26

בתי המשפט

בש 005637/04		בית משפט מחוזי חיפה
בתיק עיקרי: פ 003185/04
03/01/2005	תאריך:	כב' השופט כ. סעב	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המבקשת
	נ ג ד
	1. גור אריה בן הראל 2. שלמה בן שטרית
המשיבים

החלטה

1. זוהי בקשה למעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדם בתיק פלילי

3185/04, של בימ"ש זה.

2. כתב האישום מייחס למשיבים עבירות של החזקת סם מסוכן שלא לשימוש עצמי – עבירה בניגוד לסעיף 7 (א) (ג') (רישא) לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973 (להלן - "הפקודה"); עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן - "החוק"); תיווך – עבירה לפי סעיף 13 + סעיף 14 + סעיף 19א' לפקודה (לגבי נאשם 1 בלבד); ייצוא, ייבוא, מסחר והספקה – עבירה לפי סעיף 13 + סעיף 19א' לפקודה (לגבי נאשם 2 בלבד).

3. ואלה הן עובדות כתב האישום:

1. במהלך חודש אוקטובר 2004, ובתאריך מדויק אשר אינו ידוע למאשימה, קשר שלמה פרץ (להלן: "פרץ") עם שלמה גלעדי (להלן: "גלעדי") קשר לייבא מחו"ל סם מסוכן לארץ. בהמשך לקשר האמור טסו השניים יחד לווינה, משם נסעו יחד לאמסטרדם, ושם העביר פרץ לידיו של גלעדי 43,427 כדורים המכילים סם מסוכן מסוג MDMA, ו- 20,000 ריבועי נייר המכילים סם מסוכן מסוג LSD (להלן: "הסם המסוכן") אותו ארזו השניים בתוך מזוודה (להלן: "המזוודה").

2. בהמשך לאותו הקשר ובהתאם לו, עזב גלעדי את אמסטרדם חזרה לווינה, ושם עלה על טיסה לארץ, כשבחזקתו המזוודה ובה הסם המסוכן.

על פי הסיכום המוקדם בין פרץ לגלעדי, הרי שעם הגעתו של גלעדי ארצה, פרץ יצור עמו קשר טלפוני, ויתאם עמו את מועד ודרך העברת הסם המסוכן אליו או למי מטעמו.

3. בתאריך 17/11/04 בסמוך לשעה 15:00 נחת גלעדי בנמל התעופה בן-גוריון, שם נעצר על ידי המשטרה. בחיפוש שנעשה במזוודתו נמצא הסם המסוכן.

4. עם מעצרו, הודה גלעדי במיוחס לו, והסכים לסייע לחוקרי המשטרה בתפיסתם של מי שאמורים לקבל לידם את הסם המסוכן.

5. בתאריך מדויק אשר אינו ידוע למאשימה, קשרו פרץ והנאשמים קשר לביצוע עסקה אחרת בסם, בכך שסיכמו כי הנאשמים יקבלו לידם את הסם המסוכן מידי גלעדי לאחר חזרתו לארץ.

6. בהמשך לאמור ובתאריך 18/11/04 יצר פרץ קשר טלפוני עם גלעדי והודיע לו כי אדם מטעמו יצור עמו קשר לתיאום מועד ודרך העברת הסם המסוכן לידיו. אז, ובהמשך לקשר ולשם קידומו, יצר פרץ קשר עם הנאשם 1, והורה לו לקבל לידיו את הסם המסוכן מידיו של גלעדי.

7. בהמשך לקשר ולשם קידומו בתאריך 18/11/04 התקשר הנאשם 1 לגלעדי, הודיע לו כי הוא שוחח עם פרץ, וכי יגיע אליו תוך שעתיים על מנת לקחת את המזוודה. בין גלעדי לנאשם 1 התנהלו מספר שיחות נוספות במטרה לתאם את דרך מסירת המזוודה ובה הסם המסוכן, אך בסופו של דבר נדחה מועד המסירה למחרת. עוד סוכם כי אדם אחר ולא הנאשם 1 יגיע לקבל את המזוודה.

