21

בתי המשפט

פ 001075/04		בבית המשפט המחוזי בנצרת
09/01/2005	תאריך:	כב' השופטת הלמן אסתר	בפני:

		מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
		-נ ג ד-
		מאהר בן מוחמד סרחאן ת"ז 034001313 יליד 1973
הנאשם
	מטעם המאשימה – עו"ד עידית רייכרט. מטעם הנאשם – עו"ד שרקאוי. הנאשם בעצמו.			נוכחים:

גזר דין

1. על פי הודאתו הורשע הנאשם, מאהר סרחאן, בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, כדלקמן:

קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה על סעיף 499 (א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן:"חוק העונשין"), שוד – עבירה על סעיף 402 (ב) + סעיף 29 (ב) לחוק העונשין, חבלה בכוונה מחמירה – עבירה על סעיף 329 (א)(1) + (2) + סעיף 29 (ב) לחוק העונשין, החזקה ונשיאת נשק – עבירות על סעיף 144 (א) + (ב) + 29 לחוק העונשין, ירי באיזור מגורים – (שני מקרים) עבירה על סעיף 340 (א) + סעיף 29 לחוק העונשין ושינוי זהות של רכב – עבירה על סעיף 413 ט' +סעיף 29 לחוק העונשין.

2. העבירות בוצעו ביום 26.3.04 כאשר הגיע הנאשם, יחד עם אדם נוסף בשם קאסם (להלן:"קאסם") לתחנת הדלק בכפר ריינה.

הנאשם הודה כי קשר קשר עם קאסם לבצע שוד בתחנת הדלק, ולשם כך להצטייד באקדח ובתחמושת, וכן להסוות את זהותם ואת זהות הרכב.

ואכן, הנאשם הסיע את קאסם ברכבו אל בית זרזיר, שם הצטייד קאסם באקדח ובתחמושת, קאסם טען את האקדח ודרך אותו, ושניהם המשיכו בנסיעה אל תחנת הדלק.

סמוך לפני הגיעם לתחנה, יצא קאסם מן הרכב, קיפל את לוחיות הזיהוי שלו ועטה על ראשו כפייה.

סמוך לשעה 23.10, הגיעו השניים לתחנת הדלק, וכשקרב אליהם המתדלק, יוסף סמארה (להלן:"המתלונן"), יצא קאסם מן הרכב, כיוון לעבר המתלונן אקדח ודרש ממנו כסף.

כאשר ניסה המתלונן להרגיעו - ירה בו קאסם ופגע ברגלו. בשלב זה נתן בידיו המתלונן 500-900 ₪ שהיו ברשותו.

קאסם המשיך לכוון לעברו של המתדלק את האקדח ודרש לדעת היכן המתדלק השני, משנענה כי המתדלק הנוסף איננו, חזר לרכב והנאשם נמלט יחד עם קאסם בנסיעה מהירה מן המקום לכיוון כפר משהד, בהותירם את המתדלק פצוע וזב דם.

תוך כדי מנוסה, ניסה רכב מסוג אופל אסטרה לדלוק אחרי הנאשם ושותפו במטרה ללוכדם. קאסם פתח את חלון הרכב וירה כדור מאקדחו לעבר רכב האופל. כתוצאה מכך, נעצר רכב האופל והנאשם ושותפו המשיכו בבריחתם.

3. הנאשם הסגיר עצמו זמן קצר לאחר שנודע לו כי המשטרה מחפשת אחריו.

כבר בהודעתו הראשונה במשטרה הסגיר את פרטיו של שותפו והודה בביצוע העבירות.

4. על חומרתן של העבירות בהן הודה הנאשם אין צורך להכביר מילים.

מדובר על עבירות שבוצעו בתעוזה, תוך סיכון שלומם של אחרים וחשש לפגיעה בחייהם, ותוך זלזול מופגן בערכי שמירת החוק.

5. לאור חומרתן של העבירות ביקשה באת כח המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל ארוך ומרתיע מאסר על תנאי, קנס ופיצויי למתלונן.

