|
90 |
בתי המשפט
|
א 003114/98 |
בית משפט
מחוזי באר שבע |
||
|
|
|||
|
16/12/2004 |
תאריך: |
כב' השופט
יוסף אלון |
בפני: |
|
|
בעניין: |
||
|
ע"י ב"כ עו"ד |
|
||
|
|
נגד |
|
|
|
|
2 . "כלל" חב' לביטוח
בע"מ 3 . אבנר איגוד לביטוח נפגעי רכב
בע"מ |
|
|
|
|
|
||
1. התובע, יליד 1959,
נפגע בתאונה שהתרחשה ביום 4.6.97, וזאת שעה שטרקטור נהוג בידי הנתבע 1 פגע בעמוד
ברזל שהתכופף כתוצאה מכך, פגע בראשו של התובע והתובע נפל על ברכיו.
הוא
נלקח לחדר המיון בבי"ח ברזילי ושוחר בו ביום לביתו.
שבועיים
אחר כך ב-16.6.97 פנה בשנית לביה"ח עקב תלונות על כאבים בברכו השמאלית.
כעבור
חמישה חודשים, ב-19.11.97, פנה פעם נוספת לבי"ח ברזילי שם אושפז ונותח בברכו
השמאלית.
משלא
הוטב מצב הברך, הופנה ב-29.12.97 לבדיקות נוספות בברכו בביה"ח הדסה בירושלים,
ולאחר שאובחן קרע במיניסקוס פנה לניתוח בבי"ח אסף הרופא.
נטען
על ידו בכתב התביעה, ובתצהיר עדותו הראשית – כי כתוצאה מהתאונה הוא החל לסבול כאבי
ראש קשים, סחרחורות, כאבים עזים בברך שמאל, פגיעה קשה בפה ובלסת, ירידה בשמיעה,
התערערות קשה במצבו הנפשי, וכי הפך מאדם בריא המתפרנס בכבוד לאדם הנזקק לטיפולים
רפואיים ושיקומים.
לפני
התאונה עבד כקבלן צנרת עצמאי והתמחה בבצוע עבודות ריתוך מורכבות בגובה רב הדורשות
ידע, נסיון ומיומנות רבה. לטענתו, מאז התאונה וכתוצאה ממנה, נכשל בכל נסיונותיו
לשוב לעבודה בתחום מקצועו זה, הואיל "וכתוצאה מהתאונה נחלש כוחי הפיזי,
ופגיעת הראש ממנה אני סובל כמו גם הבעיות הנפשיות מהן התחלתי לסבול עקב התאונה,
גורמים לי לירידה חריפה בכושר הריכוז ובוודאי שאיני יכול לקחת על עצמי עבודות
מסובכות ומורכבות" [ר' ס'
17-18 לתצהירו].
בתביעה
זו תובע הוא מהנתבעים את פיצויו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מאותה התאונה.
2. התאונה נגרמה כאמור
כתוצאה מנהיגת טרקטור שנהג הנתבע 1 אשר היה מבוטח אצל הנתבעת 2 בשיתוף עם הנתבעת
3.
הנתבעים
מודים כי אכן המדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בפלת"ד וכי הנתבעות 2
ו-3 נושאות באחריות לנזקי הגוף של התובע ביחס של 70% לנתבעת 3 ו-30% לנתבעת 2.
1. ביום 22.10.98 מינה
ביהמ"ש [הנשיא א. לרון] שני מומחים רפואיים לבדיקת התובע – את פרופ' דני עטר
בתחום האורטופדי ואת הפרופ' עודד אברמסקי בתחום הנוירולוגי.
ביום
15.1.99 הוגשה חווה"ד של האורטופד ובסיכומה:
"[התובע] בן 39. ב-4.6.97 נחבל לדבריו
בעת עבודה בראשו, נפל ונחבל בברכו השמאלית. עפ"י המסמכים שפורטו לעיל, זמן
קצר לאחר הפגיעה, החלו תלונות לנפיחות וכאבים בברך שמאל אשר לא חלפו בטיפול שמרני.
M.R.I הדגים
הימטומה תוך פרקית וקרע ב-LCL.
בהמשך בחשד לזיהום בברך אושפז
ובוצעה ארטרוטומיה.
עפ"י תיקו הרפואי, היו [לו]
בעברו התנפחויות של ברך ימין.
כמו כן זיהום במרפק שמאל שהצריך
ניקוז כירורגי ב-1993.
יש לו גם אח ואחות עם F.M.F .
עקב כך הועלה חשד ל-
F.M.F אצלו, והוחל טיפול קבוע בקולריצין.
לאור השתלשלות המקרה, כפי שפורט לעיל,
ומצבו כיום – תיקבע נכותו בגין הפגיעה בברך שמאל מיום 4.6.97 ל-10% לצמיתות לפי
סעיף 35 (1) ב' [מותאם]".
לאור ההתייחסות באותה חווה"ד למחלה
התורשתית F.M.F ממנה סובלים
התובע ובני משפחתו, מחלה הפוגעת במפרקי הגוף, פנה ב"כ הנתבעים ביום 14.4.99
בשאלת הבהרה לפרופ' עטר כדלהלן:
"בסיכום חווה"ד נכתב כי
"היו בעבר התנפחויות של ברך ימין, כמו כן זיהום מרפק שמאל שהצריך ניקוז
כירורגי, יש גם אח ואחות עם F.M.F – ועקב כך הועלה חשד ל F.M.F אצלו.
