1

בתי המשפט

עעא002073/03		בבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו
15/09/2003	תאריך:	כבוד השופט יהושע גרוס, סגן נשיא– אב"ד כבוד השופטת אסתר קובו כבוד השופטת מיכל רובינשטיין	בפני:

	גרסיה רחמים	בעניין:
העותר
	נ ג ד
	1. ועדת השחרורים 2. היועץ המשפטי לממשלה
המשיבים

העותר ובא כוחו עו"ד בן נתן ב"כ המשיב 2 עו"ד פולישוק

נוכחים:

פרוטוקול

עו"ד בן נתן :

על גבו של העותר מצאה הועדה הזדמנות לעשות שימוש בהוראת סע' 10(א) לחוק שחרור על תנאי. סע' 10 הוא סעיף שבוחן את העבירה בניגוד לסע' 9 שבוחן את העבריין. ואין ספק שהפסיקה הקיימת של בתי משפט המחוזיים ואוסיף החלטה נוספת של בימ"ש המחוזי בבאר שבע שמייחס באופן מפורש לסע' 10 בחוק (מפנה לעמ' 5 בתחתית העמוד). הוא הדין גם בענייננו. האיש נשפט ל-10 שנות מאסר בעסקת טיעון ואין ספק ואין מחלוקת שיש להביע סלידה מהמעשים הנפשעים שעבר העותר בשעתו. ראוי לציין שהעבירות שעליהן נדון העותר נעברו בשנתיים 93-95 הוא החל לרצות את העונש בשנת 96 וכיום הוא מרצה כמעט שלושה רבעים מהעונש שהוטל עליו והוא מתקרב ל-7.5 שנות מאסר נטו. אנחנו לא בדיוק נמצאים בשני שליש. האסיר גרוש פעמיים אב ל-4 ילדים משתי נשותיו, יוצא לחופשות באופן סדיר, יצא ל-50 חופשות ועדת אלמ"ב אישרה את חופשותיו הוא מבקר את ילדיו. לא מדובר בנער מתבגר שפשע זה לאחרונה. מדובר בבן אדם בן 44 שהפנים את חומרת המעשים שנעברו לפני כמעט עשור שנים. האיש הזה ב- 7.5 שנות מאסר לא עשה רע לאף אחד. ב-7.5 שנות מאסר לא נפתח לו תיק פלילי לא בתוך כתלי הכלא ולא מחוץ לה. התנהגותו בכלא היא למופת.

אני כבר שואל את ההרכב וכמובן מהות העתירה היא לא לעשות שימוש בסע' 10. מה עדיף? שאדם הזה שריצה 7.5 שנות מאסר בפועל ונותרו לו עוד כ- שנתיים וחצי יצא לחברה עם תוכנית מפוקחת עם גב' היכל (הנוכחת באולם) התוכנית הזאת היתה בידיעת ועדת השחרורים וכן בידיעת שב"ס ובן בידיעת מב"ן אלא שפרט טכני שאיננו מהותי הוא הדבר היחיד שעמד לרועץ לעותר רש"א לא יכולה לפקח על שליש שהוא למעלה משנה. רש"א מסוגלת לתת פיקוח רק של שנה. הגב' היכל התחייבה בפני ועדת השחרורים שהיא מתחייבת לפקח על האיש ולדווח לועדה במשך כל תקופת השליש. השאלה שאני שואל שהאיש הזה יצא היום עם פיקוח ותוכנית כפי שראוי ונכון כפי שעבר בכלא, הוא עבר תוכנית טיפולים אינטנסיבית במשך שנה שלמה, וסיים בהצלחה שחלק מאותו טיפול זה גם טיפול באלימות או שהאיש הזה יצא בעוד שנתיים וחצי בלי כלום ואולי חלילה הוא יחזור לפשע.

