1

בתי המשפט

עתמ001428/02	בבית המשפט המחוזי בתל – אביב יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים
31/08/2003	כב' השופטת ד"ר דרורה פלפל	בפני:

	העמותה למען מדע מוסרי ע"י ב"כ עו"ד ש' אגמון	בעניין:
המבקשת
	נ ג ד
	1. הממונה על העמדת מידע לציבור במשרד הבריאות הגב' נימה עמית 2. יו"ר המועצה לניסויים בבעלי חיים פרופ' שרגא סגל ע"י ב"כ מ' שטיין
המשיבים

פסק דין

א. מהות העתירה

זו עתירה שענינה מסירת מידע על ניסויים הנערכים בבעלי חיים ושמות חברי הוועדות העוסקים בכך.

הצדדים ויתרו על סיכומים, והסכימו שניתן להגיע להכרעה שיפוטית לפי כתבי בית הדין, מלוא המסמכים שצורפו והטיעונים שנטענו בבית המשפט.

ב. עובדות רלבנטיות

ביום 1.4.02 פנתה העותרת למשיבה מס. 1 בבקשה לפי חוק חופש המידע, בה ביקשה לקבל מידע הנוגע לפעילות המועצה לניסויים בבעלי חיים ומידע על ניסויים הנערכים בבעלי חיים בארץ. המידע התייחס גם לאיוש ועדות פנימיות המאשרות ניסויים במוסדות שונים, מידע סטטיסטי על סוגי ניסויים הנערכים בארץ ומידע על חלופות לניסויים שאישרה המועצה. (נספח ע/1 לעתירה).

לעותרת נמסרו מידעים ופרטים שונים, (ר' נספחים ע/4,, ע/7, ע/7, ע/8, ע/9, ע/10 – ע/14).ברם לעמדתה לא נמסר לה מלוא החומר המבוקש על ידה. בטיעוניו בפני בית המשפט, חזר בעצם ב"כ העותרת על מכתבו הראשוני למועצה לענין ראשי הפרקים המנויים בו. הוא לא הכחיש כי קיבל מידע, ברם לטעמו היה זה מידע חלקי.

המידע שהתבקש היה לענין:

- מיהם נציגי הציבור המכהנים בתוך הוועדות הפנימיות לניסויים בבעלי חיים.

- רשימת החלופות לניסויים בבעלי חיים.

- נתונים מלאים על היקף הניסויים בבעלי חיים שנערכו בישראל בכל אחת מהשנים 1999 – 2001 מפולחים לפי המין הביולוגי ועל פי תחום הניסוי (מחקר בסיסי, מחקר יישומי, טוקסיקולוגיה וכדומה).

- מספר העכברים בהם השתמשו לייצור נוגדנים החד-שבטיים על ידי תרבית היברידומות בגוף החי בכל אחת מהשנים 19991 – 2001.

- מספר הכלבים בהם נעשה שימוש בקורסי ATLAS בשנים אלו, עם הפרדה בין מערכת הביטחון לגורמים אזרחיים.

- הקריטריונים שקבעה המועצה להגדרת מוצרים קוסמטיים לצורך הבחנתם ממוצרים למטרות בריאות.

- רשימת הועדות הפנימית שלא הגישו במועד דיווחים למועצה, עפ"י סעיף 14(ג) לחוק הניסויים בבעלי חיים בכל אחת מן השנים 1999 – 2001 והסנקציה אשר ננקטת נגדם אם בכלל.

מזה קיבלה העותרת תשובה ל – 7 מתוך 11 הנושאים שהועלו בעתירה, כשהמשיבים אינם מכחישים שזכות העותרת לקבל מידע לפי חוק חופש המידע, ברם גורסות , לגבי חלקו, שמסירתו נופלת בגדר חריגי החוק, וע"כ להלן.

לאחר הדיון המקדמי בבית המשפט התמקדו בקשות העותרת, כפי שבאו גם לידי ביטוי בעיקרי הטיעון מטעמה בארבעה תחומים:

- רשימת החברים החיצוניים – נציגי ציבור בוועדות הפנימיות.

