9

בתי המשפט

פ 002483/03		בית משפט השלום רחובות
10/12/2003	תאריך:	בפני כבוד השופטת אסתר שטמר - סגנית נשיא

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	אושרת אסייג-לופז	ע"י ב"כ עוה"ד
	נגד
	קוריאל אילן
הנאשם	זוהר ברזילי מהסניגוריה הציבורית	ע"י ב"כ עוה"ד

ב"כ המאשימה עו"ד גב' אסייג-לופז הנאשם בעצמו (הובא באמצעות הליווי) עו"ד דכה מהסניגוריה הציבורית

נוכחים:

עו"ד דכה:

עו"ד ברזילי ביקשני לשמוע את גזר הדין בשמו.

גזר דין

1. הנאשם הודה והורשע לפי הודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש – עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; התחזות לאחר – עבירה לפי סעיף 441 לחוק העונשין; וגניבה – עבירה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

לפי האישום הראשון, הנאשם תקף נהג מונית אשר ביקש ממנו להוציא את רכבו מחניה. הנאשם ריסס את עיני המתלונן בגז מדמיע, וגרם לו לכוויה מדרגה ראשונה בפנים, בצואר ובאוזן, ולצריבה בעיניים.

לפי האישום השני התחזה הנאשם לשוטר של משטרת ההגירה, פנה לקבוצת תושבים זרים, וביקש מהם להציג לו את דרכוניהם. הנאשם נטל את ארנקו של המתלונן, נכנס לרכבו של המתלונן, וגנב ממנו -.655$ ארה"ב, -.420 ₪ ו -.2,000 פזו פיליפינים (ששווים כ -.50$). לאחר שנטל את הכסף מתוך הארנק, החזיר את הארנק למתלונן.

2. הודאת הנאשם נרשמה מפיו לאחר הסדר טעון דיוני אליו הגיעו הצדדים, ולפיו נמחק אחד האישומים שבכתב האישום, הנאשם הודה באלו שפורטו לעיל, והצדדים טענו לעונש.

התביעה עותרת להשית על הנאשם עונש מאסר בן 5 חודשים, להוסיף עליו עונש מאסר מותנה, וכן להורות על פיצוי המתלוננים.

הוסכם בין הצדדים כי הסנגור לא יעתור לריצוי העונש בעבודות שירות, וכי הפיצוי למתלונן השני יהיה בסכום הכסף שנגנב ממנו – -.705$ + -.420 ₪.

הסנגור עותר למאסר על תנאי בלבד, בהתחשב בנסיבותיו האישיות של הנאשם, כדקלמן:

כעולה מתיקו הרפואי של הנאשם ומתסקיר מעצר שנרשם לגביו בעבר (13/9/2001), סובל הנאשם מזה מספר שנים ממחלת נפש, ומקבל טפול תרופתי קבוע. הרקע המשפחתי קשה, וכך גם ההתפתחות האישית. הנאשם נחשב על ידי הסביבה כיוצא דופן ותמהוני. בעבר דווח על שמוש בסמים.

3. בעת הדיון באולם המשפט בכה הנאשם בכי חסר מעצורים, בעיקר בעת שמיעת תיק של עצור אחר, אך הפסיק את הבכי בעת שסניגורו או התובעת דיברו. התנהגותו היתה משונה (החזיק את כף ידו על פניו במשך דברו, ולשאלתי מדוע עשה כן לא הצליח להשיב). כמו כן טען כי ביצע את המעשים בהשפעת תרופות פסיכיאטריות שלקח. לטענת סנגורו, הסביר את התקיפה של נהג המונית שבאישום הראשון בכך שהרגיש שאותו נהג מאיים עליו ורודף אותו, הגם שלא היה לכך בסיס במציאות.

אופיה של העבירה באישום השני שונה. הנאשם נטפל למתלונן שלא היה לו קשר עמו קודם לכן, והמעשים המתוארים אינם קשורים לתלונות פסיכיאטריות כלשהן.

התרשמתי כי הנאשם מגביר את תגובותיו הבלתי מתאימות למצב, לצורך הדיון שבפני.

בולט פער בין התנהגותו של הנאשם באולם בית המשפט, ותלונותיו בתסקיר המבחן שהוצג, לבין חוות הדעת הפסיכיאטרית המפורטת מאוד. בעוד שהתנהגותו חורגת מאוד מגדר הרגיל באולם בית המשפט, הרי האבחון הפסיכיאטרי אינו מוצא "צידוק" רפואי לאלו. אדרבא, ניתן ללמוד מחוות הדעת שנערכה לאחר הסתכלות באשפוז, כי הפסיכיאטרית הבודקת אינה סבורה שמצבו הרפואי פגע באופן ניכר בבוחן המציאות וביכולת השיפוט של הנאשם, והוא ידע להבין טיב מעשיו.

הגם שאני מקבלת כי הנאשם סובל ממחלת נפש, נראה סביר למדי כי אין לתלות את מעשיו במחלתו זו, בודאי לא לתלות אותם במחלה בלבד.

