18

בתי המשפט

פ 006482/03		בית משפט השלום תל אביב-יפו
28/06/2004	תאריך:	כב' השופטת רביד גיליה	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	מרדכי אורן
הנאשם

הכרעת דין

כתב האישום מייחס לנאשם עבירה של גניבה בניגוד לסעיף 384 לחוק העונשין.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בתאריך 11.11.02, בשעות הצוהריים, בשוק הפשפשים ביפו, גנב הנאשם יחד עם אחר מתוך תיקה של אסתר מלול (להלן: "המתלוננת") מעטפה שהכילה סך של 1,650 ₪, רכושה של המתלוננת.

ראיות התביעה:

ראיות התביעה מבוססות בעיקרן על עדותה של המתלוננת שבה פירטה את נסיבות האירוע ואף זיהתה באופן וודאי את הנאשם כאחד משני הבחורים שגנבו את כספה, וכן, על עדויות שוטרים שביצעו פעולות חקירה בתיק.

המתלוננת העידה, כי ביום האירוע, היא הסתובבה בשוק הפשפשים כדי לרכוש מזוזות, כאשר בתיקה הייתה מונחת מעטפה שבה כספי קצבת הביטוח הלאומי שקיבלה באותו יום.

תוך כדי הליכה, היא הבחינה בשני בחורים, אחד קרח ואחד בעל שיער ארוך, כשאתם בחורה נוספת, כשהם יושבים ליד חנות המזוזות ומנהלים משחק קלפים על גבי קופסת קרטון. לדברי המתלוננת, ברגע מסוים כאשר חיטטתה בתיקה כדי למצוא את כתובת חנות המזוזות, קרא לה מישהו מבין אותה חבורה שתתקרב אליהם, ואז הבחור בעל השיער הארוך הוציא את המעטפה מתוך תיקה הפתוח, העבירה לבחור השני וזה מסר אותה לבחורה. המתלוננת רצה לעברם של השלושה בניסיון לקבל את המעטפה בחזרה ואז היא שמעה את הבחורה אומרת לבחור עם השיער הארוך "מדוע לקחת לה את המעטפה" והחזירה אותה למתלוננת. או אז, הבחינה המתלוננת כי המעטפה שהוחזרה לה הייתה ריקה מתוכן, בעוד בני החבורה נמלטים מהמקום.

המתלוננת פנתה מיידית לתחנת המשטרה ושם במסדר זיהוי תמונות שנערך לה היא זיהתה בוודאות את הנאשם כאותו בחור בעל השיער הארוך (ראה דו"ח מסדר זיהוי וכן תמונת הנאשם- ת/1 ו- ת/2 ).

המתלוננת הוסיפה והעידה, כי בהמשך, היא זומנה לתחנת המשטרה כדי לבצע עימות עם הנאשם ואז, עוד בטרם שהספיקה לעלות לחדר החקירות היא נתקלה בנאשם כשהוא מלווה בשוטר מסוים, ואז, באופן ספונטני, זיהתה אותו ואמרה שהוא הבחור שלקח ממנה את כספה.

המתלוננת שללה את דברי הנאשם כי זומנה בזמן כלשהו לביצוע עימות וסירבה להגיע.

מטעם התביעה העיד גם רס"מ מאיר זליגמן מי שערך את מסדר זיהוי התמונות שבוצע למתלוננת ביום האירוע (ראה ת/2), והוא אישר, שהמתלוננת זיהתה את תמונת הנאשם בנוכחותו.

השוטר צבי חייט ערך עימות בין הנאשם לבין המתלוננת ותוכן דברי השניים הועלה על ידו בדו"ח שערך (ראה דו"ח עימות -ת/4). מן העימות עולה, כי המתלוננת זיהתה את הנאשם והטיחה בפניו את האשמות שיוחסו לו.

השוטר צבי חייט גם גבה את הודעת הנאשם ביום 19.11.02 , הודעה שהנאשם סרב לחתום עליה (ראה ת/3).

לשאלות הנאשם, שלל העד מכל וכל את האפשרות כי בטרם נגבתה ההודעה ת/3 נגבתה מהנאשם הודעה אחרת אשר נקרעה על ידו, וזאת לאחר שכביכול המתלוננת זומנה ולא הופיעה באותו יום לעימות. לדברי העד אין כל סבירות בטענה שהוא קרע הודעה אשר גבה.

עוד העיד מטעם התביעה השוטר ג'קו אבורסי אשר העלה על גבי מזכרים את הנסיבות שקדמו לעריכת העימות בין הנאשם לבין המתלוננת (ראה מזכרים ת5 ו- ת/6) .

לדברי העד, ביום 3.12.02 הוא הבחין במקרה בנאשם ובגרושתו רויטל כשהם נמצאים בתחנת המשטרה במרחב יפתח לצורך חקירה בקשר לתיק אחר. בנסיבות אלה, ומאחר שהנאשם היה דרוש לחקירה בתיק הנוכחי, שהיה בטיפולו של אבורסי, ביקש אבורסי מעמיתיו שחקרו את הנאשם לעכבו אצלם, ובמקביל, הוא התקשר אל המתלוננת וזו הסכימה להגיע מיד כדי לבצע עימות עם הנאשם באותו יום .

