בתי המשפט
|
|
|||
|
עפ
003703/03 |
בית משפט
מחוזי חיפה |
||
|
|
|||
|
24/06/2004 |
תאריך: |
י. גריל
- [אב"ד] א. רזי א. שיף |
בפני
הרכב כב' השופטים: |
|
|
בעניין: |
||
|
ע"י
ב"כ עו"ד |
|
||
|
|
- נ ג ד - |
|
|
|
|
|
||
|
ע"י
ב"כ |
|
||
א. הערעור
שבפנינו הוא על גזר דינו של בית-משפט השלום בחיפה (כב' השופטת גב' נ. שרון) מיום
20/10/03 ב- ת.פ. 1683/02 לפיו נדון המערער ל- 10 חודשי מאסר בפועל ו- 12 חודשי
מאסר על-תנאי לתקופה של שלוש שנים. הנסיבות הצריכות לעניין הינן בתמצית אלה:
נגד המערער, יליד 1970, הוגש כתב אישום, לפיו הגיע המתלונן,
פ.כ., קטין יליד 1990 (להלן: "המתלונן") ביום 05/05/01 לביתו של המערער,
וצפה יחד עמו בטלויזיה. תוך כדי צפיה, שפשף המערער את איבר מינו מעל לבגדים מספר
פעמים, אח"כ הפשיל את מכנסיו ותחתוניו מלפנים, ושפשף את איבר מינו, כל זאת
בפני המתלונן. לאחר מכן, נגע המערער באיבר מינו של המתלונן מעל הבגדים, לשם גירוי,
סיפוק או ביזוי מיני.
המשיבה ייחסה למערער עשיית מעשה מגונה במתלונן, שטרם מלאו לו
14 שנה, לרבות מעשה מגונה בפומבי. מכאן, האישום במעשה מגונה לפי סעיף 348 (א) של
חוק העונשין, תשל"ז - 1977, בנסיבות של סעיף 345 (א) (3) של אותו חוק, וכן
מעשה מגונה בפומבי לפי סעיף 349 (ב) של חוק העונשין.
בישיבת בימ"ש קמא מיום 06/02/03 הודיע הסניגור שייצג אז
את המערער (ושאיננו הסניגור המייצג את המערער כיום בשלב הערעור), כי הצדדים הגיעו
להסדר טיעון, לפיו יחזור בו המערער מן הכפירה, יודה בעובדות כתב האישום, יורשע
בעבירות המיוחסות לו, ויופנה לקבלת תסקיר.
המערער אכן הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב האישום.
ב. בתסקיר
שרות המבחן מיום 04/06/03 נכתב, שהמערער מוכר לגורמי בריאות הנפש כסובל
מסכיזופרניה, מקבל טיפול תרופתי, ונמצא במעקב פסיכיאטרי. המחלה התפרצה אצל המערער
לפני גיוסו לצה"ל (ולכן לא גוייס), והוא אושפז בבי"ח לחולי נפש בין
השנים 2000-1989 ארבע פעמים, למשך 425 ימים מצטברים.
המערער נשוי, רעייתו נכה בשיעור 100% על רקע של פיגור שכלי,
ולבני הזוג ילד כבן שלוש.
במפגש עם קצין המבחן נטל על עצמו המערער אחריות חלקית לארוע,
אך הוא מאשים את המתלונן-הקטין בכל האחריות למגע המיני ביניהם. התרשמות שרות המבחן
היא שהמערער מוצף בדחפים מיניים ומתקשה למצוא פורקן לדחפיו. שרות המבחן מציין,
שהמערער סובל ממחלת הסכיזופרניה שנמצאת ברמיסיה. המערער מיוצב ומאוזן בטיפול
תרופתי. המערער אינו חושש מן ההליך המשפטי, ומשוכנע כי יזכה ליחס סלחני בגלל המחלה
ממנה הוא סובל.
יחד עם זאת, מוסיף שרות המבחן ומציין, שלא ניתן להתעלם מכך
שהמערער ביצע את עבירת המין כלפי הקטין לאחר תכנון מעשיו בקפידה. בנוסף, המערער
אינו מחובר רגשית לפגיעה בקורבן, ומשליך עליו את האחריות. דפוסים אלה מאפיינים
עברייני מין חזרתיים.
