בתי המשפט

פ 004078/03		בית משפט השלום תל אביב-יפו
		בית משפט השלום תל אביב-יפו
15/07/2004	תאריך:	כב' השופטת שריזלי דניאלה	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	1 . בנדרסקי אולג 2 . בנדרסקי קטרינה
הנאשמים

ב"כ המאשימה עו"ד אבי וכניש

הנאשמים בעצמם

ב"כ הנאשמים עו"ד טנדליך

נוכחים:

ה כ ר ע ת - ד י ן

1. אולג וקטרינה בנדרסקי, הנאשמים, הם בני זוג, שנישאו ב-1998, ובתקופה הרלבנטית לכתב-האישום התגוררו בדירה ברח' סירקין 27 בתל-אביב (להלן: "הדירה").

הנאשמים עומדים בצוותא לדין בגין החזקת סמים מסוכנים - סם מסוג קנאבוס, בכמות כוללת של 480.96 גרם נטו; ו-10 כדורי סם מסוג MDMA (להלן: "הסמים").

המאשימה מבססת את האישום על תפישת הסמים בדירה בתאריך 11.3.01, ומייחסת לנאשמים עבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (להלן: "פקודת הסמים").

כן, מייחסת המאשימה לנאשמים החזקה שלא כדין של ערכה לשימוש בסם מסוג קוקאין.

2. הנאשמים אינם מכחישים את עובדות כתב האישום, ומאשרים כי החזיקו בדירה את הסמים הנטענים וכן, את הערכה לשימוש בקוקאין. עם זאת, הם טוענים כי החזיקו בסמים לשימושם העצמי בלבד.

המחלוקת בים הצדדים מתמקדת אפוא בשאלה אם החזיקו הנאשמים בסמים לצריכתם העצמית, אם לאו.

3. תחילה לתשתית העובדתית ולממצאי החקירה, לגביהם לא היתה מחלוקת.

בהתאם לדו"ח החיפוש, ת/7, ולדו"חות הפעולה של שוטרי ימ"ר ת"א/מחלק סמים - ת/3, ת/6, ועל פי חוות דעת מומחה מז"פ, שלומית אברהם, שבדקה את הסמים, מסמכים שהוגשו כולם בהסכמה, נמצאו בחיפוש בדירה הפריטים הבאים:

א. סם מסוג קנאבוס שמשקלו 439.84 גרם נמצא בשקית נילון לבנה, היה מחולק ל-10 שקיות קטנות, שנמצאו בחלק התחתון של התנור במטבח;

ב. 2.55 גרם סם מסוג קנאבוס היו בשקית נילון שקופה - על השולחן בסלון;

ג. 31.16 גרם סם מסוג קנאבוס היו בשקית נילון ירוקה במזנון בסלון;

ד. 7.41 גרם סם מסוג קנאבוס (מעורב בטבק) היו בתפזורת בשקית נילון צהובה במזנון בסלון (יצויין כי שלוש הכמויות המצוינות בסעיפים ב', ג' ו-ד' מופיעות בכמות כוללת של 41.12 גרם בכתב האישום);

ה. 10 כדורי סם מסוג MDMA נמצאו באריזה אדומה בשקית נילון שקופה - בארון בסלון;

ו. ערכה לשימוש בקוקאין ובה שרידי סם מסוג קוקאין נמצאה בארון בסלון.

לא היתה מחלוקת לגבי השרשרת הראייתית הנוגעת לתפיסת הסמים, וגם לא לגבי טיבם ומשקלם של הסמים, ובהסכמה הוגשו גם הודעות הנאשמים במשטרה - ת/1 ו-ת/2, וכן, דו"חות העיכוב בהם נרשמו תגובותיהם - ת/4, ת/5.

4. הנאשמים העידו להגנתם, וביקשו לשכנע כי הסמים נועדו לצריכתם העצמית בלבד.