- רשימת החלופות לניסויים.

- מספר בעלי החיים בהם נערכו ניסויים מפולגים על פי תחום הניסוי.

- מספר העכברים בהם נעשה ניסוי ע"י גידול היברידומות בגוף החי.

לעמדת המשיבים:

בנושא רשימת החברים בוועדות:

המשיבים מפנים לרשימה שהוגשה מטעמם (נספח 1) אשר כוללת, בנוסף לרשימה הראשונית שנמסרה את שמות חברי הוועדות הפנימיות, באוניברסיטת בר-אילן ובשני מוסדות נוספים, כפי שנמסרו למועצה ע"י הוועדות הפנימיות.

המשיבים מציינים כי קיים שימוש לסירוגין במונחים :"נציג חיצון" ו"נציג ציבור", אבל הכוונה היא לאדם שלא מועסק במוסד, ולא מקבל ממנו טובות הנאה בשום דרך שהיא. מינוי מעין זה עונה, לעמדתם לדרישות החוק. (ר' נוהל אישור מוסד כמורשה לערוך ניסויים בבעלי חיים, נספח 3 לתשובה).

לענין העתירה לקבל מידע לפי פילוח תחום הניסוי:

מפנים המשיבים לסעיף 7 (ה) לחוק חופש המידע הקובע כי:

"המידע יועמד לרשות המבקש כפי שהוא מצוי בידי הרשות הציבורית ואין הרשות חייבת לעבד את המידע לצרכיו של המבקש".

מבחינה עובדתית הם גורסים שאין בידן מידע כזה, מפולח. מוגשות כ – 1000 בקשות לניסויים בשנה. יהיה צורך לעבור עליהם, דבר שהמחוקק אינו דורש מהן. ואת החומר ההיולי לא ניתן ליתן לעותרת, מכיון שלעמדת ב"כ המשיבים מידע זה אסור למסירה עפ"י החוק ומשמעות מסירתו היא :

"מבלי להפריז בדבר, הבאת הקץ על ביצוע מחקרים בבעלי חיים בארץ ולמעשה עצירת המחקר בארץ בתחומים רבים וחיוניים".

היא נמקה זאת בכך שהאישור לניסוי מכיל מידע מפורט באשר לאופיו, מטרותיו ואופן ביצועו, לרבות פרוטוקולים מעשיים ותיאורי ניסויים. פרסום מידע כזה, מהווה פגיעה בסוד מקצועי של החוקר או הגוף המממן. בנוסף לאמור לעיל, מסירת המידע גם עלולה לפגוע בצדדים שלישיים.

אם נתמצת את עמדת המשיבים נאמר כי העמדה הבסיסית היא שאין מידע מפולח, ומסירת מידע גולמי, - מנוגדת לדין.

לענין רשימת החלופות:

סעיף 9 לחוק הניסויים בבעלי חיים קובע כי:

"לא יינתן היתר לעריכת ניסויים בבעלי חיים אם ניתן להשיג את מטרת הניסוי בדרכים חלופיות סבירות".

המשיבים טוענים כי עד היום לא גובשה רשימת חלופות, וכל בקשה למתן היתר לפי סעיף 9 הנ"ל נבחנת לגופה. המשיבים הסבירו בסעיפים 26, 27, 28 לתשובה את הסיבות שמנעו גיבוש רשימת חלופות עד היום.

לענין מספר העכברים לשימוש יצור נוגדנים חד שבטיים:

גם כאן גורסים המשיבים כי יש בידיהן מידע , ברם יצירת הפילוח המבוקש , מחייבת השקעה של זמן, מאמץ ועבודה של כח אדם מקצועי, לתקופה של כחודשיים.