האם נכון יהיה לסכם נקודה זו בכך שלא
ניתן לקבוע קיום קשר סיבתי בין הדלקת במפרק לבין תוצאת התאונה? "
ועל
כך משיב פרופ' דני עטר במכתבו מיום 10.9.99:
"אמנם – האבחנה הסופית שנקבעה
כגורם להתלקחויות ברך שמאל היתה F.M.F ואף הוחל טיפול סדיר תרופתי לכך לאחר האישפוז מ-24.12.97".
ב"כ הנתבעים טוען בסיכומיו כי
בתשובת ההבהרה הנ"ל נשלל ההקשר הסיבתי בין מימצא הנכות בברכו השמאלית של
התובע [10%] לבין התאונה.
אכן, תשובה זו של המומחה הרפואי לפיה
הגורם להתלקחויות הדלקתיות בברכו של התובע הינה מחלת ה- F.M.F ממנה הוא סובל
ללא קשר לתאונה – שוללת על פני הדברים את הקשר הסיבתי בינה לבין התאונה.
מסקנה זו מתחזקת על פני הדברים נוכח הימנעותו
של ב"כ התובע מלזמן את המומחה פרופ' ד. עטר לחקירה על חווה"ד ועל אותה
הבהרה שבעקבותיה. לאור זאת אין ליחס הנכות ממנה סובל התובע בברכו השמאלית לתאונה
נשוא תביעה זו.
2. המומחה הרפואי הנוסף
שהתמנה בהחלטת 22.10.98 הינו הנוירולוג פרופ' עודד אברמסקי, מנהל המחלקה
לנוירולוגיה בהדסה עין כרם.
את
חוות דעתו מיום 7.2.99 מסכם המומחה בדברים הבאים:
"אין בעיה נוירולוגית שהיא תוצאה
מהמכה בראש. קיימת הפרעה בברך שמאל ועל כך יש לקבל חוו"ד מרופא מומחה
אורטופד. פרט לכך הבעיה הינה כולה בתחום הנפשי ועל כך יש לקבל חוו"ד מרופא
מומחה פסיכיאטר".
3. בעקבות חוו"ד זו
של הנוירולוג ביקשו הצדדים את ביהמ"ש בישיבת 14.9.99 למנות מומחה רפואי בתחום
הפסיכיאטריה וכך מונתה באותו היום הפסיכיאטרית ד"ר ר. דורסט.
בנוסף
ביקש התובע באותה הישיבה למנות מומחה רפואי נוסף בתחום הפה והלסת, ולבקשתו מונה
לשם כך אותו היום ד"ר הורוביץ.
בחווה"ד
שערכה המומחית לפסיכיאטריה ד"ר ר. דורסט [ביום 26.12.99] סיכום הדברים הינו
כדלהלן:
"בהסתמך על האנמנזה, הבדיקה,
התיעוד הרפואי והמבדקים הנוירופסיכולוגיים – אני בדעה ש[התובע] סובל מאלמנטים של
תסמונת נפשית פוסט טראומתית על רקע בעיה אישיותית עם מרכיב לא מבוטל של הגזמה
ונסיון להפקת תמלוגים.ההליך המשפטי המתמשך מהווה גורם מתחזק המקבע סימפטומים ומונע
חזרה לחיי עבודה ותיפקוד סבירים. [הדגשה שלי – י.א.].
לאור כל זאת, ובהתחשב במכלול הגורמים
שצויינו ובכדי למנוע ספק מלב, הגעתי למסקנה שאומדן אחוזי נכותו הנפשית הקבועה של
התובע בקשר עם התאונה עומד על 10% בהתאם לתקנה 34 (ב) לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת
דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז-1956".
4. בחווה"ד מיום
27.12.95 של מומחה הפה והלסת, ד"ר י. הורוביץ, נקבע בסיכומה כי אין קשר בין
הפרעות הפה והלסת מהם סובל התובע לבין התאונה.
אולם,
בתשובות הבהרה שהשיב אותו המומחה לב"כ התובע [ביום 26.10.00] מופיעה ההבהרה
דלהלן:
"במידה וחוו"ד פסיכיאטרית
קובעת כי הנ"ל במתח כתוצאה מהחבלה [התאונה –י.א.], הרי שיתכן והחבלה לפנים
והפעלת היתר של מערכת הלעיסה הביאו להופעת להופעת הסימפטומים עליהם התלונן, ואף
החמירו עם הזמן.
במידה וביהמ"ש יקבל הטענה שהמצב
הפסיכיאטרי השפיע על מתחים, שהשלכתם היתה גם מערכת הלעיסה להחמרה, הרי ניתן לומר
שתלונותיו קשורות – ואזי ניתן להמליץ על 10% נכות לפי סעיף 23 (2) א' 2".
גם
ד"ר הורוביץ לא זומן לחקירה נגדית ע"י ב"כ התובע [וכן לא ע"י
ב"כ הנתבעים].
בחווה"ד הפסיכיאטרית שערכה המומחית
ד"ר דורסט, לא מצאנו קביעה כי "התובע במתח כתוצאה מהחבלה"
או כי מצבו הפסיכיאטרי "השפיע על מתחים שהשלכתם היתה גם מערכת
הלעיסה".
במימצאי הבדיקה המפורטים בחווה"ד
הפסיכיאטרית מפורטות התלונות שמתלונן התובע על פגיעות שונות בתפקודו, ובעיות
במערכת הלעיסה לא מפורטות בהן.
