13

בתי המשפט

ב"ש 006509/04		בית המשפט המחוזי בירושלים
ב-פ"ח 000733/04
20.6.2004	תאריך:	בפני: כבוד השופטת אורית אפעל-גבאי

המבקשת	מדינת ישראל על-ידי פרקליטות מחוז ירושלים	בעניין:
	- נגד -
המשיב	חיים בן צדוק מזרחי

החלטה

1. בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו.

2. המשיב מואשם בעבירות של מעשי סדום, לפי סעיפים 347 ו-345(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 ואיומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, שבוצעו כלפי חברתו בשלֹשה החודשים האחרונים, ר.ק. (להלן - המתלוננת). על-פי האמור בכתב האישום, נהגו המשיב והמתלוננת לקיים יחסי מין במסגרת הקשר הרומנטי ביניהם. במועד כלשהו בחודש אפריל 2004 נמצאו בדירתו של המשיב המתלוננת והמשיב וכן חברו של המשיב בשם יריב צור (להלן: צור). השלושה שתו משקאות אלכוהוליים. באותו מועד קיימו המתלוננת וצור יחסי מין, בהסכמת המשיב, כשהוא צופה בהם. למחרת, בעת שנפגשו, נטר המשיב למתלוננת על כך שקיימה יחסי מין עם חברו וכינה אותה "שרמוטה". המשיב איים עליה שיספר לאביה על שארע והורה לה לבוא לדירתו. כשהגיעה לדירה, פקד המשיב על המתלוננת לפשוט את בגדיה. המתלוננת שחששה להמרות את פי המשיב, עשתה כן. לאחר מכן פשט המשיב את בגדיו. המשיב הורה למתלוננת לכרוע על ארבע, והמתלוננת, אשר חששה מפניו, עשתה כמצוותו. לאחר מכן, ובאופן מפתיע, החדיר הנאשם את איבר מינו לפי הטבעת של המתלוננת. המתלוננת חשה בכאב, צעקה וביקשה מהמשיב שיפסיק, אך הוא לא שעה לתחנוניה. המשיב סתם את פיה תוך שהוא צועק עליה: "תסתמי את הפה יא שרמוטה ותהני איתי כמו שנהנית עם הגרמני". בשלב מסוים הוציא המשיב את איבר מינו מפי הטבעת של המתלוננת והורה לה "למצוץ" אותו תוך שהוא מודיע לה כי הוא הולך "לגמור לה בפה". המתלוננת עשתה כמצוותו של המשיב והוא הגיע לפורקן בתוך פיה. לאחר מכן אמר המשיב למתלוננת, כי זו רק ההתחלה וכי יביא חברים שלו על-מנת שהם "יזיינו אותה ויעשו אותה לשרמוטה שלו".

2. ב"כ המשיב לא חלק על התקיימותן של ראיות לכאורה. אף על-פי כן ביקשתי לקבל את תיק החקירה ולהתרשם מחומר הראיות.

המתלוננת התלוננה במשטרה בתאריך 19.5.04 והתייחסה לארועים שהיו כחודש לפני כן. המתלוננת מוסרת תיאור התואם את האמור בכתב האישום ומדגישה כי עשתה מה שהמשיב הורה לה בשל כך שפחדה ממנו. "אמרתי לו חיים אני מתחננת זה כואב לי אני מתחננת הוא אמר תשתקי ותחזרי לארבע" (עמ' 3 ש' 92). זו גם הסיבה לשיהוי בהגשת התלונה. "אני רוצה להגיד שנשארתי איתו בקשר מתוך פחד שידעתי שהוא מוקדם או מאוחר הוא יבצע את כל האיומים שלו. פחדתי האמת מהאיומים שלו" (עמ' 2 ש' 41-42). המתלוננת הוסיפה, כי לאחר הארוע המתואר בכתב האישום אמר לה המשיב "שהוא רוצה להשפיל אותי ולהביא בחורות ולשכב מול העיניים שלי והוא עשה את זה והוא הביא בחורה ועשה את זה מול העיניים שלי, ואני הסכמתי מתוך פחד רק כדי שלא יעשה לי בושות שיספר לאבא שלי..." (עמ' 2 ש' 59-61). אשר למתלוננת, המדובר במי שסובלת לדבריה מבעיות נפשיות ונוטלת תרופות. אמה מתגוררת בגרמניה והיא התגוררה עם אביה. בסופו של דבר סיפרה המתלוננת לאביה כל מה שארע "לפני שחיים יספר לו בצורה מלוכלכת ורציתי להיפטר מהרגשת האיום הזאת שהוא יספר לאבא שלי אז אני באתי וסיפרתי לו" (עמ' 3 ש' 79-80). לאחר הגשת התלונה נפטר האב.

