30

בתי המשפט

פ 040318/03		בית משפט מחוזי תל אביב-יפו
17/06/2004	תאריך:	כב' השופט גורפינקל צבי	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	הר ציון	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	1 . עבודי מוטי ע"י ב"כ עו"ד גיטרמן 2 . ציפורי איתמר
הנאשמים	שי לוי	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

בתאריך 3.10.03 שהו הנאשמים והמתלונן במועדון ברח' אלנבי בת"א ונתגלע ביניהם ויכוח.

הנאשמים יצאו מהמועדון ולאחר מכן יצא גם המתלונן. כל השלושה שתו קודם לכן משקאות חריפים.

בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר יצא המתלונן מהמועדון, החל ויכוח בינו לבין הנאשם 1, והנאשם החל להכות את המתלונן. נאשם 2 הצטרף למכות, והשניים חבטו בעוצמה במתלונן, וכאשר התכופף, החזיק אותו נאשם 2 כשהוא מכופף, ובעט בו עם ברכיו בפניו. אותו זמן המשיך הנאשם 1 להכות את המתלונן באגרופיו.

עובר אורח היה במקום ומשך את נאשם 1 ע"מ להפסיק את האלימות, אולם הנאשם המשיך להכות את המתלונן כאשר נאשם 2 מצידו בועט במתלונן בכל חלקי גופו, ובעיקר בראשו.

מעוצמת המכות אבד המתלונן את הכרתו, ונפל על המדרכה.

הנאשמים לא הפסיקו את מסכת האלימות, ונאשם 1 קפץ על ראשו של המתלונן בעודו שוכב על המדרכה ולא הרפה למרות שדם נזל מפיו של המתלונן והוא שכב מחוסר הכרה.

רק בעקבות התערבות עוברי אורח הפסיקו הנאשמים את מסכת האלימות ועזבו את המקום כאשר נאשם 2 מושך אחריו את נאשם 1.

כתוצאה מהמכות איבד המתלונן את הכרתו, הובא לביה"ח שם אושפז, היה מחוסר הכרה 3 ימים והונשם עם תסמינים של פגיעה במוחו.

בגין ארוע זה הורשעו הנאשמים על פי הודאתם בעבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיף 329 (1) לחוק העונשין.

שנתיים וחצי קודם לכן ב- 5.3.01, בשעות הלילה, החל ויכוח בין הנאשם 2 לבין בעל פיצריה בב"ב, בעקבות כך שהמתלונן האשים את הנאשם שגנב ממנו כסף.

הנאשם איים על המתלונן ולאחר מכן תקף אותו בכך שבעט בו בכל חלקי גופו, והיכה בו עד שהמתלונן נפל, כתוצאה מכך נגרמו למתלונן חבלה בשוק ונפיחות.

בגין ארוע זה הורשע הנאשם 2 על פי הודאתו בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ובעבירת איומים.

הנאשמים הודו בעבירות אלה שבכתב האישום המתוקן, לאחר שחזרו בהם מכפירתם הראשונית, ועל פי הסכם עם התביעה, נתבקשו תסקירי שרות המבחן.

בתאריך 4.4.04, ערך שרות המבחן תסקיר ראשון ביחס לנאשם 1, תסקיר זה היה בעקבות תסקיר מעצר ואז התרשם השרות כי הנאשם מתייחס לעבירה שביצע ולאורח חייו בדרך מטשטשת ואינו מודע לסכנה שבה הוא מעמיד את עצמו ואת הסובבים אותו.

שרות המבחן יצר קשר עם מטפלים בבעיות האלימות של הנאשם, לאחר ששוחרר לחלופת מעצר, וביקש לעקוב אחר השתלבותו של הנאשם בתהליך השיקום.

ביום 25.4.04 נערך תסקיר נוסף לגבי נאשם 1, של קצינת המבחן, אז כבר הודה הנאשם בכל האמור בכתב האישום והביע חרטה על התנהגותו ופגיעתו בקורבן, וההתרשמות היתה שיש צורך בהתערבות טיפולית אינטנסיבית. בעקבות שהותו של הנאשם ב"בית פתוח" לטיפול באלימות, התרשם שרות המבחן כי חל שינוי בהתייחסותו של הנאשם לעבירה ולבעיות התמכרות לסמים קלים ואלכוהול, והבעת החרטה נראתה כנה תוך התייחסות לסבל שנגרם לקורבן ולאור התרשמות המטפלים ממוטיבציה גדולה לשינוי מצד הנאשם ומנכונותו לברר לעומק את מניעי התפרצותו האלימה, סבורים המטפלים כי מדובר באישיות נורמטיבית שבשל נסיבות חיים קשות סבל מחסכים ופגיעות רגשיות משמעותיות וההערכה היא כי מאסר בפועל עלול למוטט את שארית כוחותיו ויכולותיו של הנאשם, ויקטין את יכולתו להתמודד ואת הסיכוי לשינוי בתפיסותיו ועמדותיו.