8. בהמשך לקשר ולשם קידומו, תיאמו הנאשמים 1 ו- 2 עם פרץ כי הנאשם 2 הוא שיקבל לידיו את הסם מגלעדי. ואכן, בתאריך 19/11/04 התבצעו שיחות תיאום נוספות בין גלעדי לפרץ, שבסופן נקבע כי על גלעדי להגיע במונית לכביש המוביל לכניסה המרכזית ליישוב גורן.

9. בהתאם לאותו סיכום, ובסמוך לשעה 12:15 הגיע גלעדי לתחנת האוטובוס בכניסה ליישוב גורן במונית עם המזוודה ובתוכה הסם המסוכן. באותו הזמן, ובהתאם לסיכום הגיע למקום גם הנאשם 2. הנאשם 2 ביקש מגלעדי להוציא את המזוודה ולשחרר את המונית.

10. גלעדי הוציא את המזוודה ובה הסם המסוכן, ואז ניגש אליה הנאשם 2, הרים את המזוודה וצעד כשני צעדים, כל זאת במטרה לקחת את המזוודה ובה הסם המסוכן כפי שסוכם. בשלב זה פרצו כוחות המשטרה ועצרו את הנאשם 2.

11. במעשיהם כמתואר לעיל קשרו הנאשמים לבצע עסקה אחרת בסם מסוכן, והחזיקו בסם מסוכן שלא לצריכה עצמית, ללא היתר וללא רישיון מאת המנהל.

12. עוד במעשיו כמתואר לעיל תיווך הנאשם 1 לביצוע עסקה אחרת בסם מסוכן, ובמעשיו כמתואר לעיל ביצע הנאשם 2 עסקה אחרת בסם מסוכן.

על יסוד האמור לעיל עותרת המבקשת למעצר המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם.

4. סיפור המעשה כעולה מהראיות הוא כדלקמן:

ביום 17.11.04 נחת גלעדי בארץ בטיסה מוינה, כשברשותו המזוודה ובתוכה הסם.

בעקבות מידע מודיעיני, גלעדי נעצר מיד עם כניסתו לארץ. נערך חיפוש במזוודה שלו ונתפסו הסמים. גלעדי הודה בהחזקת הסם והציע לשתף פעולה עם המשטרה על מנת לנסות לאתר את חברי רשת ייבוא הסמים.

גלעדי נחקר וספר שהוא פגש את פרץ, שהציע לו לשמש כבלדר, לייבא סמים מחו"ל ובדרך זו, הוא גייס אותו. גלעדי הסכים. הם טסו יחד לווינה, משם נסעו לאמסטרדם, טיילו שם, עד שפרץ קבל לידיו את הסמים. יחד הם ארזים את המזוודה וגלעדי חזר לווינה, משם לארץ עם הסמים. פרץ הנחה את גלעדי שעם חזרתו ארצה, יצרו איתו קשר ויודרך לאן ובאיזה דרך להעביר את המזוודה.

עם הסכמת גלעדי לשתף פעולה, חובר הפלאפון שלו למכשיר הקלטה. הפלאפון לא איחר לצלצל והשיחות לא איחרו להגיע. למחרת הגעתו מחו"ל, ביום 18.11.04 פרץ, יוצר קשר עם גלעדי, ראה מט/180/04. בשיחות 1 עד 5 מנסה פרץ לברר אם גלעדי חזר בשלום, מוודא שהכול בסדר, מרגיע אותו ורק אז מתחילות שיחות התיאום על אופן העברת מזוודת הסם.

בשלב כלשהו, ובעיקר משיחה מס' 6, נכנס לתמונה המשיב מס' 1 – הראל גור אריה. השיחה הנכנסת לפלאפון גלעדי, הגיעה ממספר פלא' 5979132 – 052 – מס' פלאפון זה, רשום על שמו של גור אריה. בשיחה הזו, המשיב 1 אומר לגלעדי "אני קיבלתי טלפון מהחבר שלך, אתה יודע... זה שהאות שלו מתחילה ב "ש" – שלמה פרץ" ואז הוא מודיע לו, שבמהלך השעתיים הקרובות הוא יהיה אצלו. המשיב 1 ממשיך ואומר "אל תדאג, אתה מכיר אותי ואני מכיר אותך, אנו נשב על כוס קפה ונדבר" . לאמתו של דבר, התברר כי בין גור אריה ובין גלעדי קיימת היכרות קודמת.