כאשר הגיעה המתלוננת לתחנת המשטרה, היא נלקחה על ידי השוטר אבורסי למחלק א' והושארה להמתין שם, כאשר לפתע נכנס הנאשם – שעד לאותה זמן שהה במחלק אחר- ואז ספונטנית החלה המתלוננת צועקת "זה הוא, זה הוא" והחלה לבכות. באותו מעמד, סיפרה העדה לשאלות אבורסי כי הנאשם היה מי שקיבל את מעטפת הכסף מהבחור הקרח.

בהמשך לכך, הציג העד בפני המתלוננת את רויטל שהייתה כאמור עם הנאשם בתחנת המשטרה ושאל אותה האם היא מכירה אותה ואז ענתה המתלוננת שהיא הבחינה בה במקום האירוע , כמי שעמדה ליד הבחורה שקיבלה את מעטפת הכסף.

לדברי אבורסי, בהמשך לכך, כאשר הוחזרה רויטל לחוקר שטיפל בחקירתה, היא החלה לצעוק "אני יודעת מי דפק לה את התיק" ואז הנאשם השיב לעברה בצעקות : "אל תגידי שמות".

ראיות ההגנה:

הנאשם כפר מצדו בביצוע המעשה שיוחס לו וטען כי אין לו כל קשר אליו. לדברי הנאשם, הוא נפל קורבן לטעות זיהוי מצדה של המתלוננת. הנאשם לא זכר לומר מה עשה ביום האירוע, אך שלל את האפשרות שהיה בשוק הפשפשים.

הנאשם הסביר את סירובו לחתום על ההודעה בהכרות קודמת שלו עם החוקר,ובכך, שהחוקר סרב לקבל את דבריו שהוא לא קשור למקרה. עוד טען הנאשם, כי בהגיעו לתחנת המשטרה החוקר החל לחקור אותו ואז הציע הנאשם לערוך עימות עם המתלוננת. נעשה ניסיון לזמן את המתלוננת אך לאחר המתנה של 3 שעות נטל החוקר את הניירות קרע אותם ואמר "האישה הזו מבזבזת את הזמן שלי ושלך אתה יכול ללכת. הנאשם הוסיף, כי באותו מעמד השוטרים הרביצו לגרושתו , אך לבסוף, כאשר נאמר לו שיסגרו את התיק נגד גרושתו, נרגעו הרוחות ונגבתה ממנו הודעה נוספת, היא ת/3.

הנאשם שלל את דברי השוטר אבורסי לפיהם הוא פנה לגרושתו ואמר לה לא למסור שמות של אנשים.

דיון ומסקנות:

למשמע עדותה של המתלוננת אני נותנת אמון בדבריה ואיני מוצאת סיבה לפקפק בנכונות גרסתה.

המתלוננת הביעה משוכנעות רבה בזיהויו של הנאשם, הן מיד בסמוך לאחר האירוע עת הוצג לה אלבום תמונות שבו זיהתה את תמונתו, והן כעבור כשבועיים, כאשר זומנה לעימות עמו וזיהתה אותו ספונטנית, בהתרגשות רבה, עוד בטרם שהופגשה עמו רשמית.

המתלוננת ציינה מיד בהזדמנות הראשונה, כי אחד מבני החבורה שביצע את המעשה היה בעל שיער ארוך. התמונה ת/1 שהוצגה למתלוננת בעת מסדר זיהוי התמונות אינה משקפת את אורך שערותיו של הנאשם באשר הנאשם צולם צילום חזיתי כאשר ניתן לראות רק את השיער בקדמת ראשו, בחלק שמעל לאוזניו.

מכאן ללמד, כי בעת שהמתלוננת זיהתה את הנאשם היא לא עשתה כן בהסתמך על שיערו הארוך, אלא בגלל תווי פניו. העובדה שלנאשם באמת שיער ארוך הקשור כזנב סוס, מוסיפה נדבך נוסף לאמינות הזיהוי ונכונותו.

על כל אלה יש להוסיף את העובדה, שהמתלוננת זיהתה בתחנת המשטרה את רויטל, גרושתו של הנאשם, כמי שהייתה יחד עם בני החבורה באותו אירוע, בציינה, בהגינותה, שהיא לא נטלה חלק פעיל באותה גניבה.