המשיב, בהודעתו מיום 19.5.04, מאשר את הודעתה של המתלוננת הן מבחינת המעשים שעשה בה והן כי צעקה שכואב לה והוא אילץ אותה בכוח ובאיומים לשמש ככלי לביצוע זממו. המשיב חוזר על כך מספר פעמים. באחת מהן הוא אומר: "כשהיא צעקה שכואב לה 'אי כואב לי' אני סתמתי לה את הפה ביד אני לא זוכר באיזה יד ואמרתי לה תסתמי את הפה יא שרמוטה תהני איתי כמו שנהנית עם הגרמני" (עמ' 2 ש' 26-27). המשיב העיד על עצמו כי היה "עצבני ומקנא" (שם, ש' 34). בהודעה מיום 21.5.04 ביקש המשיב לחזור בו מהודאתו ואמר, כי לא הכריח את המתלוננת אלא המעשים נעשו בה בהסכמתה.

4. אשר לעילת המעצר, התמונה המצטיירת למקרא חומר הראיות היא, כי העבירות שביצע המשיב לכאורה מעידות על מסוכנות לבטחון המתלוננת, ובדרגה גבוהה. המשיב נהג במתלוננת באלימות והכאיב לה. הוא השפיל אותה ורמס את כבודה, ותוך כדי ביצוע זממו איים עליה כי יספר על מעשיה לאביה. כל אלה מתוך קנאה, אובססיביות, ורצון לנקמה, כמעין מבחן לאהבתה אליו. המתלוננת והמשיב אכן היו מורגלים בקיום יחסי מין, ואולם לא כאלה שכפה המשיב על המתלוננת כפי שתואר לעיל. המעשים שבבסיס כתב האישום מתאפיינים בהפעלת כוח, איומים וביזוי ומעידים על העדר מעצורים ושליטה עצמית. במצב דברים זה קיימת סכנה לבטחונה של המתלוננת, אם ישוחרר המשיב מן המעצר.

5. שרות המבחן התבקש לערוך תסקיר ולבחון את מסוכנותו של המשיב ואת האפשרות לשחררו לחלופת מעצר.

התסקיר שנערך ביום 14.6.04 ארוך ומפורט ומתאר תמונת מצב מורכבת. התסקיר סוקר את סיפור חייו של המשיב - בן 25 - וחושף בעיות קשות בתיפקודו לרבות נסיון אובדני בעברו. התסקיר מתייחס למערכות היחסים הבעייתיות בתוך משפחתו הגרעינית של המשיב, נישואיו הקודמים של המשיב, יחסו לדת, השימוש בסמים ועניינים נוספים. אשר למערכת היחסים עם המתלוננת, התרשם שרות המבחן כי המשיב התייחס באופן רכושני למתלוננת והיה עסוק ברגשות הקנאה, החשדנות והחרדה בנוגע לקשריה עם אחרים. שני בני הזוג התייחסו לנטייתו למעברים חדים בתגובותיו - "לראות מהר שחור".

אשר למתלוננת, התרשמה עורכת התסקיר כי היא מצויה בחרדה גדולה פן ישוחרר המשיב ויפגע בה, או ישלח את חבריו לפגוע בה. המתלוננת מתגוררת כיום בבית דודה, והיא אינה יוצאת מן הבית לבדה. בימים אלה גם עברה הפלה לאחר שנכנסה להריון מן המשיב בתקופת הקשר עימו.

המשיב מוכר לשרות המבחן מתיקים קודמים (עבירות רכוש שבוצעו בשנת 1994 ו-החזקת סמים מסוכנים בשנת 1998). הרושם שהיה קיים לגביו הוא, כי הוא מתקשה בשיתוף ואינו פנוי לקשר טיפולי. גם עתה המשיב אינו רואה עצמו זקוק להתערבות טיפולית ורואה ברצונו לחזור בתשובה בשנית, פתרון לבעיותיו. התסקיר מציין כי בעת המעצר ביצע המשיב נסיון אובדני.

סיכומו של דבר. שרות המבחן התרשם כי עולמו הרגשי והתנהגותו של המשיב מתאפיינים בשינויים חדים, כשברקע קיימות כנראה בעיית שימוש בסמים וצריכת אלכוהול. כמו-כן, המתלוננת חרדה מאֹד מפני אפשרות שחרורו. חלופת המעצר שהוצעה - מעצר בית בבית אביו - בעייתית לנוכח מערכת היחסים בין המשיב לאביו והמוטיבציה בבסיס הסכמתו של האב לשמש כחלופת מעצר. סופו של דבר, התסקיר אינו כולל המלצה בדבר שחרור לחלופה.

6. בחנתי בכובד ראש את האפשרות לשחרר את המשיב לחלופת המעצר המוצעת, ואולם בסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות העניין לא ניתן להבטיח את בטחונה של המתלוננת אלא בדרך של מעצר.