מיד לאחר מכן, באה שיחה מפרץ, שמתקשר לגלעדי. בשיחה זו בירר פרץ איתו אם הוא קיבל טלפון ממישהו. גלעדי מאשר ואז פרץ ממשיך ואומר "אל תדאג, יבואו אליך". בשלב הזה גלעדי אומר לפרץ "מי זה הבן אדם הזה, הוא מכיר אותי" ופרץ מאשר זאת באומרו: "הוא מכיר אותך, אל תדאג". זמן מה אחרי כן, פרץ שוב מתקשר לגלעדי, ואומר "כנראה עשיתי טעות, לא הבן-אדם הזה יבוא אליך, נדחה את זה למחר".

בשיחה מס' 10 – זאת שיחה בין המשיב גור אריה לגלעדי, ובה המשיב מנסה לברר אם ניתן להגיע עוד באותו יום ולקבל את המזוודה. גלעדי דוחה את הצעתו באמתלה, שהדבר לא נוח לו ומציע שהנושא יידחה למחר ואז המשיב 1, טוען באוזניו: "אתה חייב לבצע את זה היום" והוסיף עוד: "גם אתה לא אמור להתווכח על זה". בהמשך, בעמ' 23 לתמליל, ובמהלך השיחה, המשיב 1 גם מבהיר לגלעדי, שעל הנושא הזה "לא מדברים ולא צריך לדבר יותר מידי".

כעבור מספר דקות, המשיב מתקשר לגלעדי שוב, כשבשלב הזה הם מסכמים שהנושא יבוצע למחרת. בשיחה זו המשיב 1 מסביר לגלעדי שלמחרת הוא יצטרך לעלות על מונית ויודרך לאן עליו לנסוע .

כשהמשיב 1, נתבקש לתת הסבר לשיחותיו, הוא בחר בתשובה הבאה: "אני חולה נפש, שומר על זכות השתיקה". וכמובן על תשובה זו הוא חזר חלילה.

המשיב לא טען שמישהו אחר דיבר במכשיר הפלאפון שלו ואף לא טען כי זוהי שיחה תמימה.

בעניין יכולת התקשורת של המשיב 1 עם סביבתו ראה זכ"ד של איאד פראג'. מזכ"ד זה עולה שלאחרון אין כל קושי לנהל שיחה על ענייני דת ועל כל מיני עניינים שונים, ברם כשחוזרים לנושא החקירה המשיב 1, היה משפיל את ראשו ומשתתק.

מפלט בעלות על הפלאפון, עולה שמו של המשיב 1, ובנוסף לכך, על סמך הנתונים שעלו מפלט שיחות הפלאפון של המשיב 1, נגבו עדויות רבות של עדים כי מספר הטלפון שלהם הופיע בתוך הפלט הנ"ל, ראה הודעותיהם של איריס זינתי, כמיליה כהן, יוסי כהן – עדים אלו אשרו בעדותם שזהו אכן הטלפון של מר גור אריה, זה המספר שהוא מסר להם כמספר שמשמש אותו ואף ניהלו שיחות עימו במספר הזה.

זאת ועוד, גלעדי זיהה את קולו של המשיב 1, בהודעתו מיום 22.11.04, שם אמר גלעדי באופן חד וחלק כי הוא מזהה את קולו של המשיב 1, שם מתייחס לשיחות שהוקלטו ומתוכן הוא מזהה את קולו של המשיב 1 – ראה שורות 23 ואילך. בקטע זה אומר המשיב 1 לגלעדי כי: " בעוד שעתיים אפילו פחות יבואו לקחת ממך את זה – אם הכוונה לא מתייחסת למזוודת הסמים, אז למה היא מכוונות? כי הרי עובר לשיחה הטלפונית, המשיב 1 לא נתן לגלעדי דבר, שהוא היה חייב להחזירו לידיו. לדברי גלעדי משיב 1, הוסיף ואמר לו כי הוא רוצה לדעת מה שלומו ולשבת עמו על כוס קפה" – שם בגליון 2 להודעה הנ"ל שורות 24, גליון 3 משורות 1 ואילך ובהודעה של גלעדי מיום 25.11.04, הוא מזהה את תמונת המשיב 1.

