9

בתי המשפט

בש 002990/05		בבית המשפט המחוזי בנצרת
בתיק עיקרי: פ 001142/05
28/11/2005	תאריך:	כב' השופטת אסתר הלמן	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המבקשת
	- נ ג ד -
	אנואר בן מוחמד אבו תנהא
המשיב

מטעם המבקשת עו"ד אור לרנר. מטעם המשיב עו"ד פאהום עבד. המשיב בעצמו. {הובא ע"י הליווי}.

נוכחים:

החלטה

בבקשה למעצר עד תום ההליכים כנגד המשיב.

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של חבלה בכוונה מחמירה, חבלה חמורה בנסיבות מחמירות והחזקת סכין שלא כדין.

2. המשיב אינו חולק על קיומן של ראיות לכאורה לעבירות המיוחסות לו, אך טוען כי מדובר בשאלת מהימנות, ולאור עוצמת הראיות, בין היתר בשל כשלי החקירה, יהיה נכון להורות על שחרור המשיב לחלופת מעצר.

3. אם כן, אין חולק בדבר קיום ראיות לכאורה שביום 1.11.05 תקף המשיב את שני המתלוננים, בכך שבהולכם ברחוב תקף את המתלונן מוניר עביד מאחור ודקר אותו באמצעות סכין באיזור האוזן השמאלית, מאחורי אפרכסת האוזן. לאחר שמוניר הסתובב דקר אותו המשיב בגבו, ותוך נסיונותיו של מוניר להדוף את המשיב מעליו המשיך ודקרו שוב ושוב בצווארו ובפניו, עד שמוניר איבד הכרתו ונפל.

המתלונן השני, אברהים אבו עיאש נדקר אף הוא בידו ע"י המשיב, כאשר ניסה להרחיק את המשיב ממוניר.

4. המחלוקת העובדתית מצומצת נוכח העובדה שהמשיב אינו חולק על העובדה שתקף את המתלוננים, אך טוען כי מדובר בחלופי מכות, שבאו בעקבות התגרות של המתלוננים שתקפו אותו ומשכו ממנו שרשרת וכן ריססו אותו בגז מדמיע. לטענת ב"כ המשיב, כאופציה אחרונה הוא התגונן, לא באמצעות סכין אלא באמצעות עט.

ב"כ המשיב מפנה לכשלים בחקירה, כאשר לטענתו לא נבדקה כראוי גרסת המשיב כי מדובר בעט וכי הוא עצמו הותקף במהלך האירוע.

המשיב טען כבר בישיבה הראשונה (יום לאחר האירוע) כי על גופו סימני חבלה שיכולים לאשר את גרסתו, ולבקשתו הוריתי למשטרה לתעד את החבלות עליהן יצביע המשיב.

ב"כ המשיב קובל ובצדק כנגד צורת התיעוד, שלא לוותה בצילום ושלא ברור ממנה על אילו חבלות הצביע המשיב בפני השוטר.

מכל מקום, במקביל נשלח המשיב לבדיקה פסיכיאטרית ושם נערכה בדיקה גופנית ותועדו הפגיעות שנראו על גופו.

5. כתב האישום נסמך על הודעות המתלוננים.

המתלונן מוניר עביד תיאר בהודעתו הראשונה שנגבתה בבית החולים ביום 1.11.05 את רגע הדקירה. הוא לא יכול היה לתאר את הסכין בטענה כי מיד לאחר המכה הראשונה קיבל סחרחורת, עם זאת, מסר: "אני ישר הסתובבתי וראיתי את אנור מחזיק בסכין ודוקר אותי פעם שנייה". (עמ' 2 להודעה מיום 1.11.05 בשורות 16-15).

הודעתו של אברהים אבו עיאש הינה מפורטת ובהירה, ובה התייחס למספר דקירות הסכין שספג חברו מוניר והוא עצמו. אברהים ידע לתאר את הסכין באומרו:

"זו סכין עם ידית שחורה ועם להב ארוך וזו סכין שאני רואה אותה

עם צעירים ...". (עמ' 2 להודעה מיום 1.11.05 שורות 35-34, הודעה בה נחקר אברהים כחשוד בתקיפת המשיב, לאור הודעתו של המשיב).

