11

בתי המשפט

פח 000960/04		בית משפט מחוזי באר שבע
10/07/2005	תאריך:	כב' השופטים: ר. אבידע – אב"ד ב. אזולאי- שופט ח. סלוטקי - שופטת	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	אלאטרש זוהיר
הנאשם

ב"כ המאשימה עו"ד מירי אלוני הנאשם וב"כ עו"ד יאיר לחן

נוכחים:

גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעקבות הסדר טיעון, בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה, על פי האמור בכתב אישום מתוקן שהוגש ביום 20.3.05.

בכתב האישום המקורי יוחסו לנאשם עבירות של תקיפת בת זוג, ניסיון לרצח וחבלה חמורה בנסיבות מחמירות.

העובדות על פיהן הורשע הנאשם היו, כי בתאריך 10.5.04, החליט לגרום חבלה חמורה למתלוננת, לה הוא נשוי ולהם שלושה ילדים משותפים, ולשם כך הצטייד בסכין מטבח באורך של 19 ס"מ, ביקש מהמתלוננת להתלוות אליו לואדי, ובהגיעם למקום אמר למתלוננת כי הוא חושד בה שהיא בוגדת בו, וכי הילדים שהם מגדלים אינם ילדיו, ובתשובה לכך אמרה המתלוננת שהדבר אינו נכון והילדים הם כן ילדיו. במצב זה שלף הנאשם את הסכין האמורה, ודקר את המתלוננת מספר פעמים בגבה, בבטנה ובידה השמאלית, המתלוננת נפלה לארץ וזעקה לעזרה, ובעקבות צעקותיה הגיעו למקום אביו של הנאשם ואחיו, שהוציאו מידיו את הסכין וקשרו אותו עד אשר הגיעו אנשי משטרה למקום.

המתלוננת הובאה לבית חולים במצב של הכרה מעורפלת, כשהיא סובלת מארבעה חתכים בגב, שגרמו לפגיעה בריאה שבעקבותיה נעשה לה ניקוז חזה. כמו כן, נגרם לה חתך בבטן ושלושה חתכים שפגעו בגידים בכף ידה.

ביחס לנאשם הוגשו שלוש חוות דעת פסיכיאטריות.

מחוות דעת של ד"ר דוברוסין, הפסיכיאטר המחוזי, שהוגשה ביום 17.5.04 (ת/1ב) עולה שהנאשם אינו לוקה במחלת נפש או הפרעה נפשית חמורה, וקרוב לוודאי שמדובר באדם שמשתמש שנים רבות באלכוהול בצורה מופרזת, ויתכן שעל רקע זה הופיעו שינויים מנטליים והתנהגותיים, ולאור זאת הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין.

בחוות דעת של הפסיכיאטר ד"ר בן ציון, שהוגשה על ידי ב"כ הנאשם מיום 2.9.05 (נ/1), הביע ד"ר בן ציון את הדעה שהנאשם סובל ממחלת נפש כרונית שפרצה או החמירה עקב מועקה נפשית מתמשכת על רקע חוסר תעסוקה, מצוקה כלכלית ואישית ושימוש באלכוהול, ולכן היה חולה בעת הבדיקה וגם בעת ביצוע העבירות המיוחסות לו.