בתסקיר שלישי מיום 8.6.04, התרשם שרות המבחן כי הבעת החרטה של הנאשם על התנהגותו בזמן העבירה הינה כנה, והוא מתייחס לסבל שגרם לקורבן ולפגיעה החמורה בו.

התסקיר סוקר את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, וקצינת המבחן סבורה שמאסר עלול להביא להחרפה במצבו ולהקטין הסיכוי לשינוי בתפיסותיו והכרתו את עצמו.

התוכנית הטיפולית שנבנתה עבורו מקטינה את הסיכון להישנות התנהגות אלימה.

לפיכך, המליץ שרות המבחן להמשיך בתוכנית הטיפולית ולהטיל על הנאשם עונש של 500 שעות של"צ.

שירות המבחן ערך אף תסקיר בענינו של נאשם 2, שהסתמך על שיחות עם מטפליו במעון יום טיפולי המיועד לגברים אלימים, התסקיר סוקר את נסיבותיו האישיות של הנאשם, מאחר שהוא לקח אחריות על התנהגותו המאיימת והתוקפנית ומשתלב במסגרת השיקום, המליץ שרות המבחן על העמדת הנאשם במבחן למשך שנה.

בתסקיר משלים, חזר שרות המבחן על המלצתו זו.

המעשים שביצעו הנאשמים כלפי המתלונן חמורים מאין כמוהם. בשל ויכוח שלא ברור וגם אין זה משנה מה טיבו, נקטו הנאשמים באלימות שאיננה מתיישבת עם העדויות שנשמעו ביחס לאפיים. עדי האופי בקשר לכל אחד מהנאשמים תארו אותם כאנשים טובי לב וישרי דרך, ואין אפשרות לקבל תמונה זו כאשר היא עומדת מול המעשים שבוצעו.

מדובר באלימות לשמה, תוך גילוי בריונות, אכזריות, רשעות ורוע לב.

אם ניתן היה להבין כי כתוצאה מקטטה בין אנשים שתויים מתפתחים מעשי אלימות של מכות ואף בעיטות, הרי תאור האלימות המזוויעה שנעשתה כלפי המתלונן איננה יכולה להיות משוייכת לבן אנוש. השניים יחדיו תקפו את המתלונן, כאשר התכופף מעוצמת כאביו בעט בו נאשם 2 עם ברכיו בפנים בעוד נאשם 1 תוקף אותו באגרופים, ולמרות שעובר אורח ניסה להפסיק את האלימות, ומשך את הנאשם 1, הוסיף זה להכות את המתלונן בעוד נאשם 2 בועט בו בגופו ובראשו.

הגדיל לעשות הנאשם 1 וכאשר המתלונן אבד את הכרתו ונפל על המדרכה, קפץ הנאשם על ראשו ובעט בפניו בעוצמה רבה.

אך בנס יצא המתלונן מכלל סכנה, אולם ברור שיש השלכות רפואיות כתוצאה מהתקיפה והוא לא יחזור להיות אדם כשיר כפי שהיה לפני הארוע, גם אם לפני כן נזקק ללא קשר לארוע לטיפולים נפשיים. הנאשמים הפכו את המתלונן לשק חבטות במלוא מובן המילה, ולא יכולה להיות כל סליחה ומחילה על ארוע כה אלים המלווה אכזריות ורשעות.

בנסיבות אלה, קשה לקבל את עמדת שרות המבחן. עמדה זו יפה לגבי מי שמואשם בעבירות אלימות שאינן חורגות "מתקיפה שגרתית". שרות המבחן מתייחס לנאשמים בלבד ולשיקומם, וזהו שיקול חשוב בענישה, אולם מתעלם לחלוטין מהנסיבות המזוויעות של הארוע ומגורלו של הקורבן האומלל.

מתן דגש אך ורק לנסיבות האישיות של הנאשמים, תוך התעלמות ממצבו של הקורבן, יחטיא את מטרות הענישה ועל כן אין בכוונתי לאמץ את המלצת שרות המבחן ביחס לשני הנאשמים ואני דוחה את המלצותיו.