מסכם שרות המבחן, שעקב הרקע הנפשי של המערער, אין לשרות המבחן
מענה טיפולי המתאים לצרכיו, ולכן נמנע שרות המבחן מהמלצה טיפולית. יחד עם זאת, כך
מוסיף שרות המבחן, לא ניתן לשלול את האפשרות לחזרתיות של מקרים דומים בעתיד.
ג. בגזר
הדין ציינה כב' השופטת קמא, שהמערער מוכר לגורמי בריאות הנפש כסובל מסכיזופרניה,
מקבל טיפול תרופתי עקב מחלתו, ונמצא במעקב פסיכיאטרי. הטיפול התרופתי אינו מאפשר
למערער תפקוד יומיומי שניתן להגדירו כנורמטיבי. עוד הוסיפה כב' השופטת קמא,
שהמערער מאובחן כיום כמאוזן נפשית, אינו מגלה הפרעות בתפישה, ומגלה תובנה חלקית
למצבו, אינו משתף פעולה עם הרשויות בנסיונות הנעשים לשיקומו, אינו מקבל על עצמו
אחריות מלאה למעשיו, ומשליך את האחריות למעשה על המתלונן. המערער מקבל מן הסביבה
יחס סלחני כאל ילד קטן שאינו אחראי למעשיו.
בבדיקת שיקולי הענישה באשר לעבירות מין בקטינים, ציינה כב'
השופטת קמא שחובתו של בית-המשפט להגן על ציבור הילדים מפני אותן בעיות העלולות
להביא את המערער למעשים דומים, ומכאן קם הצורך בהגנה מניעתית מיידית, וזאת גם תוך
התחשבות במצבו הבעייתי של המערער, דהיינו, ענישה שתהווה גם גורם מרתיע הן לנאשם
ספציפי זה, והן לכלל העבריינים בכוח.
כב' השופטת סברה שראוי להרחיק את המערער מן החברה לפרק זמן,
שלא יהא בו כדי לפגוע בשיקומו, וכך יבואו לידי ביטוי הגנתו של הציבור ותיקונו של
היחיד. בדרך זו יימצא האיזון המתאים בין שיקולי טיפול ושיקום המתחייבים מן המקרה
המיוחד שבפנינו. האיזון הוא בין גישה מענישה לבין גישה טיפולית, שלשתיהן מטרה
ליצור חברה תקינה.
ד. מוסיפה
כב' השופטת קמא שהנזק שגרם המערער במעשיו לקורבן איננו פחות ערך, לכן המֶסֶר של
הגמול וההרתעה חייב להיות ברור לעין כל. לדעת כב' השופטת קמא, יש ליתן במקרה זה
משקל רב יותר לגמול המגיע בעד המעשה, אם כי יש להתחשב במידה מספקת וראויה באישיות
של המערער ונסיבותיו האישיות, ובכך שיש ליתן לו טיפול ראוי לצורך שיקומו כדי שלא
יחזור על מעשיו.
כב' השופטת קמא הוסיפה, שהמערער נושא עמדו בעיות קשות, וייתכן
שסבלו בבית הסוהר עלול להיות בעייתי, כפי שניתן אולי להבין מן התסקיר, אך אין מנוס
מלגזור עונש שירחיק את המערער מן החברה לפרק זמן, ובמיוחד כדי שיהווה עונש מרתיע
עבורו, כשניתן גם לנצל את שהותו של המערער בבית הסוהר לקבלת טיפול רפואי הולם שתהא
לו השפעה על המערער עם שחרורו מבית הסוהר.
על יסוד כל האמור, דנה השופטת קמא את המערער ל- 10 חודשי מאסר
בפועל, ו- 12 חודשים על תנאי לתקופה של שלוש שנים.
ה. על
כך מונח בפנינו ערעורו של המערער כשסניגורו מדגיש שמדובר בחולה נפש כרוני הסובל
ממחלת הסכיזופרניה, ואין לחובתו כל הרשעה פלילית קודמת או עבר פלילי בכלל. כליאתו
בבית האסורים עלולה להסב למערער נזק קשה ובלתי הפיך, ולכן ראוי להעדיף את הסיכוי
לשיקומו.
עוד נטען בערעור שמאז גזר הדין, חלה התדרדרות קשה במצבו של
המערער בגין התקפי חרדה ופחדים, מחשבות אובדניות, מחשבות שוא והתנהגות תוקפנית.