מחוות דעת נוספת של ד"ר דוברוסין (ת/1א), מיום 17.11.04, שניתנה בהתאם להחלטה מיום 20.10.04, הביע המומחה את הדעת שאין מדובר במחשבות שווא או "מצב פסיכוטי דלוזיוני" אליהן התיחס ד"ר בן ציון בחוות דעתו, אלא במצב של מועקה נפשית, מצוקה כלכלית, חוסר תעסוקה, קווים אישיותיים והשפעת סמים ואלכוהול, לא מיידית על ההכרה, אך מצטברת עם הזמן, ולאור זאת הומלץ לבצע בדיקה נוספת במסגרת אשפוז. מחוות דעת נוספת שניתנה לאחר אשפוז הנאשם, במרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב נס ציונה, על ידי שני מומחים לפסיכיאטריה, מנהל מב"ן וקרימונולוגית קלינית מיום 17.2.05, שהוגשה על ידי ב"כ המאשימה (ת/1א', ב', וג'), עולה כי בעת ביצוע המעשים נשוא האישום היה הנאשם במצב של אינטוקסיקציה מסמים ואלכוהול, שהתבטאה בחשדנות, דראליזציה ומחשבות קנאה, שהגבירו את התנהגותו האלימה שבבסיס אישיותו. השימוש באלכוהול ובסמים נעשה ביוזמתו תוך מודעות להשלכותיו השליליות שהיו קיימות גם בעבר, ולכן היה אחראי למעשיו.במצב זה אינו זקוק לאשפוז פסיכיאטרי, אך הוא זקוק לגמילה מסמים ומאלכוהול, שתוכל להתבצע בהסכמתו החופשית.

הנאשם הודה כאמור בעובדות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, ובשלבי הטיעון הבהיר בא כוחו, כי אף שהוגשה על ידיו גם חוות הדעת של ד"ר בן ציון, אין הנאשם חוזר בו מהודאתו, ואינו טוען שהנאשם לא היה אחראי למעשיו או כי לא היה כשיר לעמוד לדין. לאור זאת, ולאור חוות הדעת של הפסיכיאטר המחוזי ושל צוות המומחים מהמרכז הרפואי לבריאות הנפש באר יעקב נס ציונה, מב"ן, נראה לנו שיש להעדיף את חוות הדעת שלהם על פני חוות דעתו של ד"ר בן ציון, כך שהכרעת הדין ניתנה כדין על יסוד הודאת הנאשם בעובדות שבכתב האישום המתוקן, תוך ויתור על טענת אי השפיות, אי הכשירות לעמוד לדין, וגם לגוף הענין.

גם לאחר עיון בחוות הדעת, נראה לנו שיש להעדיף את חוות הדעת על פיהן הנאשם כשיר לעמוד לדין והיה אחראי למשיו, ולאור זאת עומדת הכרעת הדין, המרשיעה את הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן, על כנה, ולא מצאנו לנכון לבטלה בעקבות התייחסות בא כוח הנאשם לחוות דעתו של ד"ר בן ציון לעניין העונש.

הנאשם הינו בן 23, נשוי ואב לשלושה ילדים.

עד למעצרו התגורר עם המתלוננת בשבט אלאטרש, היה מחוסר עבודה ומקצוע, התקיים מדמי אבטלה, בוגר תשע שנות לימוד, השתתף מגיל צעיר בקטטות שבגינם נפתחו לו תיקי חקירה במשטרה, התגייס לצבא ועזב את הצבא בגלל תחושתו כי אשתו בוגדת בו, וכן שילדיהם אינם שלו, וחשב שגם בני משפחתו עוזרים לאשתו לבגוד בו.

הנאשם הינו בעל אינטיליגנציה גבולית, ולדבריו הוא חשב לפגוע באשתו ולהתאבד.

לנאשם הרשעה פלילית בגין נשיאת סכין למטרה לא כשרה, שבגינה ניתן גזר דין ביום 23.1.02, בתיק ת.פ 5401/02, של בית משפט השלום בבאר שבע, בו הוטלו עליו קנס כספי וששה חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, שלא יעבור על עבירות אלימות או איומים. מאסר מותנה זה הינו בר הפעלה.

ביחס לטיעונים לעונש, הוסכם בין הצדדים שכל צד יוכל לטעון באופן חופשי.

2. ב"כ המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם מאסר בפועל לתקופה ממושכת ומאסר מותנה, ולהפעיל את המאסר המותנה התלוי ועומד נגד הנאשם, באופן מצטבר למאסר שיוטל עליו בדיון זה. לטענתה, הנאשם פעל על פי תכנון מראש בכך שהצטייד בסכין בעלת להב באורך של 19 ס"מ, דקר את אשתו מספר פעמים בגופה, וגרם לה לפגיעות חמורות, כמפורט בכתב האישום המתוקן.