בחקירה הנגדית, אליה זומנה ד"ר
דורסט ע"י ב"כ התובע, לא הופנתה אליה על ידו שאלה כלשהי בעניין זה.
בנסיבות אלה לא הונח היסוד בראיות שבפני
לקבוע כי התקיימו אותם תנאים מצטברים - אשר בהתמלאם "ימליץ" המומחה
ד"ר י. הורוביץ על 10% נכות בתחום הפה והלסת כתוצאה מהתאונה – ונותרנו עם
חוות דעתו כנתינתה, השוללת קשר סיבתי או תוצאתי בין התאונה לבין נכות נטענת בהקשר
זה.
יצויין כי בחווה"ד של ד"ר י.
הורביץ מצינו גם האת דברים הבאים:
"...אובחן כסובל מ-F.M.F הידועה כמחלה תורשתית הנפוצה בקרב
יהודי צפון אפריקה, שפוגעת במספר מערכות בגוף. בין היתר, במפרקים. ידוע כי מבין
המפרקים נפגעים גם מפרקי הלסת. הפגיעה מלווה בדר"כ בחום, נפיחות וכאבים. כמו
כן נמצאו רגישות בשרירי הלעיסה וסימני שחיקה עזה. תלונותיו קשורות להפרעות מצד
מערכת הלעיסה השרירית בשל הפעלת יתר ועומס על השרירים מחד, מאידך יתכן והמחלה
היסודית F.M.F מוסיפה
לסימפטומים. לכל אלה אין קשר לחבלה בראשו" .
5. מומחה רפואי נוסף
לבדיקת התובע הינו ד"ר מרדכי הימלפרב- מומחה למחלות א.א.ג. מהמרכז הרפואי
ע"ש סוראסקי בת"א, שהתמנה לחוות דעתו בתחום זה לאור תלונות התובע על
סחרחורות, חוסר יציבות, קשיים בשמיעה ורעשים באזניים [ר' פירוט התלונות
בחווה"ד].
בחוות
דעתו מיום 10.3.00 קובע המומחה כי תגובות התובע למבחני היציבה נמצאו תקינות, מבחן
היציבה הממוחשב נמצא גם הוא תקין, ברור תלונותיו על סחרחורות "מצביע על
תלונות שאינן אופייניות לפגיעה במערכת הוסטיבולרית, גם הבדיקה הקלינית ובדיקות
העזר – יציבה ובדיקת E.N.G. –
היו תקינות, ולכן אין מקום להענקת נכות בגין תלונתו זו".
המומחה
מוסיף ומציין כי:
"בתעודת חדר המיון ולאורך כל
ביקוריו המרובים של התובע אצל רופאים מאז התאונה, לא התלונן ולו פעם אחת על ליקוי
שמיעה או טינטון, גם במרפאתי היו תלונותיו באשר לשמיעה ולטנטון מאד לא ספציפיות,
למעשה שלל ליקוי שמיעה והתלונן על טנטון שאותו שומע לפעמים. בדיקת השמיעה מצביעה
אמנם על ליקוי שמיעה ותהליך דלקתי באוזן השמאלית, מאידך שוללת בדיקת ה-O.A.E. ליקוי שמיעה מימין.
על כל פנים, אין כל סיבה ליחס לתאונה את
המימצאים באוזנו השמאלית ואת ליקוי השמיעה – בודאי שאין מקום להענקת נכות בגין
הטינטון.
לסיכום – לא נותרה לו נכות מבחינת
אף-אוזן-גרון".
גם
מומחה זה, ד"ר הימלפרב, לא הוזמן ע"י ב"כ התובע להיחקר על חוות
דעתו.
6. הנה כי כן, מתוך כל
חוות דעת המומחים ותשובות ההבהרה של מומחי האורטופדיה, והפה והלסת – עולה כי נכותו
הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה מסתכמת ב-10% כפי שנקבעו ע"י הפסיכיאטרית
ד"ר ר. דורסט.
1. בסיכומיו תוקף
ב"כ התובע נמרצות את חווה"ד של פרופ' אברמסקי וטוען כי על ביהמ"ש "להתעלם
מחוות הדעת ומקביעותיו של המומחה בתחום הנוירולוגי".
לטענתו,
אותה חוות דעת הינה "קצרה, לקונית ושטחית" ו"לא ניתן
ללמוד ממנה האם נערכה לתובע בדיקה יסודית ומעמיקה בתחום הנוירולוגיה כפי שניתן
לצפות ממומחה הממונה ע"י ביהמ"ש ומשמש ידו הארוכה". [ס"ק
3.6 לסיכומי התובע].
ב"כ
התובע מבקר נמרצות את העובדה שהמומחה לנוירולוגיה לא ערך לתובע בדיקות הדמייה מסוג
C.T. או M.R.I. וביכר תחת
זאת "לעשות מלאכתו קלה" [ס"ק 3.9 לסיכומיו].
ב"כ
התובע מוסיף וקובע בסיכומיו כי המומחה "חטא למחוייבותיו המקצועיות לבדוק
ולאבחן את פגיעתו של התובע ואת דרגת נכותו בעקבות חבלת הראש באופן אובייקטיבי
ומבוסס [הוא] הקדיש לבדיקת התובע דקות ספורות בלבד... ומיהר להגיש חוות דעת
תמציתית בעניינו" [ס"ק 3.12, שם].