לפי תעודת חדר מיון של בי"ח רמב"ם מיום 19/11/03, צויין שקשה לשלול מצב
פסיכוטי, ומן המערער נשקפת סכנה הן לעצמו והן לסובבים אותו.
נטען בערעור, ששליחת המערער לכלא עשויה לדרדר את מצבו הנפשי
ולהביא להתפרצות נוספת של המחלה. ב"כ המערער עמד בנימוקי הערעור על עקרון
המידתיות המחייב כי דרכי ענישה יינקטו באופן מדורג, תוך עשיית שימוש בדרכי ענישה
דרסטים פחות, כגון מאסר מותנה, פיצוי למתלונן וכו', וכן נטען שנסיבות ביצוע
העבירות אינן מחייבות מאסר בפועל, גם לא הוכח שנגרם למתלונן נזק ארוך טווח. נציין
שביום 13/01/04, נתן הפסיכיאטר המחוזי הוראת טיפול מרפאתי כפוי ביחס למערער לתקופה
של 6 חודשים.
ו. בישיבת
ביהמ"ש שהתקיימה בפנינו ביום 26/02/04, הורינו על הזמנת חוות דעת של
הפסיכיאטר המחוזי תוך התייחסות לשאלה מה עשויה להיות ההשפעה האפשרית של ריצוי עונש
מאסר בפועל על המערער, בשים לב למצבו הנפשי. תשומת לב הרופא הבודק הופנתה לכך
שהמערער נדון ל- 10 חודשי מאסר בפועל.
בחוות דעתה כותבת הרופאה ד"ר א. שיינקמן, סגנית מנהל
המרכז לבריאות הנפש טירת הכרמל, (שבדקה את המערער ביום 25/03/04), שהמערער יודע
לתאר את העבירה בפרוטרוט, יודע שעשה שטות, ושהדבר אסור, אך הוא מאשים את הקטין בכך
שפיתה אותו. מסקנת הרופאה, ד"ר שיינקמן היא, שהמערער סובל ממחלת סכיזופרניה
ממושכת, נמצא כעת ברמיסיה ללא סימנים לפעילות פסיכוטית. במצבו הנפשי היום אינו
זקוק לאשפוז פסיכיאטרי ומסוגל לעמוד לדין. המערער זקוק לטיפול תרופתי קבוע. לדעת ד"ר
א. שיינקמן, אין כל מניעה לכך שהמערער יהיה במאסר, אך יש לדאוג להמשך קבלת טיפול
תרופתי, ובמידת הצורך יוכל לקבל טיפול במסגרת שירות פסיכיאטרי של שב"ס.
ז. בישיבה
נוספת שהתקיימה ביום 10/06/04, שמענו את טיעוניהם של ב"כ שני הצדדים. הסניגור
עמד על כך, שלמרות חוות דעתה של הרופאה הפסיכיאטרית, עלול המאסר לגרום להתדרדרות
במצבו הנפשי של המערער, וקביעת בימ"ש קמא שהמאסר ינוצל לשיקומו הנפשי של
המערער, אינה מציאותית. כיום, כך טוען הסניגור, מטופל המערער באופן סדיר, ואין כל
ראיה למסוכנות קונקרטית שלו בעניין עבריינות מין. העבירה נשוא הדיון היא העבירה
היחידה של המערער, והיא עבירה שבוצעה לפני כשלוש שנים, ולא נפתחו תיקים חדשים. אין
כל הכרח שהמערער ירצה עונש מאסר בפועל עקב הרשעתו בעבירת מין, ויש בפסיקה דוגמאות
לגזרי דין של מאסר מותנה או עבודות שירות, במיוחד כשחולף זמן מאז עבירת המין,
וכאשר לא נפתחו תיקים חדשים במהלך התקופה.
