8

בתי המשפט

בש 001608/04		בבית המשפט המחוזי בנצרת
ת. עיקרי: פ 001317/04
18/03/2004	תאריך:	כב' השופט זיאד הווארי	בפני:

	כהן בנימין	בעניין:
המבקש
	- נ ג ד -
	מדינת ישראל
המשיבה

מטעם המבקש בעצמו ועו"ד חוזה מהסניגוריה הציבורית מטעם המשיבה עו"ד ליאת מנדל

נוכחים:

החלטה

1. המדובר בערר על החלטת בית משפט השלום בצפת (כב' סגן הנשיא השופט שכיב סרחאן) בב"ש 1387/04, על פיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

2. א) נגד העורר הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בצפת, בו מיוחסות לעורר עבירה של תקיפה סתם כלפי אשתו, וכן איומים כלפי שכנה.

ב) בכתב האישום נטען, כי בתאריך 06/03/04 בסמוך לשעה 17:00 בביתם בצפת, תקף העורר שלא כדין את בת זוגו בכך שירק לעברה 3 פעמים.

בהמשך לאמור לעיל, פנה העורר לאשתו של שוטר שגרה בסמוך לביתם באומרו לה: "בעלך המנוול הזה אני אדאג עם החברים שלי לחסל אותו", כל זאת בכוונה להפחידו ולהקניטו.

ג) עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים, ונוכח הסכמת ב"כ העורר, קבע בית משפט השלום כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים.

כמו כן קבע, כי קיימת עילת מעצר, וכי אין כל מקום לחלופת מעצר, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

3. א) הן בטיעוניו בכתב והן בטיעוניו בפניי, טען ב"כ העורר להעדר קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן הפוטנציאל להביא בסופו של ההליך להרשעת העורר בעבירות המיוחסות. כמו כן העלה טענות שונות ומשונות במגמה לשכנעני כי גם אם קיימות ראיות לכאורה במקרים כגון אלה ניתן לנתק את מסוכנותו של העורר על ידי חלופת מעצר שמתבטאת בהרחקתו מהבית.

ב) ב"כ המשיבה ביקש לדחות הערר, הפנה להחלטת בית משפט השלום.

4. לאחר שבחנתי את טיעוני הצדדים, עיינתי בחומר הראיות, נחה דעתי כי דינו של הערר להתקבל, ואלה נימוקיי:

א) עיון בחומר הראיות מלמד, כי ראיות המשיבה מושתתות על עדות האישה והשכנה. האישה קושרת את העורר לעבירה המיוחסת של תקיפה סתם, בכך שירק לעברה שלושה פעמים. השכנה בהודעתה קושרת את העורר לעבירת האיומים.

העורר בהודעתו ציין, כי ביום שבת בתאריך 06/03/04, רב עם אשתו וצעק לעברה ואף השתמש בניבול פה, אולם הכחיש כי ירק לעברה וגם הכחיש שאיים על השכנה.

ב"כ העורר טען, כי לא מתקיים בענייננו היסוד הנפשי של עבירת האיומים.

כידוע, בית המשפט אינו בוחן בשלב זה מהימנות עדים. טענותיו של ב"כ העורר ייבחנו בבוא העת לכשיידון התיק לגופו של עניין, ובית המשפט שישמע את התיק יצטרך לקבוע אם אכן התקיים היסוד הנפשי של עבירת האיומים, וכן מי דובר אמת בעבירת התקיפה. די בשלב זה לקבוע כי על פי עדות האישה והשכנה, קיימת תשתית ראייתית שיש בה הפוטנציאל הראייתי אשר יביא בסופו של ההליך לידי הרשעת העורר בעבירות המיוחסות.

ב) אין חולק כי העבירות המיוחסות, מקימות עילת מעצר על פי סעיף 21 (א) (1) (ג) (5) לחוק המעצרים, וקיימת חזקת מסוכנות.

ג) בנסיבות המיוחדות של המקרה, ניתן להורות על שחרור העורר בחלופת מעצר, וזאת מן הטעמים הבאים:

1: העבירות המיוחסות לעורר, לא בוצעו באלימות פיסית כלל וכלל, לא היה כל שימוש בנשק חם או קר ואין חולק כי מעשיו של העורר לא גרמו לאישה נזק גופני כלשהו.

מבלי לזלזל או להקל ראש בעבירות המיוחסות, נראה לי כי התנהגות של העורר כשלעצמה אין בה כדי להעיד כי בפנינו אדם מסוכן שלא ניתן להפיג את מסוכנותו אלא רק על ידי השמתו מאחורי סורג ובריח.

2: על פי עדות האישה, מעולם לא התנהג העורר כלפיה באלימות פיסית, והאירוע נשוא הערר שהתחיל על רקע של וויכוח מילולי והתפתח לצעקות והעלבות ולא מעבר לכך.

