1

בתי המשפט

פ 002142/01		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
24/09/2003	תאריך: 3.9.03	הרכב השופטים: ר' שטרנברג אליעז-סגן נשיא, אב"ד ס' רוטלוי, שופטת ע' פוגלמן, שופט	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
תובעת
	נ ג ד
	חריזי עמיר
נאשם

פסק דין

השופטות ר' שטרנברג אליעז, וס' רוטלוי:

במסגרת עיסקת טיעון בה תוקן כתב האישום, הורשע המערער על פי הודייתו בגרימת מוות ברשלנות, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן (מה18.11.01), שימש המערער בתקופה הנוגעת לענייננו, מנהל ונהג בחברת מסיעי בטחון בע"מ, אשר ביצעה הסעות תלמידים למוסדות חינוך בראשון לציון.

ב-3.9.01 אסף המערער לאוטובוס 5 תלמידים, אשר לא עלו להסעה הראשונה שיצאה באותו יום והסיעם משכונת קרית ראשון לבית ספר מסילה, בראשון לציון. במהלך הנסיעה הצטרפה אל הילדים, אושר רחימי בת השש (ילידת 15.4.1995), ותלמידת כיתה ח' שתפקידה היה לוודא ירידת כל התלמידים מהאוטובוס.

בשעה 08:00 הגיע האוטובוס לבית ספר מסילה. כל התלמידים, למעט אושר ז"ל, ירדו ופנו אל בית הספר. המערער המשיך בנסיעתו ולא הבחין כי אושר נותרה ברכב, על אף שדאג לסגור את כל חלונות האוטובוס. כמו כן לא הבחין בתיקה האדום של הילדה, אשר נותר לרגלי הספסל הקדמי של האוטובוס (צילום מספר 6 בתיק המוצגים).

המערער החנה את האוטובוס ולא נעשה בו שימוש נוסף באותו יום.

בשעה 14:20 בערך, התקשרה אמה של אושר אל מנהלת בית הספר ודיווחה לה כי אושר לא חזרה לביתה. מנהלת בית הספר פנתה אל המערער כדי לוודא אם כל תלמידי קרית ראשון שהוסעו על ידו, הגיעו ליעדם. התברר כי אושר לא הגיעה לביתה ורק לאחר השעה 17:00 בקרוב, ניגש המערער לאוטובוס ומצא את אושר בספסל אחורי ללא רוח חיים.

למערער יוחסו פרטי הרשלנות הבאים: לא בדק את האוטובוס כיאות לפני שהחנה אותו; לא הבחין בילדה לפני עוזבו את תחום בית הספר ואף לא לאחר שהחנה את האוטובוס ולא נקט באמצעי הזהירות הראויים להבטחת שלומה ובטיחותה של אושר ז"ל.

בית משפט קמא (כב' השופט יהודה פרגו, נשיא ביהמ"ש השלום במחוז המרכז), שמע טיעונים לעונש, וחרטה מלאה של המערער אשר עולמו חרב כתוצאה מהאסון הכבד. הוגש תסקיר קצין מבחן שכלל המלצה להסתפק, לאור מצבו הנפשי של המערער, במאסר הניתן לביצוע בעבודות שירות ופיקוח של קצין מבחן למשך שנה.

בגזר דינו עמד הנשיא פרגו על השתלשלות העניינים הטרגית, בה קופחו חייה של ילדה בת 6, והדגיש כי האסון היה נמנע אילו נהג המערער באחריות שחייב תפקידו כמסיע ילדים, והיה מוודא בקפידה הראוייה שכל נוסעיו הקטינים ירדו מהאוטובוס בשלום, על מנת להתחיל יום לימודים חדש.

לאור חומרת מעשיו ומחדליו של המערער ולאור הצורך בענישה מרתיעה, אשר תמנע או למזער תצמצם, הישנות תאונות הקשורות בהסעת ילדים, לא נתקבלה המלצת קצין המבחן.

על המערער הושתו העונשים הבאים:

שנת מאסר בפועל, מאסר על תנאי למשך שנה וחצי, אם יעבור עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז-1977, ופסילה מלנהוג "רכב ציבורי" ו/או "אוטובוס ציבורי", כהגדרתם בפקודת התעבורה ובתקנות התעבורה, לתקופה של 10 שנים.

על חומרת הענישה נסב הערעור שבפנינו:

המערער סבור כי נפלה שגגה מלפני בית משפט קמא, בגוזרו הדין על פי הראיות, אשר אמנם הוצגו בפניו, אולם לא התנהל לגביהן דיון והחורגות ממסגרת כתב האישום המתוקן. בהן: סריקת האוטובוס, או דרך הסריקה כפי שבאה לידי ביטוי בשחזור החפוז שבוצע למחרת קרות האסון, לעיניהם של תלמידי בית הספר. כמו כן טען המערער, כי גזר הדין חמור כלשעצמו ואף אינו עולה בקנה אחד עם עקרונות שוויון ואחידות הענישה. זאת במיוחד לאור גזר הדין בפרשת חנה בת ידידיה חיים (ת"פ 4808/01 מדינת ישראל נ' חיים), שניתן בביהמ"ש השלום בבאר שבע ב-17.10.02. בפרשה זו קיפחה את חייה פעוטה אשר הוסעה והושארה על ידי הגננת ברכבה, בדרכה אל גן הילדים. נגזרו על הגננת 6 חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, מאסר על תנאי ופיקוח שירות מבחן. לטענת המערער היה על בית משפט קמא להימנע מחריגה מהעונש שהושת על גב' חיים, בנסיבות דומות, ובמיוחד לאור מצבו הנפשי הקשה של המערער, כאמור בחוות הדעת שהוגשו לבית משפט קמא ותסקיר קצין מבחן.