ח. ב"כ
המשיבה תומכת בגזר דינו של בימ"ש קמא, ועותרת לדחיית הערעור. לדעת ב"כ
המשיבה, קיימת מסוכנות מצד המערער, העבירה היא חמורה, המערער מתקשה לשלוט בדחפיו
המיניים, והנזק שנגרם למתלונן הקטין יתבטא בעתיד, ואיננו טעון הוכחה. עבירות המין
מבוצעות ע"י אנשים עם "בלמים" חלשים, המערער מוצף דחפים מיניים
ומתקשה למצוא להם פורקן, ומשוכנע שיזכה עקב מצב בריאותו ליחס סלחני, ולא ניתן
לשלול אפשרות לחזרה על מקרים דומים. לדעת ב"כ המשיבה כב' השופטת קמא איזנה כראוי
בין השיקולים הרלוונטיים.
הסניגור הגיב וטען, שהמקרה נשוא הדיון הוא מקרה יחיד של
המערער, כך שיש להתייחס לכך כאל כשלון חד פעמי של אדם חולה ומוגבל.
ט. ב"כ
שני הצדדים הגישו לעיוננו פסיקה רלוונטית, כל אחד מנקודת מבטו, כמובן. עיינו
וחזרנו ועיינו בטיעוניהם של ב"כ שני הצדדים, בנימוקי גזר הדין של בימ"ש
קמא, בתסקיר שירות המבחן, ובחוות דעתה של הרופאה ד"ר א. שיינקמן.
המקרה שבפנינו מעורר בעייתיות לא פשוטה, כשמחד גיסא עלינו ליתן
דעתנו לעבירת המין שביצע המערער במתלונן הקטין, והצורך להגן הגנה ראויה על קטינים
הנפגעים מעבירות המין, ומאידך גיסא, עלינו לקחת בחשבון את מחלת הנפש ממנה סובל
המערער, והעובדה ששהייתו בין כתלי הכלא היא בעייתית עקב מחלת הסכיזופרניה בה לקה.
י. כב'
המשנה לנשיא (בדימוס) השופט מ. אלון כתב ב- ע"פ 433/89 אטיאס נ. מדינת
ישראל, מ"ג (4) פד"י, עמ' 170, בעמ' 174, את הדברים הבאים, שראוי כי
נציב אותם לנגד עינינו:
”כידוע,
אחד השיקולים החשובים בשיקולי הענישה הם מהותה של העבירה וחומרתה. שיקול זה קשור,
בדרך כלל, בקשר הדוק עם שיקול ההרתעה, למען ישמעו וייראו. לשני שיקולים אלה מתווסף
שיקול נוסף, והוא - קיום מדיניות אחידה, ככל האפשר, שתשמש כקו מנחה וכמורה דרך
בעולמה של ענישה. שיקול אחרון זה יפה הוא במיוחד לפסיקתו של בית המשפט העליון,
שהמחוקק הפקידו על קביעת מדיניות זו. בנוסף לכל השיקולים האמורים, קיים ועומד
השיקול החשוב והמהותי של תיקונו של הנאשם ושיקומו, ובהתקיים, במקרה מסויים, נסיבות
מיוחדות ונכונות, ייתכן ששיקול אחרון זה יגבר על השיקולים האמורים האחרים ויקבע,
באותו מקרה מסוים, את מידת העונש וצורתוו. ענישתנו היא ענישה אינדיווידואלית של כל
עבריין באשר הוא שם: (ע"פ 291/81 פלוני נ. מדינת ישראל, פ"ד ל"ה
(4), 438, בעמ' 442). זאת תורת הגישה
האינדיווידואלית בתורת הענישה, המקובלת עלינו כקו מנחה בסוגיה קשה וסבוכה זו של
הענישה ומטרותיה, ואין אנו רשאים ל"הקל" על עצמנו ולהחמיר עם הנאשם,
מתוך הסתמכות על הנימוק והחשש שמא הקלה במקרה מסוים הראוי לכך תשמש תקדים למקרים
אחרים שאינם ראויים לכך וחזקה על בית המשפט שיידע להבחין בין מקרה למקרה לגופן של
נסיבות ולעיצומם של דברים.”
