1

בתי המשפט

עש 000731/03		בית משפט מחוזי חיפה
10/08/2003	תאריך:	כב' השופט ר. שפירא	בפני:

	חיים גרשנוביץ' (חיים)		בעניין:
המערער	רונית הרמתי ושות'	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית
המשיבה	פרקליטות מחוז חיפה	ע"י ב"כ עו"ד

פסק דין

ענינו של ערעור זה בהחלטת הועדה הפסיכיאטרית המחוזית (להלן: "הועדה") מיום 11/6/03 לפיה נדחתה בקשת המערער להשתחרר מאשפוז כפוי, בו הוא נתון על פי צו שופט מיום 24/3/03.

העובדות בתמצית הן כדלקמן:

ביום 12/3/03 הוגש כנגד המערער כתב אישום לבית משפט השלום בראשון לציון (ת"פ 2035/03) המייחס לו שני אישומים של חבלה במזיד, עבירה לפי סעיף 413ה' לחוק העונשין. באישום הראשון נאמר כי המבקש תלש שני מגבים מרכב. באישום השני נאמר כי הטיח לרצפה אופנוע וגרם לו לחבלה. ביום 24/3/03 ניתנה החלטה ע"י כב' השופטת עירית וינברג – נוטוביץ לפיה אושפז המערער. השתלשלות העובדות, שאינן שנויות במחלוקת, פורטו בערעור ובמסמכים שצורפו לו. המערער הועבר מבאר יעקוב למחלקה סגורה בשער מנשה, שם הוא מצוי היום. בעקבות השיפור במצבו ושיתוף הפעולה עם הגורמים הטיפוליים ביקש בית החולים לשחררו מהמחלקה הסגורה בה הוא מוחזק. מנהל המחלקה המשפטית בבית החולים שער מנשה פנה לועדה וציין בבקשתו כי לדעתו אין סיכון בשחרור המערער וביקש לאשר למערער חופשות ללא ליווי על מנת שיהיה אפשר לבחון את התנהגותו ולהעבירו למחלקה פתוחה. הועדה התכנסה ובניגוד להמלצת הגורמים המטפלים בבית החולים החליטה על "מתן חופשות קצרות למספר שעות בליווי על פי שיקול דעת המנהל". על החלטה זו מערער המערער.

למען הסדר יצוין כי אין חולק שהמבקש אכן זקוק לטיפול. המחלוקת הנה האם הטיפול לא הוא זקוק הנו פסיכיאטרי דווקא, וגם אם כן – האם יש להחזיקו במחלקה סגורה. בדיון פני וכן הערעור מציין המבקש את הסכמתו להתאשפז מרצון במחלקה פתוחה.

לאחר שבחנתי את טעוני הצדדים על כל המסמכים הנלווים אליהם סבור אני כי דין הערעור להתקבל במובן זה שהחלטת הועדה תבוטל. יחד עם זאת לא אורה על שחרורו של המערער בשלב זה. על הוועדה להתכנס שוב ולדון בעניינו וליתן את החלטתה לאחר שתשקול שוב את כל הנתונים הרלוונטים בעניינו של המערער.

כדי שיהיה צידוק להחזקת המערער באשפוז כפוי ובמסגרת מחלקה סגורה צריכים להתקיים שני תנאים מצטברים: הראשון הוא פגיעה בכושר שיפוט עקב מחלה. השני הוא שהמאושפז עלול לסכן את עצמו את הסביבה אם ישוחרר.

במקרה שבפני קיים ספק, פי שעולה ממכלול חוות הדעת שבפני, כי המערער אכן חולה. יש סוברים כי אין מדובר במחלת נפש כלל אלא בפיגור. ואולם גם אם נלך לשיטתם של אלו הרואים בו חולה נפש עולה כי למעשה אין צורך במתן טיפול רפואי למערער המחייב החזקתו במחלקה הסגורה במסגרת של אשפוז כפוי. לא הובא בחוות הדעת או בהחלטת הוועדה כל נימוק מדוע לא ניתן לספק למערער את הטיפול הרפואי או הסוציאלי לו הוא זקוק במסגרת של מחלקה פתוחה. בכך נפל פגם בהחלטת הוועדה.