הנאשם, אולג, מסר בעדותו כי בתקופה בה מדובר צרך סמים בכמויות גדולות, שכן, יחסיו עם הנאשמת היו עכורים והם רבו תכופות. לדבריו, כך גם הנאשמת, מאחר שסבלה מבעיות נפשיות בעקבות תאונת דרכים קשה בה נפגעה בשנת 1997.

כדי להפחית את עלות הסמים שצרכו, מסר הנאשם, נהג לרכוש אותם בכמויות גדולות. הנאשם טען כי מימן את רכישת הסמים משכרו כעובד במועדו "סנוקר" בשם "ג'יפסי" שבככר אתרים.

בעדותה מסרה הנאשמת כי כל דברי הנאשם בעדותו אמת, וכי הסמים שימשו לצריכתה העצמית: "יום יום", אמרה, "השתמשנו בסמים" (עמ' 8, ש' 15).

לדברי הנאשמת, בעקבות תאונת הדרכים שעברה אושפזה לתקופה ממושכת, הוכרה כנכה ולמעשה לא החלימה עד היום (הוגשו מסמכים רפואיים - נ/1). עקב כאביה, אמרה הנאשמת, החלה לעשן גראס, וזה הרגיע אותה, עזר לה לישון ולחזור לתפקוד רגיל (עמ' 8-9 לפרוט'). בחקירה הנגדית הוברר מפי הנאשמת כי השימוש בגראס השתנה אצלה - לפרקים עישנה 10 סיגריות ביום אחד, ולפעמים רק סיגריה אחת בשבוע, הכל על פי מדד עצבנותה (עמ' 10, ש' 3-5). הנאשמת נשאלה "כמה בסך הכל הייתם משתמשים" והשיבה: "אני לא יודעת להגיד" (עמ' 10, ש' 24-25).

בהתייחס לרכישת הסמים, מסרה הנאשמת כי הנאשם הוא שרכש את הסמים; עתים, אמרה, רכש כמות של 50 גרם, ולאחרונה רכש כמות של חצי קילוגרם. את הסמים החזיקו, אמרה, במקומות שונים בדירה (עמ' 10, ש' 12-13), ועל הסמים שהוחבאו בתנור במטבח, וכן, על כדורי האקסטזי, בכלל לא ידעה.

5. סעיף 7(א) לפקודת הסמים, אוסר על החזקתו של סם מסוכן, ואוסר את השימוש בו; בתכוף לכך, קובע סעיף 31(3) לפקודת הסמים:

מי שהחזיק סם מסוג המפורט בתוספת השניה, בכמות העולה על הכמות המפורטת לצידו - חזקה שהחזיק בסם שלא לצורך צריכתו העצמית, ועליו הראיה לסתור;

משמעות החזקה היא כי על מי שנמצא מחזיק סם מסוכן והואשם בהחזקתו הנטל להוכיח שהסמים בהם החזיק מיועדים היו לשימושו העצמי; רמת ההוכחה החלה עליו היא על פי מאזן ההסתברויות המקובל במשפט האזרחי, והמבחנים הנקוטים ביד בית המשפט הם מידת היזקקותו לסם, ויכולתו הכלכלית למימונו. היה ויכשל הנאשם בהרמת הנטל, אזי יורשע בעבירת של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית.

6. וביתר פירוט: התשתית לחזקת הסחר נעוצה, ככלל, בהיקף כמות הסם שהחזיק נאשם, ומידת הסבירות שבהחזקתה; דהיינו: על בית המשפט לשאול עצמו, לגבי כמות ספציפית שנתפסה ברשותו של נאשם, הטוען שהוא מכור לסמים, אם מתקבל על הדעת שיחזיק ברשותו, במהלך העניינים הרגיל, כמות כה גדולה של סם, אפילו הוא מכור לסמים.