המאשימה הפנתה בין היתר לפסקי הדין שניתנו בבית המשפט העליון, חלקם מן התקופה האחרונה, ואשר מהם ניתן ללמוד על מדיניות הענישה הראויה למעשים כדוגמת אלו בהם הודה הנאשם אשר בוצעו בנסיבות דומות (מתוכם אציין את ע"פ 10883/03 נדאל סלאימה ואח' נ' מדינת ישראל, תק – על 2004 (2) עמ' 2321, ע"פ 287/99 דוילה נ' מדינת ישראל, תקדין – על 2000 (2) 1452).

6. ב"כ הנאשם ביקש לעומת זאת, להקל עם מרשו נוכח אישיותו, כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר שירות המבחן וחלקו בפרשה, עברו והודאתו.

7. הנאשם, הינו רווק בן 27. נסיבות חייו פורטו בתסקיר ואסתפק בהפניה לאמור שם.

שירות המבחן התרשם מן הנאשם, שוחח עם אחד מאחיו ואיזכר את התעוד הרפואי שהוצג בפניו אליו אתייחס בהמשך.

בפני שירות המבחן לקח הנאשם "אחריות מינימלית" על מעשיו ותיאר עצמו כמי שנפל קורבן לשותפו לעבירה. לדבריו, הסיע את קאסם ברכבו מבלי לדעת את תוכניותיו ורק בשלב מאוחר יותר קלט את כוונותיו. לטענתו, סירב מלכתחילה להכנס לתחנת הדלק, אך נרתע נוכח תגובת שותפו שהתבטא כלפיו בצעקות והתפרצויות.

קצינת המבחן מצאה לנכון להמליץ על אופציה שיקומית, שתבחן את התאמתו של הנאשם לטפול על ידי העמדתו תחת פיקוח גורם טיפולי ומסגרת סמכותית, לאור התרשמותה כי מדובר באדם שאישיותו דלה מבחינה קוגניטיבית ורגשית והוא נוטה להגרר ולהיות מנוצל על ידי אחרים. על כך למדה ככל הנראה משיחה עם האח ומסיכום שנערך על ידי הפסיכולוג שטיפל בנאשם בעבר.

8. על פי התעוד הרפואי שהוצג על ידי הנאשם, במהלך שנת 2003 הוא הופנה לטיפול פסיכולוגי בעקבות תלונות על כאבי ראש, פחדים וקשיי שינה.

בסיכום שנערך על ידי הפסיכולוג מוחמד חאג' ב – 18.6.04 (במהלך משפטו של הנאשם), נאמר כי הוא בעל אישיות לא בשלה, התנהגות ילדותית, וקל מאוד להשפיע עליו. עוד נאמר כי הנאשם אמור היה להמשיך בטיפול ויעוץ פסיכולוגי לפי תוכנית שנקבעה מראש, אך לא חזר לטיפול.

לא הומצא תעוד של הרישום המקורי שנערך במהלך הטיפול לגבי האבחון וסוג הטיפול שניתן לנאשם.

9. התנהגותו של הנאשם לאורך חקירתו וניהול ההליך מלמדים על מידת תחכום והבנה שאינם עולים בקנה אחד עם האינפורמציה שנמסרה על ידי המשפחה לשירות המבחן ועם "חוות הדעת" של הפסיכולוג.

בפתח ההליך ביקש ב"כ הנאשם להפנותו לבדיקה פסיכיאטרית, לשם בדיקת כושרו לעמוד לדין.

על אף שהנאשם פירט קודם לכן בהודעותיו במשטרה את חלקו בפרשה, בפני הפסיכיאטר שלל מכל וכל את המעשה, טען כי חשדו בו לחינם כיוון שהרכב בו הוא נוהג דומה לרכב שמעורב במעשה ואף טען כי לאדם שהיה מעורב בכך מגיע "אפילו שיתלו אותו".

הנאשם נמצא כשיר לעמוד לדין, ונקבע כי בוחן ושיפוט המציאות שלו תקינים.

יש לציין כי בפני הפסיכיאטר הוצגו רשימות בדיקתו של הנאשם בפני הפסיכולוג, אשר העידו על 3 ביקורים שנערכו בסוף שנת 2003 עד ינואר 2004 בהם נרשם כי הנאשם סובל ממצב דכאוני קשה ומקשיים בתחום השיפוט והאחריות, שהוסברו בכך שלא לקח אחריות על עצמו ולא הגיע לטיפולים, ותו לא.

