בתי המשפט
|
|
|||
|
פ 005060/06 |
בית משפט
מחוזי חיפה |
||
|
|
|||
|
29/05/2006 |
תאריך |
כב' השופט י. אלרון |
בפני |
|
המאשימה |
בעניין: |
|
|
|
נ ג ד |
|
|
הנאשם |
|
הנאשם הורשע על פי הודאתו בעבירות בניגוד לסעיף
402(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 וסעיף 7(א) + (ג) סיפא לפקודת הסמים
המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג - 1973, קרי, שוד והחזקת סם מסוכן לצריכה
עצמית.
מעובדות כתב האישום עולה כי ביום 2.3.06,
בסביבות השעה 14:25, סמוך לגן שמואל, ניגש הנאשם לגב' סוליקה עמר (להלן – "המתלוננת"),
ילידת 1945, נתן מכה בכתפה וגנב את תיקה, שהכיל כרטיס אשראי, 400 ₪, שרשרת
ומסמכים.
כשעה לאחר מכן נתפס בכיס מכנסיו סם מסוג הרואין במשקל
0.146 גרם נטו.
לבקשת בא כוחו, הופנה הנאשם לקבלת תסקיר שרות המבחן
לעניין העונש.
מהתסקיר עולה כי הנאשם מוכר כמכור לסמים וסובל מבעיות
נפשיות, בגינן אף אושפז פעמים רבות בעבר. כמו כן הוא מתקיים מקצבת נכות לאחר שהוכר
כנכה (75%) ע"י המוסד לביטוח לאומי.
קצין המבחן, מר אוריאל איילשטיין, ציין כי באוגוסט 2005
פנה הנאשם למחלקה לשירותים חברתיים בעירו וביקש סיוע בגמילה מסמים ובשיקום חייו.
השתלבותו בקהילה טיפולית לא צלחה ובעיצומם של ימים אלה עדיין נבדקות חלופות טיפול
עבורו.
בשיחה עימו ביטא הנאשם קשיים נפשיים כתוצאה מתנאי
מעצרו, סיפר על שני נסיונות אובדניים בעבר ועורך התסקיר התרשם כי קיים סיכוי
לפגיעה עצמית באם מעצרו יימשך.
בנוגע לעברו הפלילי של הנאשם, ציין מר איילשטיין כי
בפעמים קודמות לא נמצא הנאשם כשיר לעמוד לדין ולחובתו עומד מאסר על תנאי בן 5
חודשים בגין עבירה דומה.
הנאשם אמנם הביע רצונו להתאשפז בבי"ח פסיכיאטרי
אולם התרשמותו של מר איילשטיין הינה כי הנאשם מונע מכוח סבלו הנפשי בעוד שהתמכרותו
לסמים היא זו שחוזרת ומכשילה את הטיפול בו. לפיכך, המסגרת המתאימה לו צריכה היתה
להיות מסגרת ארוכת טווח וממוקדת לטיפול בסמים. מאחר שכבר נפלט מרצונו ממסגרת כזו
ואין הוא מגלה תובנה לבעיית ההתמכרות או מוטיבציה מספקת לטפל בה, נמנע שרות המבחן
מהמלצה בעניינו.
בטיעוניה לעונש הפנתה ב"כ המאשימה לחוות הדעת
הפסיכיאטרית בעניינו של הנאשם ולמסמכי המחלקה לשירותים חברתיים בעירו, מסמכים
שהוגשו ע"י ב"כ הנאשם. מאלה ביקשה ללמוד כי ביצע את העבירה נשוא האישום
על רקע התמכרותו ואין הוא מודע או מבין את חומרתה של בעייה זו.
ב"כ המאשימה שבה והדגישה את חומרת התופעה הרווחת
לאחרונה של שדידת אנשים מבוגרים וקשישים, המתקשים להגן על עצמם מפני מעשי שוד
וגניבה, ואת הצורך להרחיק אנשים כאלה מהחברה למען בטחון הציבור.