גם כאן מציינים המשיבים כי המדובר בכ – 1000 בקשות המוגשות לשנה. יש לעבור על כולן לבדוק אם יש מידע על מספר העכברים המשמשים כל ניסוי וניסוי; למטרה זו נחוץ כח אדם לתקופה של כחודשיים. (סעיף 31 לתשובה).

לעמדת המשיבים, החוק אינו דורש מהם לעשות פילוח מעין זה, ועשייתו הן מכבידה והן עשויה לפגוע בצדדים שלישיים.

ג. האם נמסר מידע אודות שמות חברים חיצוניים/ נציגי ציבור בוועדות הפנימיות?

נספח 1 לתשובה של המשיבים מונה את חברי הועדה הפנימית ומציין מי מהם חבר חיצון. גם בתגובה מטעם המשיבים מנויים החברים החיצוניים. אם נפלה טעות בהדפסה ושם מסויים מופיע בשני מקומות, - אין לכך נגיעה לעניננו.

קובע חוק צער בעלי חיים (ניסויים בבעלי חיים), התשנ"ד-1994, בסעיפים 13 ו – 14 לו:

"13 ועדה למתן היתרים לעריכת ניסויים בבעלי חיים

(א) המועצה תמנה מבין חבריה ועדה, המוסמכת להתיר ניסויים בבעלי חיים, בת שלושה חברים לפחות ובהם רופא וטרינר אשר יכהן כיושב ראש, חוקר מתחום מדעי החיים או הרפואה וחבר אחד שלא מתחום מדעי החיים או הרפואה.

(ב) פנייה לועדה בבקשה לאישור ניסוי תכלול בין היתר -

(1) מידע כללי על מטרת הניסוי ומהלכו המתוכנן;

(2) הצעה מפורטת של תכנית הניסוי;

(3) טעמים לצורך בביצוע הניסוי וחלופות אפשריות, אם קיימות כאלה.

(ג) על אף האמור בסעיף קטן (ב) בניסויים שתכליתם הוראה בלבד ההיתר יכול שיינתן לשיטת הניסוי ועקרונותיה, ולכל שינוי בהם.

(ד) הועדה תהיה מוסמכת להתיר ניסוי בבעלי חיים לאחר ששקלה ומצאה כי הניסוי עומד בדרישות סעיפים 9,8 ו-11 ובכללי המועצה.

(ה) היתר הועדה יכול שיינתן לתכנית ניסויים הכוללת יותר מניסוי אחד.

(ו) היתר הועדה יהיה כפוף להוראות חוק זה ולכללי המועצה שנקבעו לפיו.

14.

(א) על אף האמור בסעיף 13, משרד ממשלתי, מוסד להשכלה גבוהה, מוסד חינוכי או מוסד שאישרה המועצה לענין זה, רשאים להקים ועדה פנימית אשר אחד מחבריה רופא וטרינר והיא תמלא, לענין אותו מוסד את תפקידי הועדה שהוקמה לפי סעיף 13.

(ב) הועדה תפעל לפי כללי המועצה או לפי כללים פנימיים, שקבע לעצמו המוסד ואשר אושרו על ידי המועצה.

(ג) אחת לשישה חודשים תדווח הועדה למועצה על הניסויים שהתירה.

(ד) ראה יושב ראש ועדה פנימית במשרד ממשלתי או במוסד להשכלה גבוהה, כי יש סכנה מיידית לבריאות הציבור או לבריאות בעלי חיים אם לא ייערך הניסוי וכי לא ניתן לכנס את הועדה בדחיפות, רשאי הוא להתיר את הניסוי. "

נוסחם של הסעיפים תומך בעמדת המשיבים, לפיה לא נציג ציבור צריך להיות בין חברי הועדת הפנימיות, אלא אדם חיצון לעיסוקי הועדה הפנימית ולמשרד או החברה שאותם היא "מייצגת".

ברור שעל משרד הבריאות הממונה על ביצוע הוראות החוק, להקפיד על קיום רשימות כאלה, עדכונם וציון מפורט של החברים החיצוניים, ברם אין זה נשוא העתירה הכא.

