1

בתי המשפט

פח 001114/05		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
28/12/2005	תאריך:	הרכב כב' השופטים: ש' טימן-אב"ד ת' שפירא ש' ברוש	בפני

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	עליזה הרפז	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	בצלאל בן קרול פלדמן
הנאשם	מלמד ארז	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

השופטת שרה ברוש:

1. איסור פרסום

תיק זה דן בעבירות מין שביצע הנאשם במתלוננים. אסרנו ואנו חוזרים ואוסרים פרסום כל פרט שיש בו כדי לזהות את המתלוננים.

2. במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו הצדדים בטרם החל שלב שמיעת ההוכחות, הודה הנאשם, בצלאל פלדמן, בעובדות נשוא כתב האישום המתוקן (להלן: "כתב האישום") והורשע בביצוע שתי עבירות של מעשה מגונה במרמה, עבירות לפי סעיף 348(א) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "החוק") בנסיבות סעיף 345(א)(2) לחוק.

לעניין העונש לא הגיעו הצדדים להסכמה.

3. ואלה העובדות בהן הודה הנאשם:

בתקופה שקדמה לחודש נובמבר 2003 פירסם הנאשם ברחבי תל אביב מודעות המזמינות צעירים להצטלם לסרטי פרסומת, והציג את עצמו בפני הנענים כסוכן דוגמנות ובעל סטודיו לצילום. הנאשם קיים עם הצעירים יחסים מיניים בהסכמה, בהסבירו כי המדובר בהכנה לצילומים.

ביום 26.11.03 או בסמוך לכך, פנה הנאשם אל א.מ (להלן: "המתלונן"), יליד נובמבר 1987, באזור התחנה המרכזית בתל אביב, הציג עצמו כסוכן דוגמנות בשם בדוי, והציע למתלונן הצעה כוזבת להצטלם עבורו כדוגמן. המתלונן נעתר והצטרף לנאשם לדירתו ברחוב פרץ 20 בתל אביב, שם החתים הנאשם את המתלונן על חוזה כוזב לפיו יקבל 73,000 ₪ עבור השתתפותו בסרט פורנוגרפי. הנאשם התפשט, ביקש מהמתלונן להתפשט, והחל מבצע במתלונן מעשים מיניים בתואנה כי המדובר בהכנה לצילומי הסרט הפורנוגרפי. הנאשם התחכך בגופו העירום של המתלונן, הצמיד את איבר מינו לחזהו ובשלב מאוחר יותר לישבנו; סמוך לאחר מכן, נגע הנאשם באיבר מינו של המתלונן וביקש ממנו לגעת באיברו; הנאשם הורה למתלונן לשכב על בטנו וחיכך את איבר מינו באזור פי הטבעת של המתלונן, כל זאת לכאורה בתפקידו כצלם וכחלק מההכנה לסרט. הנאשם חזר על מעשים אלו מספר פעמים, הכל בתואנה כי יש להמשיך בהכנות להסרט.

על פי העובדות נשוא האישום השני, בהן הודה הנאשם, מספר ימים לאחר מכן, הגיע המתלונן עם חבר נוסף, נ.פ, לביתו של הנאשם, שביקש אף הוא להשתתף בסרט פורנוגרפי, בתנאים שהוסכמו עם המתלונן. הנאשם שכנע את המתלונן ו- נ.פ להתחיל בהכנות לקראת הסרט. השלושה התפשטו, הנאשם נגע בישבנם של המתלוננים ונישק את פניהם, עד אשר הגיע לסיפוק מיני. סמוך לאחר מכן, חיכך הנאשם את איבר מינו באיזור פי הטבעת של נ.פ.

4. מגיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם שהוגש לנו, עולה בעליל כי במשך תקופה של כ-25 שנה, איווה לו הנאשם את דרך הפשע כאורח חיים, והוא יוצא ובא מבית הסוהר כדבר שבשגרה. לנאשם 15 הרשעות קודמות, ב- 24 עבירות שונות, 8 מתוכן עבירות מין שבוצעו כלפי קטינים וקטינות ויתרתן, ברובן עבירות של זיוף ומרמה. הרשעתו האחרונה של הנאשם, בשנת 2000, היא בעבירות הדומות לאלה בהן הורשע עתה, דהיינו מעשה מגונה בקטין עד גיל 16, שימוש במסמך מזויף, זיוף בכוונה לקבל דבר וקבלת דבר במרמה, ובגינן נדון הנאשם לעונש מאסר, ממנו השתחרר בשנת 2001.

