41

בתי המשפט

פ 000215/01		בית משפט מחוזי חיפה
24/05/2004	תאריך:	כבוד השופט צמח רחמים	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המאשימה	פרקליטות מחוז חיפה
	נ ג ד
	אייל ארנן
הנאשם	פליישר

גזר דין

כתב האישום וההרשעה:

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות בעבירות תעבורה חמורות, אשר גרמו לתאונה קטלנית, שבה מצא את מותו יובל ארנן בן ה-45 (להלן: "המנוח"), אחיו של הנאשם. התאונה ארעה ברכב בו נהג הנאשם, בתאריך 7.11.00. המנוח ישב במושב שליד הנהג. בתאונה זו נחבלו גם נאג'י שקור והנאשם עצמו. בנוסף,שני כלי הרכב המעורבים בתאונה, ניזוקו אף הם.

לנאשם יוחסו בכתב האישום העבירות הבאות:

הריגה- עבירה לפי סעיף 298 לחוק העונשין תשל"ז- 1977 (להלן: החוק), וסעיפים 40+ 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961, (להלן: הפקודה).

עקיפה בדרך לא פנויה- עבירה לפי תקנה 47 (ד) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 , (להלן: התקנות), וסעיף 38 (1) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.

עקיפה- עבירה לפי תקנה 47 (ה) (4) +(5) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.

נהיגה במצב מסוכן תחת השפעת סמים- עבירה לפי תקנה 26 (1) +(2) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.

דרך מחולקת – עבירה לפי תקנה 36 (ג) לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.

מהירות מופרזת- עבירה לפי תקנה 54 לתקנות התעבורה תשכ"א 1961 וסעיף 38 (3) לפקודת התעבורה (נוסח חדש) תשכ"א 1961.

הנאשם הורשע בכל העבירות הנ"ל.

טיעונים לעונש:

לפני הטיעונים לעונש הביא הנאשם עדים לעניין העונש וכן המציא מסמכים, אישורים ותמונות, אשר סומנו נ/3. בין מסמכים אלה יש לציין את פנייתה של אלמנת המנוח, גב' ג'וייס ארנן ( הפניה הינה "לכל המעוניין", נחתמה בקליפורניה, ארה"ב, בפני נוטריון) ובה היא מבקשת לנהוג במידת הרחמים, בכל גזר דין שינתן נגד הנאשם. במכתבה ציינה האלמנה כי היא "חשה" שהנאשם איננו אחראי ואיננו אשם כלל וכלל במות אחיו, בעלה, תוך שהיא מציינת שהנאשם הינו איש משפחה למופת אשר טיפל באביו, שהיה חולה מאד עד פטירתו והוא תומך גם באמו הזקנה ובאחותו הבוגרת, שהינה חולה סיעודית.

האלמנה רואה בענישתו של הנאשם עינוי נוסף וענישה של המשפחה כולה.

אח נוסף של הנאשם, ששמו דוד, פונה לבית המשפט ובתחילת מכתבו כותב:

"שמי דוד ארנן, האח היחיד השפוי שנותר לאייל ארנן, אחר שאחינו יובל ארנן ז"ל נפטר בתאונה קטלנית, כאשר בא מארה"ב לעזור להורים... בפנימיותי אני מרגיש שהוא חף מפשע".

גם אח זה מתגורר בארה"ב.

עדי אופי אחרים שהעידו בפני, הינם ד"ר אסף יעקובי, המכיר את הנאשם שנים רבות והעיד כי הם חברים. אף הוא הזכיר בעדותו את הטיפול המסור לדבריו, של הנאשם באביו החולה ובאחותו המרותקת למיטתה ובנוסף ציין את "חזונו" של הנאשם בהקמת חווה אורגנית בחולות אילת. דברים דומים ציינו גם העדים דן רשקובסקי ודורון שלי.

כאמור הוגשה גם אסופה של מסמכים, הכוללת בתוכה מכתבים ופניות מאנשים שונים המכירים את הנאשם והמעידים על אופיו בחיי היומיום, בחייו המשפחתיים ובעבודתו.

יתר הפניות ומסמכים רפואיים וצילומים הוגשו במסגרת אסופת המוצג נ/3. הנאשם סובל ממחלת כליות, אשר סניגורו מציין אותה כמחלה "סופנית" המאלצת את הנאשם להשתמש בתרופות המכילות מרכיבים של סם מסוג חשיש או מריחואנה. כזכור טען הנאשם כי השתמש בסם לצורך הקלה על מכאוביו, כפי שהוא עושה מזה שנים רבות.