עוד
משיג ב"כ התובע על כך שהמומחה לנוירולוגיה לא מצא לנכון לשלוח התובע לבדיקת
הדמייה מסוג "SPECT" .
לאור
כל אלה טוען ב"כ התובע בסיכומיו כי על ביהמ"ש להתעלם מחווה"ד של
פרופ' אברמסקי כיוון שלדבריו "סימן שאלה גדול וכבד מרחף מעל אמיתות
ואמינות האמור בה" ולאור זאת עותר הוא בסיכומיו כי על ביהמ"ש "לקבוע
את הנכות הנוירולוגית של התובע בעצמו, או להורות על מינוי מומחה אחר בתחום
זה" [ס"ק 3.20 לסיכומי התובע].
2. טענותיו אלה של
ב"כ התובע כנגד חוו"ד המומחה לנוירולוגיה הועלו על ידו עוד ביום 18.8.03
בגידרה של בש"א 6123/03 בה ביקש, בין השאר, להורות על פסילת חוות דעתו ומינוי
מומחה רפואי אחר תחתיו.
בהחלטה
מיום 1.1.04 דחיתי טענותיו אלה של ב"כ התובע ולהלן עיקרי הדברים כפי שנכתבו
שם:
"לא מצאתי
ממש בטרוניותיו של ב"כ המבקש כנגד חווה"ד של פרופ' אברמסקי. חוות דעתו
אכן כתובה בקצרה יחסית, אולם מתוך חווה"ד ומתוך תשובותיו בחקירתו הנגדית
הממושכת ע"י ב"כ התובע, עולה כי מימצאיו ומסקנותיו לעניין הרפואי שבתחום
מומחיותו נעשו בדרך ראוייה ומקצועית.
בחקירתו הנגדית מבהיר פרופ' אברמסקי בהרחבה כי ערך בדיקה
קלינית נוירולוגית לתובע, כי בחן את הרשומות הרפואיות שנערכו לתובע בחדר המיון
בביה"ח "ברזילי" סמוך לאחר התאונה, בחן צילומי רנטגן, ראיין את התובע
לגבי תלונותיו – וכי מימצאי הבדיקות שערך הובילו למסקנתו לפיה המכה שקיבל התובע
בראשו בעת התאונה "לא גרמה לכל נזק סטרוקטוראלי במוחו וכי לא נגרמה
כל פגיעה לריקמת המוח העשוייה לגרום להפרעות תיפקוד" [עמ' 58]. עפ"י
הסבריו בחקירה הנגדית, רק כאשר אותן בדיקות נוירולוגיות, מהסוג שערך לתובע, מעלות
חשד לנזק מוחי – רק אז יש צורך בבדיקת הדמיה מסוג M.R.I.
– אך בהעדר מימצא מחשיד שכזה באותן בדיקות שערך
לתובע, לא היה צורך באותן בדיקות הדמיה. [ר' עמ' 50 ועמ' 58].
אשר לבדיקת ה-"SPECT" , מוסר פרופ' אברמסקי בחקירתו
הנגדית כי "זוהי בדיקה מאד לא אמינה, אין לה כל משמעות במידה ואין ראיה אחרת
לפגיעה מוחית".
הוא מוסיף ומוסר כי במחלקה הנוירולוגית של "הדסה",
המנוהלת על ידו, השימוש בסוג בדיקה
זה של "SPECT" , הוא נדיר ביותר וכי כעניין של מומחיות רפואית אין הנוירולוגים במחלקתו
סומכים על מימצאי בדיקה מסוג זה. [עמ' 56].
ב"כ המבקש לא העלה בפני קיומה של אסכולה רפואית הנוגדת את
דברי המומחה פרופ' אברמסקי.
לא לעניין הסבריו כי נוכח מימצאים ברורים בבדיקות הקליניות
והנוירולוגיות את התובע אין צורך בבדיקות הדמיה אחרות לשלילת היתכנות פגיעה
נוירולוגית שלא נצפתה בבדיקות הקליניות – ולא לעניין בדיקת ההדמיה מסוג "SPECT" , טיבה, מהותה או תוקפה המדעי.
בהינתן כל אלה, דוחה אני את בקשת התובע לפסילת חוו"ד של
פרופ' אברמסקי.
מהנימוקים דלעיל איני מוצא גם לנכון להורות על מינוי מומחה
רפואי נוסף שכן: "מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה – אלא רק באותם המקרים
בהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע
במחלוקת שבפניו – בהסתמך על חווה"ד של המומחה הרפואי שמונה על ידו.
מינוי של מומחה רפואי נוסף, ייעשה במשורה, באותם המקרים בהם
תחושתו של השופט היא שאין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות מבלי שייקבל
חוות דעת רפואית נוספת".
... לכן נקבע [בחוק הפלת"ד] כי בדרך כלל ימנה ביהמ"ש
מומחה רפואי אחד בכל תחום, על מנת שיחווה דעתו בשאלת הנכות הרפואית שנגרמה לנפגע.
בדרך כלל די בחוות דעת רפואית של המומחה הרפואי אותו מינה ביהמ"ש בצירוף תשובותיו לשאלות
הבהרה וחקירתו של המומחה בביהמ"ש כדי לספק תשובה מניחה את הדעת בשאלות
הרפואיות המתעוררות בתחום מומחיותו של אותו המומחה" [כב' השופט תיאודור אור,
ברע"א 4195/02, סהר נ' יורי ליפשיץ – פד"י נ"ו (5) 774 ].