לדעת באת כוח המבקשת, שמיעת הקלטות תותיר את הרושם כי למשיב 1 יש טון דיבור מיוחד , וכדבריה: " ניגון וצורת דיבור מאוד מיוחדת", הוא עושה שימוש רב במילים "בעזרת השם" – עיין בתמליל ושמע הקלטת מט/180/04. עוד טענה ב"כ המדינה כי מקריאת התמליל מט/180/04, ניתן להתרשם בבירור כי אין בפנינו שיחות תמימות.

המשיב 1 יצר קשר מיידי עם גלעדי אחרי שפרץ התקשר איתו מחו"ל. הוא דיבר עם גלעדי, על חברם המשותף, "ש" שנמצא בחו"ל, הנסיון לתאם מפגש עם גלעדי, והעובדה שמיד לאחר השיחה הראשונה עם גור אריה, פרץ מתקשר לגלעדי ומוודא שמישהו מטעמו אכן התקשר, כל אלה מבהירים באופן ברור וחד משמעי שהשיחות, אינן תמימות.

מכלל החומר עולה כי משבצת מסוימת היתה חסרה והדבר נשאר בגדר נעלם שלא עלה בידי המשטרה להגיע אליו, אך הוא ככל הנראה, אינו בגדר נעלם הן למשיב 1 והן למשיב 2, הלא הוא מספר פלאפון, שאינו רשום על שם איש. שני המשיבים מצליחים באותם ימים להתקשר אל מספר הטלפון הזה, בהזדמנויות רבות. בנסיבות אלו, האם ניתן לומר שזה היה אקראי?

גלעדי הודרך טלפונית, היכן למסור את מזוודת הסם, הוא הגיע לנקודת המפגש בהתאם לאותה הדרכה, לרבות הגעה במונית, מכאן יש לשאול: האם ניתן לומר כי זה היה צירוף מקרים, ששני המשיבים, שלטענתם, אין בינם לבין מזוודת הסם דבר, יוצרים קשר לאותו מספר פלאפון נעלם ונסתר, המשיב 1 מנהל שיחות עם גלעדי והמשיב מס' 2 מגיע לנקודת המפגש?

למשיבים ניתנו מספר הזדמנויות, בהן יכלו לתת הסבר, אך הם בחרו בדרך שתוארה לעיל, בעיקר, המשיב 1, וכי שתיקתו מהווה צעקה אילמת, לקשר ההדוק בינם לבין אותה מזוודה.

כאמור העברת הסם לא יצאה לפועל ביום 18.11.04, היא נדחתה ליום 19.11.04, בשלב זה, נכנס לתמונה המשיב מס' 2 – כשבאותו יום מתנהלות שיחות שונות, בסופם, מודרך גלעדי להגיע במונית לאזור של תחנת האוטובוס בכניסה למושב גורן.

במונית היו הסמים ושוטרים שהתחבאו. בדרך מבחין גלעדי במשיב 2 והוא מזהה אותו. הוא אומר לסנ"צ יאקי עובד "אני חושב שהבחור הזה קשור לעניין".

אמנם, המשיב 2 בחקירתו טוען: "אני עובר אורח תמים, לא קשור, לא יודע שום דבר על הסמים", ברם טענה זו נסתרת מניה וביה על ידי העובדות הבאות– השיחה האחרונה שהגיעה לפלאפון של גלעדי ושבמהלכה הוא הודרך לאן להגיע, יצאה מפלאפון מסוג – טוקמן - שמספרו: 5415745–052, כאשר, כעולה מעיון בפלטי שיחות המשיב 2, אנו מגלים שבתקופה זו, גם האחרון, קרי; המשיב 2; עשה לא מעט שיחות, אל המספר הנ"ל.

