בתי המשפט


פ 000129/03		בית משפט מחוזי חיפה

30/10/2003	תאריך:	כב' השופט י. אלרון	בפני:

	פרקליטות מחוז חיפה	בעניין:
המאשימה
	נ ג ד
	ביטון חיים
הנאשם

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו, בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

על פי הנטען בעובדות כתב האישום, בו הודה הנאשם, במועד הרלוונטי לאמור בכתב האישום, היה חברה של אחת אביגיל סויסה (להלן: "המתלוננת").

בתאריך 19.1.2003 סמוך לחצות, בביתה של המתלוננת בכרמיאל, במהלך שיחה עימה, גזר הנאשם שערות משערות ראשה ולאחר מכן "חתך אותה באמצעות סכין יפנית (להלן: "הסכין") חתך ארוך בצד גוף שמאל".

בהמשך לאמור לעיל, נטען בכתב האישום כדלקמן:

"ניסה הנאשם לחתוך את המתלוננת באמצעות הסכין בפניה ובחלק הקדמי של גופה. המתלוננת ניסתה להתגונן ולהימלט מהנאשם אך הוא גרם לה לחתך בשד השמאלי ובאגודל יד שמאל".

כתוצאה מהחבלות שנגרמו למתלוננת, כמפורט לעיל, נותחה ניתוח אורטופדי באצבעה ונתפר חתך בפלג גופה השמאלי, תוך הרדמה מלאה.

בגין המסכת העובדתית, כמצוין לעיל, הורשע הנאשם בעבירות לפי סע' 333 + 335 (א) (1) ו-192לחוק העונשין התשל"ז-1977 דהיינו חבלה חמורה בנסיבות מחמירות ואיומים.

יצויין כי הודאת הנאשם בכתב האישום היתה במהלך שמיעת הראיות בתיק זה ובכלל זה לאחר שמיעת עדותה של המתלוננת.

לאחר הודאת הנאשם ביקשתי את שירות המבחן להכין תסקיר בענינו.

קצין המבחן, שהכין את התסקיר, ציין כי תסקיר זה הוכן על בסיס שיחה שנוהלה עם הנאשם, במקום מעצרו, חוות דעת פסיכאטרית בענינו מבית החולים "מזרע" וכן אינפורמציה נוספת הנמצאת בשירות מחקירות קודמות שנערכו אודותיו בעבר.

התסקיר מביא את סיפור חייו העגום של הנאשם, אדם כבן 42 הגרוש בשנית (מאותה אשה) ואב ל-2 ילדים הנמצאים בהחזקת גרושתו והמכור לסמים קשים מעל ל-20 שנה.

התובעת בטיעוניה לעונש טענה בחומרה רבה. הפנתה, בין היתר, ל-23 הרשעותיו הקודמות של הנאשם, בגין מגוון עבירות ובכלל זה עבירות רכוש, שוד מזוין, הונאה, זיוף, תקיפה, איומים והחזקת סמים.

זאת ועוד, ב"כ המאשימה הפנתה להכרעת הדין וגז"ד של מאסר מותנה בן 24 חודשים, התלוי ועומד כנגד הנאשם.

באשר למיוחס לנאשם בכתב אישום זה, הפנתה ב"כ המאשימה, למסכת העובדתית, כפי שבאה לידי ביטוי בעובדות כתב האישום וכן כעולה מעדותה של המתלוננת, על פרטי פרטיה והתיאורים שהובאו על ידה בתארה כיצד ואיך נהג בה הנאשם, בעת ובמהלך ביצוע העבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

בסיכומו של דבר, ביקשה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם מאסר בפועל משמעותי ביותר, אשר יהיה בו כדי להוות מענה הולם לחומרת מעשיו, פיצוי למתלוננת ובנוסף לכך, ביקשה להטיל עליו מאסר מותנה לתקופה ממושכת.

ב"כ הנאשם, בטיעוניו לעונש, בחר להתמקד בהיותו של הנאשם נרקומן, מזה 20 שנה, אשר לא היה במסגרת גמילתית, אשר תהווה מענה להתדרדרותו לשימוש בסמים.

