1

בתי המשפט

עא 003180/01	בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
01/02/2004	הרכב השופטים: ר' שטרנברג אליעז, סגן נשיא-אב"ד ע' פוגלמן, שופט ד"ר ע' בנימיני, שופט	בפני:

	שושני יצחק	בעניין:
המערער
	נ ג ד
	משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים
המשיב

פסק - דין

יצחק שושני ("המערער") לקה במחלת הסכיזופרניה. המוסד לביטוח לאומי הכיר בו כנכה בדרגת אי-כושר של 75% וקבע לו נכות נפשית צמיתה של 40%. ב-1986 הגיש המערער תביעה נגד קצין התגמולים ("המשיב"), על פי חוק הנכים (תגמולים ושיקום) [נוסח משולב], תשי"ט-1959 ("החוק"). המשיב דחה את התביעה בקובעו כי מחלת המערער הנה קונסטיטוציונלית-תורשתית וכי לא נמצאו בתנאי השירות הצבאי של המערער, גורמים שהיה בכוחם לגרום להופעת המחלה או להחמרתה.

על החלטה זו לא הוגש ערעור. חלפו 15 שנים. ב-2001 פנה המערער אל וועדת הערעורים וביקש להאריך את המועד להגשת ערעור. לטענתו, מחלת הנפש ממנה הוא סובל מנעה ממנו לדאוג לענייניו ולהגיש ערעור במסגרת המועד הקצוב בחוק.

הוועדה סירבה להאריך את המועד להגשת ערעור, בציינה את חוסר המעש הממושך של המערער ובני משפחתו והוסיפה כי המערער היה במשך תקופות משמעותיות ברמיסיה והתמצא בענייניו:

"ניכר אצלו ארגון בחשיבה (סיכום מחלה מיום 25/9/86), ואף מודעות ותובנה לרצונו של המערער להגיש תביעה נגד משרד הביטחון, כוונה אשר נשקלה גם ע"י בני משפחתו (סיכום מחלה מיום 27/9/95 בעמ' 2)."

(סעיף 3.3 להחלטת הוועדה, נספח א' לכתב הערעור)

המערער תולה יהבו בדברי כב' השופטת דורנר ב-רע"א 202/00 פלונית נ' קצין התגמולים, נו (1) 649, עמ' 657:

"בפסיקה בישראל הובעה ביקורת קשה על מצב משפטי זה, והוצע לתקן את החוק ולהרחיב את סמכותו של קצין התגמולים לתת אורכה להגשת תביעה במיוחד במקרים של נכים חולי-נפש. ... החוק לא תוקן, אך סמכויות קצין התגמולים הורחבו בפסיקה על-ידי מתן פירוש מרחיב לצירוף 'חבלה רשומה' שבסעיף 32א לחוק הנכים, כך שקצין התגמולים יהיה רשאי להאריך את המועד גם במקרים של מחלה."

ברם הקונסטרוקציה המשפטית שהוחלה בפרשת רע"א 202/00 אינה ישימה בענייננו. באותו מקרה דובר על הארכת מועד להגשת תביעה לקצין התגמולים, על-פי סעיפים 32 ו-32א לחוק הנכים. תביעה מסוג זה מתיישנת בתום 3 שנים מיום השחרור משירות, על-פי סעיף 32, וקיימת אפשרות להארכת מועד מ"טעמי צדק", בתנאים הקבועים בסעיף 32א לחוק. לעומת זאת, בענייננו מדובר במועד להגשת ערעור על החלטה של קצין התגמולים, בפני וועדת הערעורים. לגבי מועד זה נקבע בחוק כי הוא מסתיים כעבור 30 יום ולכל המאוחר 60 יום, ממועד המצאת החלטת קצין התגמולים:

"תובע הרואה עצמו נפגע על ידי החלטה כל שהיא של קצין תגמולים, רשאי לערער עליה לפני ועדת ערעור תוך שלושים יום מהיום שבו הגיעה אליו ההודעה על החלטת קצין התגמולים, אולם רשאית הועדה להאריך לו את מועד הערעור לתקופה נוספת שלא תעלה על שלושים יום."

(סעיף 33(א) לחוק הנכים)

במקרה שבפנינו מדובר איפה, בבקשה להארכת מועד של כ-15 שנים מעבר לתקופת 60 הימים הקבועה בחוק. יאמר, כי אף אם קיימת סמכות להארכת מועד לתקופה נוספת מטעמי צדק (ואין אנו נוקטים עמדה בשאלה זו), אין בכך כדי לסייע למערער, אשר היה מסוגל במשך תקופות מסוימות במהלך 15 השנים, בין בעצמו ובין בסיוע בני משפחה, להקדים את הערעור על החלטת קצין התגמולים ולו במידת מה.

ודוק, המערער בחר במסלול שונה של קבלת תקבולים ובאותו מסלול הוא ממשיך אף היום.

גם בכך יש לראות הבעת עמדה בדבר העדר כוונה להגיש ערעור על החלטת קצין התגמולים.

התוצאה היא כי הערעור נדחה.

בנסיבות העניין אין אנו עושים צו להוצאות.

המזכירות תמציא לצדדים עותק של פסק הדין.

ניתן היום כ"ו בכסלו, תשס"ד (21 בדצמבר 2003).

ד"ר ע' בנימיני, שופט

ע' פוגלמן, שופט

ר' שטרנברג אליעז, סגן-נשיא אב"ד