5. ב"כ התביעה, עו"ד עליזה הרפז, מבקשת מאיתנו להטיל על הנאשם עונש מאסר ממושך, בנוסף על הפעלתו במצטבר של עונש מאסר על תנאי בר-הפעלה, וכמו כן לפסוק פיצוי למתלוננים. ענישה מחמירה במקרה זה ראויה, לדעתה, לנוכח המסוכנות הרבה לציבור הנשקפת מן הנאשם והן לנוכח ההלכה שיצאה מבית המשפט העליון, לפיה יש להעניק מעמד בכורה לאינטרס ההגנה על קטינים. התובעת מדגישה, כי מאחורי כל שורה בגיליון ההרשעות של הנאשם עומד קורבן, משפחה וטראומה. לטענתה, גיליון ההרשעות הקודמות של הנאשם מלמד כי "מחצית חייו של הנאשם עברה עליו בעבריינות", וכי הוטלו עליו במהלך חייו עונשי מאסר של 19 שנות מאסר, חלקם לריצוי בחופף וחלקם במצטבר. חרף זאת, בחלק מהמקרים שב הנאשם לסורו בחלוף חודשים ספורים לאחר שחרורו מהכלא, וכי את אחת העבירות ביצע הנאשם חודש אחד בלבד לאחר שחרורו.

התובעת מדגישה כי הנאשם, אשר שוחרר ממאסרו האחרון בשנת 2001 ביצע את העבירות נשוא דיוננו בחודש נובמבר 2003. דפוס ההתנהגות הבולט של הנאשם מתבטא בהתחזות וביצוע עבירות מין וכפי שאמרה כב' השופטת ליה לב-און בגזר הדין בתפ 1544/99, בו הורשע הנאשם בביצוע מעשים מיניים בקטין תוך התחזות למדריך כדורגל, "אין גבול לתאוותו, ומכאן- מסוכנתו לציבור והצורך להרחיקו ממנו".

התובעת מדגישה עוד, כי הנאשם בחר במתלוננים המתלבטים לגבי אופי זהותם המינית, הרעיף עליהם הבטחות שקריות של שכר מסנוור ומתנות רבות, ניצל את תמימותם והוליך אותם שולל. לדבריה, הנאשם פעל בצורה שיטתית, מניפולטיבית, קרה ומחושבת על מנת להשיג את מבוקשו, והבין את מלוא החומרה של מעשיו.

עם זאת, ביקשה התובעת לזקוף לזכותו של הנאשם את הודאתו במשטרה, אך הדגישה כי הנאשם ניסה להימלט מאימת הדין, ולאחר הגשת כתב האישום הסתתר הנאשם בדירות שונות והשתמש בשמות בדויים; לכן נמחק כתב האישום, ועם איתורו, נתפס הנאשם והובא לבית המשפט בגין עבירה אחרת, וכתב האישום הוגש מחדש.

6. הסניגור, עו"ד ארז מלמד, טען, כדרכו, כל שניתן לזכותו של הנאשם וביקש שלא להחמיר בעונשו.

הסניגור מבקש להבהיר, כי אף שאין הוא מקל ראש בחומרתן של העבירות, אין המדובר ברף העליון של עבירות המין. העבירות לא בוצעו בכוח, באלימות או תחת אוירת איום, וכי "כל האוירה היתה מאוד נוחה". ויש לשים לב, כך הסניגור, להקשר בו נעברו העבירות, קרי, כהכנה לסרט פורנוגרפי.

הסניגור הפנה לנסיבות חייו של הנאשם, אדם בודד, המתגורר במלונית תמורת ביצוע עבודות ניקיון במקום. אמו ואחיו של הנאשם נפטרו, ואביו מתגורר בבית אבות. ידו של הנאשם לא השיגה את הערובה הכספית לשחרורו ממעצר, ועל כן הוא שוהה במעצר עד תום ההליכים.

הסניגור הבהיר, כי הנאשם לא התייצב למשפטו, מאחר שלא ידע על ההליך שמתנהל נגדו, ובכל מקרה אי התייצבותו, הימלטותו מאימת הדין או הסתתרותו תחת שמות בדויים איננה חלק מכתב האישום, ואין לייחס עבירות אלה לנאשם אשר "פניו שחורות ממילא".

