בתי
המשפט
|
פ 003041/03 |
בית משפט השלום תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
22/02/2004 |
תאריך: |
כב' השופט דוד רוזן |
בפני: |
|
המאשימה |
מדינת ישראל |
בעניין: |
|
|
|
ע"י ב"כ עו"ד |
|
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
הנאשם |
|
||
|
|
|
|
|
הכרעת דין
מר שלמה
משולם (להלן-"הנאשם")
הואשם בעבירות לפי ס' 382 (ג) (שתי עבירות), 452 (שתי עבירות) לחוק העונשין,
התשל"ז - 1977 (להלן-"החוק") בכך שתקף את אשתו הגב' כוכבה משולם (להלן-"המתלוננת").
הנאשם והמתלוננת נשואים מזה 19 שנים. בתקופת נישואיהם הביאו לאוויר העולם 5
ילדים. האירועים נשוא כתב האישום התרחשו בחודש אוגוסט 2002.
ראיות התביעה סבות רובן ככולן סביב ציר עדות המתלוננת. אשר כך, אסקור תחילה
עדות זו.
המתלוננת סיפרה בביהמ"ש על האירועים ששימשו בסיס לכתב האישום. הנאשם
תקף אותה, לאחר שליבה הלך אחרי אחר וקנאתו בערה בו. המתלוננת תיארה בביהמ"ש
את מעשיו של הנאשם קללותיו, משיכת שערות ראשה, אחיזת ידה ובעיטה בגופה.
המתלוננת ציינה בעדותה, כי הנאשם הינו אבא טוב. בסך הכל למד להתנהג וכיום
הוא לא מקלל ולא מרביץ.
מן העבר השני, סיפר הנאשם על חייו עם המתלוננת.
לדידו, הוא ואשתו חיים יחדיו ומגדלים באהבה את ילדיהם המשותפים. עול פרנסת
המשפחה על שכמו. זו היתה הפעם היחידה בה התלוננה המתלוננת במשטרה.
לדברי הנאשם, המתלוננת סובלת מבעיות נפשיות, ובמצבה זה בודה מיני המצאות.
בכל מקרה, הוא מעולם לא הרים את ידו על גופה, לא היכה בה ולא פעל נגדה באלימות.
נהפוך הוא, אשתו תקפה אותו תדירות. הוא, לעצמו, התבייש ומתבייש מהכאות אלו, ולכן
אינו מוכן להתלונן נגדה במשטרה.
הנה נא, שתי
גירסאות בפני, שתי גירסאות שאינן יכולות לדור בכפיפה אחת.
בבואי להכריע
בין שתי הגירסאות שיוויתי לנגד עיני כי מדובר בהכרעת דין שתקום ותיפול, בעיקרו של
דבר, על פי עדות יחידה.
לאחר ששקלתי
ובחנתי את כלל הראיות הגעתי לכלל מסקנה שעדות הנאשם נוחה בעיני לא פחות מעדות
המתלוננת.
המתלוננת
עלתה לדוכן העדים מפויסת ונינוחה. המתלוננת לא הסתירה פכים קטנים באישיותו של
הנאשם, שיש בהם כדי לשבחו. המתלוננת ציינה את עובדת היותו אב טוב ונאמן לילדיו,
ואת התקופה האחרונה בה מערכת יחסיהם השתפרה.
נראה היה
שמדובר בעדה שראוי ליתן תוקף ומשקל לעדותה.
ברם,
בהתפתחות עדותה חשפה המתלוננת מצפונותיה. המתלוננת הדגישה רצונה להביא לכדי סיום
את מערכת חייהם ובלשונה: "אני לא רוצה להיות יותר אתו" (עמ' 5
שורה 6). המתלוננת סיפרה בביהמ"ש על החשדות שחשד בה: "...שיש לי
מישהו אחר" (עמ' 2 שורה 8). לאמור, המתלוננת מוכנה לעשות לא מעט למען השג
מטרתה, השגת גט כריתות מבעלה.
המתלוננת העידה, ומתוך דבריה, לא פחות חשוב תנועות
גופה, מבטה, וכלל הופעתה נצטיירה בביהמ"ש עדה מורכבת. עדה ששומה לדוק בדבריה
בדווקנות מיוחדת.
מנגד, הנאשם הותיר רושם חיובי.
הנאשם ציין את בעיותיה של אשתו, אך באותו שטף הדיבור
הוסיף והדגיש את אהבתו הנתונה לה.
הנאשם עמל לפרנסת משפחתו, ולא בנקל ציין, שזו היכתה
וחבטה בו בהזדמנויות שונות.
ביקשתי לבחון ולראות עדות מי משני הניצים עדיפה בעיני.
בדקתי עדות הנאשם בזהירות, ולייתר דיוק בהסתייגות. מדובר
באדם הנאשם בהכאה של אשתו. אזרח נורמטיבי המתקשה להודות במעשה אלימות כלפי אשתו,
אם ילדיו.
נטיתי לסבור שעדות המתלוננת אמינה יותר מעדות הנאשם.
עמדתי לרשום מסקנתי זו. היד מאנה לרשום. לא אוכל לקבוע
כי עדות המתלוננת עדיפה דווקא על עדות אישה.
זאת ועוד, עדת התביעה, הגב' קרן דוידוביץ, שהגיעה למקום
האירוע יום 10.8.2002 ופגשה בשני הניצים תיארה את ששמעה וראתה.
במוקד העניין ציינה, כי השתכנעה שהמתלוננת שרטה את עצמה
על מנת להעצים את התלונה ששטחה בפני השוטרים (עמ' 8 שורה 14).
התובע בהגינותו אישר, כי עפ"י הודעת המתלוננת במשטרה
אכן זו שרטה את עצמה (עמ' 12 שורה 2).
צא וראה, עובדה שאין בלתה. המתלוננת מספרת לשוטרים על
מכות שבלעה מידי בעלה. אלה מבחינים בסימני המכות. זמן קצרצר אחר כך מוסיפה ומאדירה
המתלוננת שריטות על חזה. המתלוננת שורטת עצמה כדי להקדיר ולהחמיר מצבו של בעלה.
עובדה זו, כשלעצמה, סודקת ומערערת בסיס גרסת המתלוננת.
מתלוננת המוכנה לשרוט עצמה, על מנת להחמיר מצבו של בעלה,
הנה עדה שקשה עד מאוד להשען על עדותה.
כללו של דבר, בחומר הראיות שהונח בפני מובנה ספק ממשי
וניכר. מספק זה, נהנה הנאשם עד תום.
הנאשם זכאי מחמת הספק.
ניתנה היום 6 נובמבר 2003 במעמד הצדדים
|
דוד רוזן - שופט |