י"א. עוד
ראוי להפנות ל- ע"פ 212/79 פלוני נ. מדינת ישראל, ל"ד (2)
פ"ד, עמ' 421, דברי כב' השופט (כתארו אז) א. ברק, בעמ' 434:
”במלאכת
הענישה בכל מקרה ומקרה חייב השופט למצוא את המשקל הראוי שיש להעניק לכל אחד
מהשיקולים הנזכרים, תוך שהוא מודע לכך כי לעיתים קרובות שיקול אחד בא על חשבונו של
שיקול אחר. מכאן, שהעונש אשר מוטל בסופו של דבר על הנאשם, אינו אלא תוצאה
"משוקללת" - אם תרצה פשרה - של השיקולים השונים שיש להביאם בחשבון. מלאכת
"שקלול" זו אינה מלאכה מדעית, אך היא אף אינה מלאכה שרירותית. היא עניין
שבשיקול דעת, הנעשה על הרקע הכללי והאינדיבידואלי, במסגרת המדיניות העונשית
הכללית, כפי שהיא מתבצעת על ידי בתי המשפט.”
י"ב. מהתם
להכא: על החומרה שבמעשהו של המערער ועל החובה להגן על ציבור הקטינים מפני מצבו
הבעייתי של המערער, כבר עמדה כב' השופטת קמא בהרחבה בגזר דינה, ונימוקיה בהחלט
מקובלים עלינו.
יחד
עם זאת, בבואנו לשקול את הצורך להגן על הציבור, ובמיוחד על ציבור הקטינים, מפני
המערער, נראה לנו שראוי היה ליתן משקל גבוה יותר לעובדה שלנאשם, שהוא כבן 34 כיום,
וחולה מזה שנים רבות במחלת הסכיזופרניה (המחלה פרצה אצל המערער לפני גיוסו
לצה"ל), אין כל רישום פלילי.
המקרה
נשוא הדיון כאן היה הארוע הראשון שבו הסתבך המערער עם החוק. העבירה נשוא הדיון
בוצעה לפני למעלה משלוש שנים (ב- 05/05/01), ומאז מקרה מעין זה לא חזר עוד על
עצמו. אכן, בתסקיר שרות המבחן צויין, שלא ניתן לשלול אפשרות הישנות מקרים דומים
בעתיד, אך לצורך כך ראוי, לדעתנו, שהמערער יימצא בפיקוח רפואי.
לעת
הזו, תלויה ועומדת כנגד המערער הוראה בדבר טיפול מרפאתי כפוי לפי סעיף 11 של החוק
לטיפול בחולי נפש, תשנ"א - 1991, שניתן ביום 13/01/04 לתקופה של ששה חודשים.
חזקה על הרופאים המטפלים במערער שישקלו את הצורך בהמשך הטיפול במסגרת זו. העתק
פסק-דיננו יישלח לעיונו של הפסיכיאטר המחוזי ד"ר ד. אנוך, על-מנת שיוכל להביא
את הדברים בחשבון במסגרת שיקוליו.
י"ג. בשים
לב למחלת הסכיזופרניה ממנה סובל המערער, בשים לב להודאתו באשמה, ובהתחשב בכך שזו
הסתבכותו הראשונה של המערער עם החוק, החלטנו, לא בלי היסוס, להתערב בגזר דינו של
בימ"ש קמא במובן זה, שתקופת המאסר בפועל תועמד על ששה חודשים. הואיל ובדעתנו לשקול אפשרות שהמערער ירצה
את תקופת המאסר, כולה או מקצתה, בעבודת שרות, מתבקש בזאת הממונה על עבודות שרות
להמציא את חוות דעתו לבית-משפט זה באשר לאפשרות התאמת עבודת שרות למערער.
למטרה
זו אנו קובעים את המשך הדיון לתאריך 08/07/04 שעה 12:00 בצהרים.
מזכירות
בית-המשפט מתבקשת להמציא העתק פסק-דין זה לעיונו וידיעתו של הפסיכיאטר המחוזי
ד"ר ד. אנוך, בשים לב לכך שהוראת הטיפול הכפוי ביחס למערער ניתנה ביום
13/01/04 לתקופה של 6 חודשים.
כמו-כן
תפנה מזכירות ביהמ"ש בדחיפות בפקס לממונה על עבודות שירות
לצורך הזמנת חוות דעת של הממונה.
הממונה
יזמין את המערער באמצעות הסניגור עו"ד טל ענר, טל: 04-8633700, פקס:
04-8633733.
ניתן היום ה' בתמוז, תשס"ד (24 ביוני 2004) במעמד המערער, ב"כ
המערער וב"כ המשיבה.
|
א. שיף, שופט |
|
א. רזי, שופט |
|
י. גריל, שופט [אב"ד] |
003703/03עפ 051 איריס