|
1 |
בתי המשפט
|
בש 006439/04 |
בית המשפט המחוזי בירושלים |
|
|
בתיק עיקרי: פח 000726/04 |
||
|
|
|
לפני כבוד השופט דוד חשין, סגן נשיא |
|
עו"ד נעמה סולטניק ב"כ
המבקשת עו"ד מוזס חריזי ב"כ
המשיב והמשיב בעצמו מר תמיר שפיצר – פסיכולוג ההוסטל |
נוכחים: |
החלטה זו עניינה בבקשת המדינה לעצור
את המשיב עד לסיום ההליכים נגדו בתיק פ"ח 726/04, שבו הואשם המשיב, במסגרת 11
אישומים, בעבירות של מעשים מגונים ומעשי סדום בקטינים ובקטינות. על פי הנטען בכתב
האישום המתוקן, העבירות בוצעו במועדים שונים שבין שנת 1995 לבין שנת 2004. בגדר
הקדמת המאוחר, אציין בפתח הדברים, כי ביום 6.7.04, כחודשיים לאחר הגשת כתב האישום,
הגיעו הצדדים להסדר טיעון בפני ההרכב שדן בתיק העיקרי, ולפיו הודה המשיב בביצוע
העבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, תוך שהצדדים שומרים לעצמם את הזכות לטעון
חופשית לעונש.
כתב האישום הוגש ביום 3.5.04. בד בבד
הוגשה בקשה לעצור את המשיב, גרוש כבן 36, ללא ילדים, עד לתום ההליכים נגדו. בהחלטה
מיום 19.5.04, שניתנה על ידי כבוד השופטת אפעל גבאי (בעקבות הדיון שהתקיים בפניה
ביום 17.5.04), התייחסה השופטת לחלופת המעצר שהוצעה בתסקיר המעצר (מיום 16.5.04),
לפיו ישהה המשיב בהוסטל "שעת רצון", שהינו הוסטל פרטי שמיועד לטיפול
באוכלוסיות קשות, בהן הפרעות נפשיות, לרבות הפרעות בתחום המיני, ובמקביל יקבל
טיפול נפשי ותרופתי בדחפים המיניים המוגברים שהתקשה לרסנם, למרות טיפולים שקיבל
בעבר. השופטת אפעל גבאי כתבה בהחלטה:
"עיון
מקרוב בתסקיר ובתוכנית בכתב שהוגשה על ידי מנהלת ההוסטל "שעת רצון"
מעלה, כי חלופת המעצר כרוכה בקבלת טיפול תרופתי באופן מיידי. הגב' ורד אף כתבה,
בסעיף 1 לתוכנית, כי טרם
קליטתו להוסטל על המשיב להתחיל בתהליך של סירוס כימי, כך שלהוסטל ייכנס לאחר
שכבר החל בקבלת הטיפול. דא עקא, עיון בתסקיר שירות המבחן מעלה, כי פרופסור ויצטום,
אשר אמור לתת למשיב את אותו טיפול תרופתי, טרם בדק את המשיב וטרם קבע כי הוא מתאים
לקבלת טיפול תרופתי."
בהמשך לדברים האלה כתבה השופטת אפעל
גבאי:
”במצב
דברים זה אני סבורה כי על אף היותה של תוכנית חלופת המעצר המוצעת שובת לב ומאוזנת,
הן במובן של שמירת האינטרס הציבורי והן במובן מתן אופק שיקומי למשיב, חסרים בה
נתונים ברורים ומדוייקים בדבר הטיפול התרופתי שעתיד המשיב לקבל" (פסקה 7 להחלטה).
לאור הדברים האלה, הורתה השופטת על
קבלת חוות דעת של פרופ' ויצטום בדבר התאמתו של המשיב לקבלת טיפול תרופתי, אשר כונה
בהליך זה "סירוס כימי", וזאת לאחר שיבדוק את המשיב בבית המעצר.
בנוסף התבקש פרופ' ויצטום להתייחס לאפשרות כי המשיב יקבל את הטיפול לפני שישוחרר
מהמעצר, וכן למשך הזמן שבו מתחיל המשיב להגיב לטיפול.
ואכן, ביום 31.7.04 הוגש לבית המשפט
מסמך ערוך על ידי פרופ' ויצטום ופרופ' רסלר ובו התייחסות לשאלות שבית המשפט הציג.
תמצית הדברים היא כי פרק הזמן האופטימאלי שבו התרופה פעילה ומורידה את
הטסטסטרון בדם לרמות אפסיות הינם 3
חודשים מיום הטיפול, בהוסיפם כי מאחר שהמעון שהמשיב אמור לשהות בו הינו מעון סגור
עם פיקוח צמוד, ניתן להערכתם להעבירו למעון זה חודש ימים לאחר מתן הזריקה הראשונה.
