37

בתי המשפט

פ 004112/05		בית משפט מחוזי חיפה
22/01/2006	תאריך:	כב' השופט מנחם פינקלשטיין	בפני :

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	ערן בר-אור פרקליטות מחוז חיפה - פלילי	ע"י ב"כ עו"ד
	- נ ג ד -
	אחמד מחמד גיגיני ת"ז 034784967
הנאשם	אביב חוזה	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

1. הנאשם, אחמד גיגיני, הורשע בביצוע עבירת שוד, לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין, ובעבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 לחוק העונשין. עובדות המקרה פורטו בהכרעת הדין, וצוין שם, כי ההרשעה בעבירה העיקרית היא בעובדות שפורטו בעדותו בבית המשפט של המתלונן (שלא לגמרי תואמות את הנאמר בכתב האישום).

2. הנאשם הוא בן 28, ולחובתו עבר פלילי עשיר מזה חמש עשרה שנה. אחת עשרה פעמים הועמד לדין בגין כשלושים עבירות מגוונות בתחום עבירות הרכוש, הסמים והאלימות. בשנת 2000 הורשע בעבירת שוד מזוין (ת.פ. מחוזי חיפה 256/99), על כך שנכנס לביתו של אדם בן 69, כשהוא מצויד בסכין מטבח. הוא דחף את המתלונן על מיטה, פתח את ארנקו, ומשלא מצא כסף איים עליו בסכין, תוך אזהרתו כי הוא ב"קריז", וכי אם לא ייתן לו 100 ₪ ידקור אותו. המתלונן מסר לידו 70 ₪. לתיק זה צירף הנאשם עוד 17 תיקים שונים. הוא נדון, בין השאר, ל-40 חודשי מאסר בפועל. השופטת הרחיבה דברים על חומרתה היתרה של עבירת השוד, המכוונת אל הקורבן האלמוני, וככזו מגדילה את תחושת חוסר הביטחון של הציבור. לפיכך מתחייבת ענישה הולמת ומרתיעה בעבירה זו. דברים אלה מתאימים גם לענייננו.

בינואר 2003 נדון הנאשם בגין פריצה לרכב וגניבת רדיו טייפ. הוא הורשע, ונדון לשלושים חודשי מאסר בפועל, שכללו שני עונשי מאסר על-תנאי שהופעלו. בין השאר נדון באותו תיק לעשרה חודשי מאסר על-תנאי, שהם בני הפעלה בתיק שלפנינו (ת.פ. שלום חיפה 6251/02). העבירה נשוא תיק זה שבפניי, נעברה כחודש וחצי לאחר שסיים לרצות את עונש המאסר.

3. בהדגישו את עברו הפלילי של הנאשם, ביקש התובע כי יוטל על הנאשם עונש מאסר בפועל משמעותי, וזאת כדי להגן על הציבור מעבריינותו החוזרת ונשנית.

לעומתו, הסניגור עמד על כך שההרשעה בה הורשע הנאשם איננה מצויה לפי עובדותיה ברף הגבוה של עבירות השוד המזוין. את עבריינותו החוזרת של הנאשם תלה הסניגור בהתמכרותו של מרשו לסמים, שממנה הוא מבקש להיגמל. עוד הטעים הסניגור את מצבו הנפשי הרעוע של הנאשם, ובעניין זה צורפה תעודה רפואית, שבה צוין כי הנאשם אובחן בעבר כחולה בסכיזופרניה (לתעודה זו נתייחס להלן). הסניגור ביקש כי בית המשפט יסתפק בהטלת עונש מאסר בפועל החופף את תקופת התנאי שתופעל.

שני הצדדים צירפו פסיקה לטיעוניהם.

4. התעודה הרפואית שצורפה נכתבה ביולי 2005, לאחר שהנאשם נעצר בגין האירוע נשוא תיק זה, ונשלח להסתכלות במרכז לבריאות הנפש שער מנשה. הרופא, ד"ר הרמן פרקש, ציין, כי הנאשם עבר 8 אשפוזים פסיכיאטריים קודמים בכמה בתי חולים לבריאות הנפש, בפעם האחרונה בשנת 2001. באשפוזו אובחן כחולה בסכיזופרניה, אם כי נמצא כשיר לעמוד לדין. בחוות הדעת נרמז, כי האבחנה הרפואית נוטה יותר לכיוון הפרעת אישיות דיסוציאלית. מכל מקום, גם בחוות דעת זו צוין, כי בעת ביצוע המעשה לא היה הנאשם שרוי במצב פסיכוטי, וכי הוא מסוגל לעמוד לדין.

5. הנאשם הורשע בביצוע עבירה של "שוד חמור", לפי סעיף 402(ב) לחוק העונשין. צודק הסניגור, כי לפי עובדותיה כשלעצמן, אין העבירה מצויה ברף העליון של עבירת "השוד החמור". כבר היו מקרים חמורים מהמקרה דנן. ואולם, אין כלל להקל ראש במעשי הנאשם במקרה זה, שבו נכנס אדם לרכב אקראי, בעודו עומד ברמזור אדום, ללא רשות בעל הרכב, כשברשותו סכין, מורה לנהגו להחנות הרכב, מאיים עליו, אוחז בו, ומנצל את המצב שנוצר לגניבת פלאפון ומאות שקלים. חומרת הדבר מתעצמת, משמדובר בעבריין סדרתי, שכבר הורשע בעבר במגוון עבירות, לרבות בעבירת שוד מזוין. וכן ראוי להזכיר, שעבירה זו נעברה ע"י הנאשם זמן קצר לאחר שסיים לרצות את תקופת כליאתו, וביודעו שעונש מאסר על-תנאי תלוי ועומד נגדו. זהו מקרה מובהק, שבו רשאי בית המשפט להניח, כי בהטילו עונש מאסר בפועל הוא, בפשטות, מגן על הציבור ממעשיו הצפויים של העבריין שלפניו – בתקופת כליאתו.

יחד עם זאת, טעם עיקרי לאי מיצוי הדין עם הנאשם בגין עבירת השוד – כמידת חומרתה – יהיה במקרה זה התחשבות במצבו הנפשי. הוא אובחן בעבר כלוקה במחלת הסכיזופרניה, הקשה, ומן הראוי להתחשב בכך (אעיר, כי גם אם אבחנה זו אינה מדויקת, ברור הדבר שהוא סובל מליקוי נפשי חמור).

בשוקלי את שיקולי הענישה השונים במקרה זה, מוטל על הנאשם, בגין שתי העבירות שעבר, עונש של שנתיים וחצי מאסר, שמתוכן שנה וחצי לריצוי בפועל, והיתרה על-תנאי לשלוש שנים, שהנאשם לא יעבור עבירת אלימות שהיא פשע. עונש המאסר על-תנאי בן עשרה חודשים יופעל במצטבר, כך שעל הנאשם לרצות 28 חודשי מאסר, שתחילתם מיום מעצרו 28.6.05.

הנאשם מחויב בפיצוי למתלונן, ע.ר. (שמו המלא וכתובתו מצויים במזכירות) – בסך 1,000 ₪.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, כ"ב בטבת תשס"ו (22 בינואר 2006) במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.

מנחם פינקלשטיין, שופט

ד.א.