25

בתי המשפט

פח 000963/04	בית המשפט המחוזי בבאר-שבע
	השופטת ר. יפה כץ - אב"ד השופטת ו. מרוז השופט א.ואגו	בפני:

מדינת ישראל			המאשימה:
	ע"י ב"כ עו"ד אפרתי
נ ג ד
זלקה בליינק - ת.ז. 30956719-6			הנאשם:
		ע"י ב"כ עו"ד קוצר

גזר דין

1. במסגרת הסדר טיעון שנערך בין הצדדים, תוקן כתב האישום המקורי שהוגש כנגד הנאשם, והנאשם הודה והורשע בכתב האישום המתוקן.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה, כי בתאריך 23/5/04, בסביבות השעה 09:15, הלכה המתלוננת ברח' הרצוג באופקים. המתלוננת פגשה את הנאשם, המוכר לה ממספר מפגשים קודמים, והוא הציע לה לעלות עמו לדירתו הסמוכה, ולשתות משהו. המתלוננת הסכימה ועלתה עם הנאשם לדירתו.

המתלוננת שהתה בדירתו של הנאשם מספר דקות, ובזמן זה אף ביקרה בדירה הגב' אודט שמעוני. לאחר שעזבה הגב' שמעוני את הדירה, נעל הנאשם את דלת הדירה ומזג למתלוננת כוס שתיה.

כעבור מספר דקות הנאשם עיקם את ידה של המתלוננת והפילה ארצה. הנאשם הוריד בכוח את מכנסיה ותחתוניה של המתלוננת וזרק את נעליה ואת משקפי הראיה שלה. לאחר מכן, הצמיד הנאשם את המתלוננת למיטה ונגע באצבעותיו באיבר מינה מבחוץ, והכל בזמן שהמתלוננת צועקת בקול רם ודורשת מהנאשם לחדול ממעשיו.

הנאשם נאלץ לחדול ממעשיו רק כאשר פרצו לדירה שוטרים, שהוזעקו למקום.

במעשיו אלה, ביצע הנאשם במתלוננת מעשה מגונה תוך שימוש בכוח ולכן הוא הורשע בעבירה לפי סעיף 348(ג1) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

2. בעניינו של הנאשם הוגשו הן תסקיר מטעם שירות המבחן והן חוו"ד פסיכיאטריות.

על פי חווה"ד הפסיכיאטריות עולה, כי הנאשם מוכר במערכת הפסיכיאטרית שנים רבות ומאובחן כלוקה במחלת נפש ממושכת – סכיזופרניה. הוא עבר אשפוזים פסיכיאטרים בגין מצבים פסיכוטיים, טופל באופן אמבולטורי ונקלט במערכת השיקום. מצבו הנפשי של הנאשם בשנה האחרונה, לאחר ששוחרר מבית החולים באר-יעקב במאי 2003, אופיין בסימנים שליליים של הליך סכיזופרני כגון שיפוט ותובנה חלקיים, יכולת תפקודית ירודה וחוסר יוזמה. תסמינים אלו יציבים ואינם משפיעים על כשירותו לעמוד לדין ועל אחריותו למעשה שיוחס לו.

כעת מחלתו של הנאשם בשלב פעיל, אך נמצאת בהפוגה בשל הטיפולים, שהוא מקבל, ולכן קבע הפסיכיאטר, שהוא היה אחראי למעשיו בעת ביצוע העבירה וכיום הוא כשיר לעמוד לדין.

יחד עם זאת הומלץ להמשיך במעקב וטיפול פסיכיאטרי אמבולטורי.

עוד יש לציין כי בחווה"ד נאמר, שלנאשם רמת אינטלגנציה נמוכה, אך איננו מגיע לרמת פיגור שכלי.

3. מהתסקיר שהוגש על הנאשם עולה, כי הנאשם בן 29, פרוד ללא ילדים, יליד אתיופיה, אשר מעולם לא השתלב במסגרת חינוכית או תעסוקתית ואינו יודע קרוא וכתוב.

