בתי
המשפט
|
בדלתיים
סגורות |
|||
|
פח 000810/05 |
בבית
המשפט המחוזי בירושלים |
||
|
|
|||
|
19/01/2006 |
|
כבוד
השופטים: צ' סגל, סגן נשיא - אב"ד, י' נועם, ר' כרמל |
לפני: |
|
המאשימה |
מדינת ישראל
|
|||
|
|
|
ע"י ב"כ עו"ד ג'ואי אש מפרקליטות מחוז
ירושלים |
|
|
|
|
נ ג ד |
|
||
|
הנאשמת |
|
|||
|
|
|
ע"י ב"כ עו"ד אדלבי נמיר |
|
|
1. הנאשמת
הורשעה בעבירה של ניסיון לרצח, לפי סעיף 305 (1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977,
(להלן: "החוק"), בעבירה של אחזקת סכין, לפי סעיף 186 לחוק, ובעבירה של
כניסה ושהייה בישראל שלא כדין, לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל,
תשי"ב-1952.
2. נסיבות
ביצוע העבירות על ידי הנאשמת פורטו בהרחבה בהכרעת הדין, ובתמצית ייאמר כי הנאשמת,
תושבת אזור יהודה ושומרון, פקדה ביום 24.1.05 את מתחם הר-הבית בירושלים, מבלי
ששהותה בישראל הותרה כחוק, בעודה חמושה בסכין מטבח חד שאורך להבו 11 ס"מ,
אותו הצפינה בבגדיה. הנאשמת חלפה על פני שוטרים שהוצבו במקום, עוכבה לצורך בירור,
ולאחר שווידאה שאחד השוטרים הנו יהודי, שלפה את הסכין וניסתה לדקור את השוטר בפלג
גופו העליון במטרה להביא לקטילתוֹ. מאחר שהשוטר לבש אפוד מגן באותה עת ומאחר שעלה
בידו להתנגד למעשי הנאשמת, נחתך השוטר בידו (בלבד).
3. בטרם
השיבה הנאשמת לכתב האישום התבקשה חוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי, באשר למצבה הנפשי
של הנאשמת, לאור הטענה לפיה הנאשמת סבלה מאי שפיות, ומשכך כי אינה כשרה לעמוד
לדין. דא עקא, שבהתאם לחוות דעתו של הפסיכיאטר המחוזי נקבע, כי אין לפטור את
הנאשמת מאחריות למעשה שיוחס לה בכתב האישום, אם כי נקבע שהיא סובלת מהפרעת אישיות
גבולית.
4. ב"כ
המאשימה, בסיכומיו לעונש, הדגיש כי מטרת הנאשמת הייתה לרצוח שוטר יהודי באשר הוא
יהודי, וכי מעשיה נבעו ממניעים לאומיים מסוכנים, תופעה הפוקדת את המדינה ישראל
בתדירות גבוהה. לדעתו, בעבירה חמורה ממן זה נדחקים השיקולים האישיים והנסיבות
האישיות, לקרן זווית, ועל כן ביקש שלא ליתן משקל לנסיבות חייה הקשות של הנאשמת.
ב"כ המאשימה ציין כי הנאשמת הורשעה לפני כשנה בעבירות של שהייה בלתי חוקית
בישראל, אחזקת סכין, הפרעה לשוטר, איומים ותקיפת שוטר.
בסופו של דבר, עתר ב"כ המאשימה לכך שייגזר על הנאשמת
עונש מאסר לתקופה ממושכת.