אני יצאתי מבית הכלא מעשיהו מאחר וההחלטה של ועדת שחרורים מונה 12 עמודים,ב דרכי לחברי התחלתי לקרוא את ההחלטה ועד העמוד 11 היתה לי התחושה שאולי הועדה טעתה. דברים חסויים שלא היו לנגד עינינו נתגלו כתומכים בשחרורו. אלא שבעמ' 11 יש מהפך משפטי. אני שואל האם שב"ס ב- 28.8.02 אמר לעותר לך תיפגש עם רש"א והעותר החל בפגישות באופן תדיר עם רש"א והוא אסף כסף מהמעט שיש לו ושכר את שירותיה של גב' היכל ונפגש איתה והציגו תוכנית מעקב כפי שרש"א ביקש. עוד בינואר השנה הוא הציג תוכנית שיקום של גב' היכל שחברי הועדה בירכו עליה בהחלטה ונותנים אמון מלא בהצעה ובתוכנית שהציעה. אלא שאותה בעיה טכנית שרש"א מוכנים לפקח רק שנה זה עמד לרועץ בפני העותר. הפרקליטות בדיון שהיה ב- 13.1.03 (נספח ו' לעתירה) אני מצטט את היועמ"ש. "בכל מקרה מבקש הועדה בטרם תחליט תקבל התייחסות רש"א לתוכנית של גב' היכל". גם הפרקליטות לא באה ואמרה אנחנו מתנגדים באופן מוחלט לכל שיהיה, אלא אם הועדה מוצאת לנכון לשחרר נבקש שתהיה התייחסות של רש"א לתוכנית של גב' היכל. אלא שהועדה כותבת ואנו מקבלים את דבריה כי (מצטט). למב"ן אין התנגדות לגופו של שחרור אלא הוא מבקש להציב תנאים על האסיר, לשון החלטת הועדה. ועוד בהמשך אומרת הועדה (עמ' 8) ויש טעם הגיוני בענין. לא יתכן שלעתים במקומות מסוימים בארץ שכן מאשרים תוכנית שהיא רק בחלק מתקופת השליש ויש מקומות שלא מאשרים כפי ענינו של העותר.

האסיר לא מרצה מאסר שנוגע לתא המשפחתי ועל כן אין מקום לועדת אלמ"ב בענינו. העותר הוא לא אדם מסוכן חוות דעת מקצועית בעניינו היא חוו"ד מב"ן כשמב"ן אומר בחוו"ד ראשונה הוא לא אלים, הוא לא תוקפן,מסוכנות מינית נמוכה - זה אדם שראוי לשחרור. לקחת את כל השיקולים הללו והנימוקים שטענו בפני הועדה לקבל אותה ולבוא בסוף וליצור מהפך בגלל סע' 10 וכל זאת בגלל שהפרקליטות לא טענה. היה פה ציפייה האיש מלפני שנה נמצא בפגישות עם רש"א ובפגישות עם גב' היכל לא ניתן לטעת באסיר ציפיות כאלה. היה מונח לעיני חברי הועדה גזר הדין היתה קמה ועדת השחרורים אדון גרסיה זה סעיף 10 אין לך סיכוי להשתחרר תישאר בכלא תנמק תישאר עוד שנתיים וחצי לא יקרה כלום, אם זה מה היתה אומרת הועד ה ניחא. אבל לא כך היו פני הדברים. העותר יודע שהוא נמצא במסלול שיקומי ורוצים לסיים איתו. נספח ו' שזו החלטת הועדה מיום 13.1 שזו היתה החלטה סופית לאותה נקודת זמן שבעקבותיה הגשנו עתירה לכבודכם שם כנימוק מהותי כתבה "דרושה תוכנית פיקוח רש"א".

בשים לב לכל האמור, אני סבור כפי שפירטתי וכפי שהדברים עולים מהעתירה, שבמקרה הזה לא היה מקום לעשות שימוש בסעיף 10 . יתרה מזו אני מחזק את כל הנימוקים של החלטת הועדה עד עמ' 11 המהפך. נהניתי לקרוא את ההחלטה עד עמ' 11.

צריך לקחת בחשבון בחופשותיו של האסיר מעבר לביקורים של הילדים, דרך אגב הוא מבקר ונוהג לשהות ביפו באותו מקום של המתלוננת אשר גם נמצאת ורושתו ובנוסף הוא תומך באימו שהיא אישה חולנית בת 70 שמיום ליום מתקשה בהליכה, החולה בסכרת, חולת לב.