לאחרונה מרבים לדבר על זכויות היסוד של נאשמים לענין חרותם, אך ביהמ"ש מצווה להגן גם על זכויות היסוד של הקרבנות לשלמות גופם.

התמונה הפסטורלית כביכול שצויירה ביחס לנאשם 2, ע"י עדי האופי איננה יכולה לעמוד כאשר לארוע שהתרחש כמפורט בפרט הראשון, קדם ארוע שהיה שנתיים וחצי קודם.

בגין ארוע זה הוגש כתב אישום לבימ"ש השלום, אולם הוא נמחק עקב אי איתורו של הנאשם.

רק לאחר שאותר, בגין הארוע הראשון, צורף האישום השני לכתב האישום.

גם אם אין מדובר בארוע חמור במיוחד, אף שאין להקל ראש גם בו, הרי ארוע זה מצייר את הנאשם 2, באור של אדם אלים שפותר בדרך של תקיפה ובעיטות באדם אחר, את סכסוכיו.

חלקו של הנאשם 1 בפרשה הראשונה גדול יותר, שכן הויכוח התחיל איתו, ונאשם 2 הצטרף אליו, אולם בהמשך הפרשה כאשר הקורבן נפל לארץ מחוסר הכרה, גילה הנאשם 1 אכזריות לשמה כאשר קפץ על ראשו של הקורבן האומלל המוטל חסר אונים על הארץ.

עם זאת, יש לראות את שני הנאשמים כשותפים לעוצמה המחרידה של האלימות וגם אם חלקו של נאשם 2 קטן יותר, הרי העובדה שנכשל בעבירת אלימות קודמת כמפורט בפרט השני, מחייבת להתייחס אליו ואל נאשם 1 כאל שווים לצורך הענישה.

לא למותר לציין כי נאשם 1 נשפט ביפן בגין עבירות סמים ונידון לעונש מאסר בן שנתיים וחצי, ונאשם 2 נידון בעבר בביהמ"ש לנוער בת"א ללא הרשעה ב- 12/96 בגין עבירות של נשיאת סכין למטרות לא כשרות והפרעה לשוטר, ובבימ"ש השלום נידון ללא הרשעה בספטמבר 2001 בגין שבל"ר ונטישת רכב.

עוד יש להזכיר כי העבירה בה הורשעו הנאשמים בפרט הראשון נושאת בחובה עונש מאסר בן 20 שנה ואי אפשר לרוקן מתוכן את כוונת המחוקק ע"י הטלת עונשים כפי שהוצעו ע"י שרות המבחן.

אלמלא הודאתם של הנאשמים באשמה, דבר המצביע על חרטה מצד אחד, וחסך את הצורך בהעדת המתלונן שהתקשה להעיד מצד שני, היה מקום להטיל עליהם שנות מאסר ארוכות וממושכות כיוון שמטרת הענישה היא להבהיר לכל מי שמשתמש באלימות, כי לא זו הדרך בה יוכל לפתור את סכסוכיו וכי נקיטה במעשים אכזריים לא תוכל להישאר ללא תגובה עונשית הולמת.

כמו כן, למרות שאני דוחה את המלצת שרות המבחן, כשיקול לקולא אין אפשרות להתעלם לחלוטין מההמלצות, והפער בענישה אינו יכול להיות גדול מידי בין העונש המתחייב מחומרת המעשים לבין המלצת השרות כתוצאה מנסיבותיהם האישיות של הנאשמים והעובדה שקיים סיכוי לשיקומם.

השיקול המרכזי בענישה הוא הצורך להגן על הציבור ע"י הצבת קו ענישה שיהיה בו כדי להבהיר שכל מעשה אלימות בריוני ומרושע יתקל בעונש חמור, ועל כן, מבלי להמעיט מהנסיבות המקלות, אני גוזר על כל אחד מהנאשמים עונש של 4 שנות מאסר, מהן שנתיים וחצי לריצוי בפועל ו- 18 חודשים מאסר ע"ת שלא יעברו תוך 3 שנים עבירה של אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש.

מתקופת מאסרו של הנאשם 1 תנוכה תקופת המעצר שבין 3.10.03 עד 29.2.04, ומתקופת מאסרו של נאשם 2 תנוכה התקופה שבה היה במעצר מ- 3.10.03 עד 3.2.04.

זכות ערעור תוך 45 ימים.

ניתן היום כח' בסיון, תשס"ד (17 ביוני 2004) במעמד הצדדים.

גורפינקל צבי, שופט