אברהים עומת עם הטענה שהדקירות נעשו באמצעות עט ולא סכין ועמד על גרסתו כי בידיו של המשיב היתה סכין.

המתלוננים לא נחקרו ולא נשאלו לגבי הפרטים המלאים של גרסת המשיב, לרבות טענתו בנוגע לגז המדמיע ולחבלות שנגרמו לו.

לעומת זאת, טענות הסניגור באשר לחיפוש אחר העט אין להם מקום לאור העובדה שהמשיב נשאל בחקירתו היכן העט והשיב: "העט נפל ממני על הרצפה וזה עט שלי, אני הבאתי אותו מהבית".

בעקבות תשובה זו לא היה כל טעם לערוך חיפוש בביתו של המשיב אחר העט.

תיאור הנזקים שנגרמו למוניר מן הדקירות מופיע בתעודת חדר המיון ובהודעתו של ד"ר צבי בורנשטיין, רופא כירורג, מדובר בחתכים באורך של 7 ס"מ ו – 10 ס"מ.

ד"ר בורנשטיין הוסיף כי מדובר בחתכים האופיינים לחיתוך בסכין.

ב"כ המשיב טוען כי רופא חדר המיון לא יכול היה לתת חוות דעת משפטית מסוג זה.

גם ללא התייחסותו של הרופא לטיב הפציעות, בחומר הראיות ישנן ראיות לכאורה במידה מספקת לשם מעצרו של המשיב בחשד כי תקף את המתלוננים באמצעות סכין.

מעבר לנדרש יוער כי מהחומר הרפואי עולה כי החתכים הצריכו תפירה, והמסקנה המתקבלת יותר על הדעת מכך, ומאורכם של החתכים, הינה כי נגרמו כתוצאה מכלי חד יותר מאשר עט.

טענות המשיב באשר למהימנות המתלוננים תתבררנה בפני בית המשפט שידון בהליך. בשלב זה ניתן לומר כי גם לפי גרסתו במשטרה היה בידי המשיב סכין "אני הצלחתי לקחת מהם את הסכין". (עמ' 1 להודעה בשורה 7), וכי ספק אם פעל מתוך הגנה עצמית וכמוצא האחרון, כפי שנטען ע"י בא כוחו.

6. מכוח העבירה המיוחסת למשיב ונסיבותיה קמה חזקה סטטוטורית בדבר מסוכנותו. חזקה זו לא נסתרה, ונשאלת השאלה האם ניתן להפיג מסוכנותו באמצעות חלופת מעצר.

7. למשיב אין עבר פלילי.

בעבר הועמד לדין בעבירות של שוד, מעשה מגונה בקטין, תקיפת קטין וגרימת חבלה של ממש, פריצה לרכב בכוונה לגנוב וחבלה במזיד ברכב, אך נקבע כי אינו מסוגל לעמוד לדין בגין מחלת נפש.

בפתח הדיון נשלח המשיב נוכח עברו לבדיקה פסיכיאטרית, בה נמצא כי הינו כשיר לעמוד לדין וכי הינו אחראי למעשיו.

המשיב איננו חולה נפש אלא בעל הפרעת אישיות אנטיסוציאלית עם רמה גבולית. כעת איננו במצב פסיכוטי פעיל. את המעשים המיוחסים לו – כך כאמור בחוות הדעת, לא ביצע מתוך תכנים פסיכוטיים.

מחוות הדעת עולה כי המשיב מטופל במרכז לבריאות הנפש "שער מנשה" והיה מאושפז 3 פעמים במהלך השנים 2002 – 2004.

ברקע – תולדות חייו, תואר ע"י משפחתו כמי שכמעט לא ביקר בבית הספר, הרבה לשוטט ועל רקע בעיות אלה וכן גניבת חפצים מילדים אחרים הורחק מבית הספר בכיתה ט'.

עוד נאמר כי לעיתים קרובות נהג להתפרץ, לשבור חפצים ואף לתקוף את הסובבים, כולל המורים. בגיל 15 החל לגנוב כספים מאמו. אחותו תיארה אלימות מצידו כלפי המשפחה כאשר לא קיבל מבוקשו.