זאת ועוד, בהתאם להלכות הפסוקות, צריכה כבדה של סמים עשויה להסביר במקרים מסוימים החזקת כמות מסחרית של סם; ברם, אין בה, כשלעצמה, כדי לסתור את החזקה שהסם מוחזק גם שלא לצריכה עצמית. על הנאשם להוכיח, בנוסף, כי מקור המימון של הסם לא בא ממכירת חלק ממנו. בידוע, מצריכה רכישת כמות מסחרית של סם ממון רב; בהעדר ראיה לסתור - אין מנוס מהמסקנה שהמימון בא מסחר בסם, והוא שמקנה למחזיק את מנתו; אשר על כן, מקום שבו צרכן סמים מחזיק ברשותו כמות מסחרית של סם, אין די בהוכחת הצריכה הכבדה כשלעצמה כדי להיחלץ מן החזקה; עליו להוכיח גם כי יש לו מקור מימון עצמאי, וכי לא מימן את רכישת הסם ממכירת חלק ממנו. בהעדר ראיה למקור המימון של רכישת כמות מסחרית של סם - נותרה על כנה חזקת הסחר.

ראו: ע"פ 5937/94 דוד שאבי נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(3) 832.

7. מטעמים אחדים שאביא מיד אין גרסת הנאשם וגרסתה של הנאשמת מקובלות עלי כמהימנות; דעתי היא, לאור התשתית העובדתית שהונחה, לאור הנסיבות בהן נתפשו הסמים, ולאור פרטים שמסרו הנאשמים בעדויותיהם, ובמיוחד - פרטים שנמנעו מלמסור, כי לא הרימו את נטל ההוכחה, ולא הצליחו לסתור את החזקה שבחוק.

8. כמות הסם הכוללת שנתפסה ברשות הנאשמים בדירתם, מוצפנת במספר מקומות אחסון, כ-480 גרם של סם מסוג קנאבוס, שיעורה פי 34 לערך מהכמות המוגדרת בחוק לצריכה עצמית. גם היקף כדורי הסם מסוג MDMA גבוה בהרבה מהכמות המוגדרת לצריכה עצמית.

הכמויות האמורות גבוהות על פי כל קנה מידה, אפילו נביא בחשבון שמדובר בשני נאשמים, הטוענים כי צרכו סמים בקביעות; מה גם שמוסכם עמם כי כדורי ה MDMA שימשו את הנאשם בלבד, ולא את הנאשמת.

9. לא זאת אף זאת; מעדויות הנאשמים לא ניתן היה לדלות גרסה ברורה וחד-משמעית באשר לכמויות הסם שצרכו, ותדירות הצריכה.

המידע היחיד שמסר הנאשם בעניין זה היה כי "היתה אז תקופה קשה, צרכנו הרבה סמים אני ואשתי", והוסיף כי לפעמים נגמרו 50 גרם תוך יומיים-שלושה (עמ' 6, ש' 5-8). הנאשם לא אמר את שאמרה אשתו, הנאשמת: "יום יום השתמשנו בסמים". אלא שאמירה זו עומדת היא עצמה בסתירה מוחלטת למה שאמרה הנאשמת בהמשך - כי לעתים עישנה סם פעם ביום, ועתים קרה שעישנה פעם בשבוע; ועתים - 10 סיגריות (עמ' 10, ש' 3-5). אומר כבר כאן כי גרסת הנאשמת גם איננה מתיישבת עם ההדגש שהדגישה כי לעולם לא עישנו סמים כשילדתם היתה בבית, והקפידו לעשן רק כששהתה מחוץ לבית. למשל: כששהתה הילדה עם סבה וסבתה בסוף-שבוע (עמ' 10, ש' 20-23).

הנה כי כן, תפישת הנאשמים כאילו ניתן בהבל פה, בהכרזה בלבד כי הם משתמשים בסמים, לסתור חזקה שבחוק, איננה מתקבלת על הדעת.