לדברי עו"ד תאבת, אין במסגרות הגמילה בסמים, בין כתלי בית הסוהר, לנוכח השימוש הנרחב בסמים בבתי הכלא, כדי אפשרות טיפולית הולמת לנאשמים ודומיו.

כדי לתמוך בדבריו אלה, הפנה ב"כ הנאשם לחקירותיו במשטרה ולבדיקות הפסיכאטריות אשר לא ניתן היה לקיימן למרות היותו במעצר, כתוצאה מהיותו "טעון" בסמים.

כמו כן הפנה לעובדה כי בפני נאשם כבן 42, אשר כמעט 14 שנה בילה מתקופה זו מאחורי סורג ובריח ולמרות היותו במסגרות גמילה אלה ואחרות, עדיין משתמש בסמים.

על כן, לטענת בא כוחו, על בית המשפט לשקול שלא למצות את הדין עם הנאשם, היות והדבר לא יהווה מענה לאפשרות שיקומו.

יצויין כי הנאשם ביקש אף הוא לומר דבר מה, בטרם ייגזר דינו, וטען בפני כי עד היום אינו יודע מדוע עשה את אשר עשה כמיוחס לו בכתב האישום וכי הוא מביע את התנצלותו על שהתרחש.

הנאשם בפנותו לבית המשפט, הדגיש את עובדת היותו משתמש בסמים כ-20 שנה, המעונין לקבל טיפול נפשי אשר יסייע בידו לצאת ממלכודת הסמים ודפוסי ההתנהגות העבריינים, אותם אימץ, כל אותן שנים.

המסכת העובדתית המפורטת בכתב האישום, הינה מסכת עובדתית חמורה ביותר.

יתרה מזו, לבית המשפט היתה הזדמנות להתרשם מחומרת מעשיו של הנאשם, מעדותה של המתלוננת בבית המשפט.

ניתן לומר כי התיאור הקשה המובא בתסקיר זה, באשר לרקע האישי והמשפחתי בו גדל בבית הוריו, יתכן ויש בו כדי ללמד את שהביא את הנאשם להתדרדרות לשימוש בסמים ובסופו של דבר להסתבכויותיו החוזרות ונשנות בפלילים, אשר בגינן ריצה עונשי מאסר בפועל בגין מגוון של עבירות (כעולה מט/1).

המתלוננת הכניסה את הנאשם לביתה ונדמה כי לא תיארה לעצמה ואף לא העלתה על דמיונה כי אדם זה הולך להוביל אותה חבולה ושותתת דם במסלול ייסורים רווי הטלת אימה ופחד, תוך שהוא מונע ממנה טיפול רפואי הולם.

זאת עשה הנאשם בקור רוח מקפיא דם ללא כל סיבה נראית לעין.

חומרה מיוחדת יש לראות בעובדה כי העבירות בתיק זה, בוצעו על ידי הנאשם ימים ספורים לאחר שחרורו ממאסר ממושך, עובדה אשר לא נעלמה מעיני קצין המבחן ואשר להערכתו, יש בכך כדי להצביע על קשייו של הנאשם לשלוט בעצמו, לדחות סיפוקים ומצביעה על רמת מסוכנות גבוהה.

לא ירדתי לסוף דעתו של קצין המבחן, בציינו כי הנאשם מתקשה לדחות סיפוקים. איזה סיפוק יש בהתעללות לשמה באם חד הורית אשר מסיבות בלתי ברורות כלל חיפשה את קרבתו של נאשם זה?

לעניננו יפים הדברים שנאמרו בע"פ 8583/96:

"אמרנו לא פעם כי מי שדעתו קלה בעשיית שימוש בסכינים ובמכשירים חבלניים דומים, ראוי כי ייענש במאסר ממשי לתקופה ארוכה. משפט הבכורה בסוג זה של עבירות חייב להינתן לצרכי ההרתעה ולשיקולי ההגנה על הציבור וההתחשבות בנסיבותיהם של העבריינים, אינה יכולה להיות אלא משנית".

(מ"י נ' חולי תק-על 97 (1), 32).

