היא לא תזכה לראות את בתה.

(עמ' 8, שורות 10-12).

זאת ועוד. רק בחקירתה הנגדית נזכרה באיום, לפיו הנאשם יפגע בבתה כפי שמשדרים עניינים אלה בטלוויזיה.

הנה כי כן, ניתן להתרשם מעדויות של עדי התביעה הסותרות זו את זו בנקודות מהותיות.

עניין זה מחייב התבוננות זהירה בראיות שהוצגו לביהמ"ש, שכן ברקע הדברים עמדה מחלוקת קשה בין הצדדים בכל הקשור לתביעת האבהות של הנאשם כלפי בתם המשותפת.

הנאשם מסר גרסה עקבית הן בהודעתו במשטרה והן בביהמ"ש.

לדבריו, המתלוננת ואמה ניסו בכל דרך שהיא להניא אותו מדרישתו לרשום את בתם של הצדדים בתעודת הזהות שלה. הנאשם טען, כי המתלוננת ואמה חששו שתפגענה זכויותיה מהמוסד לביטוח לאומי, ולפיכך ביקשו "לנער" אותו כדבריו מהדרישה הנ"ל.

יצוין, כי במהלך המשפט אכן נעתרה המתלוננת לבקשת הנאשם, ובתם נרשמה בתעודת הזהות שלו והנאשם הוכר כאביה.

הנאשם הכחיש את כל העובדות המתייחסות לכתב האישום, תוך שהוא מוסיף כי התלונה הוגשה בלחץ הורי המתלוננת עליה.

(עמ' 12, שורה 4; עמ' 11, שורה 25; עמ' 12, שורה 1).

לא מן הנמנע שבין הצדדים אכן התנהלו ויכוחים על רקע תביעת אבהות או הדרישה לרשום את הקטינה בתעודת הזהות של הנאשם.

אין מדובר במצב בו הנאשם ביקש להתנער מקשר כלשהו עם הקטינה.

נהפוך הוא. גם המתלוננות מאשרות את רצונו העז ברישום הקטינה בתעודת הזהות שלו.

אל מול גרסת עדי התביעה בה כאמור קיימות סתירות כפי שהוצג לעיל ניצבת גרסה עקבית ושלמה של הנאשם.

בנסיבות אלה ועל רקע הזהירות הנדרשת במחלוקות משפחתיות כגון אלה, מצאתי מקום לזכות את הנאשם מחמת הספק.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום ד' בשבט, תשס"ד (27 בינואר 2004) במעמד הצדדים.

יצחק יצחק, שופט

קלדנית: אור