לאור העדר המלצה טיפולית בעניינו של הנאשם ועל אף
נסיבותיו האישיות, ביקשה ב"כ המאשימה לגזור על הנאשם מאסר בפועל לתקופה
ארוכה. כמו כן, ביקשה להפעיל באופן מצטבר את המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם.
ב"כ הנאשם בטיעוניו לעונש הפנה להודאת הנאשם בפתח
מפשטו, כאשר, לדבריו, נסיבות ביצוע העבירה אינן רחוקות מעבירה קלה יותר של
"תקיפה לשם גניבה", כן הדגיש את העובדה כי לא נגרמה למתלוננת חבלה
כשלהי.
בהתייחסו לתסקיר שירות המבחן, טען הסניגור כי הוא לוקה
בחסר מבכך שאין התייחסות לעניין העבירה עצמה ולקיחת האחריות בגינה.
כמו כן הדגיש ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות של
מרשו, עברו רב האשפוזים, אי כשירותו לעמוד לדין בעבר (דבר שלא נבחן בעת הרשעתו
בעבירה הקודמת) וכן העובדה כי את אותה עברה ביצע בזמנו על מנת להתאשפז ב"שער
מנשה". זאת ועוד, לדברי ב"כ הנאשם, הכנסתם לכלא של אנשים מסוגו של הנאשם
אינה מאינטרס הציבור אלא יש לנסות ולסייע להם בשל מצבם.
בסכמו את טיעוניו, ביקש הסניגור את בית המשפט לנהוג
בנאשם במידת הרחמים, כמי שהודה במעשהו והשיב את מרבית הדברים שגנב, להימנע ממאסר ממושך,
שיאפשר לנאשם לצאת ולעבור בקרוב לטיפולם של שירותי הרווחה שהביעו נכונותם לסייע
לו.
הנאשם בפנותו לבית המשפט הודה במעשה, אמר שלא יחזור
עליו שנית וביקש להתאשפז.
אקדים
ואומר כי העבירות המיוחסות לנאשם, על אף נסיבותיו האישיות, הן חמורות, ובמיוחד אין
להקל ראש בתופעת שדידת התיקים מאנשים, תופעה בזויה שפוגעת בבטחונם האישי של עוברי
אורח תמימים שבסה"כ מבקשים לנצל את זכותם להסתובב באופן חופשי ובטוח ברחוב.
מעבר לכך, לאחרונה רבו המקרים בהם הנגזל הינו קשיש,
המתקשה עוד יותר להגן על עצמו מפני אותם פורעי חוק, ועל חומרתה של תופעה זו כבר
נאמר:
"בית-משפט
זה הדגיש לא אחת את הצורך להגן על ציבור הקשישים מפני אלימות והתנכלות להם
ולרכושם, בהיותו ציבור המתקשה להגן על עצמו והמשמש טרף קל לעבריינים בכלל
ולעבריינים המכורים לסמים, המחפשים אמצעי מימון זמין לרכישת הסם, בפרט" (דברי הש' חיות בע"פ
11220/02 מיכאל יסנסקי נ' מדינת ישראל, תק-על 2003(2), 2186 ,עמ' 2187).
בתי המשפט
נוהגים לראות בתקיפת מתלונן שהוא קשיש כנסיבה מחמירה, אולם עליי לציין, שבענייננו
הייתי נמנע מלהגדיר את המתלוננת, ילידת 1945, כקשישה ולפיכך משקלה של נסיבה זו
מופחת.
לחובת
הנאשם יש לזקוף גם את הרשעתו בעבירה דומה, לפני קרוב ל- 3 שנים, שם נגזרו עליו קנס
כספי וחמישה חודשי מאסר על תנאי. בחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוגשה בעניינו, נקבע כי
הוא מבין את מעשיו ואחראי להם, אף שאין חולק כי הוא סובל ממחלת נפש המצויה כעת
ברגרסיה, ואשר בעטיה, עת הואשם בעבר בעבירות דומות, נמצא לא כשיר לעמוד לדין.