ביום 5.8.04, לאחר הגשתו של המסמך
האמור בידי שני המומחים האמורים, התקיים המשך דיון בפני כבוד השופט גל. בתום הדיון
נתן השופט גל תוקף של החלטה להסכמת הצדדים, לשחרר את המשיב למשך יומיים כדי לבצע
את בדיקות הדם והזריקה. באותה החלטה עורר השופט גל את השאלה, לאור העובדה שבינתיים
המשיב כבר הורשע כאמור, האם יש להמשיך בהליכים במסגרת תיק המעצר, או שמא יש להמשיך
במסגרת התיק העיקרי.
ביום 26.9.04 נערך דיון נוסף בבקשה,
הפעם בפני כבוד השופט כרמל, שהחליט כי מאחר שהטיפול התרופתי יגיע לשלב האופטימאלי
בעוד כחודשיים, אין מקום בשלב זה – לאור העובדה שמועד הטיעונים לעונש נקבע לעוד
כ-5 שבועות (מאותו מועד) - להקדים
את המאוחר אלא יש להמתין לפחות להשלמת הטיפול התרופתי, שכן הסכנה לציבור מהמשיב
גדולה במיוחד והחזקתו בהוסטל אינה שקולה להחזקה בתנאים של מעצר ממש, כאשר המשך
הטיפול תלוי ברצונו. לפיכך, לא ראה מקום לשחרר את המשיב לחלופה המוצעת, וזאת מבלי
להביע עמדה לעניין המשך ההליכים, אך איפשר למשיב לצאת לקבל שתי זריקות נוספות
במועדים שנקב בהם.
ביום 16.11.04 התקיים המשך הדיון בבקשה - הפעם בפניי. בהחלטה שנתתי
בתום הדיון, כתבתי כי לאור ההחלטות הקודמות שניתנו בתיק, מבקש אני לקבל חוות דעת
משלימה של פרופ' רסלר בשאלת מידת ההצלחה של הטיפול ל"סירוס כימי" שהמשיב
קיבל, כמו גם בשאלת מידת התאמתו היום לשהייה במוסד סגור "שעת רצון"
להמשך הטיפול. כן הוריתי למשטרה לאפשר למשיב לצאת להמשך קבלת 3 זריקות נוספות.
לאחר שהוגשה לתיק בית המשפט חוות דעתם המשלימה של פרופ' ויצטום ופרופ' רסלר, קבעתי
את המשך הדיון בפניי להיום.
במהלך הדיון היום חזרה ב"כ
המדינה, עו"ד נעמה סולטניק, על התנגדותה העקבית של המדינה לשחרורו בערובה של
המשיב לחלופת המעצר המוצעת במעון "שעת רצון". יש לציין, כי אף שהמדינה
הסכימה בדיונים השונים שהתקיימו לאפשר למשיב לצאת לקבלת הזריקות (הסירוס הכימי),
כאמור, הרי שהיא התמידה כל העת בהתנגדותה לשחרורו בערובה. טורח אני לציין זאת, כדי
לומר כי אין אני רואה את המדינה כאילו יצרה - בהסכמותיה ליציאת המשיב לקבלת זריקות
– ציפייה אצל המשיב כי היא תסכים בסופו של יום לשחרורו בערובה אם הזריקות ישיגו את
מטרתן. התנגדותה של ב"כ המדינה נעוצה במסוכנותו של המשיב, לאור
העבירות שבהן הורשע, על פי הודאתו כאמור, באשר המדינה אינה מקבלת את חוות דעת המומחים ככזה ראה וקדש והיא
מבקשת לחקור אותם. לכך מתווספת היום, לטענת המדינה, גם חשש ההימלטות מאימת
הדין בעקבות הרשעתו של המשיב. לטענת המדינה, משעה שהגענו לשלב שלאחר הרשעה, אין
עוד מקום לדון בשחרורו של המשיב לצורך קבלת הטיפול במעון "שעת רצון",
אלא יש להותיר העניין כולו למותב הדן בתיק העיקרי, שהתיק קבוע בפניו ליום
26.1.05. ב"כ המדינה הפנתה את
בית המשפט לתסקיר הקורבן שהוגש ביחס
לקורבן "ע" (האישום הראשון), שבו ביטא את פחדו מהמשיב ואת רצונו שיהיה כלוא. ואכן,
גם בסוף תסקיר הקורבן באה המלצה של שירות המבחן, לפיה אם בית המשפט יגזור על הנאשם
מאסר בפועל, אזי מתבקש הוא להורות לשלטונות בית הסוהר להודיע להורי הנפגע הזה על
הוצאתו לחופשה, כל אימת שיוציאו אותו לחופשה, וזאת כדי למנוע מפגש אקראי בינו לבין
הנפגע, דבר העלול לסכן את מצבו הנפשי.