מאותו פלט עולה גם שהיו התקשרויות רבות בין שלמה פרץ לבין סמי שיטרית – המשיב 2 , עד ליום 3.11.04, כשפרץ וגלעדי עוזבים ביום 4.11.04, לחו"ל, וזאת בנוסף לעובדה שהמשיב 2 נתפס כשהוא אוחז במזוודה - ראה דוחות זכ"דים של השוטרים שהשתתפו במעצר ובעיקר לדוח הפעולה של סגן ניצב יאקי עובד.

כאן המקום לומר שעסקינן בבקשה שלצורך ההכרעה בה ובהתחשב בחובות המוטלות על המאשימה בשלב זה, על ביהמ"ש לבחון אך ורק קיומן של ראיות לכאורה. מהימנותן של הראיות, לרבות מהימנותו של גלעדי אינן מענייננו, בימים האלו וכי בבוא העת הסוגיה הזו תבחן ותיבדק במהלך ניהול התיק העיקרי ושמיעת הראיות, שחלקן ראיות אובייקטיביות, היינו, שיחות מוקלטות, פלטים, דוחות של שוטרים. מכאן ניתן לומר כי קיימות ראיות לכאורה למכביר לביסוס האשמות, ביחס לשני המשיבים.

הסנגורים ניסו בכל דרך לשכנע את ביהמ"ש, כי לא ניתן לסמוך על ראיות המאשימה, ובדרך זו, הם סבורים כי ניתן להגיע לקביעה שמקרה זה, נעדר ראיות לכאורה. אדגיש כי דעתי אינה כדעתם. אין בממצא שצוות מסוים לא ראה אירוע מסוים, כדי לפגוע בטענת צוות אחר שראה אותו אירוע ואף תעד אותו. עוד יש לומר כי סתירות בין העדויות, אינן יכולות לשלול קיומן של ראיות לכאורה, אלא אם מדובר בסתירות שיורדות לשורשו של עניין ומשמיטות את הבסיס הראיתי הדרוש לשם הוכחת עובדות כתב האישום וכי ברי לכל בר בי רב שאין המקרה שבפני מסוג המקרים הללו.

מכל האמור לעיל עולה כי קיימות ראיות לכאורה למכביר.

5. עילת המעצר :–

על פי הדין (החוק והפסיקה וכפי שיובא להלן), אכן קיימת עילת מעצר.

זאת ועוד, לאור הכמות העצומה של הסמים שמצביעה על מסוכנות גבוה של המשיבים ועל קיומה של תשתית להפצת הסם, שחלק ממנה טרם נעצר בהיותו שוהה בחו"ל וחלק אחר לא עלה בידי המשטרה להניח את זרועה עליו.

נסיבות המבססות ומגבירות את החשש להימלטות מהדין והחשש להשפיע על עדים ובעיקר על גלעדי. בסוגיה זו ראה – בש"פ 6216/02 מ"י נ' רומן בן גנאדי ספוג'ניקוב. תק-על 2002(2) (אעיר כי בתיק שבפני נתפסה כמות גדולה בהרבה מזו שנתפסה בתיק הנ"ל).

הסם והפצתו, הפכו לתופעה מדאיגה בשכבות השונות של החברה. הסכנה קיימת בכל פינה הן לבוגרים והן לצעירים ואף לקטינים. תופעה שמחייבת התייחסות שונה ומתן עדיפות לשמירה על בטחון הציבור.

מכל האמור לעיל; יש לקבוע כי אין ספק שקיימת עילת מעצר.

6. חלופת מעצר:

על פי החובה המוטלת על בית המשפט; אבחן כעת האם ניתן למצוא חלופת מעצר שפגיעתה בזכויות המשיבים תהיה פחותה מצו המעצר וזאת מבלי להפר את האיזון הדרוש בין מכלול השיקולים המתבקשים.

