בתי המשפט
|
|
|||
|
פ 000217/03 |
בית משפט
מחוזי חיפה |
||
|
|
|||
|
30/10/2003 |
תאריך: |
כב'
השופט י. אלרון |
בפני: |
הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעובדות כתב האישום המתוקן.
על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בהן הודה הנאשם, ביום
4.10.2002 שעה 00.20 הצית את חזית חנות לאביזרי סקס בשם "סינדרלה"
(להלן: "החנות") וכתוצאה מכך נגרם נזק לחזית ולשילוט החנות.
בגין המסכת העובדתית, כמצוין לעיל, הורשע הנאשם בעבירה
לפי סע' 447 רישא לחוק העונשין התשל"ז-1977, דהיינו הצתה.
לאחר הודאת הנאשם, החלטתי לבקש את שירות המבחן להכין
תסקיר בענינו, עוד קודם שמיעת הטיעונים לעונש.
בתסקיר מפורט מיום 22.10.2003 סקר מר זאב פפר, קצין מבחן למבוגרים, את מכלול נסיבותיו האישיות והמשפחתיות של
הנאשם.
מבלי להכנס למכלול העובדות המובאות בפני בתסקיר זה,
אציין כי בפני נאשם שהינו יליד אוקראינה שעלה לישראל בשנת 1997.
בתסקיר הדגיש קצין המבחן, היבטים משפחתיים שונים, עובר
לעלייתו לישראל ובמעבר חד לקורות אותו היום, בהיותו אב ל-2 ילדות, פרוד מבת זוגתו
(עמה עלה לישראל) הנמצא בהליכי גירושין והנושא בנטל תשלומי מזונותיהן.
כמו כן מביא קצין המבחן, מדברי הנאשם בפניו, כי מעשהו
היה "הפגנתי בלבד ולא נועד נזק ממשי לבעל הרכוש", אלא נועד להביע
את התנגדותו לעבודתה של חברתו בחנות, בתקופה הרלוונטית לביצוע ההצתה.
בסיכומו של דבר, נמנע קצין המבחן למבוגרים מלהביא המלצה
טיפולית בענינו וזאת לאחר שלא הביע נזקקות טיפולית.
ב"כ המאשימה טענה בחומרה רבה, הפנתה לרישום פלילי
קודם ת.פ. 6745/00 (שלום חיפה) מיום 10.1.2001 שבו הוטלו על הנאשם 8 חודשי מאסר
ותנאי, לאחר שהורשע בעבירה בניגוד לסע' 380 לחוק העונשין התשל"ז-1977.
כמו כן הפנתה ב"כ המאשימה לדברי הנאשם עצמו, בסמוך
לאחר ביצוע העבירות ואת שהביאו לכלל
ביצוע המעשה (כמצוין לעיל בפני קצין המבחן) ומכאן מסקנתה כי הנאשם הינו אדם
"מסוכן ונטול עכבות" כהגדרתה (עמ' 4 שור' 11 לפר').
ב"כ המאשימה ביקשה כי בית המשפט יטיל על הנאשם
עונש מאסר בפועל, עונש מאסר מותנה, ופיצוי למתלונן.
ב"כ הנאשם, בטיעוניו לעונש טען כל אשר יכול היה
דברי זכות, הדגיש את הודאתו בפתח משפטו, נטילת אחריות למיוחס לו, הבעת החרטה ואת דבריו כי הוא מבין היום את הפסול
שבמעשהו.
כמו כן הפנה ב"כ הנאשם לנסיבותיו האישיות
והמשפחתיות של הנאשם, כפי שגם פורטו בתסקיר שירות המבחן, היותו אב ל-2 ילדות
תאומות, אשר פרנסתן מוטלת על כתפיו, עבודתו במקום עבודה מסודר, כאשר לדבריו שליחתו
לתקופה כלשהי, למאסר בפועל, תהא לה תוצאות הרסניות לגביו ולגבי בני משפחתו התלויים
בו כלכלית, קרי בנותיו.
מבלי להקל ראש בעבירה בה הורשע הנאשם, טען בפני בא
כוחו, כי הנזק אשר נגרם כתוצאה מההצתה היה שולי בלבד, לחזית החנות ולתריס בלבד,
וכי האש כובתה עוד בטרם הגעת אנשי כיבוי האש למקום.
עו"ד אחטר, סניגורו של הנאשם, טרח להציג בפני בית
המשפט אסופת פסקי דין של בתי המשפט המחוזי (במחוזות שונים), שבהם בנסיבות זהות
החליטו בתי המשפט שלא לגזור את עונשם של נאשמים לעונשי מאסר בפועל, מאחורי סורג
ובריח (ר' ת.פ. 347/98 מחוזי ירושלים, 464/97 מחוזי י-ם, 1604/00 מחוזי-נצרת,
249/99 מחוזי-חיפה, 40066/99 מחוזי-ת"א).
אין חולק על כך כי עבירת ההצתה כשלעצמה, בה הורשע הנאשם הינה עבירה
חמורה ביותר ואני מסכים עם דברי ב"כ המאשימה כי הצתה הינה דבר אשר אנו יודעים
היכן היא מתחילה ואולם לא כיצד תסתיים.
התלבטתי לא מעט באשר לעונש שמן הראוי להשית על הנאשם
שבפני.
בפני נאשם אשר עלה לישראל זה לא מכבר (שנת 1997), ונראה
כי טרם מצא דרכו בה.
