|
1 |
בתי המשפט
|
פח 000742/04 |
בית המשפט המחוזי בירושלים |
||
|
|
|||
|
20/09/2005 |
|
כבוד השופטים: צבי סגל-סגן
נשיא-אב"ד יעקב צבן חנה בן עמי |
בפני: |
1. הנאשם
הורשע על סמך הודאתו בעובדות כתב האישום בעבירות של ניסיון רצח לפי סעיף 305(1)
לחוק העונשין התשל"ז-1977
(להלן – החוק) ובניסיון שוד לפי סעיף 403 בנסיבות סעיף 402(ב) לחוק.
ואלה
המעשים: ביום 24.6.04 בשעות הבוקר הגיע הנאשם למשרד
חלפן כספים ברח' מלכי ישראל בירושלים כשהוא לבוש כאדם חרדי ועל גופו מספריים וסכין
במטרה לבצע שוד. הנאשם נכנס למשרד ופנה לחלפן משה רובין וביקש להמיר 300 ₪
לדולרים. החלפן נתן לנאשם 60 דולר, אך הנאשם דרש לקבל ממנו סכום כסף נוסף תוך שהוא
מאיים על החלפן במספריים. החלפן סרב, ובתגובה החל הנאשם להכותו, הפילו וראשו של
החלפן נחבט ברצפה. החלפן ניסה להימלט והחל לזעוק לעזרה. הנאשם הצמיד מספריים
לגרונו והורה לו לשתוק, אולם החלפן המשיך לצעוק. או-אז, שלף הנאשם סכין ואיים על
החלפן שהמשיך לצעוק. בשלב זה דקר הנאשם את החלפן, חבט באגרופיו בפניו והשניים
התגוששו. הנאשם נטל אבן כבדה שהייתה מונחת בחנות וחבט באמצעותה בראשו של החלפן.
לאחר מכן נטל שוב את הסכין ודקר את החלפן בראשו, בצווארו ובחזהו מספר רב של דקירות
בכוונה לגרום למותו. כתוצאה מכך נגרמו לחלפן דימום מוחי ופגיעה בלב.
2. הנאשם
נולד בגרוזיה בשנת 1970, שם סיים בית ספר מקצועי, התגייס לצבא הרוסי, התחתן עם בת
לעם היהודי ובשנת 1996 עלה עמה ארצה, כאן עבד בעבודות שונות. בשנת 2001 נפגע הנאשם
בתאונת דרכים, אושפז בבתי חולים, ומאז מצבו הכללי הדרדר והוא אף החל לתת עינו
בכוס. מחוות דעת רפואיות שהונחו בפנינו עולה כי בתאונה נגרמה לנאשם פגיעה מוחית
אורגנית וכתוצאה מכך גם פגיעה קוגניטיבית והוא אובחן כסובל מתסמונת פוסט-טראומטית,
המתבטאת גם במצבי רוח קיצוניים. מתסקיר שירות המבחן עולה כי התנהגות הנאשם לאחר
התאונה הפכה אלימה גם כלפי אשתו וסביבתו. הנאשם נוטל אחריות לעבירות שביצע ומסביר
כי חמתו עלתה והוא איבד שליטה כיוון שהחלפן ניסה לרמותו.
לאור
מצבו והתנהגותו של הנאשם והעובדה כי טיפולים נפשיים שקיבל לא הועילו, התרשם שרות
המבחן כי לנאשם רמת סיכון גבוהה ולפיכך המליץ על הטלת עונש מאסר מרתיע ומעקב
פסיכיאטרי בין כתלי הכלא.
3. ב"כ
המאשימה ביקש לגזור על הנאשם עונש מאסר ממושך,
מאסר על תנאי ופיצוי למתלונן. אף שהמאשימה מודעת לבעיה הנוירולוגית ממנה סובל
הנאשם "המקצרת את פתיל" הסבלנות שלו עדיין, לטענתה, מצב זה מהווה סכנה
לשלום הציבור, שכן לנאשם יש פרצי אלימות, שבאו לידי ביטוי חמור במקרה זה וגרמו
לפציעה קשה של המתלונן. לטעמו, יש לבער נגע האלימות ע"י ענישה קשה. בעניין זה
היפנה לפסיקה בה היתה התייחסות הן למאבק באלימות והן לגבי סף גירוי נמוך של נאשם
המהווה, עקב כך, סכנה לציבור (ע"פ 1448/05 קלמנטייב נ' מ"י), המצדיקים
ומחייבים ענישה מחמירה.