לדברי הנאשם בפני שירות המבחן, ומהמידע הקיים בידי שירות המבחן בעקבות חקירות קודמות בעניינו, עולה, כי הנאשם השתמש באופן יום יומי באלכוהול ובעבר אף השתמש בסמים שונים. הנאשם שלל שימוש בסמים כיום.

הנאשם עלה ארצה בשנת 1992, לא השתלב במסגרת תעסוקתית ואושפז 14 פעמים בגין מחלת הסכיזופרניה.

שירות המבחן התרשם, כי הנאשם הוא בעל התנהגות ילדותית מוחצנת ויכולות קוגנטיביות נמוכות, כאשר הוא מודע במידה מוגבלת בלבד להתנהגותו ההרסנית בכל הקשור לשימוש בסמים ובאלכוהול ובכל הקשור להתנהגותו האלימה כלפי הזולת. שירות המבחן גם התרשם, כי יכולתו להגיע לתובנה בעניינים אלה מוגבלת ביותר והוא מביע מוטיבציה גבוהה לניהול חיים נורמטיביים, אך יכולתו לממש משאלות מילוליות אלה נמוכה. לכן גם נסיונות, שנעשו בעבר, לשלב את הנאשם בטיפול גמילה מסמים ואלכוהול (במסגרת שירות המבחן), לא זכו לשיתוף פעולה מצד הנאשם.

היות ובתסקיר שירות המבחן נאמר, כי הנאשם לוקח אחריות חלקית בלבד על מעשיו, חזרנו ובררנו אצל הנאשם מה עמדתו לגבי העבירות בהן הודה והורשע, ולאחר שפעם אחת איפשרנו לו לחזור בו מהודאתו – חזר וביקש להודות בכתב האישום המתוקן, והדגיש, כי העובדות נשוא כתב האישום נכונות.

בסיום התסקיר נאמר כדלקמן:

"אנו מתרשמים כי קשייו של ז' לקחת אחריות על מעשיו נובעים בחלקם מחוסר יכולתו להכיר בדפוסי התנהגותו האלימים ובמחלתו. עוד אנו מתרשמים, כי על רקע דפוסי אישיותו ומחלתו מתקשה לשלוט בדחפייו המיניים והאלימים בעת שחש מתח מיני או לחץ רגשי ונפשי ומכאן מעורבותו המתמשכת בעבירות אלימות. מהכרותנו הממושכת עמו, אנו מתרשמים כי העבירה נשוא תיק פלילי זה נעברה על רקע קשייו הנפשיים והרגשיים וחוסר יכולתו להציב גבולות פנימיים או חיצוניים להתנהגותו. לאורך הכרותנו עמו התרשמנו, כי אין להליכים המשפטיים שהתנהלו כנגדו לאורך השנים מימד הרתעתי לגביו... לאור כל האמור אין בידינו לבוא בהמלצה טיפולית כלשהי לגביו במסגרת שירותנו.

במידה ויגזר עליו עונש מוחשי הרינו ממליצים להפנות את תשומת לב הגורמים המטפלים בשרות בתי הסוהר למצבו הנפשי".

4. לנאשם 3 הרשעות קודמות: הראשונה משנת 1994 בגין עבירה של פציעה או חבלה בכוונה מחמירה, לפי סעיף 329(1) לחוק העונשין, בעטיה נדון לעונש מאסר בפועל של 4 שנים. לאחר מכן נדון הנאשם בגין עבירות של היזק לרכוש במזיד ואיומים. בגין עבירות אלה הוטלו על הנאשם עונשי מאסר על תנאי בלבד, שאינם בני הפעלה בענייננו.

5. במסגרת טיעוניה לעונש, עמדה התובעת המלומדה עו"ד אפרתי, על חומרת מעשי הנאשם. התובעת הסבירה, כי כתב האישום תוקן במסגרת הסדר הטיעון בעיקר בגלל קשיים שנמצאו בגרסאות השונות שמסרה המתלוננת, אשר אף היא סובלת ממחלה פסיכיאטרית.