אשר על כן אני קובעת כי המשיבים העבירו לעותרת כל מידע שהיה ברשותם לגבי חברי הועדות הפנימיות, והעתירה בראש פרק זה נדחית.

ד. רשימת החלופות לניסויים

לא נסתרה טענת ועמדת המשיבים כי לא קיימת רשימת חלופות.

יחד עם זאת מעיון בחוק לא מחוייב המציאות שתהיה דווקא רשימה של חלופות, אלא אפשר שיהיה דיון לגופו של ענין, לפני אישור או דחיה של ניסוי כזה או אחר.

רצוי כמובן שתהיה רשימה מעין זו, שתהיה מבוססת על נסיון עבר ומחקר הן בארץ והן בעולם, כדי למזער אפשרות של ניסוי לא חיוני בבעלי חיים, שהרי כל אוהב בעל חיים, יחמץ ליבו בקרבו, אם למרות קביעת המחוקק בסעיף 9 לחוק, לבצע ניסויים בבעלי חיים רק במידה ולא קיימת חלופה לניסויים, אזי בגלל שינוי הרכב וועדה, או מסיבה אחרת כלשהי, ייערך ניסוי, כשקיימת אפשרות לחלופה. קיומה של רשימת חלופות עשוי למזער נזקים מעין אלה.

ייתכן וסעדה של העותרת עשוי לבוא ממקום אחר, ברם בעתירה דהיום, שענינה מסירת מידע לפי חוק חופש המידע, ומאחר ועמדת המשיבים היא, כי בהעדר רשימה, נבדקת חלופת הניסויים בכל מקרה לגופו, - נראה שאין להם מה למסור לגבי אמות מידה לקביעת חלופת ניסויים ורשימה של חלופות.

אשר על כן אני דוחה את העתירה בראש פרק זה.

ה. מספר בעלי החיים בהם נערכו ניסויים, מפולגים לפי תחום הניסוי

טוענים המשיבים כי יש בידם מידע כזה ברם הוא אינו מפולג לפי תחום הניסוי, וכי פילוג כזה יצריך שני חודשי עבודה.

לא נאמר לי שני חודשי עבודה של מי, כמה עובדים, משך השעות וסה"כ השכר שיש לשלם להם.

מעבר לכך.

סעיף 1 לחוק מגדיר ניסוי כ:

""ניסוי בבעלי חיים" - ניסוי בבעלי חיים, שנועד לאחד מאלה;

(1) קידום הבריאות, הרפואה ומניעת סבל;

(2) קידום המחקר המדעי;

(3) בדיקה או ייצור של חומרים או חפצים;

(4) חינוך והוראה;"

מכאן שכדי לקבוע מהו ניסוי ואם הוא למטרות החוק ואינו חורג מהן, אזי תפקיד משרד הבריאות כמפקח ומבצע החוק, ל"פלג" את ההצעות המוגשות אליו לפי סוג הניסויים.

סעיף 8 (א) לחוק קובע כי מספר בעלי החיים בניסוי יוגבל למספר הקטן ביותר הדרוש לביצוע הניסוי, ומכאן שעל המשיבים לדעת איזה בעלי חיים אמורים ליטול חלק בניסוי, ואם מספר בעלי החיים מתאים למטרות הניסוי.

סעיף 11 לחוק מקים ועדת ביקורת לענין מתן ההיתרים. מתפקיד הוועדה, עובר למתן ההיתר, לציין את מטרת הניסוי ואת מספר בעלי החיים.

סעיף 14 (ג) לחוק מחייב את הוועדה לדווח עת הניסויים אחת לששה חודשים.

סעיפים 16 ו –17 לחוק מקימים ועדת ביקורת לענין אפשרות חריגה מהיתרים. גם וועדה זו צריכה לדווח. הדיווח הינו חד שנתי.

בתוספת נקבע (בסעיף 2) כי הניסוי יוגבל לסוג הנמוך ביותר בסולם הפוליגנטי המאפשר את הניסוי מבלי לפגוע במטרותיו.