הסניגור מוסיף וטוען, כי הגם שיש בעברו הפלילי של הנאשם לעמוד לו לרועץ, יש להביא בחשבון, כי הנאשם לא קיבל טיפול נפשי הולם עד היום. הסניגור מדגיש כי מדובר ב"נאשם הזועק לקבל טיפול", וכי למרות שאין תיעוד על כך, הנאשם קיבל טיפול תרופתי, ואף ביקש לקבל טיפול הורמונלי. הוא מציין כי הנאשם דיווח לו שהוא אמור להשתלב בתוכנית לטיפול לעברייני מין במסגרת הכלא.

בשולי הדברים, הוסיף הסניגור, כי המתלוננים השתהו בהגשת תלונתם וכי סביר להניח שלו היו מקבלים את סכומי הכסף שהובטחו להם, כתב האישום לא היה נולד.

הסניגור אף הפנה לפסק דין בתפ"ח 5214/99 מדינת ישראל נ' נטודקאן (לא פורסם) בו נגזר על נאשם עונש של שלוש שנות מאסר בפועל על נאשם שביצע עבירות מין, וביקש כי נקיש הימנו גזירה שווה.

7. הנאשם אמר בדברו האחרון: "אני עמדתי על כך להיכנס לקבוצה טיפולית כבר עכשיו, לא בשביל חופשות. אני רוצה לעבוד, לחסוך לי כסף בתקופה של המאסר ולצאת החוצה למסגרת. אתמול היתה לי שיחה עם הרב של היחידה ואני רוצה להיכנס למסגרת דתית. בעבר אני הייתי בהמון קבוצות טיפוליות וכשסיימתי את הקבוצה הפסיכולוגים אמרו לי שאני בן אדם נורמאלי ואני לא צריך טיפול". לשאלת הסניגור, השיב הנאשם כי הוא מתחרט על מעשיו.

8. מעשיו של הנאשם חמורים, נקלים בזויים ומבישים ויש להוקיעם. חזקה עלינו מצוות המחוקק והפסיקה הנחרצת והחד משמעית של בית המשפט העליון, כי יש להעניש בכל חומרת הדין עברייני מין בכלל, ואלה המבצעים זממם בקטינים בפרט. על בית המשפט לשמש מגן לקטינים מפני אלה שרק תאוותם עומדת לנגד עיניהם, תוך ניצול ופגיעה בכבודם וברווחתם של הקטינים הזכאים לילדות תקינה, מבלי שיפגעו גופנית ונפשית (ע"פ 1687/93, 1769/93, פלונים נ' מדינת ישראל וערעור שכנגד, תקדין-על 94(3), 1644).

9. בבואנו לגזור את עונשו של הנאשם, לא נוכל להתעלם מעברו הפלילי המכביד של הנאשם, אשר במרבית שנות חייו הבוגרים בא ויצא מבית הסוהר מבלי שהפיק לקח מכך ושב לסורו, בבצעו מעשים מתוחכמים ובזויים מקודמיהם. זוהי הרשעתו התשיעית של הנאשם בעבירות מין. הנאשם הינו רצידיביסט, אישיותו בעייתית, והוא נוהג בצורה מניפולטיבית, קרה ומחושבת. הנאשם ניצל את המתלוננים לסיפוק יצריו, תוך שהוא נבנה מתמימותם ומציג את עצמו בפניהם כיוצר סרטים.

10. לא נוכל להתחשב, כנימוק לקולא, בטענת הסניגור כי הנאשם לא הפעיל אלימות או איומים כלפי המתלוננים. אין חולק כי המעשים נעשו בהסכמת המתלוננים וללא איומים כלשהם, אלא שהסכמה זו הושגה במרמה. עמדנו על כך רק לאחרונה בתפ"ח 1133/03 מדינת ישראל נ' דוד אביבי (לא פורסם):

"הערך המוגן בעבירות המין המנויות בחוק העונשין, איננו דווקא חומרת הנזק שנגרם למתלוננות, אלא מניעת מעשים שפוגעים בשלמות גופם ונפשם של הקורבנות. אכן, הנאשם לא נקט באלימות (במובנה היום יומי) כלפי קורבנותיו. מאידך, לאלמנט המרמה תפקיד חשוב לעניין הנזק שנגרם למתלוננות, מעצם ההשפלה והביזוי שחשה אישה לאחר מעשה. שהרי היו גופה וצניעותה נתונים לחסדיו של אחר, בהסכמתה, אשר הושגה בהונאה".

הדברים תקפים ויפים גם לעניינו.