השימוש באלכוהול ובסמים הופך אותו לאלים ומסוכן, והוא התחזה כחולה נפש על מנת להקל על מצבו המשפטי.

3. ב"כ הנאשם ביקש שלא להטיל על הנאשם מאסר בפועל העולה על תקופת מעצרו, מיום 10.5.04 , וטען כי הנאשם הביע חרטה על מעשיו, ומתכנן לשפר את היחסים הזוגיים עם אשתו המתלוננת.

לדבריו, המתלוננת הודיעה לבני המשפחה שאם הנאשם יתנצל לפניה, תסכים לחזור אליו עם ילדיהם המשותפים. לנאשם לא היתה כוונת זדון כלפי אשתו, ומעשיו נבעו משתיית אלכוהול ושימוש בסמים, הוא עשה את המעשים המיוחסים לו בעת שחשב שאשתו בוגדת בו עם אחיו. התנהגותו היתה אלימה רק בעת שהשתמש באלכוהול וסמים.

מדובר במעידה חד פעמית, והוא זקוק לטיפול. משפחתו מוכנה לסייע לו עם שחרורו מהמאסר ולסייע לו לקבל כל טיפול שיידרש.

4. מעשיו של הנאשם הינם חמורים ביותר, הוא הכניס את עצמו ביודעין למצב המגביר את נטייתו האלימה, בכך ששתה אלכוהול והשתמש בסמים, ובמצב זה טען כלפי אשתו שהיא בוגדת בו וכי ילדיה אינם שלו ודקר אותה באמצעות סכין באורך של 19 ס"מ מספר פעמים בגב, בבטנה ובידה השמאלית, וגרם לה לפגיעה בחזה שהיתה יכולה להיות קטלנית, אלמלא נלקחה על ידי אביו ואחיו, שהגיעו למקום בעקבות צעקותיה.

במצב בו הנאשם הינו מכור לשתיית אלכוהול ושימוש בסמים, הוא מהווה סכנה לאשתו ולציבור בכללותו.

גם הרשעתו הקודמת בעבירה של נשיאת לא כשרה של סכין, מצביעה על נטייתו לאלימות. כוונתו לחזור לאשתו במצב בו הוא ממשיך לשתות אלכוהול ולהשתמש בסמים, מצביעה על סכנה ממשית לכך שיפגע פעם נוספת באשתו.

באשר לכוונותיו לשקם את עצמו, נראה לנו כי מן הראוי שהדבר יעשה במסגרת שהייתו בבית הסוהר, על מנת שלא יהווה סיכון לאשתו לאחר שחרורו מהכלא.

בנסיבות אלו, יש להטיל עליו מאסר בפועל לתקופה משמעותית שיהא בה כדי לדרבנו להיכנס לתהליך של גמילה מאלכוהול ומסמים ולהימנע ממעשים אלימים נוספים.

מנגד, יש להתחשב בעובדה שהנאשם הודה באישום והביע חרטה על מעשיו.

5. לאור האמור, אנו מטילים על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של תשע שנים, מתחילת מעצרו, ומאסר מותנה לתקופה של שנתיים, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר, עבירת אלימות שהיא פשע.

כמו כן, אנו מפעילים את המאסר על תנאי של בית משפט השלום בבאר שבע בתיק ת.פ 5401/02, לתקופה של ששה חודשים, באופן מצטבר למאסר האמור.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום ג' בתמוז, תשס"ה (10 ביולי 2005) במעמד הצדדים

_________________ ________________ ________________

ר. אבידע – אב"ד ב. אזולאי – שופט ח. סלוטקי - שופטת

ס. נשיא ס. נשיא

000960/04פח 055 עדנה