בתי
המשפט
|
וע 001319/02
|
ועדת הערעורים לפי חוק הנכים
(תגמולים ושיקום) תשי"ט – 1959
בתל אביב – יפו
|
|
|
|
22/02/2004
|
|
כב' השופטת עינת רביד, יו"ר
ד"ר חנינא קכל – חבר
עו"ד יהודית ארבל - חברה
|
בפני:
|
|
|
|
|
החלטה
נושא
החלטה זו הוא טענה מקדמית של המשיב, לפיה ביצע המערער בחירה בזכויות לפי סעיף 36 א
לחוק הנכים (תגמולים ושיקום) התשי"ט- 1959 (להלן חוק הנכים).
ההליך והעובדות:
1. ביום 14.3.02 הגיש המערער
ערעור על החלטת המשיב, מיום 20.2.02, לפיה אין קשר בין מחלת הסכיזופרניה ממנה סובל
המערער לבין שירותו הצבאי.
2. המערער יליד 9.9.74, התגייס
לצה"ל ביום 24.11.93 בפרופיל
97 , ושוחרר במאי 1995 מסיבה של אי התאמה.
3. המערער הגיש תביעה למשיב ביום
15.6.00 ובה טען לפגיעה נפשית בעקבות חבלה בראש וכן לפגימה בגבו.
4. המשיב טען לבחירה בזכויות
וביקש לדחות את הערעור על הסף.
ההליכים במל"ל
5. המערער הגיש תביעה למוסד
לביטוח לאומי ביום 26.6.97 לקיצבת נכות כללית. ביום 29.4.99 נקבעה לו דרגת נכות
רפואית יציבה בשיעור 50% וכן דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75% , וזאת החל
מיום 1.5.99.
6.
ביום 29.4.99 נבדק המערער
ע"י דר' גלסמן, פסיכיאטר, אשר קבע כי המערער סובל מהפרעה סכיזואפקטיבית
ברמיסיה סוציאלית חלקית ולכן קבע 50% נכות.
7.
באותו מועד נבדקה גם דרגת אי
הכושר שלו לעבודה, ונקבעה דרגת אי כושר יציבה בשיעור של 75%.
דיון והכרעה
8.
על פי סעיף 323(ג) לחוק הביטוח
הלאומי (נוסח משולב) התשנ"ה- 1995, קובע כי "הבחירה לפי סעיף קטן
(ג) תעשה עד תום ששה חדשים מהיום
שבו נקבעה לראשונה דרגת נכותו היציבה של הנכה".
9.
בע"א 3449/90 קצין
התגמולים נ' איבגאנה כמאל מוחמד, פ"ד מז (2)
84 (להלן – איבגאנה), קובע בית
המשפט העליון כי בחירת הנכה נלמדת מהתנהגותו, שהיא גביית כספים במשך שישה חדשים,
מים שנקבעה לו נכות יציבה. המערער לא הפסיק לגבות כספים לפני תום ששת החדשים.
10. נציין כי סעיף 36 א' אינו מאפשר בשום דרך לחזור ולגבות מן
הנכה מה ששולם לו וזאת בניגוד לסעיף 36 לחוק הנכים המאפשר זאת בתנאים המנויים
בסעיף קטן (5). ראה איבגאנה וע"א (ת"א) 85/85 יצחק בוארון
נ' קצין התגמולים והפסיקה שבעקבותיהם, ולפיכך אין אפשרות לחזור מן הבחירה, או להשיב את
הכספים למוסד לביטוח לאומי. משחלפו ששת החדשים בהם קיבל המערער גימלה הרי שבחירתו
סופית ואין הוא יכול עוד לפנות בתביעה לקצין התגמולים להכרת זכות. בית המשפט
העליון חזר לאחרונה (2.7.03) פה אחד
ואישר את הלכת איבאגנה ברע"א 3323/98 בן זקן נ' קצין התגמולים.
11. ב"כ המערער טוענת במקרה זה להיעדר יכולת בחירה.
12. המערער אושפז בין השנים 97-95, כאשר אישפוזו האחרון היה בספטמבר
1997(ראה מסמך 32 לת"ר), כאשר באפריל
1999 נקבעה לו הנכות הרפואית היציבה. מעיון בגליון טיפולים של הפסיכיאטר דר ס.