יתרה מזו,
בכיסו של הנאשם נמצא סם מסוג הרואין, סם מסוכן, בכמות לצריכה עצמית ומלמדנו תסקיר
המבחן כי הנאשם אינו מפנים את חומרתה של בעיית התמכרותו לסמים וכן שדווקא בעיה זו
היא שמכשילה אותו מלהתמיד בטיפול אותו הוא מבקש כל כך. הערכה כזו מפחיתה במאוד את
אמונתי ביכולת השיקום והגמילה של הנאשם במסגרת טיפולית מחוץ לכותלי בית הסוהר.
טען
הסניגור כי הנאשם עשה את שעשה לא מתוך כוונת אלימות אלא לשם מימון הסם. לדידי אין
לראות בכך נסיבה מקלה באשר הנאשם הוא שבחר להשתמש בסם ולהכנס למעגל שוטה.
נראה לי
שכל אלה מייצגים נאמנה את אינטרס הציבור בהרחקתו של הנאשם מהחברה, ולאור נסיון
העבר הכושל גם השיקול השיקומי מאבד מה ממשקלו.
מנגד,
מובאות עומדות לנאשם נסיבות מקלות, בראשן נסיבותיו האישיות, עברו רווי האשפוזים
ובקשתו לסיוע מרשויות הרווחה, אף שמוטיבציה זו מצויה במחלוקת מסויימת, לפחות בכל
הנוגע לגמילה מסמים. הנאשם מודע לבעייתו הנפשית וסובל ממנה ומעוניין להתאשפז כדי
לטפל בה, ושב וטוען כי בקשותיו נדחות.
יש לציין
גם את פניית העובדת הסוציאלית, מהמחלקה לשירותים חברתיים באור עקיבא, לשקול בחיוב
את שילובו של הנאשם במסגרת טיפולית כזו שמהווה סיכוי יחיד, לטענתה, לשיפור ושיקום
חייו.
ישנן גם
הנסיבות האובייקטיביות של ביצוע העבירה, שאינן מן החמורות ולא גרמו חבלה מסוג
כלשהיא למתלוננת, וכן את העובדה שעברו הפלילי אינו מכביד (ככל שהוא נמצא אחראי לו)
ולמעשה יהא זה המאסר הראשון שלו.
לכך יש
להוסיף, כמובן, את עצם הודאתו של הנאשם, החסכון בזמן שיפוטי יקר, ואת לקיחת
האחריות על מעשיו, לפחות לפי דבריו בביהמ"ש.
לאחר
ששקלתי את טיעוני הצדדים ובהתחשב בהעדר ההמלצה בה נקט שירות המבחן, אני מחליט
להטיל על הנאשם את העונשים הבאים:
א. 34
חודשי מאסר, מתוכם 24 חודשי מאסר בפועל והיתרה על תנאי למשך 3 שנים לבל
יעבור עבירת רכוש או עבירה על פקודת הסמים המסוכנים למעט עבירה של שימוש עצמי בסם.
ב. הפעלת
המאסר המותנה של 5 חודשים שנגזרו על הנאשם בת.פ 2185/03 (שלום חדרה)
באופן שחודשיים במצטבר ושלושה חודשים בחופף לעונש שנגזר עליו בתיק זה.
כך
שסה"כ יהא על הנאשם לרצות עונש מאסר בפועל של 26
חודשים.
לצורך
מניין תקופת המאסר שהוטלה על הנאשם, תימנה תקופת שהייתו במעצר מיום 02.03.06.
כמו כן, אני מורה על החזרת החפצים שנתפסו (שרשרת ו- 400
₪) למתלוננת וכן על השמדת הסם.
אני ממליץ לשירות ביתה סוהר לשבץ את הנאשם במסגרת
לגמילה מסמים, ומפנה את רשויות בית הסוהר לחוות הדעת הפסיכיאטרית שהוכנה בעניינו.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום.
ניתן היום ב' בסיון, תשס"ו (29 במאי
2006) במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.
|
יוסף
אלרון, שופט |
אתי עטיאס