טיעוני ב"כ המאשימה:

ב"כ המאשימה עמדה על מחיר הדמים שגובה הקטל בדרכים, על ריבוי התאונות שהפכו למכת מדינה, וביקשה להחמיר בעונשו של הנאשם, בשל התוצאה הקשה, ובמיוחד בשל העובדה, שהנאשם ביצע את העבירה תוך שהוא מצוי תחת השפעת סמים.

בין היתר הצביעה ב"כ המאשימה, על חומרה נוספת עקב העובדה כי העבירה נעברה בהיות הנאשם תחת השפעת סם מסוכן וכי גרם המוות בכבישים הגיע למימדים מפחידים ומן ההכרח לנקוט בענישה מחמירה. ב"כ המאשימה ציינה כי איננה מתעלמת מהעובדה כי אחיו של הנאשם היה הקורבן, אך יחד עם זאת, יש להטיל עונש מרתיע למען יראו וייראו. כמו כן ציינה כי יש לדחות את הנסיבות האישיות מפני הצורך בהרתעה.

לתמיכה בטענותיה הגישה אסופת פסיקה וביקשה כי יוטל על הנאשם מאסר בפועל, מאסר על תנאי, פסילה של רשיון נהיגה לתקופה ממושכת וקנס כספי.

טיעוני הסניגור:

הסניגור רואה בתאונה אירוע טרגי קשה ביותר. הטרגדיה מוגברת, עקב זהות הקורבן, אחיו של הנאשם.

הסניגור מציין כי אף שמדובר בהרשעה בעבירת הריגה ולא בגרימת מוות ברשלנות, התוצאה, מבחינת הנאשם, היא תוצאה קשה והיא כשלעצמה, מהווה עונש חמור, משמיים. הסניגור מבקש כי בית המשפט יגזור על הנאשם מאסר על תנאי, פסילה לתקופה ארוכה וקנס ועותר לא להטיל על הנאשם עונש מאסר ובוודאי לא מאסר שירוצה בפועל.

הסניגור מציין את פעילותו של הנאשם והתנהגותו כבן אוהב, המטפל בהוריו, תוך הקרבה ממשית מעצמו. הנאשם ביצע נסיעות לעיתים מזומנות מאילת צפונה, שם מתגורר אביו, בלי שהתנער מטיפול באב החולה ובאחותו המרותקת למיטתה ומבקש להפעיל את מידת הרחמים. באחת הנסיעות הנ"ל ארעה תאונה נשוא תיק זה.

דיון:

שיקולי ענישה:

הפסיקה, במהלך השנים, קבעה את הכללים לעניין דרכי הענישה ומטרות הענישה, אותן יש לשקול בעת גזירת הדין.

במסגרת הנ"ל נמנים אופיה של העבירה ונסיבותיה, עולמו של העבריין, עברו ועתידו, הצורך בהרתעת העבריין המורשע בדין ובהרתעת עבריינים אחרים בכוח, מידת התגמול וחובת השיקום, תיקון היחיד ותקנתה של החברה ( ראה לעניין זה ע"פ 1399/91 ליבוביץ נ' מדינת ישראל, פ"ד מ"ז (1) עמ' 177).

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של נאשם, עבריין תנועה, אשר גרם במעשיו ו/או במחדליו לקיפוח חייו של אדם ולפציעת אחרים, עליו לקחת בחשבון, בין היתר, את העובדה כי יש להילחם בחומרה בקטל בדרכים ולפיכך יש לנקוט במדיניות ענישה, המהווה חלק מהמלחמה הקשה והבלתי נלאית בנגע זה.

במקרים לא מעטים, קורבן התאונה קרוב משפחה, חבר או מכר, ובכל המקרים הנ"ל סובל האחראי לתאונה, לא רק מהעונש שגוזר עליו בית המשפט לאחר הרשעה, אלא גם מיסורי מצפון, רגשות אשם וחרטה, אשר רודפים אותו כל ימי חייו.

אולם, במקביל ובנוסף לסבל הפרטי-האישי-הסובייקטיבי, יש עניין לציבור כולו בקיום ענישה מרתיעה ובשמירה על קדושת החיים והסדר הציבורי.