ב"כ המשיב, עו"ד
מוזס-חריזי, טוענת מנגד, כי אין מקום לחזור היום ולהידרש לשאלת התאמתו של ההוסטל
"שעת רצון" כמקום ראוי לחלופת מעצר, באשר כבוד השופטת אפעל גבאי כבר
החליטה, כזכור, כי החלופה הזאת הינה שובת לב ומאוזנת, בכפוף להשלמת הפרטים החסרים
בעניין הטיפול התרופתי שעתיד המשיב לקבל.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, באתי
באופן עצמאי (ובמנותק מהחלטתה של השופטת אפעל גבאי) למסקנה כי יש לקבל את עמדת
ב"כ המשיב ולהורות על שחרורו של המשיב לחלופת מעצר במוסד "שעת
רצון", שהינו מוסד סגור, ובכפוף לתנאים שיפורטו להלן. אנמק.
כפי שאני רואה את הדברים, השאלה שעל
בית המשפט להשיב עליה, בשלב הזה, היא אך שאלת המסוכנות. דא ותו לא. עילת ההימלטות
לא נטענה בבקשה למעצר עד לתום ההליכים, ולפיכך אין להיזקק אליה, גם אם המשיב כבר
הורשע בדין וגם אם משפחתו מתגוררת בחו"ל. מה עוד, שבכל יציאותיו עד היום
לצורך קבלת הזריקות, לא היתה תלונה שהוא ניסה לנצל את היציאות האלה לצורך הימלטות,
וגם אין כל אינדיקציה המצביעה על מחשבות הימלטות.
שאלת
המסוכנות איננה שאלה פשוטה בנסיבות מקרה זה, שבו מדובר בפדופיל שביצע עבירות רבות
של מעשים מגונים ומעשי סדום בקטינים ובקטינות (ועל 11 מהן הורשע כאמור). עם זאת,
לא ניתן להתעלם מחוות הדעת המקצועיות שהוגשו לבית המשפט על ידי שני מומחים לדבר,
פרופ' ויצטום ופרופ' רסלר, שיש להן כמובן השפעה לעניין הערכת המסוכנות והתאמתה של
חלופת המעצר. כל אימת שבית המשפט
שוקל חלופת מעצר המוצעת. לאחר שנקבע כי קיימת עילת מעצר (ובענייננו אין חולק על
קיומה של עילת מעצר), עליו לשקול את רמת המסוכנות, מזה, ואת איכות
החלופה, מזה. אשר לרמת המסוכנות, צודקת ב"כ המדינה באומרה כי אין מדובר
פה במקרה שבו אם ישוחרר המשיב לחלופה, הוא יבצע עוד איזו גניבה של רכב או עבירת
רכוש אחרת, אלא מדובר כאן בחשש לביצוע עבירת מין נוספת בקטין, על כל השלכותיה
הקשות. כך שהערך המוגן שהמסוכנות מתייחסת אליו במקרה זה הוא מהגבוהים ביותר
שקיימים בחוק העונשין. מנגד, יש
לבדוק את רמת המסוכנות בהתייחס לקטגוריית העבירות שבה אנו דנים. לעניין זה, יש
התייחסות מפורשת בחוות דעתם מיום 21.11.04 של פרופ' ויצטום ופרופ' רסלר, בה נאמר:
"כי הדחפים והחשק המיני נעלמו [אצל המשיב]. פסקו הפנטזיות והמחשבות וכל
הפעילויות הקשורות למין וניתן לומר בביטחון שההתערבות התרופתית אצלו הצליחה מאוד",
בהוסיפם, כי "במצב זה, כשהוא ממשיך לקבל טיפול תרופתי, הוא אינו
מסוכן מבחינת הדחף המיני". בשורה התחתונה של חוות דעתם אומרים המומחים
"נראה לנו שהוא מתאים מאוד לשהייה במסגרת הסגורה.שעת רצון למסגרת טיפול
ושיקום". נמצא, לכאורה, כי מסוכנותו של המשיב, נכון להיום, היא אפסית. מובן ששמירתו של מצב נעדר
מסוכנות זו מחייב המשך טיפול, תרופתי ונפשי, ולפיכך, השחרור בערובה יותנה בשיתוף
פעולה של המשיב בהמשך קבלת הטיפול, כאשר מתוך חוות הדעת גם עולה שהמשיב הסכים
לקבלת הטיפול ולהמשיך בו.
במצב דברים זה, יש עדיין לשקול את
איכותה של חלופת המעצר המוצעת, שהרי הא בהא תליא.
