בתי המשפט
|
|
|
|
עש
000886/04 |
בבית
המשפט המחוזי בחיפה |
|
|
|
|
30/06/2004 |
תאריך: |
השופט ש.
ברלינר |
בפני: |
|
המערער |
בעניין: |
|
|
|
- נ ג ד - |
|
|
המשיב |
|
1. המערער
חולה נפש (סכיזופרניה פרנואידית). בהשפעת מחלתו הוא העליב ביום 30.7.03 שוטרים
(קרא להם "בני זונה" וכן " מניאקים"), קילל את אחד מהם
והשתולל. על כך הוגש נגדו לבית משפט השלום בעכו כתב אישום (ת.פ. 4624/03), אשר
ייחס לו, באישום הראשון, עבירות של תקיפת שוטר, העלבת שוטר וכן העלבת עובד
ציבור.
האישום
השני באותו תיק נסב על אירוע מיום
4.9.03 כאשר במתנ"ס בעכו קילל המערער ועורר מהומה. על כך הואשם בגרימת מהומה
במקום ציבורי ובהסגת גבול. בהמשך, ביום 10.9.03 הפר המערער הוראה חוקית בכך שעמד
בפתחה של נקודת משטרה אף שהדבר נאסר עליו על פי תנאי שחרורו ממעצר (ראה, האישום
השלישי בתיק הנ"ל).
2. לאחר
שהוגשה לבית משפט השלום בעכו חוות דעת רפואית הקובעת את מצבו הנפשי של המערער
החליט כב' השופט אלטר ביום 25.9.03 על הפסקת ההליכים נגדו והורה לאשפזו בבית
החולים "מזרע" לצורך קבלת טיפול רפואי כמתחייב ממצבו.
3. מאז
מאושפז המערער בבית החולים "מזרע". הועדה הפסיכיאטרית החליטה ביום
28.1.04 לאפשר למערער לצאת לחופשות של 72 שעות אחת לשבוע. הנימוק להחלטה זו הוא
כדלקמן: "הועדה סבורה כי עדיין נשקף סיכון מהתנהגות המטופל וכי באם ישוחרר לא
תוכל הועדה להתנות את שחרורו באי יצירת קשר לדוגמא: אם השוטרים או השכנים בבאר שבע
(נשואי מחשבותיו), בעוד שבמתן חופשות
יכולה הועדה להתנות את תנאיהם ואת מועדיהם. אשר על כן מחליטה הועדה לדחות
את בקשת המטופל (להשתחרר מן האישפוז - ש.ב.), ולהעתר לבקשת ביה"ח ולאפשר
למטופל חופשות עד 72 שעות, שיהיו בליווי אחיו, אחת לשבוע, בהן המטופל ישהה
בעכו".
4. המערער
מלין על המשך האישפוז. הוא עותר לביטול צו האישפוז ולסיומו, והשאלה בעניננו היא,
האם בחינה מידתית של הצו מצדיקה, אכן, את סיום האישפוז.
5. האישפוז
הכפוי החל ביום 25.9.03. הוא נמשך כבר 9 חודשים. הסיכון במערער אינו גבוה ולפי
מכתבם של הרופאים מיום 27.1.04, "רוב היום נמצא (המערער) מחוץ למחלקה ומנצל
את זמנו החופשי בסיבובים הלוך ושוב בפרוזדור...". למערער קשר טוב עם אחיו
המתגורר בעכו, ועומדת לרשותו דירת מגורי הוריו ז"ל שם.
6. נראה
לי, כי מוצדק, במקרה דנן, לקבל את עמדת המערער. העבירות שעבר אינן מן
החמורות; הענישה שהיתה צפויה לו במקרה של הרשעה, לא היתה, ככל הנראה, כוללת מאסר
בפועל. הסיכון בו אינו גבוה וניתן יהיה לטפל בו במסלול האזרחי שהחוק מאפשר. ניתנה
על כך גם הצהרת המערער בעמ' 4 לפרוטוקול "אני מסכים לקבל טיפול מרפאתי ולציית
להוראות שיינתנו לי בקשר לזה". אם דרך זו לא תעלה יפה, ניתן יהיה להפעיל נגד
המערער את האמצעים שהחוק מאפשר, אך אין להניח מראש, שאך בגלל הפרעה אפשרית מחודשת
לשוטרים, מוצדק להמשיך את אישפוזו של המערער בבית החולים.
7. אני
מקבל על כן את הערעור, ומורה כי אישפוזו של המערער מכח הצו האמור, יסתיים בעוד
שבועיים מהיום.
8. יש
להמציא את פסק הדין לבאי כח הצדדים, לבית החולים וכן לפסיכיאטר המחוזי.
ניתן
היום י"א בתמוז, תשס"ד (30 ביוני 2004) בהעדר בעלי הדין.
|
ש. ברלינר - שופט |