צא ואמור:

העולה מהאמור לעיל הוא כי חובת משרד הבריאות לסווג כל בקשה שמוגשת לפי מהות הניסוי. כמו כן על משרד הבריאות לדעת מהו המספר של בעלי החיים בהם נעשה הניסוי, כשמה שמנחה אותו זה מינימום בעלי החיים במינימום הסוג, אם ניתן לכנות זאת כך.

אילו היה המשרד פועל בדקדקנות עפ"י הוראות החוק, - היה מידע זה נמצא בידיו.

מאחר והעותרת אינה מבקשת את המידע בהקשר לשירות הבטחון, ומאחר ואין חובה למסור לעותרת את שמות עורכי הניסוי אלא רק תחום הניסוי עפ"י הפירוט שבחוק –אין בכך משם פגיעה בסוד מסחר או בצדדים שלישייים.

מאחר והמשיבים, לעמדתם נוהגים ברמה העקרונית לפי המנגנון הקבוע בחוק, אזי חלק ממנגנון זה הוא גם ידיעת התחומים בהם נערכים הניסויים ומספר בעלי החיים בהם.

ייתכן שטוב עושה עתירה זו של העותרת בכך שהיא תמריץ את המשיבים למלא את חובתם במלואה כפי שנקבעה ע"י המחוקק.

הן לאור זאת, והן לאור העובדה, שלא הובהר לי מהי השקעת המאמץ הנחוץ לצורך קיום הוראות החוק המוטלות עליהם בין כה וכה, אני קובעת שעל המשיבים למסור מידע זה לעותרת.

ו. מספר העכברים בהם נעשה ניסוי ע"י השתלת היברידומות בגופם

גידול היברידומות בגוף החי בעכברים הינו ניסוי שבמהלכו מוזרקים לבטנם של עכברים היברידומות, כלומר תאים מלאכותיים המורכבים מתאים סרטניים ותאי למפוציטים מסוג B. התוצאה היא יצירת גידול סרטני בבטן העכברים, המפריש נוזל עשיר בנוגדנים החיוניים למטרות מדעיות שונות. הנוגדנים נשאבים מגוף העכברים באמצעות מזרק, דבר שגורם כנראה סבל רב, כל זאת בנוסף לסבל שנגרם לעכבר כתוצאה מהגידול עצמו. לאחר מספר שאיבות כאלה, העכבר מת ביסורים.

לעמדת העותרת לתהליך זה קיימות מספר חלופות מאושרות בעולם, בהן מגודלות ההיברידומות באמצעות תרביות תאים, ללא צורך בפגיעה בבעלי חיים. (ע/8).

נראה לי כי מידע אודות מספר בעלי החיים בעם נעשה ניסוי כזה, ובמיוחד לאור עמדת המשיבים לפיה לא קיימות חלופות ניסוי בארץ, ולאור עמדת המחוקק שקבע כי יש לקחת את המספר המועט ביותר הנחוץ למטרת ניסוי מוצהר, - הוא אכן הינו מידע חיוני שעשוי אולי להציל את חייהם של בעלי חיים , שניסוי בהם אינו חיוני ואינו עומד באמות המידה שקבע המחוקק.

לענין סוד מסחרי ופגיעה בצדדים שלישייים, אני חוזרת על האמור בס"ק ה' לעיל.

אשר על כן על המשיבים למסור את המידע לעותרת בראש פרק זה.

מסירת כל המידע כמפורט בפס"ד זה תיעשה לא יאוחר מ – 60 יום מהיום.

המשיבים ישלמו לעותרת הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 40,000 ₪. הסכום ישא ריבית והצמדה כדין.

ניתן היום 3.8.2003 בהעדר.

המזכירות תמציא עותק פס"ד זה בהמצאה כדין לב"כ הצדדים.

ד"ר דרורה פלפל, שופטת

לפרסום מתאריך 5/8/03