11. גם אם אין המדובר במדרג החמור ביותר של עבירות המין, כפי שטען הסניגור, יש צורך, כאינטרס ראשוני במעלה הנדחה בפני כל שיקול אחר, להגן על הציבור מפני הנאשם על ידי ענישה ממשית וכואבת שתרחיק אותו מהציבור לשנים ארוכות ותשים קץ לדפוס התנהגותו. הנאשם אינו כובש את יצרו ואינו לומד לקח, על אף שהוא יוצא ובא מבית הסוהר כדבר שבשגרה. הדברים מקבלים משנה תוקף כלפי הנאשם המבצע עבירות מין כלפי קטינים, כדבריו של כב' השופט י' קדמי בע"פ 1/97 דאודאי נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 97(2) 679:

"במקרים כגון דא, על בית המשפט לשוות לנגד עיניו את טובת הקטינים ולגזור עונשים שיהיה בהם כדי להגן עליהם מפני מעשיהם של הללו שאינם יודעים לרסן את עצמם".

12. הסניגור מבקש כי נקל עם הנאשם, שלא ניתנה לו לטענתו כל הזדמנות לשיקום ובכך תולה הוא את עברו העברייני המכביד. מיותר להזכיר, כי אין להתחשב במניעיו או בסיבות שגרמו לנאשם לשוב ולחזור על מעשיו הנלוזים.

ובאשר לאפשרות שיקומו העתידי של הנאשם, מקובל עלינו אמנם, כי יש ליתן משקל לאפשרות שיקומו של הנאשם. דא עקא, שעל פי הטענות הן של הסניגור והן של הנאשם עצמו, ניסיונות שיקום קודמים לא צלחו, ובכל מקרה יש להעדיף במקרה דנן את האינטרס של ההגנה על הציבור על פני כל אינטרס אישי. עם זאת, אנו מקווים כי הנאשם יגלה סוף סוף תובנה למצבו, יאזור כוחות, יעשה כל מאמץ נדרש וישתלב במסגרות השיקום השונות בבית הסוהר, בהן החל לדבריו לאחרונה. כך יצא נשכר הוא והציבור כולו.

13. נסיבות חייו הקשות של הנאשם, אינן יכולות להוות שיקול כבד משקל לקולא. בשורה ארוכה של פסקי דין קבע בית המשפט העליון כי בעבירות מין המבוצעות כלפי קטינים יש לבכר את האינטרס של הגנתם על פני נסיבותיו האישיות של נאשם. ראו את ע"פ 5208/99 טומאס שורני נ' מדינת ישראל, תקדין-עליון 99(3) 1001):

"מקובלת עלינו עמדתו של ב"כ התביעה, לפיה: גם כאשר מדובר בנאשם בעל אישיות חיובית כזו של המערער, על בית המשפט להעדיף, בעבירות מסוג זה, את הצורך במתן ביטוי הולם לחומרת המעשים העומדים בבסיס ההרשעה על פני נסיבותיו האישיות של הנאשם, לרבות הנזק הטמון בהטלת עונש מאסר לריצוי בפועל".

14. אם ניתן לומר מילת זכות אחת לטובת הנאשם, הרי זו הודאתו של הנאשם במשטרה ובבית המשפט, שיש בה משום ראשיתה של קבלתה אחריות למעשיו, וחסכה מהמתלוננים את עדותם בבית המשפט, כמו גם זמן שיפוטי יקר. אלמלא זאת, היינו מטילים על הנאשם עונש חמור פי כמה.

15. לאור כל האמור ולאחר ששקלנו את כל השיקולים לחומרא ולקולא, אנו גוזרים על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 11 שנות מאסר מתוכן, 9 שנים לריצוי בפועל, החל ביום מעצרו, 20.7.05, ושנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור במשך שלוש שנים משחרורו ממאסר כל עבירה על פי סימן ה' לפרק י' לחוק העונשין.

ב. אנו מפעילים את המאסר על תנאי לתקופה של שנה אחת שהוטל על הנאשם ביום 17.1.2000, בת"פ 1544/99 שניתן בבית משפט השלום ברחובות, אשר ירוצה במצטבר לתקופת המאסר שהוטלה על הנאשם בתיק זה.

בסך הכל ירצה הנאשם תקופת מאסר של 10 שנים.

זכות ערעור תוך 45 ימים לבית המשפט העליון.

ניתן והודע היום, יום רביעי, 28 בדצמבר 2005, במעמד ב"כ התביעה, הנאשם וסניגורו.

ש' ברוש, שופטת

ת' שפירא, שופטת

ש' טימן, שופט אב"ד