על כן, אני דוחה את נסיונו של הנאשם להסביר את ביצוע העבירות על רקע מחלת הנפש ממנה הוא סובל.

יצוין כי בעת הקראת גזר הדין, לאחר חלוף כשבוע ימים לפי בקשת ב"כ הנאשם, יושב הנאשם באולם בית המשפט ושוב איננו ממרר בבכי.

4. הנאשם כבן 29, ובעברו הרשעה בתווך בעסקי סמים, והחזקת סמים מסוכנים לצריכה עצמית (עבירה שבוצעה ביום 3/1/2001).

המעשים המתוארים בכתב האישום מעלים תמונה של אדם המשתמש בכח הזרוע להשגת מטרותיו השונות, בין כלכליות ובין אחרות, ללא מורא, ותוך תעוזה רבה (התחזות לשוטר עם אקדח).

בצוע עבירות מסוג זה מקשה על חיי היומיום של האוכלוסיה שומרת החוק, ומבטא זילות בכבודו, בגופו וכמובן ברכושו של הציבור. הדבר גורם גם להעלאת סף האלימות אצל אנשים אחרים, העלולים לצפות התנהגות אלימה תוך סכסוך בינאישי. מכאן, שעל בית המשפט לנקוט יד קשה כלפי האלימים, דבר שיועיל להרתעתם, וגם להרתעת אחרים.

בפרט קשה לקבל את תגובת הנאשם לבקשת המתלונן להזיז את רכבו. האלימות הפושה ברחובותינו הולכת ומתגברת, והופכת לפתרון כמעט מקובל על הזכות לדרך. זוהי מציאות קשה שיש להלחם בה, ולהחמיר עונשם של העבריינים.

(ראה ע"פ (ת"א-יפו) 70534/01 מדינת ישראל נ' אושרי בן בניון, תק-מח 2001(2) 7165).

מנגד, יש לשקול עובדת הודיתו של הנאשם במיוחס לו, והחסכון בזמנו של בית המשפט.

5. אשר למתלוננים: אין להפריז בחשיבות המסר החברתי של מניעת אלימות לשמה, של מניעת אלימות ברחוב, וכן של מניעת פתרון סכסוכים באמצעים אלימים. יש לעשות כן בעיקר על ידי ענישה מרתיעה, ואת הקרבנות לפצות פיצוי כספי. הצדדים הסכימו בקשר לפיצוי המתלונן מס' 2, ולא אתערב בהסכמתם. אשר למתלונן מס' 1, שנפגע בגופו, ללא שום סיבה ומניע – על הנאשם יהיה לפצותו בסכום שיביא בחשבון את התקיפה והנזק, אולם לא יבוא במקום פיצויי נזיקין. אדגיש, כי כיוון שהצדדים הגיעו לכלל הסכמה לא הוצגה בפני תעודה רפואית בדבר מצבו של המתלונן, והפיצוי מייצג את עצם הפגיעה בגופו, כפי שהיא באה לידי ביטוי בכתב האישום.

6. מכל הסיבות שלעיל, אני מקבלת את הצעת התביעה לענישת הנאשם במלואה.

7. מששקלתי כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם עונש מאסר בן 5 חדשים שישא החל מיום מעצרו 3/11/2003, באופן שלא ירוצה באמצעות עבודות שרות; מאסר על תנאי בן 6 חדשים, שלא ישא אלא אם יעבור עבירות רכוש או אלימות, למעט עבירת איומים; ופיצוי המתלוננים, כדלקמן: המתלונן מס' 1 – פיצוי בגובה -.10,000 ₪, והמתלונן מס' 2 – לפי הסכמת הצדדים, פיצוי בגובה סכום הגניבה: -.420 ₪ ועוד -.705$ ארה"ב.

כיוון שהמתלונן אזרח זר שאינו מתגורר בישראל, וישוב לארצו עד מתן גזר הדין, יופקד סכום הפיצוי בקופת בית המשפט, וישלח על ידי הגזברות בשיק לפקודת מרEdwin Tabamo Caoleng למרכז וייץ ללמודי פתוח, ת"ד 2355 רחובות 76120, ויועבר על ידי המרכז אל המתלונן.

8. כיון שהנאשם ישב במעצר במב"ן, מתבקשת בדיקה נוספת לשם קביעת מקום ריצוי העונש, אם במב"ן או במתקן אחר של שירות בתי הסוהר.

9. המוצגים שנתפסו (תרסיס ושוקר חשמלי) יחולטו על ידי המדינה.

הודעה לנאשם זכותו לערער על גזר הדין, בתוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום ט"ו בכסלו, תשס"ד (10 בדצמבר 2003) בנוכחות:

ב"כ המאשימה עו"ד גב' אסייג-לופז, הנאשם בעצמו ועו"ד דכה בשם עו"ד ברזילי.

____________________

אסתר שטמר, שופטת

סגנית נשיא

002483/03פ 133 חלי סלומון