לאור המפורט לעיל, איני נעתר לבקשת התובע לפסול את חוות דעתו
של המומחה מטעם ביהמ"ש, פרופ' אברמסקי, ולבקשתו החלופית להורות על מינוי
מומחה רפואי נוסף בתחום הנוירולוגי.
מן הנימוקים המפורטים לעיל, איני מוצא גם מקום להורות על
זימונה לעדות של עורכת בדיקת ה-"SPECT" או להורות על מינוי מומחה
רפואי בתחום ההדמייה ["דימות"] הרפואית לעניין עריכת בדיקה שכזו.
למעשה, בקשת התובע לעניין זה אינה אלא נסיון עקיף למינוי מומחה
נוסף בתחום הנוירולוגיה.
המומחה שמונה בתחום זה ע"י ביהמ"ש – פרופ' אברמסקי –
העיד ממושכות בחקירתו הנגדית על חוסר התקפות הרפואית והמדעית של בדיקה זו בכלל,
ועל העדר הצורך בבדיקה זו, או בבדיקות הדמייה אחרות לתובע דנן, וזאת נוכח מימצאיו
הברורים בבדיקות הקליניות והנוירולוגיות שערך לתובע.
עניין זה – עניין שבמומחיות רפואית הוא – וכמפורט בפיסקה
הקודמת, לא מצאתי עילה או יסוד להטיל ספק בתוקפם הרפואי והמקצועי של דברי הפרופ'
אברמסקי לעניין זה".
3. מהטעמים המפורטים
לעניין זה בהחלטה האמוה שבבש"א 6123/03, אני דוחה את טענות ב"כ המערער
המועלות לעניין הנכות הנוירולוגית הנטענת של התובע ולהשגותיו לעניין שלילת מימצא
של נכות בעניין זה כקבוע בחווה"ד של פרופ' אברמסקי.
1. גם את חווה"ד
הפסיכיאטרית מבקר ב"כ התובע באופן נמרץ בסיכומיו, וטוען כי גם ממנה על
ביהמ"ש להתעלם.
זאת
הואיל ומסקנתה כי לא נגרם לתובע נזק מוחי כתוצאה מהתאונה נסמכת על חווה"ד
הנוירולוגית של פרופ' אברמסקי וכן על מימצאי הבדיקות הפסיכו-דיאגנוסטיות שערך
לבקשתה הפסיכולוג ד"ר זלוטוגורסקי, אשר בחקירתו הנגדית מסר שמתוך טעות בוערו
מסמכי העבודה שערך בעת ביצוע אותם מבחנים פסיכודיאגנוסטיים לתובע.
לטענתו,
גם המומחית הפסיכיאטרית הוסיפה וטעתה משלא נזקקה לעריכת בדיקת ההדגמה מסוג "SPECT" בטרם חיוותה דעתה.
2. טענות אלה הועלו גם
הן ע"י התובע בגידרה של בקשתו האמורה שבבש"א 6123/03 הנ"ל.
ככל
שהטענה מתייחסת לאי עריכת בדיקת ה-"SPECT", פורטו הדברים לעיל.
ככל
שהטענה מתייחסת להשגותיו הנמרצות של עו"ד ילניק על תקפותה של חווה"ד
הנוירולוגית – הדברים נדחו על ידי בפרק הקודם.
אשר
למרכיב הבדיקות הפסיכו-דיאגנוסטיות, התייחסתי לאותן הטענות בהחלטה שבבש"א
6123/03 כדלהלן:
"ומכאן
לבקשה ככל שהיא מתייחסת לדוח הנוירו-פסיכולוגי שערך הפסיכולוג ד"ר
זלוטוגורסקי לבקשתה של המומחית מטעם ביהמ"ש הפסיכיאטרית ד"ר דורסט.
אכן,
העובדה שהפסיכולוג לא שמר על ניירות ומסמכי העבודה שערך בעת ביצוע המבדקים
והמבחנים הפסיכו-דיאגנוסטיים לתובע – פגעה ביכולתו של התובע לחוקרו חקירה נגדית
ברמה שהיה זכאי וראוי לה, וזאת בכך שנמנעה האפשרות לבחון את מימצאי הפסיכולוג באותו
הדוח אל מול נתוני הגלם שביטאו את בדיקותיו.
אילו
היה הפסיכולוג ד"ר זלוטוגורסקי מומחה שמונה ע"י ביהמ"ש לחוות דעתו
בשאלת נכות או פגיעה רפואית בתובע – יתכן ודי היה במצב דברים זה לבחון מינוי מומחה
רפואי נוסף.
ברם,
לא בזאת המדובר, שכן הפסיכולוג הנ"ל לא מונה כלל כמומחה רפואי ע"י
ביהמ"ש ולא הגיש כלל חוות דעת לעניין נכות או פגיעה בתחום רפואי זה או אחר.
הדוח
שנערך על ידו נעשה לבקשת המומחית הפסיכיאטרית ד"ר דורסט כאחד מכלי העזר להם
נזקקה לצורך הכנת חוות דעתה.
בחקירתה
הנגדית מעידה ד"ר דורסט כי מימצאיה שבחווה"ד נקבעו בהסתמך על הבדיקות
הקליניות-פסיכיאטריות שערכה לתובע – ומוסיפה ומציינת:
"נתבקשתי
לערוך בדיקה פסיכיאטרית ולא בדיקה נוירולוגית, אני לא נוירולוגית.
