1

בתי המשפט

עש 000748/03		בית המשפט המחוזי בחיפה
29/09/2003	תאריך:	השופט י' דר	בפני:

המערער	שחברי עבדאללה	בעניין:
	- נ ג ד -
המשיב	המרכז לבריאות הנפש שער מנשה

פסק דין

1. ערעור על החלטתה של ועדה פסיכיאטרית לפי חוק טיפול בחולי נפש מיום 25.7.03, בה קבעה הועדה כי אין מקום לאשר למערער חופשות.

הוריתי לסניגוריה הציבורית ליתן למערער הגנה משפטית וכך נעשה, ונציג הסניגוריה הציבורית הופיע וטען במהלך הדיון.

2. המערער מאושפז במרכז בריאות הנפש "שער מנשה" מכח צו.

כתב האישום שהוגש נגד המערער לבית משפט השלום בנצרת ובמהלכו ניתן צו האשפוז, ייחס למערער עבירות של תקיפה בנסיבות מחמירות, איומים ותקיפה סתם, כלפי אשת הנאשם ובתו.

כתב האישום מתאר שני מקרים של תקיפה ואיומים של המערער כלפי המתלוננות.

3. בפני הועדה הונח טופס הפנייה לועדה פסיכיאטרית, חתום בידי הרופא המטפל ובידי מנהל המחלקה. על פי הטופס, האשפוז הוא מיום 2.3.03.

בתחילה היה המערער במצב פסיכוטי מניפורמי והפגין התנהגות תוקפנית ואילו בהשפעת טיפול תרופתי מצבו השתפר באופן ניכר.

בהמשך הטופס נרשם שלא קיים סיכוי לתוקפנות מכל סוג, אם כי התובנה של המערער למחלתו היא חלקית.

על פי הכתוב בטופס, מביע המערער צער על התנהגותו התוקפנית טרם האשפוז, ומפגשיו עם אשתו נעשו בצורה טובה.

הכותבים מזכירים תכנית שיקום במסגרת הוסטל, כאשר לכך קיימת הסכמה עקרונית מצד המערער ומצד משפחתו וגם אשתו וילדיו מוכנים לקבלו לחופשות.

הכותבים מסיימים את ההמלצה במילים: "אנו מבקשים לאפשר מתן חופשות על פי שיקול דעת של המנהל".

4. בממצאי בדיקת החולה בפרוטוקול הדיון בועדה נרשם שהמערער לא היה מסוגל לענות על חלק גדול מהשאלות. "נמצא אפקט מניפורמי אין הפרעות בתפיסה".

עוד כתבו חברי הועדה כי אצל המערער, הגולש בחשיבתו מנושא לנושא ומכחיש חלק גדול מהאשמות והמעשים שעשה בעבר "...תובנה מאד חלקית למצבו ופורמלית. לדבריו לא פגע באשתו והיה סך הכל ויכוחים שחוזרים. שיפוט פגום"

5. הועדה מצאה אצל המערער מסוכנות לעצמו ברמה בינונית ולאחרים ברמה גבוהה, והחליטה שלא לאשר חופשות.

הועדה נימקה החלטה במלים הבאות:

"עדיין שרוי במצב מניפורמי עם פגיעה בתוכן המציאות ובתובנה למחלתו. לא מבין את חומרת המעשה ואין שום חרטה. עדיין אין תכנית שיקום [מילה לא ברורה] למשפחה אין כלים להתמודד עימו."

6. חברי הועדה שמעו הן את המערער והן את אשתו שאמרה שהיא חולה ועייפה ואיננה יכולה להאבק במחלתו:

"בית חולים רוצה להוציא אותו לחופשות? אין לא [כך במקור] לאן ללכת, אין אף אחד בבית, הבת שלי חוזרת היא צריכה לטפל בי, אין מי שיכול לטפל בו. המשפחה שלו גם לא מסוגלת לקבל אותו. אם הוא רוצה חופשה והילדים יהיו בבית אז בסדר, כי הוא רוצה שיקחו אותו ויחזירו אותו. את פוחדת ממנו? לבד אני לא רוצה להישאר איתו, רק אם הילדים יהיו בבית".

7. בא כוח המערער ביקש להתערב בחוות דעתה של הועדה, משום שלא התייחסה בהחלטתה לעובדה שסטתה מהמלצות הרופאים המטפלים.

לענין זה הגיש כאסמכתא את פסק דינו של סגן הנשיא ד"ר ד' ביין בע"ש (חיפה) 102/00 פזרקר יהונתן נ' מדינת ישראל, תק - מח 2000(1) 1306,

באת כוח המשיבה ביקשה שלא להתערב, והפנתה לממצאי הבדיקה ולדברי אשת המערער.

שמעתי גם את דברי המערער, שאמר שהיה בעבר במצב רע ולאחר שקיבל טיפול נכון הוא מתפקד ומשפחתו מוכנה לקבלו לחופשות.

8. מממצאי הועדה, לרבות הציטוטים מדבריו של המערער בפניה, עולה ההסבר מדוע בחרה הועדה שלא לאמץ את המלצת הרופא המטפל ומנהל המחלקה ולא להוציא את המערער לחופשות.

בעוד שעל פי טופס ההפניה, הביע המערער צער על "התנהגותו התוקפנית טרם האשפוז", הרי בפני הועדה הוא מדבר על "סיכסוכים קטנים" ואומר:

"אני מאושפז כי אני חולה, היא [אשת המערער] העליבה אותי ובשלב מסויים צעקתי".

כלומר, בעת הדיון בפני הועדה, חלה החמרה במצבו של המערער לעומת מצבו בתקופה שקדמה לדיון, והחמרה ונסיגה כזו הצדיקה את עמדת חברי הועדה.

9. למעלה מן הצריך, חברי הועדה היו רשאים גם לשקול, לאור ההמלצה לשחרר את המערער לביתו, את עמדת אשת המערער, שמצבה הרפואי אינו פשוט כלל ועיקר, מה עוד שכאשר היא נשאלה אם היא פוחדת מן המערער השיבה:

"לבד אני לא רוצה להישאר איתו, רק אם הילדים יהיו בבית".

בנסיבות אלה החלטת הועדה סבירה ואין אני מוצא מקום להתערב בה.

אני דוחה את הערעור.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתנה היום ג' בתשרי, תשס"ד (29 בספטמבר 2003).

י' דר, שופט

000748/03עש 051א.ס