1

בתי המשפט

עא 002908/03		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
01/02/2005	תאריך:	כב' השופטת שרה דותן	בפני:

	חיים דוד		בעניין:
המערער	עו"ד גרינברג נפתלי	ע"י ב"כ
	נ ג ד
	משהב"ט-אגף השיקום -ק.תגמולים
המשיב	עו"ד מירה וולף	ע"י ב"כ

פסק דין

המערער יליד 1942 הוכר כנכה לפי חוק הנכים, בגין תסמונת פוסט טראומטית, הלם קרב כתוצאה ממלחמת יום הכיפורים.

וועדה רפואית מיולי 1982 קבעה למערער דרגת נכות בשיעור 10%.

במהלך השנים נבדק המערער על ידי ועדות רפואיות לנוכח טענותיו להחמרה במצבו.

וועדה מחוזית מיום 20/5/99 קבעה כי לא חלה החמרה במצב המערער וכי כבר ב-1983 התלונן על בעיות בתפקוד המיני שלא נראה כי החמירו עם השנים.

וועדה רפואית עליונה שהתכנסה ביום 14/05/00, קיבלה את הערעור. הוועדה קבעה כי היא מקבלת את מסקנות דר' לריה והעלתה את דרגת הנכות ל-30%.

וועדה רפואית מחוזית מיום 07/11/01 לא קיבלה את טענת ההחמרה והותירה את דרגת הנכות בשיעור 30% על כנה.

וועדה רפואית עליונה התכנסה בתאריכים 04/09/02 ו-30/07/03 ובין יתר הנתונים הוגשה לה חוות דעת חדשה מטעם פרופ' עמיחי לוי לפיה דרגת הנכות המתאימה למערער היא 50% כקבוע במבחן 34(א)ה לתוספת. כמו כן, מציינת הוועדה כי קיבלה תוצאות של בדיקות מקיפות שנערכו למערער במרכז ההערכה אליו הופנה. לאחר שנבחנו כל הנתונים הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער סובל מ-P.T.S.D בדרגת חומרה ניכרת, התרשמות זו תואמת את קביעת הוועדה המחוזית ולכן נדחה הערעור.

כנגד החלטה זו הוגש הערעור שבפני.

המערער טוען כי טעתה הוועדה העליונה בכך שנמנעה מלדון בהחמרה שחלה במצבו מאז הוועדה מיום 14/05/00. לגירסתו בתקופה שבין שתי הבדיקות הופיעו שני סימפטומים חדשים- חוסר סבלנות בדרגה חמורה מאד ופגיעה חמורה בתחום התעסוקתי.

כמו כן, טוען המערער כי טעתה הוועדה בכך שלא בדקה אותו כלל, אלא הסתמכה רק על בדיקות חיצוניות וזאת למרות שכתבה בהחלטתה: "בבדיקה שערכנו..".

לטענתו, שגתה הוועדה בכך שהסיקה מסקנה שגויה מסיכום מרכז ההערכה התפקודית בו נכתב בין היתר "כל זה מסביר החמרה ברורה של כל הסימפטומטולוגיה החרדתית +PTSD + דיכאונות. הסימפטום העיקרי: חוסר סבלנות חמור מאוד וזה דבר חדש...". המערער טוען כי לאור הערכה זו ולאור חוות הדעת המסכמת שלאחר קבלת הערכת הצוות הרב- מקצועי, שגויה החלטת הוועדה המתעלמת מחלקו של הסיכום המתייחס לפגיעה "החמורה" בתחום התעסוקה.

כמו כן טוען המערער כי הוועדה התעלמה לחלוטין מדיווחי הפסיכיאטר המטפל על החמרה במצבו. כן טוען המערער כי שגתה הוועדה בכך שלא התייחסה באופן ענייני ומנומק לחוות דעתו המבוססת של פרופ' לוי, שאף הוסיף בחוות דעתו שלוּ היה הוא הרופא המטפל של המערער היה ממליץ על אשפוז פסיכיאטרי עבורו.

לאור כל זאת מבקש המערער לקבוע כי נכותו הנפשית הינה 50% לצמיתות ולחילופין להחזיר התיק לוועדה רפואית עליונה בהרכב שונה בכדי שתדון מחדש בעניין המערער.

מנגד טוען המשיב כי הטענה שוועדה לא בדקה את המערער אינה נכונה וכאשר מדובר בנכות נפשית, מבוססת הבדיקה הקלינית בעיקר על תלונות הנכה, וכך נעשה במקרה זה.

