1

בתי המשפט

בש 021547/03	בית משפט מחוזי באר שבע
03/05/2004	כבוד השופט ברוך אזולאי-ס.נשיאכבוד השופט ברוך אזולאי	בפני:

	1. ידיעות תקשורת בע"מ – עיתון "כל הנגב" 2. ארצי חלפון		בעניין:
המערערים	רויטמן	ע"י ב"כ עו"ד
	נגד
	1. אמיר גבוביץ' ע"י ב"כ עו"ד ס. שלו 2. מדינת ישראל ע"י ב"כ עו"ד מ. הרשלר
המשיבים

החלטה

1. מדובר בערר על החלטת בית משפט השלום מיום 12.11.03 (ת.פ 6239/01, סגן הנשיא זלוצ'ובר), בה הוחלט לאסור פרסום שמו של משיב 1 שהורשע בעבירות של

מעשים מגונים בארבעה קטינים ובתקיפה.

בתאריך 8.11.01 ניתן בתיק האמור, על ידי נשיא בתי משפט השלום, השופט מכליס, בהסכמת המדינה והנאשם, צו איסור פרסום לגבי כל פרט העשוי להביא לזיהויים של המתלוננים בדיון בכתב האישום האמור בתיק ת.פ 6239/01, ובפרט ביחס לשמות המתלוננים, שנת לידתם, מקום מגוריהם, מקום ביצוע העבירות ושמות עדי התביעה.

בתאריך 17.2.02 ניתן בדיון באותו אישום, על ידי השופט זלוצ'ובר, צו שהתיר לפרסם את שמותיהם של עדי התביעה 6 ו-7 ומקום מגוריהם, ולתאר את סיפור המעשה בלי להזכיר שות מקומות ופרטים מזהים לגבי המתלוננים והעדים שלגביהם ניתן צו, ובאותו צו נאסר לפרסם את שמו של הנאשם.

בתאריך 3.11.03 הגיעו הצדדים באותו תיק להסדר טעון על פיו הורשע הנאשם בכתב אישום אישום מתוקן, בעבירות של מעשים מגונים ותקיפה בקטינים בעת ששימש כמדריך נוער בקיבוץ בו התגוררו הקטינים, והדיון נדחה לקבלת תסקיר של שירות המבחן ולטיעונים לעונש ליום 1.6.04.

בתאריך 9.11.03 הוגשה לבית משפט השלום על ידי העורר 2, שהינו כתב בעיתון "כל הנגב", העורר 1, בקשה להסיר את איסור הפרסום האמור.

בתאריך 12.11.03 ניתנה החלטה בבקשה האמורה בה נדחתה הבקשה האמורה ביחס לשלב הדיון האמור, בנימוק שאיסור הפרסום של שמות המתלוננים נועד להגן עליהם ואיסור פרסום שמו של הנאשם נקבע בעיקר בשל כך שפרסום שמו עלול לגרום לזיהוי המתלוננים.

2. לטענת העוררים:

א. הנאשם הודה במעשים מגונים בקטינים שנעשו בהם באופן סדרתי בעת ששימש כמדריך נוער, תוך תקיפת אחד הקטינים, ולא עומדת לו חזקת החפות.

לציבור יש זכות לדעת את זהותו של הנאשם ולהתגונן מפניו, בעת שהנאשם מסתובב באופן חופשי.

ב. גם הפרקליטות אינה סבורה שיש לאסור את שמו של הנאשם.

ג. לא הובאה כל ראיה שחשיפת זהות הנאשם תגרום לחשיפת זהות המתלוננים. הנאשם הדריך במשך שנים מאות תלמידים, ולא יהיה בפרסום שמו כדי לקשור את שמו עם המתלוננים דווקא.

ד. על מנת למנוע חשיפת זהות המתלוננים ניתן להסתפק באי פרסום שם הקיבוץ בו עבד הנאשם.

ה. בכל מקרה, יש לאזן בין זכות הציבור לדעת ובין הפגיעה האפשרית במתלוננים, אם תיחשף זהותם.

ו. מבחינה זאת, ניתן להימנע מפרסום שם הקיבוץ, אך אין להימנע מפרסום העובדה שהנאשם היה מדריכם של המתלוננים.