יפים לעניין זה הדברים האמורים מפי כב' השופט טירקל ברע"פ 2842/96 , אביא דברים אלו בשם אומרם:

"הקטל הנורא בכבישי הארץ מחייב אותנו להקשות את לבנו ולנהוג עם עבריינים כאלה במידת הדין ולא במידת הרחמים. משמעות הדברים היא שיש להעלות את רמת הענישה בכיוון העונשים המירביים הקבועים בחוק, תוך הפחתת המשקל היחסי של הנסיבות האישיות. צר לי על כך, אולם דומני שאיש לא יחלוק שהשעה צריכה לכך".

(רע"פ 2842/96 כחלון ויקטור נ' מדינת ישראל תק-על 96(2), 481).

אמנם דברים אלו נאמרו בשנת 1996, אך חריפותם לא כהתה וליחם לא נס גם בימים אלה.

כל מי שנוהג ברכב חייב לדעת שהסטת תשומת הלב ו/או התנהגות רשלנית, או חסרת אחריות, ולו גם לשניות ספורות, תוך כדי נהיגה, עלולה לגרום לתוצאה קטלנית, אשר לא ניתן לתקנה, לא ע"י הבעת חרטה ולא ע"י החזרת הגלגל אחורנית. קל וחומר כאשר מדובר בנהיגה תחת השפעת סמים או אלכוהול.

ענישתם של עבריינים מסוגו של הנאשם, אדם חיובי בדרך כלל, "מלח הארץ" מעוררת קושי מיוחד בהתחשב בנסיבות אישיות. במקרים רבים הנאשם הנו אדם המנהל אורח חיים נורמטיבי, ולפתע פתאום חרב עליו עולמו, לאחר שהביא אסון ומוות על בני אדם אחרים (לעתים קרובי משפחה יקרים), והוא מתייסר ומתקשה לחזור למסלול חיים תקין.

לא ניתן להישאר אדישים לתוצאות התאונה, על רקע המציאות בכבישי הארץ. מספר ההרוגים השנתי בכבישים מבהיל. קורבנות התאונות הנם קורבנות שווא למולך הכביש ודמיהם זועקים מן האדמה.

יש להרתיע נהגים, בעיקר בעבירות כגון -דא, בהן מדובר במעשים ובמחדלים חמורים המצטרפים לתאונה נוראה, באמצעות ענישה הולמת.

במקרים רבים נהגים המעורבים בתאונות קטלניות, אינם דווקא "עבריינים" שיש צורך "לחנך אותם מחדש", עקב סטייה נפשית אנטי-סוציאלית או אחרת, אלא אנשים מן השורה, אזרחים בעלי אופי חיובי ונורמטיבי, אשר העבריינות רחוקה מהם כרחוק מזרח ממערב. לפיכך, נסיבות אישיות של נהג- "עבריין", במרבית המקרים כוללת התייחסות להיותו אדם חיובי, איש משפחה למופת, "מלח הארץ", ממש כמו הנאשם שבפני.

מן הכלל אל הפרט:

לאחר שמיעת הטיעונים לעונש דחיתי את המשך הדיון לצורך מתן גזר הדין, ובין היתר לשם קבלת חוות דעת של הממונה על עבודות שירות, תוך הערה כי אין בכך משום הצהרת כוונות של בית המשפט לפעול בדרך זו דווקא. המטרה היתה לבדוק את טענות הצדדים לעומקן ולשקול את כל האופציות כפי שאומנם נעשה.

נסיבות התאונה פורטו בהכרעת הדין ואין מקום לחזור עליהן. התאונה הקטלנית ארעה, כפי שציינתי בהכרעת הדין, עקב מעשים ומחדלים שנמשכו מספר שניות ספורות מחד, (אם נמדוד את הזמן שבין היציאה לעקיפה ועד לתאונה עצמה), וכתוצאה מסתברת של זרע הפורענות שנזרע במשך שנים רבות מאידך, עת החל הנאשם להשתמש ב"סם מסוכן" כהגדרתו בפקודת הסמים המסוכנים (לטענתו, לצורך טיפול במכאוביו, עקב מחלת כליות ממנה הוא סובל) ולנהוג בדרכים בו זמנית. מבחינה זו, תאונה מעין זו, היתה צפויה במוקדם או במאוחר.

התאונה גרמה לקיפוח חייו של המנוח ולפציעתם של הנאשם ושל נהג ההאמר וכן לנזק לכלי הרכב.

