47

בתי המשפט

פ 004494/03		בית משפט השלום תל אביב-יפו
30/05/2004	תאריך:	כב' השופטת דורית רייך - שפירא	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	ארנרייך	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	יונית פוזאילוב - בעצמה
הנאשמת	מיכל בכר – ס.צ.	ע"י ב"כ עו"ד

הכרעת דין

בכתב האישום שבפני מואשמת הגב' יונית פוזיילוב (להלן: "הנאשמת") בשני אישומים. באישום הראשון מיוחס לה שב- 13.06.01 סטרה ליעל זרח (להלן "יעל זרח"), ואיימה על יעל ענבר – אורגד (להלן "יעל ענבר"), שהיתה באותה עת בהריון מתקדם, במילים "את הולכת להיות אמא, אני אדקור לך את הילד". באישום השני, שהוא הראשון מבחינה כרונולוגית, מואשמת הנאשמת שב- 3.06.01, תקפה את גב' חנה שליט (להלן "גב' שליט") בכך שדחפה אותה ואיימה עליה במילים: "תזהרי ממני אני יותר חזקה ממך", וניסתה לגנוב את מפתחות דירתה של גב' שליט.

בישיבת יום 15.06.03 נעניתי לבקשת הנאשמת ועו"ד מ. בכר מהסניגוריה הציבורית מונתה לייצגה בתיק זה. באמצעות הסניגורית הודתה הנאשמת שפגשה במתלוננים וכפרה בכל העובדות המבססות עבירה.

לתביעה העידו גב' שליט (עמ' 5-11), יעל זרח (עמ' 11-14), יעל ענבר (עמ' 19-24), בעלה שי (עמ' 14-19), הוגשו הודעות הנאשמת (ת/1 ת/2), תעודה רפואית (ת/3) והודעות המתלוננים (ת/4, ת/5, ת/ 6, ת/7).

הנאשמת היתה העדה היחידה להגנה (עמ' 27-37) והיא הגישה תמונות (נ/1, נ/2, נ/3), והסכם עם חב' תבל (נ/4).

לאחר שמיעת העדים ובדיקת המוצגים שהובאו בפני עולה תשתית ראייתית כדלקמן:

1. הבית ברחוב יהודה החסיד 3 ביפו מחולק לשלוש יחידות דיור (להלן: "הבית").

2. הנאשמת, ילידת 1954, מתגוררת באחת משלוש הדירות עשרות שנים מכוח דיירות מוגנת. בהתאם לכך היא משלמת לבעל הדירה אביגדור חלפון (להלן: "בעל הבית") דמי שכירות נמוכים מאוד (עמ' 27 ש' 18-20).

3. דירה שנייה בבית היתה שייכת בזמן הרלבנטי לבן משפחתה של גב' שליט, היא ילידת 1924, ובזמן הרלבנטי התגוררה בדירה זו כעשר שנים (עמ' 5 ש' 14, עמ' 7 ש' 18).

4. בני הזוג ענבר, שניהם בשנות השלושים, התגוררו בדירה שלישית שבבית, אותה שכרו בשכירות חודשית מגב' נילי בלום ב-02/2000 (עמ' 15 ש' 17,19, ת/6 עמ' 2 ש' 16).

5. להבדיל מהדירות האחרות, דירת הנאשמת במצב תחזוקה ירוד, כעולה מהתמונות נ/2-נ/3, (גב' שליט, עמ' 8 ש' 7-8 ,הנאשמת עמ' 28 ש' 2).

6. כל המתלוננים מניחים שהנאשמת לוקה בנפשה ( ראה ת/4 עמ' 1 ש' 28 ואילך, ת/5 ש' 11-12, ת/6 עמ' 1 ש' 27 ות/7 ש' 16).

7. אין זו התלונה הראשונה שהגישו המתלוננים נגד הנאשמת, ויחד עם אחרים חתמו על עצומה נגדה (ת/ 6 עמ' 2 ש' 23-25, עמ' 6 ש' 11-12, עמ' 17 ש' 6-7, עמ' 21 ש' 12, עמ' 8 ש' 17-18).