כבר בסעיף 7 להחלטתה, הביעה השופטת
אפעל גבאי את דעתה כי החלופה המוצעת יש בה כדי להבטיח את בטחון הציבור מפני המשיב,
וזאת בהסתמך, בין היתר, על תסקיר המעצר, שבו נאמר אמנם כי ההוסטל "שעת
רצון" אינו מוכר על ידי משרד הבריאות, "אך בניסיון הקצר שהיה להוסטל
עם שירותינו בלטה אחריות רבה כלפי נושא המסוכנות והמודעות שבצורך בשמירה ודיווח
מיידי על כל חריגה בהתנהגות המטופלים. ההוסטל הינו סגור ובמידה ונדרשת השגחה
ופיקוח הם מתקיימים על ידי מדריך הנמצא במקום 24 שעות. המטופלים ובמיוחד עברייני
המין לא יוצאים ללא ליווי, לפי תנאי המעצר [צ"ל השחרור בערובה]."
לאור כל האמור, החלטתי להורות על
שחרורו של המשיב בערובה בתנאים שבחלקם כבר נקבעו (ברמה העקרונית) בהחלטתה של
השופטת אפעל גבאי, תוך הוספת תנאים, הכל כמפורט כלהלן:
א. המשיב
יימצא במעצר בית במשך 24 שעות ביממה במעון "שעת רצון", ולא ייצא את
המעון, אלא לצורך התייצבותו למשפט, על פי הזמנת בית המשפט, או לצורך קבלת טיפול
רפואי על פי אישור מראש של בית המשפט. כל יציאה מההוסטל תיעשה בליווי צמוד של
מדריך מרגע היציאה להוסטל ועד לרגע שובו למעון
ב. בתוך
ההוסטל יימצא המשיב תחת פיקוח צמוד של מדריך במשך 24 שעות ביממה.
ג. סדר
היום של המשיב יהיה מתוחם ומובנה, כך שלא תהיינה שעות 'מתות'. בין היתר, יעסוק
המשיב בספורט, ישתתף בחוגים ובשיחות טיפוליות עם גורמים שונים. המשיב ימשיך לקבל
את הטיפולים התרופתיים והנפשיים. כל סירוב מצידו לקבל טיפול כזה או אחר שהומלץ על
ידי הגורמים המקצועיים בהוסטל, יהווה הפרה של תנאי השחרור בערובה.
ד. המשיב
יפקיד ערובה בסך של 50,000 ₪ ויחתום על ערבות עצמית בסך של 250,000 ₪.
ה. המשיב ימציא ערבות צד ג' על סך של 250,000 ₪. אין מניעה כי הערב צד ג' יהיה
הפסיכולוג של ההוסטל, מר תמיר שפיצר.
ו. במשך
24 שעות ביממה יימצא מדריך צמוד למשיב, שישן יחד עמו בחדרו בשעות הלילה ובשעות
המנוחה במהלך היום.
ז. בעת
שהמשיב יימצא בחדרו , חדרו יהיה סגור ונעול ולא ניתן יהא לפתוח את החדר, אלא
באמצעות מפתח שיימצא אצל המדריך מבפנים, או מישהו מהנהלת ההוסטל מבחוץ. כמו כן
החלון בחדר שבו יגור המשיב יסורג.
ח. המעון
וכל אחד מהמדריכים שלו, ידווחו מיידית למשטרה על כל מקרה של הפרת תנאי מתנאי
השחרור בערובה, כפי שנקבעו בהחלטה זו, מייד כשיוודא להם דבר ההפרה.
אני
מאשר בזה למשיב לצאת את המעון בליווי מדריך צמוד כאמור, לצורך קבלת שתי זריקות
נוספות במועדים דלהלן: 14.12.04 בין השעות 15:00 עד השעה 19:00, וביום 11.1.05 בין
השעות 15:00 עד השעה 19:00.
ניתנה היום ט"ו בכסלו,
תשס"ה (28 בנובמבר 2004) במעמד הנוכחים.
|
דוד חשין, סגן נשיא |
ב"כ המבקשת: נבקש עיכוב ביצוע ל-48 שעות.
ב"כ המשיב: אבקש מבית המשפט כי השחרור יחל מעתה. כרגע אין
מסוכנות. אין סיבה לעכב את השחרור. בית המשפט קיבל חוות דעת משלימה. העדר המסוכנות
כרגע נבדק בצורה מעמיקה ויסודית על ידי מומחים. גם אחרי וגם עכשיו בדיעבד, מגובה
בבדיקות אובייקטיביות.
משנקבע כי קיימת עילת מעצר, ולאור
התנאים החמורים של חלופת המעצר שקבעתי, נראה לי כי יהא זה אך נכון להעמיד את
החלטתי לביקורת ערכאת הערעור, טרם שחרורו של המשיב.
לפיכך אני מורה על השהיית ההחלטה למשך 48 שעות (השעה עתה 12:55).
ניתנה היום ט"ו בכסלו,
תשס"ה (28 בנובמבר 2004) במעמד הצדדים.
|
דוד חשין, סגן נשיא |