10. אף שאינני מוציאה מכלל אפשרות, לאור המסמכים הרפואיים שהוגשו בעניינה של הנאשמת, כי היא סבלה נפשית עקב השפעת תאונת הדרכים עליה, ונזקקה להרגעת הסם; ואף שמוסכם עמי כי כמות הסם הקטנה שנמצאה על השולחן בסלון עשויה להצביע על כך שהנאשם או הנאשמת, ואולי שניהם גם יחד, צרכו סמים באותה תקופה; אין בכך בלבד כדי ליתן הסבר סביר ומניח את הדעת באשר לעובדת החזקת הכמות הכוללת, 480 גרם, שהיא כמות גדולה בהרבה מהכמות המוגדרת כצריכה עצמית; מה גם שחלק הארי של הסם, כ-439 גרם, מוחבא היה בתנור אפיה במטבח, וארוז היה ב-10 שקיות קטנות, כדרכם של מי שנוהגים לסחור בסם. תמוה הדבר במיוחד נוכח דברי הנאשמת כי לא ידעה על אריזה זו כלל.

וכיצד מתיישבת תשובת הנאשמת לפיה כלל לא ידעה על הכמות הגדולה של הסם שהוחבאה בתנור (עמ' 9, ש' 13-15), עם תשובתה הבאה: הוא היה קונה לפעמים 50 גרם, ובפעם האחרונה הוא קנה חצי קילו" (עמ' 9, ש' 19). למותר לציין כי גרסה זו לא מסרה הנאשמת בחקירתה במשטרה.

11. אלא שתשובה אחרונה זו של הנאשמת מדגימה היטב את הפערים בין גרסאות השנים באשר להרגלי רכישת הסם על-ידי הנאשם: שכן, בניגוד לעדות הנאשמת הבאתי לעיל, גרס הנאשם בעדותו כי נהג לרכוש את הסם מהסוחר בכמויות גדולות, בגלל החסכון הכספי (עמ' 6, ש' 7).

אופיין השטחי של הגרסאות שמסרו הנאשמים, העדר פרטים מאמתים באשר לכמויות הסמים שצרכו ובאשר לתדירות הצריכה, ובמיוחד - הפערים המודגשים בין הגרסאות, מפריכים את טענת הנאשמים כי הסמים נרכשו לצריכתם העצמית בלבד.

12. אשר למימון הסם: מימון רכישת הסמים שהחזיקו הנאשמים הצריך השקעה כספית גדולה. הנאשמת לא היתה בקיאה בפרטי המימון, וטענה כי הנאשם הוא שרכש את הסמים, אף ללא ידיעתה.

טענת הנאשם כי מימן את רכישת הסמים משכרו במועדות "סנוקר" עשויה היתה להסתייע, אילו הוכיח הנאשם את תעסוקתו באותו מועד ואת שכרו; למעשה, אם נכונים דבריו, לא היתה כל מניעה בעדו מלהציג מסמכים כראיה לתעסוקתו ולגובה השתכרותו. קל וחומר, במועד החקירה. אלא שהדבר לא נעשה. מהנימוקים שפירטתי, לא היו דברי הנאשם מהימנים עלי, וגרסתו לא הניחה את דעתי, לא באשר לסבירות החזקתם של הסמים בכמויות הנטענות, ולא באשר למקורות מימונם.

הוא הדין בגרסת הנאשמת, שפרטים שונים אותם מסרה בעדותה לא התיישבו.

התוצאה היא שהנאשמים לא הרימו את הנטל הראייתי המוטל עליהם, ולא הצליחו לסתור את החזקה שבחוק לפיה, הסמים שנתפסו ברשותם אינם מיועדים לשימושם העצמי.

בנסיבות שביארתי לעיל, אינני רואה גם לערוך אבחנה בין שני הנאשמים שהם בני-זוג, ונטלו אחריות מלאה משותפת לסמים, בין בהודייה ובין בהסתברות.

בשולי הדברים, לא למיותר להזכיר את טענת התביעה הקשורה לתעודת העולה על שם "ולדימיר קזימגקוב" אשר מצאו השוטרים בחיפוש בדירה, וסברתה כי מדובר בערבון כנגד חוב בגין רכישת סמים. הנאשמים הכחישו את הטענה, והעלו מצדם גרסה שלא ניתן לבודקה ולאמתה. לאור דברים שאמרתי לעיל, לא אתן משקל ראייתי לעניין אחרון זה.