כמו כן הוגשה אסופת פסקי דין המלמדת לדעת המערער, על מידת ענישה מקילה יותר מהעונש שהושת עליו.

המשיבה עותרת לדחיית הערעור בהדגישה את חומרת הרשלנות של המערער, כפי שנפרשה בכתב האישום המתוקן ואת הצורך בהרתעה ברמה הציבורית, על מנת לסכל התנהגות רשלנית של נהגים העוסקים בהסעת ילדים למוסדות חינוך.

דיון

עיינו בפסקי הדין שהוגשו על ידי המערער, אך לא מצאנו בהם משום הנחייה לגזירת הדין במקרה שבפנינו, השונה מהארועים נשוא פסקי הדין הללו.

אשר לגזר הדין בעניינה של הגב' חיים, יודגש כי התביעה מצאה לנכון להסתפק, בנסיבות החריגות של אותו עניין, בענישה שניתן לבצעה בעבודות שירות ולא עתרה כלל להטלת מאסר בפועל.

אכן, העונש שהושת על המערער אינו קל, אולם, אל מול האינטרס האישי עומד עניינו של ציבור ההורים, המפקיד את היקר לו מכל, בידיהם של נהגים המבצעים הסעות למוסדות חינוך.

ציבור זה זכאי לחיות בהרגשת בטחון כי הוא מפקיד את ילדיו בידי נהגים זהירים ומיומנים לתפקידם האחראי. בסופו של יום הובילה התנהגותו הרשלנית של המערער לקיפוח חיים אשר נועדו לאושר.

בנסיבות אלה יש מקום לענישה מחמירה המקפלת בתוכה הרתעה משמעותית.

בית משפט קמא מצא לנכון להרחיב את נימוקי גזר הדין במקרה כה יוצא דופן, על אף ההודיה בעובדות כתב האישום, אך לא סטה ממסגרת כתב האישום המתוקן וטיעוני הצדדים.

לא מצאנו איפוא בגזר הדין, אשר שיקלל את הנסיבות לקולא ולחומרא, טעות משפטית הדורשת את התערבותנו.

עיון בפסיקה שהוגשה לנו, הדנה בקיפוח חיי ילדים בנסיבות שונות של רשלנות, מלמד על פער רב בין הרטוריקה לבין שפת המעשה. נראה לנו, שהדאגה האמיתית לחייהם של ילדים ולבטחונם חייבת לבוא לידי ביטוי בפסיקה מרתיעה.

פסיקה זו אף תיישם את זכותם של ילדים לחיים ולהישרדות, הכוללת בראש ובראשונה את בטיחותם הגופנית, כאמור בסעיף 6 (2) לאמנה בדבר זכויות הילד, מה-20.11.89 שאושררה על ידי מדינת ישראל ב4.8.91.

ערים אנו למצוקתו של המערער אשר איבד את עולמו באסון, אולם במכלול הנסיבות אין מנוס מדחיית הערעור.

בשולי גזר הדין יאמר שמן הראוי כי רשויות המדינה יתקינו הוראות להסעה בטיחותית לכל ילדי ישראל, כפי שנהג המחוקק לגבי ילדים עם מוגבלות (חוק הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות, התשנ"ד-1994).

____________________ _____________

ר' שטרנברג-אליעז, שופטת ס' רוטלוי, שופטת

סגן נשיא, אב"ד

השופט ע' פוגלמן

מקובלות עלי ההכרעות הנורמטיביות בחוות דעתן של חברותי. כן מקובלת עלי קביעתן לפיה האינטרס הציבורי מחייב, במקרה של גרימת מוות לקטין ברשלנות, בנסיבות שתוארו לעיל, הטלת עונש מאסר לריצוי בפועל, וכי האינטרס הציבורי צריך לגבור על האינטרס האישי.

בצד האמור אציין כי הענישה היא לעולם אינדיבידואלית. בהתחשב בנסיבות האישיות של המערער והשלכותיו של האסון, כמפורט בתסקירי שירות המבחן ובהתחשב בהמלצותיו של השרות, סבור אני כי האיזון הכולל שנערך בין שיקולי הענישה הישימים, צריך להביא להקלה מסויימת בעונש שנגזר על המערער, בלא שהדבר יפגע בהשגת תכלית הענישה, ומבלי שיוקהה המסר הברור שהוא פועל יוצא של פסק דין זה.

אילו דעתי היתה נשמעת, האיזון הראוי, בהתחשב במכלול שיקולי הענישה, ברף הענישה הקיים ובנסיבות האישיות, היה מביא לגזירת עונש מאסר של שמונה חדשים בפועל.

____________

ע' פוגלמן, שופט

אשר על כן נדחה הערעור על דעת הרוב.

המערער יתייצב לריצוי העונש, בהסכמת המשיבה, ב17.9.03 שעה 10:30 במזכירות בית משפט מחוזי תל אביב.

ניתן היום ו' באלול, תשס"ג (3 בספטמבר 2003) במעמד ב"כ הצדדים.

_____________________ ______________ _________________

ר' שטרנברג אליעז, שופטת ס' רוטלוי, שופטת ע' פוגלמן, שופט

סגן נשיא, אב"ד