3: עיון בתעודה הרפואית של המרכז הרפואי לבריאות הנפש של בי"ח "רבקה זיו" הצפת מיום 09/03/94 מעלה, כי אכן העורר סבל בעבר ממחלת סכיזופרניה פרנואידית, אולם לאחרונה אין סימנים פעילים של המחלה, אין מחשבות שווא פעילות, שולל מחשבות אובדניות, שולל הזיות, ריכוז וזכרון תקינים, שיפוט תקין. אין בתעודה זו או בתעודת חדר המיון של בי"ח "רבקה זיו" מיום 06/03/04 אף התייחסות לקיומו של חשש כלשהו להתפרצות המחלה מחדש, דבר אשר מלמד כי העורר לכאורה התרפא מהמחלה, והסיכוי להתפרצות המחלה מחדש קלוש ביותר. זאת ועוד, על פי דברי ב"כ העורר שלא הופרכו, העורר היה בטיפול מתמיד עם פסיכולוגית של משרד הבטחון, ורק לאחרונה נותק הקשר.

4: עיון בגליון הרשעותיו הקודמות של העורר מלמד, כי לעורר היו הרשעות קודמות ישנות שביצע לפני 15 שנה והתיקים נסגרו בשל מחלתו הנ"ל, מאז לא עבר העורר שום עבירה למעט עבירה אחת שביצע בשנת 1999 והורשע בה בשנת 2000. עבירה זו הייתה על פק' הסמים המסוכנים.

5: אין לעורר אף הרשעה אחת באלימות מכל סוג שהוא, וזאת חרף העובדה שהעורר כיום בן 43 שנים.

6: מעיון בדו"ח העיכוב מיום 06/03/04, ציין העורר כי: "לא הייתי צריך להגיע לכאן ומסתדר עם אשתי לבד ומבקש ממנה סליחה ומחילה ולגבי האיום על חייו של השוטר, אשתו שמעה אותו ולא הבינה את דברי".

גם בהודעותיו ציין העורר, כי הוא אוהב את אשתו ולא יפגע בה בעתיד. התנהגות זו מלמדת לכאורה כי העורר הביע חרטה בגין מעשיו, דבר אשר יש בו כדי להפיג ממסוכנותו כלפי אשתו.

7: בסיכום של טופס משטרת צפת שנקרא "הערכת מסוכנות חשוד באלימות המשפחה" שהחוקר מילא בסיוע של האישה, נקבע כי: "ההערכה הכוללת של מידת הסיכון מסתמכת על הסעיפים שהוזכרו, ככל שרבות יותר השאלות שהתשובה להן הינה חיובית – רמת הסיכון גבוה יותר. יש לתת משקל יתר לכל תשובה חיובית בשאלות הקריטיות".

עיון בטופס הנ"ל מלמד, כי סומנו בו שש תשובות חיוביות מתוך 45 תשובות, כאשר מתוכן רק שתי תשובות חיוביות בשאלות הקריטיות וארבעה תשובות חיוביות בשאלות האחרות. על פי שאלון זה ניתן לראות כי מסוכנותו של העורר אינה גבוה, ולציין כי אין ללמוד מהעובדה שהעורר משתמש בסם מסוכן מסוג גראס שהוא מסוכן לאשתו ולציבור, הראיה לכך שחרף העובדה שמשתמש בסם זה שנים רבות, אין לו כל הרשעה באלימות הן כלפי אחרים והן כלפי אשתו או ששת ילדיו.

5. סיכומו של דבר, נראה לי כי בנסיבות המיוחדות שפירטתי בהרחבה, ניתן ליטול את עוקץ מסוכנותו של העורר כלפי אשתו וכן כלפי השכנה, וזאת על ידי מניעת מגע איתן, לכן נחה דעתי כי הרחקת העורר מביתו בחלופת מעצר שתהא מחוץ לביתו בצפת בצירוף תנאים מגבילים, יש בה כדי להפיג את החשש למסוכנותו של העורר.

6. החלופה שהוצעה על פיה ישהה העורר בבית אמו בהרצליה הרחוקה מאוד מצפת, נראית על פניה חלופה ראויה, אולם כידוע יש לקיים בעניין זה דיון נפרד כדי לבחון אותה.

7. אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני מקבל את הערר ומורה על שחרור העורר בחלופת מעצר ובתנאים מגבילים בהתאם לאמור לעיל, ולאחר שבית משפט השלום יבחן את החלופה המוצעת.

הנני ממליץ בפני בית משפט השלום לקבוע דיון בהקדם האפשרי לשם קביעת חלופת המעצר.

ניתנה היום כ"ה באדר, תשס"ד (18 במרץ 2004) במעמד הצדדים.

זיאד הווארי - שופט

001608/04בש 054 ערין בראנסה