לאור הודיית הנאשמים בהחזקת הערכה לשימוש בסם, ולאור דבריי באשר להחזקת הסמים מסוג קנאבוס ו- MDMA, אני מרשיעה את שני הנאשמים בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 7(א) + (ג) רישא לפקודת הסמים, ובעבירה של החזקת כלים המשמים לצריכת סם.

ניתן והודע היום, 15.7.04, במעמד הצדדים.

דניאלה שריזלי, שופטת

ב"כ הנאשמים: לפני הטעונים לעונש הייתי מבקש שיתקבל תסקיר בעניינים של שני הנאשמים, במיוחד נוכח עמדת התביעה. אבקש שתבדק הטענה שאינם משתמשים עוד בסמים והם שינו את אורח חיים.

ב"כ המאשימה: אם ביהמ"ש היה קובע שמדובר בצריכה עצמית היה מקום לשלוח אותם לתסקיר, אבל כיוון שביהמ"ש הכריע שהם לא החזיקו את הסם לצריכה עצמית – אין מקום לכך.

החלטה

שקלתי את בקשת הסניגור המלומד ודעתי היא לאור הנסיבות כולן, במיוחד מעבר הזמן והאפשרות להביא מטעם ההגנה כל טענה וראיה שעשויה לסייע להגנת הנאשמים – כי אין צורך לדחות עוד את הדיונים ולקבל תסקיר מבחן בעניינם של השניים.

ניתנה היום כ"ו בתמוז, תשס"ד (15 ביולי 2004) במעמד הצדדים.

שריזלי דניאלה, שופטת

טיעונים לעונש

ב"כ המאשימה: ייאמר לזכות הנאשמים שאין להם הרשעות קודמות.

הנאשמים הורשעו זה עתה בהחזקת סם בכמות גדולה שלא לצריכה עצמית. מדובר בעבירה חמורה.

אבקש מביהמ"ש למצות עם הנאשמים את הדין כיוון שמדובר בתופעה שמזיקה לחברה, אין צורך להכביר מילים על העבירה של החזקת סם בכמויות כאלה. בתי המשפט הכריזו מלחמת חורמה על מחזיקי סמים והאינטרס הציבורי הוא להחמיר איתם ולכן אבקש לגזור עליהם עונש מאסר, מאסר על תנאי וקנס.

ב"כ הנאשמים: עוד לא קראתי את הכרעת הדין של ביהמ"ש. מדובר ב-480 גרם של מריחואנה ומדובר ב-10 כדורי אקסטזי. אני לא יודע על איזה בסיס קבע ביהמ"ש שהסם לא היה לשימוש עצמי, אני יודע דבר אחד שאין ראיות שאיזשהו סם הועבר למישהו אחר, מעבר לשימושם שלהם והשאלה היתה מלכתחילה שאלה משפטית – האם השימוש המשותף שלהם הוא לצריכה עצמית או שלא לצריכה עצמית. כמויות גדולות מאלה נאשמים לא נשלחו למאסר בפועל. מדובר בעבירות מלפני כמעט 3.5 שנים. בני הזוג מגדלים ילדה בת 4.5. כפי שאמרתי לביהמ"ש, בעקבות התפיסה והמעצר בני הזוג הפסיקו להשתמש בסמים. שניהם עברו מאז התקופה הזו נסיון להתפרנס בכל מיני דברים, העובדה היא שכרגע הנאשמת לא עובדת והיא אמורה להתחיל ללמוד עיצוב פנים והנאשם אחרי הרבה זמן של חיפושים לפני חודשיים התחיל לעבוד כזגג, אני מגיש לביהמ"ש את 2 תלושי המשכורת שלו.

אני מפנה את ביהמ"ש לארוע שהיה לפני שנים שבו היתה מעורבת הנאשמת בתאונה הקטלנית, שהשפיעה על שני הנאשמים. ביהמ"ש מודע לנזק שארוע כזה גורם, זו טראומה שקשה מאוד להשתחרר ממנה.