התובעת הדגישה, כי במקרה שבפנינו מדובר בעבירה שהעונש המכסימלי שבצידה הוא 7 שנות מאסר, כאשר יש חובה להטיל עונש מינימום בגינה.

נוכח המסוכנות הקמה מהנאשם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בתסקיר ובהרשעותיו הקודמות, ביקשה התובעת לגזור על הנאשם עונש מאסר לתקופה ממושכת וכן עונש מאסר על תנאי מרתיע.

6. לעומתה, עמד הסניגור המלומד, עו"ד קוצר, על נסיבותיו המיוחדות של הנאשם וחזר על האמור בתסקיר שירות המבחן וחווה"ד הפסיכיאטרית בעניין זה. כמו כן, טען הסניגור, מבלי להקל ראש בחומרת העבירה שעבר הנאשם, שבמקרה זה מתקיימות נסיבות מיוחדות המעמידות את האפשרות להפחית מעונש המכסימום. נסיבות מיוחדות אלה קשורות הן באופיו של הנאשם והן באופיה של העבירה.

הסניגור הדגיש, שאין בעברו של הנאשם עבירות מין כלשהן וכי הוא סובל במעצר מהטעם הפשוט שאיננו מקבל את הטיפול התרופתי לו הוא זקוק. גם משפחתו אינה מבקרת אותו והוא בודד.

לפיכך, ביקש הסניגור להסתפק בתקופת המעצר.

הנאשם עצמו פנה לביהמ"ש וביקש להחזיר אותו הביתה והבטיח שלא יעשה יותר דברים רעים.

7. מהי, אם כן, נקודת האיזון, שבין נסיבותיו המיוחדות של הנאשם לבין האינטרס הציבורי וחובת ביהמ"ש להגן על הקורבן הספציפי וקורבנות פוטנציאליים תוך הבעת מסר של סלידה ממעשי הנאשם.

אין לשכוח, כי הנאשם תקף את המתלוננת, הפשיט את מכנסיה ותחתוניה ונגע באיבר מינה, ולא חדל עד אשר פרצו שוטרים לדירה. מעשים אלה מחייבים ענישה, אשר תעביר מסר חד משמעי הן לנאשם והן לשכמותו, כי בתי המשפט לא יעברו לסדר היום בשל מעשים כגון אלה. גופן וכבודן של הנשים אינו הפקר, וביהמ"ש מצווה להגן עליהן מפני אלה שאינם מסוגלים, או אינם רוצים, לשלוט ביצריהם ולהציב גבולות לעצמם.

מובן שאין להתעלם ממצבו המיוחד של הנאשם, אך מצבו זה חרב פיפיות הוא: מצד אחד לנאשם מחלת נפש, אמנם אשר אינה פוגעת ביכולתו הקוגנטיבית ואין בה כדי להפחית מאחריותו הפלילית, אך היא תורמת לקשייו להציב גבולות להתנהגותו, אך מאידך, יש במחלתו זו כדי להוסיף על המסוכנות הקמה מהנאשם, אשר אינו שולט בדחפיו. חיזוק למסוכנות הקמה מן הנאשם ניתן לראות גם בנסיבות המפורטות בתסקיר שירות המבחן ובהרשעותיו הקודמות של הנאשם.

8. לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלנו את כל הנימוקים ועיינו בפסיקה שהגיש הסניגור, אנו גוזרים על הנאשם עונש מאסר לריצוי בפועל למשך 24 חודשים, בניכוי ימי המעצר, וכן מאסר על תנאי למשך 12 חודשים לבל יעבור כל עבירה בניגוד לפרק ה' סימן י' לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 וזאת תוך 3 שנים מיום שחרורו.

זכות ערעור תוך 45 יום לביהמ"ש העליון.

ניתן היום כו' באדר א, תשס"ה (7 במרץ 2005) במעמד ב"כ המאשימה עו"ד אפרתי, הנאשם וב"כ עו"ד קוצר.

א. ואגו, שופט

ו. מרוז, שופטת

ר. יפה-כ"ץ, אב"ד