עו"ד פולישוק:

אני מבקש להגיש לעיון את החלק החסוי של ועדת אלמ"ב.

מדובר במאסר ראשוני בן 10 שנים כולל שני גזרי דין. האחד ענינו אלימות כלפי בת הזוג כיום גרושתו. העותר לא רק שניצל את הקורבן לטובתו האישי אלא הוא בעצם השאיל אותה לאחרים בין היתר לכיסוי חובות. מדובר במעשים בוטים ואכזריים. בית המשפט התייחס בגזר דינו לעובדה כי מדובר במקרה חריג שכמעט לא נתקל בכמותו. אני מפנה את ההרכ בלטיעונים לתגובה באשר להליכים שעבר תיק זה. בפני הועדה בהתאם לקביעת בית המשפט זה מיום 20.3 הונחה חוו"ד של אלמ"ב כי אין לשחרר את העותר שכן לא עשה שינוי משמעותי. קיים צורך בטיפול משמעותי שיבוצע ביתרת מאסר. חוו"ד מב"ן קבעה כי מדובר בהפרעה אישיות אנטי-סוציאלית שסיכוי לשינוי זמן מחוץ לכלא נמוך. חוו"ד קבעה כי קיים סיכוי שהעותר יחזור לנהל אורח חיים עברייני. וכל זה בא לידי ביטוי בהרשעות הקודמות. עוד צויין בחוו"ד שהעותר אינו נוטל יוזמה הוא פסיבי ומצפה שכל גורמי הטיפול יעשו את העבודה עבורו.

בהערת אגב אציין שחוו"ד במתכונת זו נכנסת בגדר סע' 12 לחוק השחרור הקובע טעמים מיוחדים ע"מ לשחרר אסיר. ספק אם ניתן להצביע על טעמים במקרה זה.

החליטה הועדה בסופו של יום לדחות את בקשתו של העותר לשחרור מוקדם וזאת משני טעמים: האחד, מהות העבירה כאשר על פי סע' 9(1) לחוק השחרור יש להצביע על מסוכנות. המסוכנות שנלמדת מחו"ד מב"ן אף היא נכנסת בשעריו של סע' 9 .

למב"ן יש את הכישורים לאבחן מסוכנות מינית ביחד עם זאת יש לו את הכשורים לאבחן מסוכנות פלילית רגילה כפי שנעשה במקרה כאן. למעשה גם הגב' היכל מסכימה בחוו"ד עם האמור בחוו"ד מב"ן וקובעת התרשמות מהאסיר אשר ברגע היסטוריה של חיים נותן רקע של אדם בעייתי. אין בחוו"ד הנ"ל אין כל ממצא וקביעה שיכולים לסתור א האמור בחוו"ד מב"ן שלפיה הסיכוי שיחזור לנהל אורח חיים עברייני הוא גבוה.

שילוב של אישיות אנטי סוציאלית ועבירות המין החמורות שביצע, מציבה בפני העותר רף גבוה יותר של שכנוע שעליו לשכנע את הועדה ואת בית המשפט. הגם שיש לועדה שיקול דעת לפי סע' 12 לחוק, הרי ששיקול דעת זה הוא מצומצם ביותר.

עוד קבעה הועדה בחוות הדעת לא ברור כלל שמדובר באסיר שביצע את העבירות על סטייה מינית מדובר באסיר שמנהל אורח חיים עברייני מגיל צעיר, משתמש בסמים וסובל מאישיות אנטי סוציאלית וכל עוד שדברים אלה לא טופלו יש עוד לצפות ממנו מסוכנות.

בית משפט בגזר דינו ציין שלולא הסדר טיעון היה מקום להטיל על העותר עונש חמור הרבה יותר. כאמור כעת מבקש העותר להשתחרר ולרצות 3 שנים ארוכות וממושכות שנגזר עליו כאסיר חופשי ברשיון. לדעתנו צדקה הועדה כי מקרה כה קיצוני יהיה בזה כדי לפגוע במידה חמורה באמון הציבור ובמערכת המשפט אם בסופו של יום ירצה העותר 7 שנות מאסר מתוך ה- 10 שנגזרו עליו.