בהחלט נכון שחווה"ד [הנוירולוגית] של פרופ' אברמסקי היא
יסוד חשוב בחווה"ד שלי.
אם אתה אומר לי שהמימצאים שקבעתי לגבי אי אמינות בתיאורי התובע
[את מצבו – י.א.] נובעים מכך שהסתמכתי [לעניין זה – י.א.] גם על מימצאי פרופ'
אברמסקי בחווה"ד שלו – אני אומרת שלא.
הפרופסור הנ"ל לא מעלה נתון כזה בחווה"ד שלו.
אני קבעתי את מימצאי לגבי היעדר אמינות מסויימת של התובע בהסתמך על הבדיקה שאני ערכתי וחיזוק שאני
מצאתי לכך בטסטים הפסיכו-דיאגנוסטיים [שנערכו ע"י ד"ר זלוטוגורסקי –
י.א.].
אותם מימצאים של חוסר אמינות של התובע מאד בלטו בבדיקות
הקליניות" [שנערכו ע"י ד"ר דורסט עצמה – י.א.] [עמ'
64 לפרוט'].
ד"ר
דורסט מוסיפה דברים ברורים בעמ' 69 לפרוט':
"לשאלתך, אני הייתי עומדת על אותן מסקנות שבחווה"ד
[שלי] גם בלי תוצאות הטסטים הפסיכו-דיאגנוסטיים".
בהינתן מסגרת הדברים דלעיל, לפיה ביססה המומחית ד"ר דורסט
את מסקנותיה שבחווה"ד על הבדיקות הקליניות שערכה היא עצמה לתובע – וכי היא
מאשרת את מסקנות חוות דעתה גם מבלי שתיזקק לחיזוק נוסף להם מתוצאות הדוח של
הפסיכולוג – איני מוצא הצדקה להתנות תוקף מימצאיה ומסקנותיה של המומחית
הפסיכיאטרית בעריכת דוח נוירו-פסיכולוגי נוסף".
3. מהטעמים שפורטו
לעניין זה בהחלטה שבבש"א 6123/03 הנ"ל, לא מצאתי מקום לשנות ממסקנת
המומחית הפסיכיאטרית או להתערב בהן.
1. התובע ורעייתו מעידים
כי לאחר התאונה חל שינוי קיצוני בהתנהגות התובע, הוא לא חזר לעבודתו כקבלן צנרת
עצמאי, לא הצליח להשתלב במקום עבודה חדש, הוא נעשה עצבני, חיי המשפחה נפגעו
ומסגרות חייו וחיי משפחתו התדרדרו.
התובע
העיד מטעמו את הגב' וקנין, עובדת סוציאלית ומנהלת לטיפול במשפחה באגף הרווחה של
עירית אשקלון, וכן את הגב' צפרירה בר, עובדת שיקום במרכז שיקום מקצועי באשקלון.
הגב'
בר מסרה בעדותה כי התובע שהה שנה באותו מרכז לשיקום מקצועי וכי התלונן על עייפות,
כאבי ראש, כאבי אזניים ובעיות זכרון.
הוא
גילה לדבריה מוטיבציה לשוב לעבודה.
על
אף כל אלה, עפ"י עדויות התובע ועדיו, הוא לא מסוגל לשוב לעבודה מאז התאונה.
עוד
העיד התובע את ה"ה כחלון ושי, שניהם קבלנים בתחום עיסוקו המקורי של התבוע,
אשר העידו על שינוי משמעותי שחל בו לאחר התאונה, על נסיונות שלהם לשלבו בעבודה
אצלם לאחר התאונה ועל כשלון אותן הנסיונות.
2. כל אלה טוען ב"כ
התובע מהווים מסכת ראיות עצמאית המובילה לטענתו למסקנה האחת והיחידה כי כתוצאה
מהתאונה נשוא תביעה זו, נגרמה לתובע פגיעה נוירולוגית קשה המתבטאת באובדן כישוריו
הפיזיים והנפשיים – ומכאן לשלילה של מסקנות המומחים הרפואיים בתחומי הנוירולוגיה
והפסיכיאטריה כפי שפורטו וסוכמו בחוות הדעת שהגישו לביהמ"ש.
3. לצערי לא אוכל לקבל
טענות אלה.
משדחיתי
את טענות ב"כ התובע כנגד תקפותם הרפואית והמדעית של חוות דעת המומחים
הרפואיים שמונו לעניין זה ע"י ביהמ"ש – עומדות אותן חוות הדעת על
מסקנותיהן כמימצא רפואי מוכח בכל הקשור לבחינת נכותו הרפואית של התובע באותם
התחומים כנובעת מהתאונה נשוא תביעה זו.
זאת
ועוד. מתוך חווה"ד של המומחים בתחומי האורטופדיה, א.א.ג. ופה ולסת, עולה כי
המקור לבעיות הרפואיות והגופניות מהן סובל התובע בברכו, ברגליו,בלסתותיו ובמפרקים
נוספים בגופו, הוא במחלה התורשתית F.M.F. ממנה סובלים הוא ואחיו.
תלונות
רבות נוספות שהעלה נשללו ע"י המומחים הרפואיים בחווה"ד שפורטו לעיל.
אשר
לבעיותיו בתחום הפסיכיאטריה, אלה נבחנו ונסקרו בהרחבה ע"י הפסיכיאטרית
ד"ר דורסט בחוות דעתה ובחקירתה הנגדית, לרבות תמצית הדברים שפורטה לעיל.