הפגם השני הוא שהוועדה לא פירטה בהחלטתה מדוע נשקפת מסוכנות משחרורו של המערער. יצוין כי מנהל המחלקה המשפטית בבית החולים שער מנשה סבר כי אין מסוכנות בהתנהגות המערער וביקש לאפשר את שחרורו של המערער לחופשות ללא לווי. בהחלטת הוועדה אין כל התייחסות לרמת מסוכנותו של המערער לעצמו או לזולת, וזאת בניגוד לכלל לפיו חייבת הועדה לנמק את החלטתה בהתייחס למסוכנות וזאת על פי הראיות שבפניה. למעט סימון באות X במשבצת המתייחסת למסוכנות לאחרים לא פירטה הועדה מה היא המסוכנות, על מה היא מתבססת בהחלטתה והאם לא ניתן למנוע את המסוכנות הנ"ל באמצעים שפגיעתם בחירותו של המערער פחותה.

בנסיבות אלו, בהעדר הנמקה המבוססת על ראיות, לא יכולה החלטת הועדה לעמוד בעינה.

הליקוי הנוסף בהחלטת הוועדה הינו העובדה שהוועדה דנה בעניינו של המערער על סמך הנחה כי אחותו יכולה ללוותו לחופשות. מסתבר כיח נתון זה הינו נתון שגוי ובפועל אין מי שילווה את המערער לחופשות. מכאן שההחלטה לפיה יצא לחושות בליווי מתאים משמעה כי לא יצא לחופשות כלל. לתוצאה זו אף הוועדה לא כיוונה.

בסיכומו של דבר סבור אני כי החלטת הוועדה פגומה ולוקה בחסר בהעדר הנמקה הן למידת וטיב המסוכנות הנשקפים מהמערער והן בהעדר הנמקה לצידוק רפואי בעצם החזקתו באשפוז כפוי. כמו כן, ובכל הנוגע ליציאתו לחופשה, התבססה הוועדה על נתון מוטעה. בהתאם, אין ההחלטה יכולה לעמוד ודינה להתבטל.

יחד עם זאת, הבטחת שלומו של המערער ושלום הציבור מחייבת כי בטרם ישוחרר תשקול הוועדה שוב את ענינו על פי הנדרש ממנה, כמפורט לעיל.

אשר על כן, בשים לב לפגמים בהחלטת הוועדה מחד גיסא, ובהתחשב בצורך לדאוג לגורלו של המערער, שזקוק לטיפול ולהשגחה, אני מורה כדלקמן:

החלטת הוועדה מיום 11/6/03 מבוטלת.

ענינו של המערער יובא שוב בפני הוועדה שתכונס, תסיים את הדיון בעניינו של המערער ותיתן את החלטתה עד לא יאוחר מיום 1/9/03. הועדה תודיע על מועד ישיבתה לב"כ המערער זמן סביר לפני מועד הישיבה כדי שניתן יהיה להמציא לחברי הוועדה טיעונים בשמו של המערער.

הוועדה תשקול שוב את ענינו של המערער בשים לב לכללים שפורטו לעיל ובשים לב להעדר מלווה אפשרי ותיתן את החלטתה. בהחלטתה תפרט הוועדה כנדרש את הצורך הרפואי באשפוז כפי במחלקה סגורה, אם סבורה היא כי קיים צורך להמשך אשפוז כפוי. כמו כן תפרט בהרחבה את עילת המסוכנות ועל אלו ראיות מתבססת החלטתה.

המזכירות תשלח עותק בדחיפות לב"כ הצדדים בפקס.

ניתן היום י"ב באב, תשס"ג (10 באוגוסט 2003) בהעדר הצדדים.

_______________

רון שפירא - שופט