תסקיר שירות המבחן אינו מטיב במיוחד עם הנאשם, ואין
להתעלם מהיבטים שונים המפורטים בתסקיר זה, ואשר מעמידים בספק את סוגית הפקת הלקחים
של הנאשם מהסתבכותו זו בפלילים.
ב"כ הצדדים, הציגו כאמור בפני בית המשפט כל אחד
מטעמו פסקי דין, בין אם זה באת כוח המאשימה, על מנת להחמיר עם הנאשם ובין אם זה
ב"כ הנאשם, על מנת להקל עימו, הלכה היא מלפני בית המשפט כי ענין הענישה
מבוסס, במידה מכרעת, על מכלול הנתונים
לגבי העבירה והנאשם הספציפי, אשר בית המשפט נדרש לגזור את דינו וקשה
לעיתים, לראות קוים מנחים כלליים, שיהוו מעין מדריך לפעולתו של בית המשפט.
בעוד
ב"כ המאשימה מפנה לחומרת מעשיו של הנאשם ומבקשת כי בית המשפט יחמיר
עימו, הדגיש ב"כ הנאשם בפני, היבטים שונים ובכלל זה הנזק המזערי שנגרם לחזית
החנות יודגש כי בית המשפט לא הוצגה כל חוו"ד בגין הנזק אשר נגרם בפועל.
מיותר לציין כי על בית המשפט לבחון את ענינו של כל נאשם
שבפניו בצורה אינדווידואלית, כדברי כב' השופט ד. לוין ז"ל
(גוזרים את הדין) המשפט א' (1993) כדלקמן:
"אולם
אל לנו להיות אטומים מלראות את האדם
הניצב בפנינו ולשמוע את תחינתו להתחשבות. הרי גוזרים אנו דינו של בן תמותה, על כל
המורכבות שבאישיותו. עלינו לתת את
הדעת לנאשם, גם כאדם מתוך ראיית דברים זו התפתחה וקנתה שביתה בשיקולנו מדיניות
האינדוודואלזציה לאמור-תן דעתך לעבירה, לפגיעתו הרעה של העבריין, להיותו מקור של
סכנה לחברה, אך עם זאת אל תתעלם מאישיותו המיוחדת".
ענין זה של האינדוודואלזציה בענישה בא גם לידי ביטוי
בע"פ 724/76 מפי כב' השופט ח. כהן ז"ל:
"תורת
האינדוודואלזציה של הענישה, אשר אנו דוגלים בה בעידן זה, אינה באה הך ללמדנו שיש
להתאים את מידת העונש לטיבו של העבריין המיוחד העומד בפני בית המשפט ולהפחית עונש
זה במקרים ראויים לפי צרכיו של העבריין על אף חומרתה וטיבה של העבירה: היא באה גם
ללמדנו שיש ועבריין פלוני ראוי וזקוק לעונשים חמורים מאלה אשר טיב עברותיו וחומרתן
היו מחייבים אצל עבריין אחר. יש ומתוך רוח שטות רגעית שנכנסה בו עושה אדם מעשה פשע
חמור, ואין כל סיכון סביר שאי פעם יחזור על מעשהו...”
(פד"י לב (1) בעמ' 143).
בסיכומו
של דבר עומד בפניי נאשם אשר כאמור עלה לישראל לפני שנים ספורות בלבד הודה
בפתח
משפטו קיבל אחריות ללא סייג למיוחס לו בכתב האישום, חסך מזמנו של בית המשפט
ומזמנה
של התביעה ועתה מבקש את רחמי בית המשפט.
בבואי
לגזור את דינו של הנאשם, שיוויתי לנגד עיני גם את שתי בנותיו של הנאשם שבעתות
של מצוקה
כלכלית בה נתונים רבים הוא מפרנסן
היחיד.
לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, הגעתי לכלל מסקנה כי הטלת עונש
מאסר בפועל
מאחורי
סורג ובריח, יהיה בו, אמנם גמול ראוי לעבירה אותה ביצע הנאשם ואולם יהא גם
כדי
פגיעה קשה בנאשם ובבני ביתו ובכלל זה ביכולתו לשקם עצמו ואת חייו במדינה זו.
על כן,
אני מחליט לגזור על הנאשם את העונשים כדלקמן:
א. 18
חודשי מאסר, כאשר מתוכם 6 חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך שלוש שנים לבל
יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.
היות
ולא הוצגה בפניי הערכת נזק לחזית החנות והשילוט, אני נמנע מלפסוק פיצוי כספי
למתלונן ומותיר זאת לתביעה בהליך האזרחי, היה והמתלונן יחפוץ לעשות כן.
עונש
המאסר בפועל שהוטל על נאשם, יבוצע במסגרת עבודות שירות, והיה והנאשם ימצא
מתאים
לכך ע"י הממונה על עבודות שירות.
המשך
הדיון בתיק זה יהיה ביום 27.11.2003 בשעה 0845.
לתשומת לב הממונה - מס' הפלאפון של הנאשם - 890756-067 או
ניתן לזמנו באמצעות
הסניגוריה הציבורית של מחוז חיפה.
על
הממונה על עבודות השירות, להגיש חוו"ד לגבי התאמתו או אי התאמתו של הנאשם
לביצוע
עבודות שירות עד למועד הנ"ל.
המזכירות
תפנה תוכן גזר הדין לממונה על עבודות שירות.
זכות ערעור תוך 45 יום.
ניתן היום ד' בחשון, תשס"ד (30 באוקטובר 2003) במעמד הצדדים.
|
יוסף
אלרון, שופט |