נסיונו של הנאשם להרחיק עצמו כליל מן המעשה, בהזדמנות המתאימה, ובמקרים אחרים לצמצם במידת האפשר את מעורבתו בפרשה ניכרים היטב גם מחקירתו במשטרה ועמדתו בפני קצינת המבחן.

במשטרה מסר הנאשם 4 הודעות. בראשונה גולל את סיפור המעשה תוך השמטת הפעולות שערך קאסם לקראת השוד לשם הסוואת הרכב וזהותו, ושמהם ניתן היה להבין כי היה לו מידע מוקדם על מה שהולך להתרחש, ורק בתשובה לשאלות החוקר סיפר על כך. רק בהודעה השנייה סיפר הנאשם כי לפני ביצוע השוד הסיע את קאסם למקום מחבואו של האקדח והבחין בו מצטייד באקדח לקראת השוד, וכן הודה כי ידע על תוכנית השוד עוד לפני שהגיעו לתחנת הדלק.

בפני שירות המבחן שב וחזר הנאשם על הגרסה שבעקבותיה לקח על עצמו אחריות מינימלית והדגיש בעיקר את היותו קורבן, וכדי להמחיש נופך זה, הוסיף מימד חדש שלא הוזכר על ידו קודם במהלך חקירותיו, כאילו צעק עליו קאסם והפיל עליו את מוראו.

10. חלקו של הנאשם בפרשה אכן אינו דומה לזה של שותפו, יוזם, הוגה הרעיון והמבצע העיקרי שלו.

עם זאת, הנאשם הודה, והדבר עולה גם מנסיבות העניין, כי קשר קשר עם קאסם לבצע את המעשים, ידע מראש (לפחות בשלב כלשהו של הנסיעה) מה מטרת הנסיעה ואף היה מודע לכך ששותפו הוא אדם מסוכן, אשר עלול לפגוע ולסכן חיי אחרים (ראה הודעתו השנייה מיום 30.3.04 עמ' 4 שורות 8-7). למרות האמור, הצטרף אליו וסייע בידו לבצע את העבירות.

11. הנאשם בחור צעיר, חסר השכלה ואף ייתכן בעל אישיות לא חזקה ונוטה להיגרר אחר דמויות סמכותיות. עם זאת, התרשמותי היא שהנאשם ומשפחתו ניסו ליתן נופך מוגזם לנתון זה, ולהסיר מהנאשם אחריות במידה הראויה למעשיו. כך גם, אני סבורה כי שירות המבחן לא נתן דעתו במידה הראויה לחומרת המעשים, ולסכנה הצפויה מן הנאשם נוכח הקלות בה הוא נגרר לביצועם, עת נתן המלצתו.

12. לאחר ששקלתי את הנסיבות שפורטו לעיל, בפרט חומרת העבירות, תפקידו של הנאשם ואישיותו, וכן את הודאתו של הנאשם בהזדמנות הראשונה, חרטתו, העובדה כי לנאשם אין עבר פלילי, היותו נתון במעצר בית במשך מספר חודשים, וההשלכה הקשה של ריצוי המאסר לראשונה בחייו, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א. 34 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו (החל מיום 27.3.04 ועד 27.5.04).

ב. 12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שלא יעבור בתוך תקופה זו על עבירה כלשהי מסוג פשע על פי חוק העונשין, התשל"ז – 1977.

ג. פיצויי למתלונן בסך 10,000 ₪.

זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.

ניתן והודע היום, כ"ח בטבת, תשס"ה (9 בינואר 2005) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת

עו"ד שרקאוי: אבקש לעכב את ביצוע גזר הדין עד להגשת הערעור. תקופת המאסר היא ארוכה, באם נגיש ערר לעליון, זה יקח קצת זמן.

אני מדגיש כי גם עברו הפלילי של הנאשם והתנהגותו בבית המשפט מעידים על כך שאין חשש שהוא ימלט מאימת הדין, לטעמינו ובנסיבותיו האישיות העונש הוא חמור וחורג מרמת הענישה, במיוחד לאור נסיבותיו שפורטו בטיעונים.