5. ב"כ
המאשימה ייחד את סיכומיו לעונש באשר לנסיבות החיצוניות של מעשי הנאשמת, דהיינו,
המטרה שנבחרה לצורך ביצוע המעשה והסכנה שנשקפה לשוטר, בפרט, ולחברה, בכלל, מכח
אותו מעשה. מנגד, ייחד הסנגור המלומד את טיעוניו, בנסיבות חייה הקשות במיוחד של
הנאשמת, בכך שלצד נימוקים אידיאולוגים, ככל שאלה התקיימו, קיימים מניעים אישיים,
לכך שהנאשמת סבלה קשות בחייה עד כה, במיוחד מאביה, וביום האירוע, כך נטען, היא אף
הוכתה על ידו ועזבה את ביתה במצב נפשי קשה. הסנגור הפנה לכך שהנאשמת, שהיא כבת 19,
גדלה עם אביה מאז גירושי הוריה, ומרבית תקופת נעוריה עברה עליה ברעיית צאן. עוד
הפנה הסנגור המלומד לתסקיר שירות המבחן אשר ניתן בקשר עם הנאשמת, ממנו ניתן ללמוד
על נסיבות חייה הקשות של הנאשמת ועל תנאי העזובה וההזנחה הפיזית, הרגשית,
והחינוכית, במסגרתם גדלה. מהתסקיר אנו למדים כי על רקע תנאים קשים אלה לא התאפשר
לנאשמת לעבור תהליך תקין של סוציאליזציה והתפתחות אישית ורגשית. התסקיר מציין את
תנאי המחייה הקשים מאוד בהם גדלה הנאשמת ומכח כל אלה הנה בעלת התנהגות אימפולסיבית
קיצונית. שירות המבחן נמנע מלבוא בהמלצה בעניינה של הנאשמת לאור חומרת העבירות בהן
הורשעה.
6. אכן,
לא ניתן להתעלם מכך כי לנאשמת נסיבות חיים קשות ואומללות: הנאשמת גדלה עם אביה,
כאמור, לאחר גירושיה הוריה, וככל הנראה לא זכתה ליחס חם ואוהב, אלא ההפך הוא
הנכון. הנאשמת גדלה תחת ידוֹ הקשה של אביה, זאת לצד עזובה רגשית ופיזית קשה. תנאי
חייה של הנאשמת הובילו להצטברות רגשות זעם וכעס בקרבה, במימדים חריגים. בדבריה
לפנינו, הביעה הנאשמת חרטה על מעשיה, הדגישה כי לא הפעילה שיקול דעת ומחשבה ראויה
בשעת ביצוע המעשה, וכי למדה את לקחה במשך תקופת מעצרה עד כה. אלא, שלמרות כל
הנתונים האישיים הקשים של הנאשמת כפי שאלה פורטו לעיל, לא ניתן להתעלם מחומרת
מעשיה, בין אם באה לבצע את זממה מתוך רקע אידיאולוגי ובין אם מתוך פתרון למצוקתה.
בכוונתה היה לרצוח שוטר יהודי, והיא אף ביקשה וניסתה להוציא לפועל את זממה. מעשים
מסוג זה מבוצעים בתדירות גבוהה יחסית, ועל בית המשפט לומר את דברו הן באשר לענישה
הראויה בגין מעשים אלה, והן באשר להרתעה של כל מי שיעלה בדעתו לבצע מעשים דומים.
לא ניתן להלום כי בית המשפט יתייחס בסלחנות כלשהי למעשים אלה. יחד עם זאת, נביא
בחשבון לזכותה של הנאשמת את אומללות חייה עד כה.
7. לפיכך,
אנו גוזרים על הנאשמת שמונה שנות מאסר בפועל. תחילת תקופת המאסר תחל מיום מעצרה
24.1.05. בנוסף, אנו גוזרים על הנאשמת מאסר על תנאי לתקופה של 12 חודשים, והתנאי
שהוא הנאשמת לא תבצע עבירה מסוג פשע בתוך 3 שנים מיום שחרורה ממאסר.
הודע על זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.
ניתן היום, י"ט בטבת תשס"ו (19 בינואר 2006),
במעמד המתייצבים.
בשולי גזר הדין נפנה תשומת לב שב"ס, ובעיקר מב"ן, למצבה הנפשי הדכאוני של הנאשמת, על כל המשתמע מכך מבחינת הטיפול הראוי שתקבל בין כותלי הכלא.
סגן נשיא
ש
ו פ ט ש
ו פ ט