4. ב"כ
הנאשם מסכים כי הנאשם ראוי לעונש מאסר, אך סבור
כי אין להטיל עליו פיצוי למתלונן מאחר ואין לו כל יכולת לשלמו. לדבריו, הרקע
לביצוע העבירות הוא נסיון לגיוס כסף
עבור אימו החולה, אשר בינתיים הלכה לעולמה. לאחר האירוע, נעשה בירור מקיף אודות
מצבו הנפשי של הנאשם והסתבר מחוות הדעת שהוגשו כי לנאשם יש הפרעת אישיות על רקע פגיעה מוחית עקב תאונת דרכים. הנאשם,
אמנם, אחראי למעשיו אך אין להתעלם מהפגיעה הקשה שתרמה תרומה ממשית למצבו ובאופן זה
אף לביצוע העבירות. הסניגור הפנה לפ"ח 909/01 (ב"ש) מ"י
נ' ונדמו בו הורשע אדם בהריגה וביהמ"ש הקיש
מהוראת סעיף 300א לחוק העונשין בעניין עונש מופחת, ובשל מצבו המנטלי של המשיב, הקל
בעונש. לטעמו של הסניגור, יש מקום
לאמץ מגמת העונש המופחת גם בעבירות שאינן רצח. כמו כן היפנה בעניין זה לע"פ
5644/97 מזרחי נ' מ"י, בו התחשב בית
המשפט העליון במצב הנפשי של הנאשם, לצורך גזירת הדין. לאור דברים אלה, עתר הסניגור
לעונש מאסר מתון.
5. העבירות
שביצע הנאשם הן חמורות ובזויות. הנאשם תכנן לבצע שוד חלפן ולשם כך הצטייד במספריים
וסכין. בעת הדו-שיח עם החלפן, הנאשם סבר כי החלפן מקפחו, איבד את קור רוחו והחל
במסכת אלימה, וכיוון שהחלפן לא נכנע, גברה אלימותו של הנאשם והפכה קשה במיוחד
וגרמה לחלפן נזק חמור בראשו ובגופו. מעשי השוד האלימים הפכו חזיון נפוץ בארצנו ויש
לדכאם ביד קשה, גם בדרך של ענישה מחמירה וכואבת. הנאשם שבפנינו הוא אמנם איש פגוע
ולמוד סבל ומסכת חייו אינה קלה, אולם אין בכך כדי להצדיק פעולות אלימות כפי שבוצעו
על-ידו, מה עוד שהוא תכנן מראש לבצע שוד מזוין. מצבו הנוירולוגי והנפשי של הנאשם
מהווה מעין "חרב פיפיות" בשיקולי ענישה. מחד, יש להבין כי הנאשם סובל
מפגם אורגני ולכן סף הגירוי שלו נמוך. מאידך, סף גירוי זה הוא סיכון לחברה, שכן
"הפתיל הקצר" עלול להיות מוצת בכל רגע ולגרום פרץ נוסף של אלימות.
האיזון בין שני שיקולים אלה אינו מטה הכף להקלה בעונש, חרף עברו הנקי של הנאשם,
וזאת בשל הפגיעה הקשה בחלפן והצורך בהרתעת הרבים.
עם זאת, לא מצאנו מקום לחייב הנאשם בתשלום פיצויים בשל קוצר
ידו והמאסר הממושך הצפוי לו.
לאור
האמור אנו גוזרים על הנאשם מאסר בפועל לתקופה של 10 שנים, מתוכן 9 שנים לריצוי
בפועל ושנה אחת על תנאי שלא יעבור במשך שלוש שנים משחרורו עבירה מסוג פשע.
זכות ערעור לבית המשפט העליון בתוך 45 יום.
ניתן היום ט"ז באלול תשס"ה (20 בספטמבר
2005) במעמד הצדדים.
סגן נשיא ש ו פ ט ש ו פ ט