8. בני הזוג ענבר מיודדים מזה שנים עם יעל זרח (ראה הודעותיהם ת/5 ש' 3-4, ת/6 ש' 2-3, ת/7 ש' 2, ובביהמ"ש עדותה של יעל זרח (עמ' 12 ש' 13), עדותה של יעל ענבר (עמ' 19 ש' 21), עדותו של שי ענבר (עמ' 14 ש' 23-24).

9. יעל זרח המתגוררת בנוף ים, הגיעה בצהרי ה-13.06.01 לבקר את חבריה יעל ושי (עמ' 11 ש' 17, עמ' 13 ש' 23).

10. הנאשמת פגשה ביעל זרח ובבני הזוג ענבר בזמן האמור בכתב האישום ליד הבית, ובתום המפגש ברחה מהמקום (עדות הנאשמת עמ' 30 ש' 5-22, ועדויות בני הזוג ענבר ויעל זרח עמ' 11 ש' 19 עד עמ' 12 ש' 8, עמ' 14 ש' 26 עד עמ' 15 ש' 8, עמ' 19 ש' 24 עד עמ' 13 ש' 10). אין מחלוקת שבמהלך המפגש היתה אלימות פיזית. יש מחלוקת קוטבית מי הפעיל את האלימות כלפי מי.

11. גב' שליט התלוננה נגד הנאשמת ביום 6.06.01, שי התלונן נגדה ב- 15.06.01, יעל זרח ויעל ענבר מסרו הודעותיהן במשטרה ב- 19.06.01.

12. הנאשמת עקבית בהכחשת המיוחס לה בכל אחד מהאישומים, הן בהודעותיה ת/1 ו-ת/2 והן בעדותה בבית המשפט (עמ' 28 ש' 9-13, עמ' 30 ש' 5). לטענתה התלונות נגדה שקריות, והוגשו על רקע שיתוף הפעולה שמשתפים שכניה עם בעל הבית על מנת לפנותה מהדירה ולנשלה מזכויותיה (עמ' 28 ש' 11-13), והן חוליה בשרשרת ההתנכלויות שסבלה, וההליכים המשפטיים שנאלצה להתמודד איתם, במהלכם ננקטו נגדה אמצעים שונים ואכזריים כולל טיעונים באשר לבריאותה הנפשית (עמ' 31 ש' 17, ש' 25).

13. את האירוע עם גב' שליט הכחישה הנאשמת באופן כללי (עמ' 31 ש' 10-11), תוך שהיא טוענת שהיחסים ביניהן מעולים (עמ' 31 ש' 21-22) לגבי האירוע הנוסף טענה ששי התנפל עליה, אחז בידיה ואילו שתי ה"יעלות" תקפו אותה במכות (עמ' 30 ש' 14-19, עמ' 33 ש' 13).

14. בסיכומים ביקש בא כוחו של כל צד לאמץ גרסת עדיו. הסניגורית כיוונה עיקר טיעוניה לקשר שקשרו עדי התביעה עם בעל הבית נגד מרשתה, והפנתה למספר נקודות כגון, ניסיון לגרום לאישפוזה של הנאשמת בבית חולים פסיכיאטרי, פניות לבנק והגשת תלונות סרק קודמות (ראה סיכומיה עמ' 45 ש' 20-25).

15. מכוון שבין הצדדים מחלוקת עובדתית, שאלת חפותה או אשמתה של הנאשמת תוכרע על פי אמינות העדים.

מ ס ק נ ו ת

1. יאמר כבר כאן, שעדויותיהם של עדי התביעה עשו עלי רושם מהימן ושכנעו אותי. השוואת דבריהם בבית המשפט להודעותיהם (ת/4, ת/5, ת/6 ו-ת/7) שהוגשו לבקשתה הנמרצת של הסנגורית (עמ' 40 ש' 14) מעלה העדר סתירות ויש בה לחזק אמינותם.

2. לא נעלם מעיני שאת תלונותיהם נגד הנאשמת לא הביאו המתלוננים למשטרה ביום קרות האירועים. אין בכך כדי לגרוע מאמינותם, האיחור איננו איחור רב, ויש בו לכשעצמו להתיישב עם מסקנה שהמתלוננים לא רודפים אחר הנאשמת.