נבקש סופו של דבר להסתכל על התמונה בכללותה לרבות האמור בחוות דעת השונות על העדר שינוי משמעותי, ועל הצורך להמשיך בטיפול בתוך כתלי בית הכלא. על רקע כל אלה לקבעו שהחלטת הועדה סבירה.

עו"ד בן נתן:

מדובר על עסקת טיעון שהתביעה הסכימה לה. למרותה אמור בגזר הדין שהיה מקום להטיל עונש כבד יותר, יש שיקולים בעסקת טיעון דבר נוסף אם התביעה היתה סבורה שהעונש עליו הסכימו בדיעבד הוא טעות, היו מגישים ערעור לבימ"ש העליון. העותר הזה זה לא שקולניק ולא אריה דרעי ואני לא מוכן לקבל את הטענה הזאת שהציבור מחר בבוקר גרסיה רחמים יצא אחרי 7.5 שנות מאסר ולא אחרי 10 שנות מאסר.

לענין ועדת אלמ"ב הקביעה בשום שלב לא מצאה להגיש ערעור על ועדת השחרורים.

לכן אני מבקשת לקבל את העתירה.

פסק דין

עתירה לפי סעיף 25 לחוק שחרור על תנאי מאמסר התשס"א-2001 כנגד החלטת ועדת השחרורים (השופט בדימוס ג' שטרסמן - יו"ר הועדה , והחברים: זהבה שחר, בנימין סיימנוביץ וסג"ד יואל קפלן).

הדברים אמורים בעותר המרצה מאסר שני בן 10 שנים כאשר תקופת המאסר העיקרית היא בגין 8 אישומים המתייחסים לעבירות של אינוס, מעשים מגונים בנסיבות אינוס, שידול למעשה זנות ועוד עבירות מסוג זה אשר בוצעו כלפי קטינה בת 15 ששימשה כשמרטפית לילדיו של העותר. בנוסף לכך הוטל על העותר עונש מאסר בן 90 ימים בגין תקיפה חבלנית כלפי אשתו , כיום גרושתו. ברור שהענין העיקרי הינו ענין העבירות כלפי אותה שמרטפית, כאשר ענין תקיפת אשתו נסבה על מקרים קודמים ולא בכך עיקר המעשה.

ועדת השחרורים הוציאה מתחת ידיה החלטה ארוכה ביותר, לאחר שהדיון הוחזר אליה על ידינו בעבר. בהחלטתה ציינה הועדה כי אין מקום לקבלת חוות דעת של ועדת אלמ"ב שכן אין הדברים אמורים באלימות בתוך המשפחה, ומכל פנים, גם אם מעיינים בחוות דעת זו, הרי שיש בה לכאורה סתירות מסוימות וכל הנוגע לחששות או למסוכנות כלפי גרושתו של העותר. גם דו"ח מב"ן הונח בפני הועדה וגם לדו"ח זה לא התייחסה הועדה ברצינות הראויה כאשר היא ציינה למעשה שמב"ן חרג במידה מסוימת מסמכותו. בסופו של דבר, החליטה הועדה למרות כל אלה לדחות את העתירה כאשר היא נשענה על שני טעמים: האחד, חומרתה של העבירה והשני ענין של פגיעה באמון הציבור, כאמור בסע' 10(א) לחוק שחרור ע"ת ממאסר תשס"א-2001 (להלן: "החוק").

בפתח הדברים עלינו לציין כי חלק ניכר מהחלטת הועדה אינו מקובל עלינו ולמעשה גם הנימוקים המתייחסים לדוחות ועדת אלמ"ב ובעיקר לדו"ח מב"ן הינם נימוקים שיש מקום לבחון אותם ולהתערב בהם. כך גם בכל הנוגע להתבססות לפגיעה באמון הציבור. לא אחת הזדמן לנו לציין כי אי אפשר לנופף בסעיף 10(א) לחוק ולהעלותו באופן שגרתי, שכן הדבר יפגע בתכליתו ובמהותו. מדובר בסעיף שיש להשתמש בו במקרים חריגים ביותר, כאשר הדברים אמורים בעיקר באנשים שיש להם מעמד ציבורי וכאשר הפגיעה בציבור היא אכן פגיעה ברורה ומוחלטת, שאם לא תאמר כך - אין לך מקרה של עבירה חמורה שלא ניתן להישען על סעיף זה.