כפי שבואר לעיל, העבירות שביצע המשיב לכאורה מעידות על מסוכנות. המדובר במעשים מיניים, תוך שימוש בכוח, בהשפלה ובביזוי, ותוך איומים על מי שהיתה בת זוגו של המשיב. עוצמת המסוכנות עולה לא רק מן המעשים, אלא גם מהלך הרוח בעת עשייתם המעיד על העדר שליטה, אובססיביות וקנאה. שרות המבחן התייחס לכך ונתן דעתו אף לבעיית השימוש בסמים ובאלכוהול, אשר גם בהם פוטנציאל לאובדן שליטה, והגיע למסקנה כי לא יהיה בחלופה המוצעת כדי להפיג את המסוכנות.

המשיב אשר הודה לכתחילה באמור בכתב האישום, חזר בו מאוחר יותר ואמר כי המעשים נעשו בהסכמה. שרות המבחן איננו מציין כי המשיב נוטל אחריות ומכה על חטא, והוא אף איננו רואה עצמו זקוק להתערבות טיפולית. מצב נפשי זה בו נתון המשיב עלול להביא להישנות המעשים, שכן נראה כי המשיב אינו מודע לטיב מעשיו ולמשמעותם.

עוד יש לציין את מצבה הנפשי של המתלוננת, כפי שתואר בתסקיר. המתלוננת חשה מאויימת מן המשיב, והיא מפחדת מפניו. המתלוננת היא עדת תביעה, ויש לחתור לכך שתעיד ללא לחץ ופחד, אשר יכולים לנבוע משחרור המשיב מן המעצר.

איני מקלה ראש במצבו הנפשי של המשיב בתקופת המעצר, ואולם הדבר ניתן לטיפול במסגרת בית המעצר.

לסיכום, לא למותר להביא מתוך דבריה של כבוד השופטת ביניש ב-בש"פ 7497/03 מורן גואטה נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(3) 1251, כדלקמן:

"העבירה המיוחסת לעורר ונסיבותיה מלמדת על מסוכנותו. על -אף שתחילתה של ההתרחשות המתוארת בכתב האישום נראית כמפגש תמים בין שני צעירים, הרי שסופה במעשה אלים ביותר, מבזה ומשפיל. בית משפט זה, כבר הביע עמדתו בעבר, כי עבירת האינוס כשלעצמה היא מעשה אלימות המקים עילת מעצר, והיא מן העבירות החמורות אשר רק בנסיבות מיוחדות ויוצאות דופן ניתן להסתפק לגביהן בחלופת מעצר (ראו לדוגמא: בש"פ 4543/94 פלוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2092/95 טלקר נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 2846/96 מדינת ישראל נ' גטניו (לא פורסם); בש"פ 665/97 מדינת ישראל נ' פלוני (לא פורסם); בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לא מצאתי נסיבות מיוחדות ויוצאות דופן כאלה בענייננו. אדם הנוטל לעצמו חירות לכפות על נערה לקיים עמו יחסי מין ומבצע בה מעשה אינוס ומעשה סדום בעל כורחה, וחרף התנגדותה הנחרצת כשהוא מתעלם מבכייה ומתחנוניה, מקים כנגדו חזקה שהוא מסוכן לציבור. נוכח מסוכנות זו, אין בחלופה כדי למלא אחר מטרת המעצר ולהבטיח את הציבור בכלל ואת המתלוננת בפרט מפני העורר.

זאת ועוד, כפי שכבר קבע בית משפט זה, בעבירות אינוס מהסוג בו מואשם העורר, קיים סיכון טבוע כי אם ישתחרר ממעצרו מי שמיוחסים לו המעשים הנטענים בכתב האישום, תהיה המתלוננת נתונה ללחץ נפשי ולחרדות, ותחוש כי נותרה ללא הגנה (ראו למשל ההחלטה בבש"פ 1353/98 פלונים נ' מדינת ישראל (לא פורסם); בש"פ 5286/98 שלי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). במקרה שלפנינו, ובשלב בו טרם העידה המתלוננת במשפטו של העורר, עלולה היא להיחשף להשפעתו מרגע שחרורו לחלופת מעצר. מה גם שהמתלוננת מסרה בהודעתה במשטרה כי היא פוחדת מהעורר והיא כיום אף פוחדת לצאת לרחוב. בנסיבות אלה גם מתקיים יסוד סביר לחשש ששחרורו של העורר לחלופה, ישפיע על האפשרות להעיד את המתלוננת וישבש את הליכי המשפט."

דברים אלה יפים גם לענייננו. מעשיו של המשיב מבטאים רף מסוכנות גבוה, שאין בחלופה המוצעת כדי להפיגה.

7. על-יסוד כל האמור לעיל, אני מורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים בתיק פ"ח 733/04.

על שלטונות בית המעצר להתייחס למצבו הנפשי של המשיב. המלצת שרות המבחן היא, כי יהיה במעקב מב"ן.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לשרות המבחן.

ניתנה היום, א' בתמוז התשס"ד (20 ביוני 2004), במעמד ב"כ המבקשת עו"ד דותן רוסו, המשיב (במעצר) בעצמו וע"י ב"כ עו"ד בר-חיים.

____________________

אורית אפעל - גבאי, שופטת

006509/04בש 053 אורית שִׁישׁ.