אילן מתאריך 7.2.99 נכתב כי "מרגיש טוב לא לוקח תרופות 9 חדשים",. בהמשך
דיווח מתאריך 24.3.99 נכתב כי " עובד בחלוקת עיתונים מ-03:00 ולכן נראה מרושל
כי התעורר..." ומתאריך 28.4.99 נכתב כי " התחיל לעבוד כמכונאי 9 שעות
ביום. מרגיש טוב- מצב רוח טוב". מן המסמכים עולה כי במועד הרלוונטי, המערער
נמצא בקשר עם אימו, אשר מלווה אותו לפגישות, ואינו מנותק מבני משפחתו, וכי הוא
עובד מידי פעם בעבודות מזדמנות ומצבו משתפר, עובדה המצביעה על כך כי נמצא במצב בו
יכול לדאוג לעצמו ולא מנותק מהמציאות כפי שמציגה זאת ב"כ המערער.
13. ב"כ המערער מבקשת לראות מקרה זה, כמקרה חריג הדומה
למקרה בפס"ד קצין התגמולים נ' שמעון בן יוסף – המשיב ברע"א 2266/00 המובא בפס"ד רע"א 3323/98 בנימין זקן
ואח' נ' קצין התגמולים, (להלן "פרשת
בן יוסף"). בפרשת בן יוסף דובר על נכה שהגיש תביעה לקצין התגמולים וזו
נדחתה. שש שנים לאחר שקיבל קיצבה
מהמל"ל, מונתה אימו כאפוטרופוס וגביית התשלומים נמשכה. שנתיים אחר כך הגישה
אימו לקצין התגמולים בקשה לעיון חוזר. הבקשה נדחתה לגופו של עניין בשל העדר קשר
סיבתי בין מחלת הנפש לשירות. האם הגישה ערעור לועדת הערעורים וזה נדחה משום בחירה
בזכויות. על כך הגישה האם ערעור לבית המשפט המחוזי וזה התקבל בטענה שמדובר במקרה
חריג משום שהמומחה מטעם קצין התגמולים קבע בעיון חוזר,שהמערער
לא היה מסוגל לדאוג לענייניו החל משנת 88 (כלומר שתים עשרה שנים לאחור) ולכן מנועה
היתה ועדת הערעורים לדחות את תביעתו של המשיב מהטעם של בחירה בזכויות. (ההדגשה הוספה). נציין, למען שלמות התמונה, כי בסופו של
יום, נתקבלה טענת הבחירה בזכויות משום שבית המשפט העליון ראה בעובדה שהאפטרופסית
שמונתה בעבור המערער לא ביטלה את תגמולי הביטוח הלאומי 6 חודשים לאחר שהתמנתה
כ"בחירה" מודעת של המערער.
14. אין מקרה זה דומה למערער בעניינינו כלל וכלל. במקרה דנן אבי
המערער הגיש אמנם תביעה ראשונה בשמו, כאשר היה מאושפז, אולם במהלך התקופה שבה
נקבעה למערער נכותו הצמיתה הוא היה במצב המאפשר בחירה. במועד בו נקבעה הנכות
הרפואית היציבה של המערער, על ידי המל"ל , מחלתו של המערער היתה ברמיסיה ובאותה עת לא היה
מאושפז.
15. כפי שעולה מהמסמכים של הבטוח הלאומי ואלו שבתיק הרפואי, הרי
שבמועד הרלוונטי, המערער לא היה במצב של העדר טוטלי של הבנה ושיפוט או ניתוק
מהמציאות, כפי שנקבע בתקדימים של ועדה זו.
16. מכאן שהמערער, כאשר קיבל את נכותו היציבה מהביטוח הלאומי, לא
היה במצב אשר הוגדר בפסיקה כנטול יכולת בחירה וכך גם בששת החדשים שלאחריו.
סוף דבר
טענת המשיב בדבר בחירה בזכויות מתקבלת.
הערעור נדחה.
בנסיבות אלה אין צו להוצאות.
המזכירות תשלח ההחלטה לצדדים.
ניתנה היום כד בשבט תשס"ד (22 בפברואר 2004 ) בהעדר הצדדים.
|
עו"ד יהודית ארבל
חבר
|
|
עינת רביד, שופטת
יו"ר הועדה
|
|
ד"ר
חנינא קכל
חבר
|