אין ספק כי נסיבות האירוע כפי שבאו לידי ביטוי בעדות המתלוננת, הינן חריגות בחומרתן ואין אלא להסכים עם ההערכה כמצוין לעיל.

מדהימה עוד יותר העובדה, כי נאשם שאך לפני זמן קצר ביותר, השתחרר ממאסר בפועל ארוך, מבצע את המתואר במסכת העובדתית לכתב אישום זה.

נראה כי למרבה הצער הנאשם לא למד את לקחו, מהסתבכויות הפליליות בעבר ולמרות הכל לא נרתע מלבצע את המעשה החמור כמתואר לעיל.

אין ספק כי בעבירות חמורות, מן הראוי להשית על נאשמים עונשים אשר יהא בהם ביטוי לחומרת מעשיהם וזאת כאינטרס ציבורי ממעלה ראשונה, אשר יהיה בו כדי מסר הרתעתי הן לנאשם אשר את דינו באים לגזור והן לעבריינים בפוטנציה.

לענין זה מן הראוי להביא מדבריה של כב' השופטת ט. שטרסברג-כהן בע"פ 4872/95:

"מבחינת האינטרס הציבורי, אין זה מספיק להטמיע בחוק סטנדרטים של התנהגות. הציבור חייב לראותם מיושמים בכל עת ולראות בהם חלק בלתי נפרד מנוהגים חברתיים מקובלים המגינים על גופו, רכושו וכבודו של כל אחד מתוכו. ענישה סלחנית במקרים של התנהגות עבריינית חמורה, עלולה להביא להתמוטטות עכבות מוסריות, להתפרש כהתפשרות על ערכים ועל נורמות, לפגוע באמינות מימושו של האיום בעונש מאחורי החוק ולהעביר מסר שלילי לעבריינים פוטנציאליים המועדים לבצע עבירות מאותו סוג. באותו אופן בו השתת עונש ממשי הוא בבחינת ביטוי חברתי חריף לגינוי לו ראויים המעשים החמורים, כך אימוץ הגישה הסלחנית תחליש הכרת האיסור שבהתנהגות".

(מד"י נ' אילון, פד"י מג' (3), 1 בעמ' 8 מול האות "א").

איני מתעלם ממכלול נימוקי ב"כ הנאשם ומדברי הנאשם עצמו בבית המשפט, באשר להיותו מכור לסמים מזה שנים רבות ואשר חי במעגל חוזר ונשנה של יציאה וכניסה לבית הכלא כתוצאה מהיותו נתון להשפעת סמים, ואולם עם כל הכבוד, אין בכל אלה כדי להצדיק את מעשיו כלפי המתלוננת.

לאחר ששקלתי את מכלול השיקולים הרלוונטים, הן לקולא (קשה למצוא נימוקים לקולא במקרה דנן) והן לחומרא, וכאלה במקרה דנן לא חסרות כלל ועיקר, אני מחליט להשית על הנאשם את העונשים כדלקמן:

א. 48 חודשי מאסר, כאשר מתוכם 40 חודשים בפועל והיתרה על תנאי למשך שנתיים לבל יעבור עבירה בה הורשע בתיק זה.

ב. אני מפעיל את עונש המאסר המותנה, התלוי ועומד כנגד הנאשם מת.פ. 1984/01 (שלום כפר סבא) ואולם מתוכם ירוצו 12 חודשי מאסר במצטבר ו-12 חודשי מאסר בחופף לעונש אשר הושת עליו בתיק זה.

כך שסה"כ יהיה עליו לרצות 52 חודשי מאסר בפועל.

לצורך תקופת ימי המאסר, תימנה תקופת מעצרו מיום 20.1.2003.

למרות דברי הנאשם ובא כוחו, אני מוצא לנכון להמליץ בפני שירות בית הסוהר, לשבץ את

הנאשם במסגרת של גמילה מסמים וטיפול נפשי, ככל שניתן במסגרת כתלי בית הסוהר.

זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום ד' בחשון, תשס"ד (30 באוקטובר 2003) במעמד הצדדים.

יוסף אלרון, שופט