1

בתי המשפט

פ 000139/03		בית משפט מחוזי חיפה
13/01/2004	תאריך:	כב' השופט יצחק עמית	בפני:

המאשימה	מדינת ישראל	בעניין:
	- נ ג ד -
הנאשם	שומי בן פנחס איסקוב ת"ז 016878910

ב"כ המאשימה עו"ד נבון ב"כ הנאשם עוה"ד ציון אמיר, משה גלעד ומיכאל כרמל הנאשם באמצעות הליווי

נוכחים:

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, ולאחר שנשמעו כבר חלק נכבד מעדי התביעה, בכתב אישום מתוקן. העובדות הצריכות לענין פורטו בכתב האישום המתוקן ולא אחזור עליהן.

בתמצית שבתמצית אומר כי כתב האישום המתוקן מגולל מסכת אירועים שהתרחשה בתאריכים 5.2.03 – 6.2.03, ועניינם בשורה של מעשי ונדליזם ובריונות של הנאשם, הן כלפי שוטרים והן כלפי חבריו לתא המעצר, עבירות לפי סעיפים: 273, 378 + 379, 452, 334, 333 + 335(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

אקדים ואומר כי אני דוחה טענה שהועלתה על ידי הסניגוריה ולפיה השתוללות של עצורים בתא מעצר תוך הפנית קללות ואיומים ובצוע מעשה ונדליזם, היא בבחינת נורמה "מקובלת" על עצורים, ואשר ניתן לעבור עליה בשתיקה. ככלל, ראוי לעקור מן השורש גם תופעות מעין אלו, וידע כל עצור כי אימת הדין חלה עליו גם בשבתו בתא המעצר.

במסגרת הסדר הטיעון בין הצדדים, חזרה בה ההגנה מהטענה שהועלתה במפורש ובמשתמע במהלך הדיון, ולפיה חל על הנאשם הסייג של סעיף 34(ח) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

עם זאת, טענה ההגנה כי הנאשם היה במצב נפשי קשה כדי כך שהתקרב עד מאוד לסף הפטור מאחריות פלילית.

טענה זו של ההגנה מקובלת עלי, ואנמק בקצרה את מסקנתי:

לנאשם עבר נפשי בגינו היה מטופל בעבר גם בחו"ל.

המעשים המיוחסים לנאשם אינם הגיוניים ואינם רציונליים. המתלונן שהעיד בפני ביהמ"ש, אישר בעצמו כי הנאשם נראה כמו משוגע בעת מעשה, והמעשה הוא כריכת לולאה עשויה מסדין סביב צוארו של המתלונן.

הנאשם עצמו התנהג בצורה מוזרה, בלשון המעטה. הוא הסתער ונגח בעוצמה בסולם ברזל בתא המעצר, ובמהלך חקירה גחן וליקק מים מהשולחן וכיוצא בזה. לא למותר לציין כי להבדיל משני הרופאים שהוחשו לתחנת המשטרה ובדקו את הנאשם, הרי שהשוטרים, שיש להם נסיון "בשטח", התרשמו כי הנאשם נמצא בקריז ובכל מקרה, התרשמו כי התנהגותו מוזרה. עוד נציין כי הנאשם בצע נסיון אובדתי, כפי שעולה מתשובת סנ"צ יוסי שור, מפקד בית מעצר קישון, לאחד המכתבים שהופנו אליה על ידי הסניגוריה.

במקרה שלפנינו קיים דווח "בזמן אמת" של הסניגורים על מצבו של הנאשם, והכוונה היא למכתב ת/32 מיום 11.2 ו-נ/1 מיום 17.2. המכתבים, אחד מהם בכתב ידה הכמעט בלתי קריא של עו"ד אולמן, מדברים בעד עצמם.

לא נעלם מעיני כי הסניגורים לא העידו, אולם מאחר ומדובר בתיעוד בזמן אמת, ומאחר ואני מייחס לסניגוריה ולו מידה של "פקיד בית משפט" ושמעתי גם מהסניגורים במהלך המשפט אודות מצבו של הנאשם, יש בכל אלו כדי ללמד גם בזמן אמת על מצבו של הנאשם.

בהקשר זה אציין כי שתי הישיבות הראשונות בתיק, התנהלו ללא נוכחותו של הנאשם, וראה הפרוטוקולים מיום 6.3.03 ו-30.3.03. לא אכחד כי בשעתו סברתי, "בזמן אמת", כי הנאשם ככל הנראה משתולל ואלים ובשל כך מסרב להתייצב, אך גם מחוות דעתו של פרופ' טיאנו עולה שבאותה עת הנאשם לא היה במצב מיוצב. פרופ' טיאנו ביקר את הנאשם ביום 18.3.03 ובעמ' 2 לחוות דעתו מציין כי הנאשם חושד בו והיה קשה לו לקבל שהוא רופא מטעמו. אציין כי עם תחילת הדיון לגופו, וכפי שנמסר לי על ידי הסניגוריה, בעקבות קבלת טפול תרופתי, הנאשם התייצב כסדרו לכל דיון, התנהג בשקט באולם, לא התפרץ ולא ניתן היה להתרשם מכל התנהגות חריגה מצידו.

ולכך נוסיף את התנהגותו המוזרה של הנאשם, עליה אין חולק, בשער מנשה ובקישון.

לנאשם אין עבר מכביד, אלא שתי הרשעות מהעבר הרחוק יחסית.

הנאשם נעצר ב-4.2.03 בגין פרשיה אחרת שיוחסה לו. לאחר מכן, ולאחר שלא הוגש נגדו כתב אישום בגין אותה פרשיה, נשאר במעצר עד תום ההליכים לאורך כל המשפט שהתנהל בפני.

בהתחשב באמור לעיל, ומאחר ומכלל הראיות שהובאו בפני התרשמתי כי ההתנהגות של הנאשם, הגם שמדובר במעשי בריונות וונדליזם לשמם, מקורה בעיקר בשל מצבו הנפשי, מצאתי לנכון לאמץ את הרף התחתון שהוצע על ידי הסניגוריה, ואשר על כן אני גוזר על הנאשם מאסר בפועל לתקופה מיום 5.2.03 ועד להיום, כך שהנאשם ישתחרר עוד היום.

אני מטיל על הנאשם מאסר על תנאי של 12 חודשים לתקופה של 3 שנים בגין כל עבירת אלימות שהיא פשע. בנסיבות המקרה, לא מצאתי לנכון להטיל קנס.

זכות ערעור תוך 45 ימים מהיום.

ניתן היום י"ט בטבת, תשס"ד (13 בינואר 2004) במעמד הצדדים

י. עמית, שופט

צז/