הנאשם היה חייב לדעת ולקחת בחשבון את התוצאות הקטלניות הצפויות מנהיגתו. הוא לא הקפיד על נהיגה זהירה. הוא נהג כשהוא תחת השפעת "סם מסוכן" וגם אם הסם נלקח לצרכים רפואיים כטענתו, השפעתו השלילית על הנהג והנהיגה בעינה עומדת. התנהגות זו מלכתחילה מצביעה על זלזול בחיי אדם.

לנאשם הרשעות קודמות ביניהן הרשעה בגין שימוש בסם מסוכן, ובעבירות תעבורה שונות, מרביתן "טכניות".

אינני מתעלם מהטראומה שחווה הנאשם עצמו. מי שמעורב בגרימת מותו של אדם, ובמיוחד אם הוא אדם נורמטיבי בעל נפש ונשמה, צפוי שייגרם לו זעזוע. יש לצפות פני עתיד ובעיקר כדי להרתיע ולהתריע מפני זרע הפורענות של התאונה שטרם באה לעולם.

בנסיבות אלה, נסיבותיו האישיות של העבריין מתגמדות מפני השיקול ההרתעתי. חובה על בית המשפט לשים את הדגש על הרתעה, ועל הגנת החברה והקורבנות הפוטנציאליים.

"...המשקל היחסי של הנסיבות האישיות בזיקתן לעבירה ולנסיבותיה משתנה ממקרה למקרה, וכל עוד אין מדובר בנסיבות יוצאות דופן, מקובל, בדרך כלל, כי ככל שחומרת העבירה גוברת, הרי לצורך קביעת מידת העונש פוחת משקלן היחסי של הנסיבות האישיות המקילות." (ע"פ 359 ,344/81 - מדינת ישראל נ' שחר סגל ואח' . פ"ד לה(4), 313).

בית המשפט העליון גם קבע במספר רב של פסקי דין כי העונש הראוי למי שהורשע בעבירת הריגה, גם כאשר מדובר בתאונת דרכים, הוא מאסר ממושך ומרתיע, זאת כדי שבית המשפט יתרום את תרומתו למלחמה בנגע תאונות הדרכים. ראה : ע"פ 2738/99, טפלר נ' מדינת ישראל, ע"פ 9590/00 עזאני נ' מדינת ישראל, ע"פ 5002/94 איסק נ' מדינת ישראל. ע"פ 3152/93 פרידמן נ' מדינת ישראל תק-על 94 (1), 713, ע"פ 6380/98 פטושקין נ' מ"י, תק-על 98 (4) 603.

בית המשפט העליון קבע לא אחת כי :

"על הנסיבות האישיות לסגת מפני הענין הציבורי שבהטלת עונשים מרתיעים". (ע"פ 1594/96 סלאח אלאדין נ' מדינת ישראל, תק-על 97(2) 377).

אין ספק כי עצם הכרעת בית המשפט כי הנאשם אחראי למות אחיו, מוסיפה נטל מכביד נוסף על תחושותיו הקשות של הנאשם כמי שגרם בהתנהגותו למות אחיו.

המשפחה השכולה סובלת פעמיים - גם ממות המנוח, וגם מיסורי בן המשפחה, שגרם לתאונה ומתוצאות הענישה הפוגעת בחירותו של הנהג, בחייו האישיים והמשפחתיים, במצבו הכלכלי והחברתי ועוד. אין זה קל לדמיין אדם מן השורה מסתופף במשך תקופה, ותהיה קצרה ככל שתהייה, כשהוא בתוך ד' אמות עם אחרים, שנמצאים בכלא לא בשל היותם מל"ו צדיקי עולם.

סוף דבר:

לאור כל האמור, בהתחשב בצורך לשקלל את הנסיבות של התאונה, הנסיבות האישיות של הנאשם ושל משפחתו, שהינה גם משפחת הקורבן, וכן את מטרות הענישה, הריני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

מאסר של 15 חודשים.

מאסר על תנאי 18 חודשים, על תנאי לתקופה של 3 שנים מהיום, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור בתקופה זו עבירה של נהיגה בזמן פסילה ויורשע עליה.

פסילה מלקבל או להחזיק ברשיון נהיגה לתקופה של 15 שנה מהיום.

הריני דן את הנאשם לתשלום קנס כספי בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתם.

זכות הערעור לבית המשפט העליון, תוך 45 יום.

ניתן היום ד' בסיון, תשס"ד (24 במאי 2004) במעמד הצדדים.

ר.ש. צמח, שופט

000215/01פ