עוד מתברר בחוות הדעת כי בהליך הקודם בעניינו של המשיב שב וקבע המרכז כי המשיב כשיר לעמוד לדין ומדובר בהתנהגות מניפולטיבית ומגמתית עם ניסיון להפגין בעיות נפשיות קשות. המרכז נותר בעמדתו גם לאחר שהמשיב הופנה מספר פעמים במהלך הדיון. לבסוף אושפז המשיב בשער מנשה על פי הוראת אשפוז בעקבות התרשמותו של רופא במעצר ואיומים אובדניים חוזרים. יש לציין כי במהלך מעצרו אז ביצע גם ניסיון אובדני ע"י תליה.

כיום שולל המשיב מחשבות אובדניות.

מאז שחרורו מן האשפוז היה המשיב במעקב וטופל תרופתית, הגיע באופן סדיר לביקורים ולא היו סימנים פסיכוטיים פעילים.

במהלך אשפוזו הנוכחי לשם בדיקה היה מעורב בשני אירועים חריגים בגין איומים לפגוע פיזית באנשי צוות ותוקפנות פיזית כלפי מטופלים, ונזקק להגבלה פיזית.

8. הארכתי בתיאור האמור, מאחר ואני סבורה כי לאור דברים מפורטים אלה נתייתר הצורך בהזמנת תסקיר מעצר.

מסוכנותו של המשיב עולה בבירור מתוך התנהגותו לאורך שנים. מדובר בדפוסי התנהגות אלימים, התפרצויות זעם כלפי משפחתו הקרובה וכן כלפי אנשי מרות (כמו מוריו).

התנהגות זו חוזרת על עצמה מימי נערותו ואיננה פוחתת גם עת שהוא מטופל ונמצא במעקב פסיכיאטרי סדיר.

אף שנראה כי המשיב סובל מבעיה רפואית, ויתכן שניתן למתן את אלימותו בדרכי טיפול, לא שוכנעתי כי קיימת חלופת מעצר שיש בה כדי להפיג את מסוכנותו.

מתאור אישיותו ניכר כי קשה ליתן בו האמון הנדרש כדי לשחררו לחלופת מעצר, מה גם שעד כה לא הצליחו בני משפחתו לפקח ולשלוט במעשיו, וגם במסגרות אחרות, כמו בית הספר והמחלקה הפסיכיאטרית התקשו להתגבר על אלימותו.

9. התוצאה היא, שאני מקבלת את הבקשה ומורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים כנגדו.

ניתנה והודעה היום, כ"ו בחשון, תשס"ו (28 בנובמבר 2005) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת

ב"כ המשיב: אני מבקש הזדמנות נוספת להפנות את המשיב לבדיקה רפואית רגילה וזאת בשל העובדה שלטענת המשיב הוא לא מקבל את הטיפולים המגיעים לו בבית מעצר קישון, הופעלו כנגדו במספר הזדמנויות אלימות ע"י סוהרים בקישון.

מבקש להגיש לבית המשפט מכתב מהרופא שטיפל בו עד לעכשיו, המתאר את מצבו הנפשי של המשיב עד לרגע זה. בעת שהיה משוחרר, הוא נהג ליטול תרופות מסוימות, ועכשיו לא נותנים לו שום תרופות ולא זכאי לקבל תרופות מבני המשפחה.

ב"כ המבקשת: קראתי שהיתה החלטה לא לשלוח אותו לחוות דעת פסיכיאטרית. יש מרפאה בקישון, לפי מה שאני שומע הוא היה במרפאה וזה דורש בירור. אין התנגדות שהוא יופנה לבדיקה במרפאה בקישון ויבדקו את הנושא.

ב"כ המשיב: לפי דברי המשפחה, המשיב לוקח כדורים כדרך טבע.

החלטה

תשומת לב מפקד בית המעצר לתלונות העצור באשר לטיפול הרפואי לו הוא זוכה.

על מנת להקל על השירות הרפואי בבית המעצר, מצורף בזה מכתבו של הרופא המטפל המפרט את הטיפול שניתן עד כה למשיב.

העתק מהחלטה זו ימסר מידי הליווי למפקד בית המעצר.

ניתנה והודעה היום, כ"ו בחשון, תשס"ו (28 בנובמבר 2005) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת

חנה טוריק בש 2990/05