בתי המשפט
|
עש
002032/03 |
בבית המשפט המחוזי בירושלים |
||
|
|
|||
|
30/10/2003 |
|
כבוד
השופטת יפה הכט |
לפני: |
|
|
בעניין: |
||
המערער
|
|
|
|
|
|
נ ג ד |
|
|
|
|
משרד
המשפטים - האגף לסיוע משפטי באמצעות פרקליטות מחוז י-ם |
|
|
המשיב
|
ע"י
ב"כ עוה"ד |
|
|
1. הערעור
על דחיית בקשת המערער להעניק לו סיוע משפטי בעניין תביעת נזיקין שהוא מבקש להגיש
נגד השירות הפסיכולוגי באוניברסיטת תל אביב (להלן - השירות הפסיכולוגי) וכן
כנגד ד"ר הררי אשר טיפל בו.
2. בכתב
תשובתו מציין המשיב, כי בראיון שהתקיים עם המערער התבררו העובדות דלהלן:
א. בתקופת
לימודיו של המערער בחוג לקולנוע באוניברסיטת תל אביב, פנה המערער לשירות הפסיכולוגי
בשל קשיים ביצירת קשרים חברתיים.
ב. בשירות
הפסיכולוגי נערך למערער אבחון וטיפול, והוא אף הופנה לטיפול אצל ד"ר הררי
שרשם לו תרופת טרנקוויל.
ג. המערער
לא סיים את לימודיו.
ד. למערער
טענות נגד הטיפול שניתן לו ע"י השירות הפסיכולוגי, שלטענתו, דירדר אותו והביא
אותו לכך שעזב את לימודיו. כמו כן טען, כי טיפול תרופתי שניתן לו על ידי ד"ר
הררי גרם לו לדיכאון, עייפות ופגיעה בזיכרון.
ה. לטענת
המערער, מתנהל נגדו מעקב ע"י השב"כ, אשר מצותת לו ואף שתל לו מיקרופון
בנעליו.
3. על
מנת לבדוק את טענות המערער, פנה המשיב לשירות הפסיכולוגי בבקשה לקבל את החומר
בעניינו של המערער.
4. מעיון
בחומר מצא המשיב, כי המערער השתתף בטיפול מרצונו והופיע ליותר מ-50 פגישות. המערער
טען, כי התייעץ עם רופא מסוים, אשר אמר לו כי הטיפול בו היה מוטעה, אולם חוות דעת
מרופא זה או אחר - לא הומצאה למשיב.
5. בעניין
תופעות הלוואי הנטענות בשל נטילת תרופת הטרנקוויל, שנרשמה על ידי ד"ר הררי,
התבקש המערער להמציא ראיות, בין אם בדרך של חוות דעת ובין אם באמצעות ספרות
מקצועית, אולם המערער לא המציא שום מסמך בעניין זה, זאת שעה שבדו"ח הטיפול
הרפואי מציינת המטפלת, כי לאחר שהמערער החל ליטול את התרופה מצבו השתפר.
6. לטענת
המשיב, המסכת העובדתית והראייתית שהציג המערער אינה מגבשת עילה, בין אם בנזיקין
ובין אם בכל עילה אחרת. אין ראיות לרשלנות מטעם הגורמים שהמערער מלין על שירותיהם,
אין ראיות לנזק, וכפועל יוצא מכך, אין ראיות לקיומו של קשר סיבתי שנחוץ שיהיה בין
המעשה הרשלני ובין הנזק.
7. על
סמך סעיף 4 לחוק הסיוע המשפטי, תשל"ב-1972, הקובע כי לא יינתן סיוע משפטי
כאשר אין לבקשה על מה להסתמך מבחינת הדין (ראיות או עובדות) - סירב המשיב לבקשת
המערער להעניק לו סיוע משפטי.
מכאן הערעור.
8. המערער
טען, כי אין בידו אמצעים להשיג חוות דעת רפואית, וביקש דחייה על מנת להגיש חומר
שיוכיח את הנזק הספציפי.
9. המערער
חזר בכתב על טיעוניו, וצירף כתבה, שהתפרסמה בעיתון מעריב, על נזקי תרופת
ה"סרוקסט" (הדומה לטרנקוויל) ופרסומים שונים, שלדעתו, מראים "קשר
סיבתי ברור בין עילה ונזק", וכן כי תרופה זו הינה "בעלת תופעת לוואי של
יצירת דחף לרצח או התאבדות".
10. ב"כ
המשיב טענה, כי אין במסמכים שהגיש המערער כדי לשנות את עמדתו.
11. בית
המשפט הבהיר למערער, כי נדרש חומר על מצבו הרפואי או חוות דעת המשקפת נזק ספציפי,
כגון נכות ושיעורה - שכן אין מדובר בעניין אקדמי.
המערער גם נשאל, מדוע לא פנה לקופת חולים על מנת לקבל
טיפול העשוי לשמש ראשית ראיה על נזק, על פיו ניתן, אולי, לבחון בסיס לתביעתו, ואם
פנה למוסד לביטוח לאומי לקביעת נכות. לכך השיב המערער, כי לא הודרך על ידי לשכת
הסיוע המשפטי לפנות לקופת חולים. ובאשר לביטוח הלאומי - הוא פנה לקבלת הבטחת הכנסה
ונדחה. יתרה מזאת, תלויה אצל המשיב בקשה נפרדת לטיפול בעניין הסוציאלי שלא זכתה עד
כה לטיפול, ולגופו של עניין - המערער מוסיף להחזיק בדעה, כי די במסמכים שהגיש כדי
להוכיח את הקשר הסיבתי למצבו הנוכחי.
נימוקיו של המערער אינם מקובלים עליי. בנתונים הקיימים
בתיק זה, אינני רואה מקום להתערב בשיקול דעתו של המשיב, שדחה את בקשת המערער לסיוע
משפטי, שכן על בעל דין, הרוצה להוכיח עניין שברפואה לביסוס טענה מטענותיו, לצרף
לכתב טענותיו תעודת רופא או חוות דעת של מומחה, כנדרש בתקנה 127 לתקנות סדר הדין
האזרחי
התשמ"ד-1984. חובה זו בעלת משמעות מיוחדת בתביעות בגין רשלנות רפואית, שבה
תלויות, הן הוכחת החבות והן הוכחת הנזק (ע"א 1146/99 קופת חולים נ' סולן
פ"ד נה(4) 898, בעמ' 911 מול האות ד).
התוצאה היא שעלי לדחות את הערעור.
אין בדחיית הערעור כדי למנוע מהמערער לשוב ולבקש סיוע,
אם וכאשר יהיה מצויד בחוות דעת מתאימה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום א' בחשון, תשס"ד (27
באוקטובר 2003) בהעדר הצדדים.
המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.
|
יפה
הכט, שופטת |
002032/03עש
053 יפה הכט