אני מגיש לבית המשפט פסק הדין בעניין שוורץ לעניין העיכוב.

הנאשם שוהה במעצר בית מיום שחרורו ועד היום. הנאשם גם הפקיד 5,000 ₪ בבית המשפט.

בינתיים, נסכים שהוא ישאר באותם תנאים. אולי בכלל נחליט שלא נגיש ערעור. אני אייעץ לנאשם להגיש ערעור. אנו נסכים כי הנאשם ישאר באותם תנאים.

ב"כ המאשימה: מתנגדת לבקשה, דווקא על פי הלכת שוורץ, את העונש יש לרצות מיד עם מתן גזר הדין, ורק במקרים חריגים יש להעתר לבקשת עיכוב ביצוע.

נוכח נסיבות כתב האישום, נוכח פרק הזמן הארוך שבית המשפט הטיל על הנאשם לרצות מאחורי סורג ובריח ונוכח העובדה כי גזר הדין מאוזן תוך שהוא לוקח בחשבון את כל הנסיבות לקולא ולחומרא, אני סבורה כי אין מקום להעתר לבקשה, לא שמעתי מפי חברי כי ערעור יוגש, לכל היותר חברי הצהיר כי ימליץ לנאשם לערער, כך שאיננו בטוחים שיוגש ערעור.

דבר שני – הדרך הראויה במקרה הזה לבקש את הקדמת מועד הערעור, כך שהיה ויוגש ערעור, הוא ישמע בהקדם. ממילא מדובר בתקופת מאסר ארוכה, אינני סבורה כי ריצוי המאסר מהיום יפגע בזכויות הנאשם, מה גם כי אני סבורה שסיכויי הערעור, באם יוגש, קלושים וזאת נוכח הפסיקה אשר הוגשה לבית המשפט בשלב הטיעונים לעונש, פסיקה שמדברת על 4,5, 5 שנים על נאשמים ללא עבר פלילי שמואשמים בעבירות.

עו"ד שרקאוי: חברתי טענה שעל פי הלכת שוורץ, רק במקרים חריגים בית המשפט יעתר, זה לא נכון. ההלכה כיום היא יותר ליברלית ויותר מאוזנת. אני מפנה את בית המשפט לפסק הדין.

לגבי הערעור – אני לא צפיתי את גזר הדין הזה. 99% שהערעור יוגש, אני צריך להסביר לו את זה.

החלטה

הנאשם משוחרר ממעצרו מאז חודש מאי 2004, בתנאים מגבילים.

אמנם הוטלה על הנאשם תקופת מאסר ארוכה, אשר איננה חורגת לטעמי מרמת הענישה הראויה, עם זאת, על פי טיעוני בא כוחו, קיים סיכוי רב כי יוגש ערעור על גזר הדין לאור טיעוניו כי העונש הראוי בנסיבות העניין איננו צריך לבוא לידי ביטוי במאסר בפועל אשר ירוצה בין כתלי בית הסוהר.

במאזן האינטרסים, אני סבורה כי יש הצדקה לעיכוב ביצועו של גזר הדין ולפיכך, אני מורה על עיכוב ביצועו למשך 45 יום.

בתקופה זו ישהה הנאשם בתנאים שנקבעו בעת שחרורו ממעצר והבטוחות שנקבעו לשם כך תעמודנה בעינן, דהיינו:

מעצר בית מלא בבית אחיו, התחייבות העצמית שהופקדה על ידו תשמש להבטחת תנאי שחרורו, התחייבות צד ג' תשמש להבטחת תנאי שחרורו על פי החלטה זו, וצו עיכוב יציאה מן הארץ, לרבות הפקדת דרכונו ישארו על כנם.

היה ולא יוגש ערעור או לא יעוכב ביצועו של גזר הדין מעבר לתקופה זו, יתייצב הנאשם בתחנת המשטרה בנצרת לריצוי עונשו.

ניתנה והודעה היום, כ"ח בטבת, תשס"ה (9 בינואר 2005) במעמד הנוכחים.

הלמן אסתר - שופטת

פ 001075/04 חנה0