3. גב' שליט, אישה מבוגרת, שאיננה מתגוררת יותר במקום, עשתה את כל שביכולתה להימנע מלהעיד נגד הנאשמת. לא משום שתלונתה שקרית, ולא משום שלא זכרה את פרטי האירוע, כי אם משום שלא רצתה בעימות עם הנאשמת. למרות זאת אישרה כבר בתחילת דבריה את אמיתות הודעתה במשטרה (עמ' 5 ש' 7-8). ואמרה שהיא זוכרת טוב מאוד שהנאשמת תפסה את ידה ורצתה לקחת ממנה את מפתחותיה (עמ' 6 ש' 3-5). הנאשמת איימה עליה שהיא יותר חזקה, ואמרה לה שהיא קשישה (עמ' 6 ש' 16-17) דברים המתיישבים היטב עם הפרשי הגילים שבין השתיים. גב' שליט לא הסתירה ולא הכחישה שגם בעבר התלוננה נגד הנאשמת (עמ' 11 ש' 12-13), כשם שעשו בעל הבית וגב' בלום, ושיחד איתם חתמה על עצומה נגד הנאשמת (עמ' 8 ש' 17-18). העדה גם הודתה, שחשדה שהנאשמת אחראית לנזקים שנגרמו פעם אחר פעם למכוניתה (עמ' 8 ש' 23 ועמ' 11 ש' 13). ברור שבמצב דברים זה גב' שליט לא היתה מעונינת ביחסים טובים עם הנאשמת כפי שהודתה (עמ' 7 ש' 3 לפרוטוקול). אין בכך להביא למסקנה שעדותה לאירוע הספציפי נגועה בחוסר אמינות. התעודה הרפואית ת/3 מתיישבת עם התלונה ומחזקת אותה, גם אם היא מאוחרת ב-3 ימים לתאריך האירוע. נראה לי סביר בהחלט שאישה בסוף שנות השבעים לחייה שהותקפה בשעה 20:00 לא הזדרזה באותו לילה למשטרה ועשתה זאת כעבור יומיים בלבד. אני מקבלת את דברי גב' שליט שהמצב המוזנח של דירת הנאשמת לא היה לרוחה והעציב אותה (עמ' 8 ש' 6-8). אינני מקבלת שכפועל יוצא מכך מתחייבת מסקנה שגב' שליט נענתה לבקשותיו של בעל הבית "לעשות כל דבר כדי להוציא את הנאשמת מדירתה" כפי שהטיחה בה הסניגורית בעמ' 9 ש' 4–5 לפרוטוקול מבלי להביא ביסוס לטיעון ועוד יותר מכך העלילה שקר זדוני על הנאשמת.

4. יעל זרח איננה מתגוררת במקום, ולגביה הטיעון באשר לחזית המדורדרת של דירת הנאשמת כמוזילה את ערכו של הבית ורצונו של בעל הבית לפנות את הנאשמת ולנשלה מזכויותיה, אינן ישימות. הפגישה בתאריך הרלוונטי היתה פגישה ראשונה בין השתיים (עמ' 12 ש' 18). עצם העובדה שיעל זרח מיודדת עם הזוג ענבר, ושי נפרד ממנה בבית המשפט במילים "ביי יעלי תודה" (עמ' 19 ש' 15), אין בה לשכנעני, שיעל זרח העלילה על הנאשמת עלילת שקר חסרת ביסוס גם אם שמעה מפי בני הזוג ענבר על שכנותם הבעייתית עם הנאשמת.

