|
1 |
בתי המשפט
|
|
|||
|
פ 004040/05 |
בית משפט
מחוזי חיפה |
||
|
|
|||
|
20/02/2006 |
תאריך: |
כב'
השופט א. שיף |
בפני: |
|
|
מדינת ישראל ע"י פרקליטות מחוז חיפה |
בעניין: |
||
|
המאשימה |
|
|
|
|
|
|
- נ ג ד
- |
|
||
|
|
|
|||
|
הנאשם |
ע"י ב"כ עו"ד |
|
||
|
בשם המאשימה - עו"ד גב' איילת השחר בשם הנאשם - עו"ד עראף ויסאם (סניגוריה ציבורית) הנאשם באמצעות הליווי |
נוכחים: |
הנאשם בענייננו (יליד 1972), הודה, במהלך ניהול משפט הוכחות, בעובדות כתב
האישום, אשר ממנו עולה, כי בתאריך 27.01.05, סמוך לשעה 04:00, עת שהה עם אמו
(להלן: "המתלוננת"), שהנה חולת סרטן, בביתם, נטל מברג לידיו, ניגש לחדרה
של המתלוננת, אשר ישנה באותה העת במיטתה, והחל להטיח בה מכות בראשה ובפלג גופה
העליון, תוך דקירתה במברג, בכוונה לגרום לה לחבלה חמורה או להטיל בה נכות או מום.
כתוצאה מהתקיפה המתוארת דיממה המתלוננת באופן מסיבי ונגרמו לה חבלות
ופציעות בראשה, פניה וידיה: שריטות, חתכים ושטף דם בארובת העין.
לפיכך נטען בכתב האישום, כי במעשיו האמורים לעיל פצע הנאשם את המתלוננת,
בכוונה לגרום לה לחבלות חמורות, או להטיל בה נכות או מום.
לאור האמור בכתב האישום ועל סמך הודייתו, הרשעתי את הנאשם בעבירה המיוחסת
לו בכתב האישום, היינו, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(א)(1)
לחוק העונשין, תשל"ז-1977.
מלכתחילה, טען בפניי ב"כ הנאשם, כי הנאשם איננו כשיר לעמוד לדין מחמת
ליקוי נפשי. לאחר שנשמעו ראיות בעניין חזר בו הסניגור מטענתו.
מחוות דעתו של המומחה מטעם התביעה, ד"ר רמי מירז (ת/16) (להלן:
"המומחה") עולה, כי בשנת 1996 החלו שינויים בהתנהגותו של הנאשם. הוא
הסתגר והתבודד, התחיל להתנהג בצורה מוזרה, לא ישן בלילות ולא אכל. החלו התפרצויות
זעם כלפי אמו ובן זוגה אותה עת. פסיכיאטר פרטי, אליו פנתה המשפחה, ד"ר
קראקרה, התרשם מקיום מצב פסיכוטי פרנואידי עם מחשבות שווא של יחס ורדיפה. עוד צוין
אז ע"י ד"ר קראקרה, כי הנאשם מכור לסמים, אך לטענתו של האחרון, הוא נגמל
מהם בהיותו בן 25 שנים. מכל מקום, הוחל טיפול אנטיפסיכוטי, שהופסק. כן עולה, כי
עובר למעצרו לא נטל הנאשם טיפול תרופתי.
עוד קבע המומחה, כי לא מתקיים אצל הנאשם מצב פסיכוטי פעיל, למרות שבולטים
אצלו קווים של הפרעות אישיות עם קווים סכיזואידיים ופרנואידיים ותיאור של שימוש
בסמים קשים בעבר. אין עדות לקיום מצב פסיכוטי בעת ביצוע העבירה, ובעת ביצועה היה
מסוגל להבחין בין מותר ואסור והיה כשיר לעמוד לדין.
אליבא דהפסיכיאטר מטעם התביעה, המצב הנפשי אליו נקלע הנאשם בשנת 1996
והמתואר ע"י ד"ר קראקרה, נוצר כתוצאה משימוש בסמים "ולא כתוצאה
ממצב פסיכוטי".
מהראיות שהובאו בפניי, במהלך המשפט, עולה, כי בחודשים שקדמו לארוע נשוא
דיוננו התנהג הנאשם בצורה מוזרה ודכאונית.