כן טוען המשיב כי לא שגתה הוועדה בהתייחסותה לדו"ח מרכז ההערכה. לפי הדו"ח אכן ההפרעה הנפשית הוערכה כניכרת בתחום תפקודי היומיום המהווה אלמנט מכריע בקביעת דרגת נכות לפי מבחן 34א לתוספת. כמו כן, אלמנט של קושי חמור בעבודה לא יכול להוות נימוק מכריע בעתירה, מה גם שהמערער פוטר בהליך פיטורין שלא נבע ספציפית מבעייתו הנפשית. בנוסף, עפ"י הדוח נלמד קיומה של תסמונת פוסט טראומטית עם רכיב דכאוני שהחריפה מאז מות רעיית המערער. נקבע כי האובדן והאבל הקשורים למלחמה מתערבים באלו הקשורים למות הרעייה.

לטענת המשיב, ממקרא כל הדוחות במקובץ עולה הרושם כי המסקנה שהפגיעה ניכרת נכונה וכך גם קביעת דרגת הנכות על 30%.

המשיב טוען כי הוועדה התייחסה לשתי חוות הדעת שהציג המערער, ובשל אי ההתאמה בין שתיהן הופנה המערער למרכז להערכה לקבלת חוות דעת נוספת. כן טוען המשיב כי יש לדחות לחלוטין את התרשמות פרופ' לוי כי יש לאשפז את המערער וכי הוא היחיד והראשון שסובר כך.

בכל אופן סבור המשיב כי גם אם יוחלט להחזיר התיק לדיון נוסף בוועדה, אין כל סיבה לפסול את הרכבה ולקבוע הרכב אחר תחתה.

לאחר הדיון שנערך ביום 04/07/04 הודיע המשיב ביום 27/09/04 כי הוא מקבל את הצעת בית המשפט להחזיר את התיק לדיון נוסף בוועדה הרפואית העליונה בכדי שזו תתייחס לטענה שלפי דוח מרכז ההערכה חלה החמרה במצבו הנפשי של המערער וכן שתפרט היכן בא ממצא זה לידי ביטוי בהחלטתה מיום 30/07/03

מנגד הודיע המערער כי ההצעה כפי שנוסחה על ידי המשיב כלל לא הוצעה על ידי בית המשפט. המערער מתנגד להחזר התיק לוועדה באותו הרכב שנתן את ההחלטה שעליה הוגש הערעור, כן מתנגד המערער לכך שהוועדה תכריע בשאלות כפי שנוסחו על ידי המשיב.

המערער טוען כי לאור ממצאי דוח מרכז ההערכה יש להעלות את דרגת נכות המערער ל-50% כדי שתבטא את ההחמרה שחלה במצבו. לטענת המערער עפ"י ההלכה אין בהעלאת דרגת נכות על ידי בית המשפט התערבות בממצאים רפואיים בתנאי שהיא מבוססת על ממצאים העולים מהתיק הרפואי.

לחילופין, מבקש המערער מבית המשפט לקבל את הערעור ולהחזיר התיק לוועדה עליונה בהרכב שונה שתקבע את דרגת נכות המערער על פי הנתונים המורים על החמרת דרגת נכות של 30%.

לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים והמסמכים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל, ויש להחזיר התיק לדיון חוזר בוועדה רפואית עליונה אשר תשוב ותבדוק את המערער ותתייחס לטענה לפיה לנוכח ההחמרה המוכחת במצבו כפי שצויין בסיכום מרכז ההערכה, אין שיעור הנכות שנקבע משקף את מצבו הנוכחי.

על פי הממצאים אשר אינם שנויים במחלוקת, חלה החמרה בסימפטומים של התסמונת הפוסט טראומטית וגם הרכיב הדכאוני החמיר עם מות רעייתו, כאשר האבל על האובדן מתערבב עם חרדות המלחמה.

לא ניתן להתעלם מהעובדה שתגובת המערער לאירוע קשה זה, שאינו קשור לשירות, מושפעת ממצבו הנפשי.

לא מצאתי הצדקה להעברת הדיון לוועדה בהרכב שונה.

בנסיבות הענין אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתן בלשכתי היום כ"ב בשבט, תשס"ה (1 בפברואר 2005) בהיעדר הצדדים

שרה דותן, שופטת

קלדנית: סיגל ז.