בתי המשפט לא נוהגים לשלוח לבית סוהר בגין נסיבות כאלה וכמויות כאלה, אני מגיש לביהמ"ש קובץ של כמה דוגמאות. לדוגמה החזקה של 1.5 ק"ג ונגזר מאסר על תנאי. כמו כן פס"ד שבו התביעה הסכימה לאי- הרשעה בגין החזקה של 440 גרם סם שלא לשימוש עצמי ועוד דוגמאות. גם העמדה של התביעה בדרך כלל בעבירות כאלה היא לא למאסר בפועל.

גזר דין

שני הנאשמים, בני זוג הנשואים מספר שנים, הורים לבת קטינה, הורשעו זה עתה על ידי בעבירה של החזקת סם מסוכן שלא לצריכה עצמית ובהחזקת כלים לשימוש בסם מסוכן.

התביעה מבקשת להחמיר עם שני הנאשמים למרות הזמן שחלף מאז הארוע, 11.3.01, וזאת עקב כמות הסם הגדולה שנמצאה מסוג קנבוס. הכמות הגדולה יחסית של כדורי אקסטזי וכן הערכה לשימוש בסם מסוג קוקאין.

הסניגור מנגד עותר לתת משקל מכריע לנסיבות האישיות, לעובדה שמאז הארוע חלפו שנים רבות, בהן שינו שני הנאשמים את אורח חייהם, שניהם מקיימים אורח חיים תקין, הנאשמת מתחילה ללמוד לימודים גבוהים מסודרים וגם הנאשם עובד לפרנסתו בעבודה מסודרת. שניהם, כך נטען, אינם משתמשים עוד בסמים.

עבירות על פקודת הסמים, במיוחד עבירות שעניינן החזקת סמים מסוכנים שלא לצריכה עצמית הם חמורים ובגינם אמור ביהמ"ש להטיל עונשים חמורים לצרכי הרתעה הן לנאשמים אלה והן לנאשמים אחרים בפוטנציה.

אלא, שבכל מקרה, אמור גם ביהמ"ש לבחון את מכלול הנסיבות, במיוחד נסיבות אישיות הכרוכות בכל אחד מהנאשמים שלפני.

אף שלא התקבל תסקיר מבחן בעניינם של שני הנאשמים, ניתן לסמוך על דברי הסניגור וגם על התרשמותי האישית כי שני הנאשמים אכן פנו לכוונים חדשים ואף שענין השימוש בסמים לא נבדק, הרי שהעובדה שלשני הנאשמים לא נפתחו תיקים נוספים בעבירות סמים – מלמדת לכאורה על כזה שינוי.

עקב אלה וגם בהסתמך על הזמן הרב שעבר מאז מועד הארוע נשוא כתב האישום, החלטתי לפנים משורת הדין שלא למצות את הדין עם הנאשמים ואולם יהיה זה להם למרור אזהרה והתרעה לבל יסתבכו עוד עם החוק.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשמים, בגין העבירות בהן הורשעו:

1. מאסר על תנאי בן 12 חודשים והתנאי הוא שהנאשמים לא יעברו תוך 3 שנים מהיום עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים מסוג פשע.

2. מאסר על תנאי בן 7 חודשים והתנאי הוא שהנאשמים לא יעברו תוך 3 שנים מהיום עבירה של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית והחזקת כלים לשימוש בסם.

3. כל אחד מהנאשמים ישלם קנס כספי בסך 750 ₪ או 7 ימי מאסר תמורתו.

הקנס יופקד תוך 30 יום מהיום בקופת ביהמ"ש.

היה והקנס או שיעור משיעוריו לא ישולם במועד, תעמוד יתרת הקנס לתשלום מיידי.

זכות ערעור משך 45 יום מהיום.

ניתן צו להשמדת המוצגים – סמים וכלים.

ניתן והודע היום ‏כ"ו תמוז תשס"ד, (‏15 יולי 2004), במעמד הצדדים.

שריזלי דניאלה, שופטת