לחובתו של הנאשם הרשעות קודמות בעבירות אלימות, לרבות תקיפת שוטר, עבירות
רכוש ועבירות סמים. מעולם לא הוטל עליו עונש מאסר לריצוי בפועל.
ב"כ המאשימה, עמדה על חומרת העבירה ונסיבותיה וביקשה להטיל על הנאשם
מאסר לתקופה ממושכת, מאסר מותנה וכן להשית עליו פיצוי לטובת אמו.
התובעת הדגישה את העובדה שהנאשם חבל באמו יולדתו, אשה חולת סרטן, ילידת
1948, בעודה ישנה. לדעתה, אין לרחם על הנאשם אלא על הציבור בכלל ועל אמו של הנאשם
בפרט שכן הלה מסוכן. בהקשר זה הצביעה על עברו הפלילי (תע/1) הכולל עבירות אלימות.
עוד ביקשה ב"כ המאשימה, שלא לזקוף לזכותו של הנאשם את הודייתו, שכן זו
ניתנה בשלבים מאוחרים של המשפט.
ב"כ הנאשם גרס, כי המדובר במקרה חריג ונדיר. לדבריו, אין מדובר בחבלות
קשות שנגרמו לאמו של הנאשם. לגירסתו, מרשו כשיר לעמוד לדין ואינו פטור מאחריות
פלילית, אך הוא חולה נפשית ולא קיבל את הטיפול הנדרש. אליבא דהסניגור, פעל הנאשם
בהשפעת מצבו הנפשי ויש ליתן לו להנות ממידת הרחמים. הסניגור הדגיש, כי מרשו מעולם
לא ריצה עונש מאסר בפועל וכי העבירה האחרונה הקודמת לזו הנדונה, בוצעה בשנת 1995.
ב"כ הנאשם ציין, כי מרשו מבין את חומרת מעשיו ומשפחתו עומדת היום
לצידו ועם שחרורו תפעל למען יקבל הנאשם את הטיפול הרפואי הנדרש.
הסניגור ביקש כי אעדיף את מידת הרחמים על מידת הדין.
הנאשם בדברו האחרון ביקש סליחה על מעשיו והבטיח שלא לחזור לסורו.
העבירה הנדונה ונסיבותיה זועקים בחומרתם. לא בכדי קבע המחוקק עונש מקסימאלי
בן 20 שנות מאסר לעבירה זו. בן המרים יד מזויינת במברג והדוקר את אמו המבוגרת,
החולה והישנה, פועל כמעט כנגד חוקי הטבע וראוי לכל גינוי ולענישה מחמירה.
העבירה החמורה, נסיבותיה המתוארות לעיל ועברו הפלילי של הנאשם, מחייבים
כאמור התייחסות מחמירה. יתר על כן, נגע האלימות הפושה בחברתנו והקלות הבלתי נסבלת
של גרימת חבלות חמורות, באמצעות כלים דוקרניים למיניהם, לצורך פתרון סכסוכים,
מחייבים ענישה מחמירה. אינטרס הציבור צריך לגבור על מידת הרחמים והנסיבות האישיות.
מנגד, נסיבות המקרה ובעיותיו הנפשיות של הנאשם, מעידים על כך שמן הסתם תרם
מצבו הנפשי להתרופפות מוסרותיו ולביצוע המעשה. ראוי איפוא לשקלל גם גורם זה בבואי
לגזור את עונשו של הנאשם.
עוד אשקול לקולא את העובדה, שעונש המאסר שאני עומד להשית עליו הנו עונש
המאסר בפועל הראשון שנגזר עליו. כמו כן, אתחשב, במידה מסוימת, בהודייתו המאוחרת של
הנאשם ובכך, שככל הנראה, לא זכה לטיפול רפואי נפשי נאות, למרות שנזקק לו.
בהתחשב בכל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם 4 שנות מאסר, מתוכן 3 שנים
לריצוי בפועל והיתרה מותנית, למשך 3 שנים, לבל יעבור עבירת אלימות שהיא פשע.
מתקופת מאסרו תנוכה תקופת מעצרו החל מיום 27.1.05 ועד היום.
כמו כן, אני מטיל על הנאשם לפצות את אמו בסך של 10,000 ₪ בגין הנזקים שגרם
לה.
ניתן היום כ"ב בשבט, תשס"ו (20 בפברואר 2006) במעמד
הצדדים.
זכות ערעור לבית המשפט העליון תוך 45 יום מהיום.
|
א. שיף, שופט |
יהודית ד.