5. שי ענבר תאר את שארע, את התנגדותה של הנאשמת לחניית רכבה של יעל זרח במגרש השכן ואת התקיפה שהנאשמת תקפה את יעל זרח (עמ' 15 ש' 1-4). שי הודה שמיד כ"שזה קרה" תפס בנאשמת בידיה כדי להרחיק אותה, וצעק לאשתו שתזמין משטרה (עמ' 15 ש' 5-7). הוא היה מוכן לתקן את עצמו והסכים שאת המשטרה הזעיקה אשתו (עמ' 15 ש' 21). טענתו שהם נדרשו לבוא לתחנה ולהגיש תלונה במקום שהמשטרה תגיע למקום, לא מערערת את אמינותו ומקבלת אני ששי תיאם עם החוקר את מועד החקירה בהתאם לדרישת החוקר (עמ' 15 ש' 26-27, עמ' 16 ש' 6-7). מצבה המוזנח של דירת הנאשמת איננו מעניינו של שי, שהרי הוא היה דייר זמני בלבד, והסברו שבשכונה אין זו הדירה היחידה שלא שופצה מקובל עלי (עמ' 18 ש' 4-5).

6. יעל ענבר – אורגד גם עדותה עשתה עלי רושם אמין ולא הובאה בפני סיבה המצדיקה הסתייגות ממנה. גם הנועזות (על גבול הפזיזות) שהפגינה ברדיפתה אחרי הנאשמת, למרות בקשת בעלה ולמורת רוחו, אין בה לשלול את אמינותה. רק טבעי שהעדה חשה נסערת לנוכח הפגיעה שהנאשמת פגעה בחברתה ונראה שהיא קורצה מאותו חומר של בני אדם שאינם מוכנים להבליג ללא מחאה על עוול חמור. אופיים הבעייתי של יחסי השכנות עם הנאשמת לא נובע מרצונה של העדה לסלק את הנאשמת מזכויותיה, שכן לעדה אין עניין בזכויות אלו, בהיותה דיירת בשכירות חודשית בנכס לא לה. טרוניתה נגד בעלת דירתה נילי בלום, שהעלימה ממנה פרטים על מנת להצליח ולהשכיר את דירתה, (עמ' 20 ש' 18-19) הגיונית ומשכנעת.

7. מעדויות המתלוננים שבפני עולה במקובץ שהסכסוך הרכושי שבין הנאשמת לבעל הבית, איננו מעניינם ולא הוכח קשר בין עדי התביעה לבין בעל הבית. גם הטיעון שהשכנים סובלים ממצב התחזוקה הירוד של דירת הנאשמת אין בו לשכנעני שבגין כך קשרו הארבעה קשר שקרי נגד הנאשמת, התלוננו במשטרה והעידו שקר בבית המשפט. כאמר לעיל, גירסאותיהם עקביות, משתלבות ותומכות זו בזו. תלונותיהם אינן מושהות לתקופה שיש בה לכרסם באמינותם. בהחלט סביר שיעל זרח המתגוררת בנוף ים (עמ' 13 ש' 23) מטופלת בתינוק, שהיה אז בן תשעה חודשים, התפנתה להגיע לחקירה במשטרת ירקון בתל- אביב רק לאחר שחלף שבוע מיום המקרה (עמ' 13 ש' 21-23), למרות שהיה טראומטי מבחינתה. כמו כן, סביר לדעתי, שאחרי שללא סיבה הגיונית ספגה סטירה מהנאשמת, כנתה אותה "חולת נפש" ולשם כך לא היתה זקוקה לקונספירציה עם חבריה יעל ושי ענבר. כשם שסביר שגב' שליט לא חשה בליל הארוע לתחנת המשטרה ופנתה לרופא ולמשטרה לאחר יומיים.

8. לא נעלמה מעיני ההתארגנות שהתארגנו בעבר השכנים נגד הנאשמת, עובדה שאף אחד מעדי התביעה לא הסתיר ואף לא ניסה להסתיר, וגם אם היו "סיפורים" המתייחסים להתנהגותה ואורחותיה של הנאשמת, אין בבהם כדי לבסס מסקנה שכל העדויות שבפני שקריות. אינני מקבלת שבגין האירועים בעבר, ללא סיבה עדכנית, הביאו את העדים להגיש את התלונות הספציפיות. אילו אכן כך היה הדבר, כל העדים היו פונים למשטרה בו ביום. קבלת טיעוניה של הסניגורית מחייב קביעה שגב' שליט ובני הזוג ענבר גייסו לעזרתם את יעל זרח והחליטו להתלונן- כל אחד מהם לחוד נגד הנאשמת ימים אחדים לאחר האירועים, מסקנה שאיננה הגיונית ואינני מקבלת אותה ואני דוחה את טענת ה"קונספירצייה", ככל שמתייחס לארועים שבכתב האישום.