בנוסף
לאלה מפנה ב"כ הנתבעים בסיכומיו לעובדה הנוספת ולפיה בדצמבר 2001 נפגע התובע
בתאונת עבודה בה נפגע בראשו [כתוצאה מכך סבל פגיעות שונות אותן פירט בתביעות שהגיש
למל"ל בגין אותה התאונה].
4. סיכומם של דברים,
איני מוצא בעדויות האמורות של התובע ועדיו המפורטות לעיל, משום סתירת המימצאים
הרפואיים בתחום הנוירולוגי והפסיכולוגי כפי שנקבעו בחוו"ד המומחים שמונו
לעניין זה ע"י בימ"ש ולפיהם לא הותירה התאונה נכות נוירולוגית ואילו
נכותו הפסיכיאטרית הינה בשיעור של 10%.
1. מעדויות התובע,
רעייתו ועובדי הרווחה, עולה כי סמוך לאחר התאונה, ירד באופן דראסטי היקף עבודתו של
התובע והוא זנח למעשה את עיסוקו הקודם כקבלן צנרת עצמאי.
התובע
תולה הדברים בנכות הנוירולוגית והאורטופדית שנגרמה לו לדבריו ולטענתו כתוצאה
מהתאונה.
הסבר
זה של התובע נשלל כאמור לעיל נוכח חוות דעת המומחה לנוירולוגיה ונוכח העובדה
שנכותו במפרק הברך [כמו במפרקים אחרים בגופו] הינה תוצאה של מחלת ה-F.M.F. התורשתית ממנה הוא סובל.
המומחית
בתחום הפסיכיאטריה קבעה כאמור נכות של 10% כנובעת מהתאונה, תוך שהיא מחווה דעתה כי
אין קשר בין אי חזרת התובע לעבודתו הקודמת לבין אותה הנכות של 10% שנקבעה על ידה
[ר' חקירתה הנגדית בעמ' 66].
על
אף כל אלה סבורני כי לא ניתן לשלול לחלוטין ייחוס קשר כלשהו בין התאונה והנכות
הפסיכיאטרית לבין הירידה הדראסטית בהיקף עבודתו של התובע לאחר התאונה.
חלק
הארי בירידה זו נעוץ במחלת ה- F.M.F.[בכל הקשור למגבלות הפיזיות בפרקי
גופו] וחלק נכבד אחר נקבע בחווה"ד הפסיכיאטרית כנובע מנסיונות התובע להעצים
את פגיעתו לצורכי התביעה כנאמר בחווה"ד הפסיכיאטרית:
"התובע סובל מאלמנטים של תסמונת
נפשית פוסט טראומתית על רקע בעיה אישיותית עם מרכיב לא מבוטל של הגזמה ונסיון
להפקת תמלוגים. ההליך המשפטי המתמשך מהווה גורם מתחזק המקבע סימפטומים ומונע חזרה
לחיי עבודה ותיפקוד סבירים".
על
אף העובדה שהמרכיבים העיקריים לירידת היקף עבודתו של התובע הם כמפורט לעיל, נראה
לי כי אין להסתפק בייחוס 10% בלבד מאותה הפגיעה הפונקציונלית לתוצאת הנכות
הפסיכיאטרית של התאונה, שכן יש לייחס למרכיב נכות זה גם אלמנט מסויים של העצמת
הגורמים הנוספים - והעיקריים – בפגיעה ביכולת ההשתכרות של התובע.
מתוך
מכלול הראיות שהובאו בפני, מוצא אני לנכון לקבוע כי חלקה של התאונה [והנכות
הפסיכיאטרית שנגרמה ממנה] בפגיעה ביכולת ההשתכרות של התובע הינה בשיעור של 15%.
2. הנתונים לגבי השתכרות
התובע לפני התאונה אינם ברורים דיים.
בתצהירו
[סעיף 21] מצהיר הובע כי הכנסתו החודשית, לאחר ניכוי מס הכנסה היתה כדלהלן:
בשנת
1995 – 11,402 ₪.
בשנת
1996 – 15,415 ₪.
בשנת
1997 – 13,816 ₪.
הוא
סומך נתונים אלה על דוח שומת 1995 ותקצירי שומה לשנים 1996-1997, תוך שלדבריו
ההכנסה לשנת 1997 מתייחסת למחצית השנה הראשונה עד לתאונה ביום 4.6.97 [דהיינו חמשת
החודשים ינואר עד מאי 97'].
בסיכומיו
טוען בא כוחו כי התובע לא נחקר נגדית לעניין זה, כי הבסיס לחישוב אובדן ההשתכרות
ומן הראוי שיהיה על דרך ממוצע שלוש השנים הנ"ל – העולה ל-14,616 ₪ ובשיערוך
למועד הסכומים – 18,754 ₪.
כנגדו
מפנה ב"כ הנתבעים למסמכי המל"ל לעניין תביעת התובע לתגמולים בגין
התאונה, ולפיהם חושבו תגמוליו על בסיס הכנסה רבע שנתי, של 33,043 ₪ - דהיינו
11,014 ₪.
מסמכים
אלה הוגשו ללא התנגדות ב"כ התובע.
נתון
נוסף הינו השתכרות התובע – אם כי בהיקפים מצומצמים יותר – בעבודות שונות שעבד בהן
בתקופה שלאחר התאונה.