3. לטענת ב"כ המשיב 1 (הנאשם):

א. הבקשה מוקדמת, הואיל ולא נקבע כי הנאשם הינו מסוכן לציבור, עקב סטיה או מסוכנות, או שאינו שולט בדחפיו.

ב. המשיב 1 לא שימש כמדריך נוער כולל, אלא כמין מסייע למדריכים אחרים בקבוצת גיל של בית ספר תיכון בגילאים 15 – 18. הוא טיפל במתלוננים באופן פרטני לתקופה של כשנה בלבד.

מדובר בקיבוץ הקשור לקיבוצים נוספים בסביבה, המשיב היה חבר הקיבוץ במשך שש עשרה שנה, ופרסום שמו יכול לגרום לזיהוי המתלוננים על ידי כל ישובי הנגב והקיבוצים בסביבה.

סביר להניח שהמתלוננים כבר חזרו לשגרה, הואיל ומדובר בארועים שארעו לפני כ-4-5 שנים, ויש בפרסום כדי לזעזע את הקיבוץ ואת המתלוננים מחדש.

ג. לגוף הענין, נעשה הסדר טיעון בעקבות קשיים ראייתיים, ובהסדר נקבע שיינתן תסקיר של שירות המבחן שיש בו להתייחס בין השאר לשאלת מסוכנות הנאשם.

כמו כן, יש בפרסום כדי לפגוע בנאשם שהתחתן לא מזמן ובאימו.

לאור זאת, אין להתערב בהחלטת בית המשפט כי בנסיבות הענין יכול להיות בפרסום שמו של הנאשם כדי להביא לזיהוי המתלוננים.

4. לטענת ב"כ המדינה, יש להימנע מחשיפת זהות המתלוננים, ולשם כך ניתן להסתפק באי פרסום שמות המתלוננים, שנת הלידה של המתלוננים, מקום מגורי המתלוננים, מקום ביצוע העבירות, שמות עדי התביעה, טיב הקשר בין המתלוננים והנאשם, שם הקיבוץ ומועד ביצוע העבירות.

5. לאחר עיון בחומר הנוגע לענין ובטענות הצדדים, נראה לי כי החלטת בית המשפט בה נאסר פרסום פרטים שיש בהם כדי לזהות את המתלוננים, לרבות שמו של הנאשם, ניתנה לשלב בו ניתנה עד למועד שנקבע לקבלת תסקיר ולטעונים לעונש, היינו עד ליום 1.6.04, כאשר במועד זה אמור בית משפט השלום לשקול שוב את הענין לאחר קבלת תסקיר שירות המבחן ושמיעת טענות הצדדים.

במסגרת המשך הדיון תהא אפשרות לשקול שוב את הענין תוך מתן אפשרות לצדדים להביא ראיות בקשר לכך ומבחינה זאת ניתן וראוי לשמוע את דעתם של המתלוננים עצמם או של הוריהם ככל שהם עדיין קטינים, אם על ידי קבלת תסקירי נפגע ואם בדרך אחרת.

לאחר שמיעת הטעונים לעונש, לרבות קבלת תסקיר של שירות המבחן, שיתייחס בין השאר להערכת מסוכנות הנאשם (המשיב 1) ושמיעת מכלול הראיות לעונש, ויתר הראיות הנוגעות לענין, תהא אפשרות לשקול בבית משפט השלום אם ניתן לפרסם את שמו של הנאשם ופרטים נוספים הנוגעים לזכות הציבור לדעת עליהם וזכות הציבור להתגונן מפני הנאשם ככל שיש צורך בכך, מול זכות המתלוננים להימנע מחשיפת זהותם כקרבנות לעבירה מינית בהיותם קטינים.

6. לאור זאת, ובכפוף לכך, אני דוחה את הערעור ככל שהדבר נוגע לשלב זה של הדיון, ומתוך הנחה כי הענין ידון ויישקל מחדש על ידי בית משפט השלום לאחר שמיעת טענות הצדדים, לרבות טענות המערערים, לאחר שמיעת טענות הצדדים בטיעון לעונש, ובבקשת המערערים להתיר את פרסום שמו של המבקש ופרטים נוספים כפי שביקשו בדיון זה.

ניתנה היום כ"ט בניסן, תשס"ד (20 באפריל 2004) בהעדר הצדדים

ברוך אזולאי, שופט

ס. נשיא