9. הנאשמת - עדותה של הנאשמת לא שכנעה אותי. אני דוחה את גרסתה המיתממת, ואינני מאמינה שיחסיה עם גב' שליט היו יחסי ידידות לבביים כפי שתארה בפני (עמ' 31 ש' 21-22) כשם שאינני מאמינה שללא כל סיבה בני הזוג ענבר "איימו עליה והיו נורא רעים כלפיה מרגע שנכנסו לגור בדירתם" (עמ' 31 ש' 12-13). הרבה יותר סביר שהתנהגותה של הנאשמת הפריעה להם מאוד, במיוחד בשל רעשים הבלתי נסבלים שהקימה בלילות, ולכן שי אמר לה, כדבריה, שיחתוך את כבלי הטלוויזיה שלה (עמ' 32 ש' 22). הנאשמת הכחישה שהייתה לה טלוויזיה באותה תקופה (עמ' 30 ש' 10-11 עמ' 32 ש' 9), אך לאחר מכן חזרה בה מהכחשתה ואף הגישה את החוזה עם חברת "תבל" (נ/4). אינני מאמינה לנאשמת ששי התנפל עליה והכה אותה בצהרי היום ברחוב בנוכחות אורחת שהגיעה לביתו, ובעזרתן של שתי הנשים (אחת מטופלת בתינוק והשניה בהריון מתקדם), החליט לבוא איתה חשבון בעניין חבור לכבלים ולפתור אותו באלימות. בריחת הנאשמת מהמקום, שאיננה במחלוקת היא בגדר התנהגות מפלילה לאחר מעשה, המחזקת את ראיות התביעה, ראו ספרו של כב' השופט קדמי "על הראיות" חלק ראשון מהדורה משולבת ומעודכנת תשס"ד-2003, עמ' 272 וכן ת"פ 306/95 מ"י נ' פחימה תק -מח 97(1), 1808)

10. בית משפט זה פטור להכריע בשאלת יחסיה של הנאשמת עם שכניה בכלל כשם שאינו נדרש לזהות את המניעים האמיתיים (רכושיים או אחרים) שגורמים לנאשמת לחיות במתח כה גדול. גם אם אצא מהנחה שככלל סובלת הנאשמת מיחס לא הוגן מאחרים, לא היה בכך צידוק מסוג כל שהוא (מוסרי או משפטי) לתקוף מי מהמתלוננים שבפני ולאיים עליהם.

סוף דבר

על יסוד עדויותיהם המהימנות של עדי התביעה אני מקבלת שהנאשמת תקפה ביום 3.06.01 את גב' שליט ואיימה עליה וניסתה לגנוב את מפתחותיה, כמיוחס לה באישום השני וביום 13.06.01 תקפה את יעל זרח ואיימה על יעל ענבר כמיוחס לה באישום הראשון. ואני מרשיעה אותה בעבירות על סעיפים 192, 384+25, 380, 379 לחוק העונשין תשל"ז-1977.

ניתן היום י' בסיון, תשס"ד (30 במאי 2004) במעמד הצדדים.

דורית רייך שפירא, שופטת

הקלדנית: אמברצ'י אורלי

הסניגורית: אבקש לדחית הטיענים לעונש כדי שתהיה לנו האפשרות לעבור על הכרעת הדין ולהערך עם מסמכים.

התובעת: אין התנגדות לדחיה קצרה.

החלטה

נדחה לטיעונים לעונש לתאריך 13.6.04 בשעה 08.30.

הודע לנאשמת כי לא תשלח לה הזמנה נוספת, ועליה להתייצב לדיון שנקבע, שאם לא כן יהא בית המשפט רשאי לדון אותה בהעדרה.

ניתנה היום י' בסיון, תשס"ד (30 במאי 2004) במעמד הצדדים.

דורית רייך שפירא, שופטת