למשל
נ/1, אישור המל"ל בדבר דמי פגיעה בגין תאונת העבודה [השניה] שקרתה לתובע
בדצמבר 2001, ולפיה שכרו התלת-חודשי ערב אותה תאונה [ארבע שנים לאחר התאונה נשוא תביעה
זו] הינו 9,439 ₪ - דהיינו 3146 ₪ לחודש.
יש
להוסיף לעניין זה את העובדה כי ההדרדרות במצבו הפיזי של התובע, מקורה באותה מחלת F.M.F. הפוגעת הדרגתית בכושרו הפיזי – ועל
כן אין לקבל הצעת ב"כ התובע לקביעת שיעור השתכרותו ערב התאונה כממוצע של שלוש
השנים שקדמו לה, אלא יש להניח ירידה ביכולת השתכרותו.
התובע
ואשתו העידו על היחלשותו הפיזית, ההדרגתית והיחלשות זו כנקבע לעיל אינה תוצאת
התאונה אלא תוצאת אותה המחלה.
לאמור,
גם אלמלא התאונה, מצבו הגופני של התובע עקב אותה המחלה היה ממשיך להדרדר וזאת
בהתחשב באופי הפיזי הדורש מאמץ גופני רב בעבודתו [כמפורט בעדותו].
בהינתן
כל המרכיבים דלעיל, אין מנוס מקביעה גלובלית בפריט זה של אבדן ההשתכרות בשל אותה
נכות פונקציונאלית של 15%, בשל הנתונים השונים לעניין רמת ההשתכרות לפני התאונה
ואחריה, מחלתו המולדת של התובע על פגיעתה ההדרגתית ביכולותיו הפיזיות, וקביעת
המומחית הפסיכיאטרית לעניין "מרכיב ההגזמה והנסיון להפקת תמלוגים"
כמסבירים את הימנעותו לחזור לחיי עבודה ותיפקוד סבירים.
אעבור לפירוט הסכומים שעל
הנתבעים לשלם לתובע:
הפסד השתכרויות בעבר
חמישה חודשי "אי כושר"
כפי שאושרו ע"י המל"ל – 49,860 ₪ - ובשיערוכם [לאמצע התקופה] –
67,145 ₪.
סכום גלובלי בגין יתרת התקופה
[מתום חמשת החודשים הנ"ל] ועד דצמבר 2004 – 75,000 ₪.
סה"כ בראש נזק זה – 142,145
₪.
הפסד
השתכרות בעתיד [עד הגיע התובע לגיל 65 בשנת 2024]
לאור קביעתי בדבר נכות
פונקציונלית של 15%, יכולתו של התובע להמשיך ולעבוד ולהשתכר
בעבודות אחרות, מחלת ה-F.M.F. ממנה הוא סובל ויתר המרכיבים שפורטו
לעיל – אני קובע בגין
מרכיב זה של הפסד השתכרות בעתיד
פיצוי גלובלי בסכום של 125,000 ₪.
כאב וסבל
לתובע נקבעה נכות רפואית של 10%.
הוא אושפז לצורך טיפול וניתוח
בברכו תקופה מצטברת של 26 יום במהלך החודשים נובמבר
ודצמבר 1997 [התאונה אירעה כאמור
ב-4.6.97].
עפ"י חוו"ד המומחה
בתחום האורטופדיה, הסיבה לאותן התלקחויות בברכו הינה במחלת ה-
F.M.F. ולא בתאונה.
עם
זאת נראה לי לנכון לזקוף חלק מאותם ימי אישפוז לעניין הפיצוי הלא ממוני נשוא
תובענה זו, ואני מעמיד אותה התקופה על 10 ימים.
לאור
זאת, הפיצוי שישולם לתובע בראש נזק זה הינו 21,673 ₪ [10% נכות ו-10 ימי אישפוז, בהינתן
תאריך התאונה וגיל התובע].
עזרת צד ג' והוצאות
לא
מצאתי כי בנסיבות העניין יש מקום לפסוק פיצוי במרכיב זה, שכן הטיפולים הרפואיים
השונים להם נזקק התובע הינם תוצאת מחלתו האמורה.
ניכויים
בקשר
לתאונה, נשוא תביעה זו, שולמו לתובע הסכומים דלהלן אותם יש לנכות מסכום הפיצוי:
א. תשלום
חריג מיום 8.3.98 – 5000 ₪ ובשיערוכו – 7,739 ₪.
ב. דמי
פגיעה ומענק נכות מהמל"ל כפי שיערוכם – 156,747 ₪.
סך כל
סכומי הניכוי מסתכמים ב-
164,486 ₪.
סך כל הנזק על כל מרכיביו
א. כאב
וסבל -
21,673
₪.
ב. הפסד
השתכרות בעבר - 142,145
₪
ג. הפסד
השתכרות בעתיד - 125,000
₪
-------------------------------------------
סה"כ
ביניים - 288,818
₪
בניכויי
תשלומי המל"ל - 164,486 ₪
-
================================
סה"כ
סופי - 124,332
₪
אני
מורה לנתבעים לשלם לתובע סכום של 124,332 ₪.
כמו
כן ישלמו הנתבעים לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 13% מהסכום הנ"ל בתוספת
מע"מ.
ניתן היום ד' בטבת, תשס"ה (16 בדצמבר 2004) בהעדר הצדדים.
|
יוסף
אלון – שופט |