לעובדה זו קיימת משמעות ראייתית כפולה: ראשית, בהוסיפה נדבך נוסף למהימנותה של המתלוננת והאפשרות לסמוך על דבריה. כאמור, גם רויטל העידה על עצמה, במשתמע, שהיא הייתה נוכחת באירוע, וזאת, מעצם העובדה שהיא הייתה נכונה ומסוגלת לומר (עד אשר הושתקה על ידי הנאשם) מי גנב את הכסף. שנית- בהוסיפה ראיית חיזוק נוספת לעצם זיהויו של הנאשם. העובדה שרויטל הייתה במקום מחזקת את זיהוי הנאשם כמעורב במעשה, שהרי ידוע שהנאשם ורויטל קשורים האחד לשני והימצאותם יחד אינה מפתיעה.

בהקשר זה למיותר לציין, שאיני רואה כל סיבה להטיל ספק בדבריו של השוטר אבורסי בתארו את הסצינה בתחנת המשטרה שבה רויטל מבקשת למסור את פרטי "הגנב" והנאשם משתיק אותה.

כפירתו הגורפת של הנאשם בעצם התרחשותו של אירוע זה, כמשתקף בעדותו בבית המשפט, אינה מעוררת אמון וגם אינה מתיישבת עם הדברים שמסר במהלך העימות שם נשאל באותו נושא ולא התכחש לנאמר לעיל, אלא טען, שדברי רויטל התייחסו לתיק האחר שבו נחקרו ולא לתיק הנוכחי (ראה ת/4 ש' 19 ואילך).

הנאשם ניסה לרמוז במהלך המשפט כי המתלוננת היא אישה בעלת בעיות נפשיות, ואפילו העלה את הטענה, שהיא סירבה להגיע לביצוע העימות. לא מצאתי כל בסיס עובדתי לאף אחת מטענות אלה, אשר נטענו מן הפה ולחוץ במטרה להכפיש ללא צורך את המתלוננת. לטעמי, יותר משהן מלמדות על המתלוננת הן מלמדות על הנאשם ועל קו ההגנה שבחר לעצמו.

המתלוננת עשתה עלי רושם של אישה מן היישוב, לא הובאה כל אינדיקציה לבעייתיות מתחום הנפש, אלא - ככל שניתן ללמוד ממזכרו של השוטר אבורסי (ראה ת/6) - מדובר באישה חולת סרטן שבבוקר יום העימות אפילו עברה טיפול כימותרפי.

הן המתלוננת והן השוטר צבי חייט שללו את האפשרות שהמתלוננת סירבה או נמנעה מלהגיע לעימות. להפך, ניתן ללמוד על כך שהיא שיתפה פעולה מלאה עם המשטרה והגיעה היישר מבית החולים, שם עברה טיפול קשה, לתחנת המשטרה.

אינני מתעלמת מסתירה שהתגלתה בדברי המתלוננת באשר לחלקו של הנאשם באירוע. בעוד שבתחנת המשטרה טענה המתלוננת כי האדם הקרח הוא מי שנטל את המעטפה מתיקה ומסר אותה לנאשם, הרי שבעדותה בבית המשפט ציינה כי הנאשם הוא שנטל את המעטפה ומסר אותה לקרח. יהא חלקו של הנאשם אשר יהא, ברור מדבריה כי הנאשם היה חלק מן החבורה כמי שהחזיק בשלב כלשהו במעטפה והעביר אותה הלאה.

לטעמי, ניתן להסביר סתירה זו בשכחה או בלבול עקב חלוף הזמן שעבר מאז האירוע והיא אינה צריכה לפגום בעצם זיהויו של הנאשם כמי שהיה מעורב במעשה.

לעומת עדותה של המתלוננת ושאר ראיות התביעה, מסר הנאשם עדות מבולבלת ומוזרה שקשה ליישבה עם ההגיון ועם הראיות השונות.

כך למשל, הנאשם ניסה להסביר את אי החתימה על הודעתו בטענה מוזרה כאילו נגבתה ממנו הודעה קודמת שנקרעה על ידי השוטר בגלל שהמתלוננת לא הגיעה לעימות, דבר שלא בא זכרו בדברי השוטרים, הוא הוכחש על ידי המתלוננת, והוא גם מחוסר הגיון. מדוע ששוטר יקרע הודעה של נאשם רק משום שהמתלוננת לא באה לעימות?

בעדותו בבית המשפט לא ידע הנאשם לומר מה עשה ביום האירוע ואילו בהודעתו במשטרה הוא ציין באופן כללי שבשעות אלה, הוא נוהג לעבוד עם אביו בהובלות. הנאשם לא ניסה לבסס אליבי באמצעות אביו וגם לא הביא לעדות את גרושתו רויטל על מנת שתאשר את גרסתו שלא הייתה עמו באותו יום בשוק הפשפשים, כפי שעולה לכאורה מן הראיות.

לאור כל האמור לעיל, כשאני נותנת אמון בגרסת המתלוננת ודוחה את גרסת הנאשם, אני מוצאת את הנאשם אשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ואני מרשיעה אותו בביצועה.

ניתנה היום ט' בתמוז, תשס"ד (28 ביוני 2004) במעמד הצדדים.

זכות ערעור תוך 45 יום.

רביד גיליה, שופטת