כבר נקבע בבש"פ 618/04 - מחמד עבדו שימאלי נ' מדינת ישראל. תק-על 2004(1), 1119, עמ' 1121, כי:

"...... העוררים אינם חולקים על קיומן של ראיות לכאורה נגדם בעבירות הסמים, ודי בעבירות אלה כדי להביא למעצרם. כפי שציין בצדק בית המשפט המחוזי, עבירות הסמים מקימות חזקת מסוכנות סטאטוטורית וחזקה זו לא הופרכה על ידי העוררים. אדרבה, במקרה שבפנינו מסוכנותם של העוררים מודגשת נוכח היקף הסמים שהוברחו ונוכח העובדה שאין מדובר בהברחה חד פעמית אלא ברצף שיטתי של ההברחות. זאת גם אם אאמץ את גרסתו המקלה של רשאש הטוען להברחת כחמישים ק"ג "בלבד" ולא מאתיים ק"ג כנטען בכתב-האישום. בית משפט זה ציין לא אחת את החומרה היתרה שבה יש להתייחס לעבירות של סחר בסמים, בשל פגיעתן הרעה בחברה ובשל הסכנה שהן יוצרות לשלום הציבור ולביטחונו (בש"פ 3927/03 אבי לוי נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). חומרה זו יש לה השלכה על מידת הנכונות לשקול שחרור לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 3899/95 מדינת ישראל נ' רחאל ואח' פ"ד מט(3) 164; בש"פ 1025/02 מדינת ישראל נ' רפי סיטון (לא פורסם)), ובנסיבות אלה, טענת העוררים כי הם נעדרים עבר פלילי אין בה כדי להביא לשחרורם לחלופת מעצר (ראו: בש"פ 2797/94 רבאיעה נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). לכך יש להוסיף את העובדה שמקום מגוריהם של העוררים והקשרים ההדוקים שקשרו בלבנון, מקימים חשש ממשי להימלטותם מאימת הדין, וחשש זה מהווה אף הוא עילת מעצר בעניינם (ראו: בש"פ 1071/03 סלמאן נ' מדינת ישראל (לא פורסם)).

אסיים ואומר כי אני ער לנתוניהם של המשיבים ובעיקר לכך שהמשיב 1, סמי בן 46, נכה כתוצאה ממחלת הפוליו – רגלו הימנית קצרה מרגלו השמאלית, ידו הימנית מנוונת ותלויה, הוא צולע ומקשה בהליכה, וכן לנתוניו הדלים של המשיב 1 ועברו שאינו מוכתם. אולם לאור נסיבות העבירה וכמות הסם והעובדה שחלק מהמעורבים טרם נעצר, בהיותו בחו"ל והחלק האחר שלא עלה בידי המשטרה לחשוף אותו, יוצרים חשש מבוסס לשיבוש הליכי משפט, המלטות מאימת הדין ומגבירים את רמת המסוכנות של המשיבים כלפי החברה, שלומה ובטחונה.

משנתקיימו כל התנאים הדרושים, קרי, ראיות לכאורה, עילת מעצר, נסיבות העבירה, כמות הסם וסוגיו, כל אלה ושאר הנימוקים חייבים שלילת כל חלופת מעצר, יהיו הנסיבות האישיות אשר יהיו.

אשר על כן, אני מורה על מעצר המשיבים עד לתום ההליכים נגדם בתיק פלילי 3185/04 של בימ"ש מחוזי חיפה.

אעיר כי אמנם המשיבים טענו לאפליה עקב שחרורו של אדם נוסף. לדעתם על המבקשת לנקוט מדיניות שווה ולמנוע תוצאה שתוביל לאפליה. לדעתי אין לקבל טענה זו כי נגד אותו אדם נוסף לא הוגש כתב אישום והתביעה נמנעה מלצרפו כנאשם עקב בעיתיות בראיות וקשיי הוכחה.

עקב מצב הבריאותי נמסרה תמצית של ההחלטה על כל מרכביה. התוצאה הוקראה.

ניתנה היום, כ"ב בטבת התשס"ה (3 בינואר 2005) במעמד ב"כ המאשימה - עו"ד תמיר, ב"כ המשיב 1 - עו"ד עמירם, ב"כ משיב 2 עו"ד שרון והמשיבים בעצמם.

כ. סעב, שופט

הקלדנית: אלה ש.