אחר הדברים הללו נציין כי לאור כל החומר שהונח בפני הועדה הגענו לתוצאה שאליה הגיעה הועדה עצמה. כבר הזדמן לנו בעבר לציין כי גם כאשר ועדת השחרורים מנמקת את החלטתה בטעמים שהינם מקובלים עלינו כולם, הרי שאין בכך הצדקה לשנות את התוצאה אליה הגיעה, כאשר הועדה צריכה היה להגיעה לתוצאה זו מטעמים שונים בהתאם לחומר ולטיעונים המוצגים. כך ארע במקרה דנן. אין צורך להרות מילים לגבי חוו"ד אלמ"ב. במקרה זה אכן היה ראוי גם לעיין בחוות דעת ועדה זו. זו עיון בהחלט הסמוי שבה משמיע דברים שאינם חיוביים לגביה עותר, אולם יש לציין כי הסיכון הצפוי ממנו כלפי גרושתו דווקא, איננו חזות הכל לגבי עותר זה ויש צדדים נוספים שהם חשובים הרבה יותר ואשר נעוצים בעבירות העיקריות שבגינן מרצה הוא את מאסרו. ההלכה היא כידוע כי יש לבחון, בראש ובראשונה את הסיכוי או הסיכון שהאסיר לא יחזור או יחזור לפעילות עבריינית לאחר שחרורו. התשובה לשאלה זו נתונה בתחום ההשערה והשערה זו מבוססת על מקרים מהעבר (השווה עע"א 2/83 בענין אסיאס, פ"ד לז(2) 688).

לאור העבירות שביצע העותר, הרי שבמקרה זה החשש למסוכנות הינו חשש ניכר שהיה צורך לבחון אותו בצורה יסודית ביותר.

בפני הועדה הונח כאמור דו"ח מב"ן. אין צורך לפרט את כל הנתונים שבדו"ח זה. אמנם הדו"ח מציין, כפי שמדגשי זאת ב"כ העותר כי "רמת מסוכנותו בתחום המיני הינו נמוך", אולם בהמשך הדו"ח אנו מוצאים כי גם כאשר מב"ן מדבר על סיכוי מסויים לשחרורו המוקדם של העותר, הרי שיש לעשות זאת לאחר קבלת תוכנית שיקומית על ידי מומחה לטיפול באסירים משוחררים כאשר תוכנית זו מאושרת ומפוקחת על ידי רש"א "לאורך תקופת הרשיון".

במקרה זה הוגשה לועדה תוכנית של מומחה בתחום זה, הלא היא עו"ד גב' היכל והועדה ציינה כי מדובר במישהי בת סמכא בתחום זה. כמובן שאין לזלזל בחוות דעת זו ויש להתייחס אליה במלוא כובד הראש. יחד עם זאת ולאור הרקע של העותר יש חשיבות לכך שבצד התוכנית המוצעת בחוו"ד זו, יהיה גם פיקוח חיצוני נוסף עליה, קרי פיקוח רש"א וזאת לאורך כל תקופת הרשיון. פיקוח מעין זה לא חייב כמובן להיות בכל מקרה לנוכח המגבלות של רש"א ביחס לתקופה. אולם בנסיבותיו של העותר ושל המעשים שביצע יש חשיבות לכך שבמקרה דנן אכן יתקיים הפיקוח לאורך כל התקופה. מאחר ובשלב זה אין התנאי האמור מתקיים, הרי שהתוצאה היא כי אין הצדקה לשחרור המוקדם של העותר. ניתן יהיה לחזור ולפנות לועדה מחדש לאחר שניתן יהיה להבטיח את ביצועו של הפיקוח האמור.

ניתן היום י"ח באלול, תשס"ג (15 בספטמבר 2003) במעמד הצדדים.

מיכל רובינשטיין, שופטת

אסתר קובו, שופטת

יהושע גרוס, שופט סגן נשיא