1

בתי המשפט

פ 008337/05		בית משפט מחוזי באר שבע
08/05/2006	תאריך:	כב' השופט ח. עמר	בפני:

	מדינת ישראל		בעניין:
המאשימה	ד. מזור	ע"י ב"כ עו"ד
	נ ג ד
	1 . שוקורוב עמנואל 2 . שוקורוב משה
הנאשמים	נ. אליגון	ע"י ב"כ עו"ד

גזר דין

1. הנאשמים, שהינם אחים, הורשעו, על פי הודאתם – בעקבות הסדר בין הצדדים בדבר תיקון כתב האישום – בשתי עבירות של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499 (א) (1) לחוק העונשין התשל"ז – 1977 (להלן:"החוק"); בעבירת סיוע להצתה, לפי סעיפים 448 (א) רישא, ו – 31 לחוק; ובעבירת הצתה, לפי סעיף 448 (א), רישא, לחוק.

נסיבות ביצוע העבירות – כך על-פי עובדות כתב האישום המתוקן, הכולל שני אישומים, ואשר בהן הודו הנאשמים, כאמור – הן, כדלהלן:

לפני יום 8.12.04 – כך על-פי האישום הראשון – קשרו הנאשמים, יחד עם האחים אלכסנדר לברושקו (להלן:"אלכסנדר") ויבגני לברושקו, קשר לסייע לשני האחים לברושקו הנ"ל, להצית את רכב הגרר השייך למתלונן דימיטרי נסונקין (להלן:"רכב הגרר") ולשם כך, גם הכינו, יחד עם האחים לברושקו הנ"ל, בקבוקי תבערה.

במועד הנ"ל, בשעה 03:00, נסעו הנאשמים יחד עם אלכסנדר, בריכבו של הנאשם 2, למקום בו חנה רכב הגרר, ושם הדליק אלכסנדר בקבוק תבערה והשליך אותו אל רכב הגרר דרך החלון – בעוד הנאשמים ממתינים לו ברכב של הנאשם 2 – ומיד לאחר מכן, עלה אלכסנדר חזרה לרכב הנאשם 2, וזה מילט אותו לביתו.

עקב האמור, הוצת רכב הגרר כליל.

כן – כך על-פי האישום השני – שבו הנאשמים וקשרו, פעם נוספת, קשר עם אותו אלכסנדר, והפעם, להצתת אמבולנס אשר היה ברשותו ובהחזקתו של אולג תשליק; ולשם כך, נפגשו הנאשמים עם אלכסנדר, ביום 19.3.05 ברכבו של הנאשם 1, ושם הכינו, יחדיו, בקבוקי תבערה.

מיד בסמוך לאחר מכן, בשעה 05:00 של אותו יום, נסעו הנאשמים ואלכסנדר לרחוב שבו חנה האמבולנס, שאמור זה להצית. ואכן, ולאחר שהנאשמים התרחקו מהמקום, ניגש אלכסנדר לאמבולנס כשבידו בקבוק תבערה, שבר את חלון האמבולנס בעזרת אבן, ודרך החלון שפך את הדלק על כיסא הנהג והציתו באמצעות מצת, והאש התפשטה ושרפה כליל את האמבולנס. מיד אחר זאת, ברח אלכסנדר מהמקום ועלה לרכב הנאשם 1, שבו המתינו לו הנאשמים, ובו מילטו את אלכסנדר לביתו, כשהנאשם 1, נוהג ברכב.

2. טרם הטיעונים לענש, הוריתי, לבקשת הסניגור, על הגשת תסקיר שירות המבחן אודות כל אחד משני הנאשמים.

מהתסקיר המתייחס לנאשם 1, עולה כי נאשם זה – בן 21, ונשוי מזה כ- 10 חודשים – עלה ארצה, בהיותו בן 13, עם אימו ואביו החורג, אשר לו נישאה אימו לאחר פטירת אביו. על-פי תאורי הנאשם ואימו, נקט האב החורג באלימות פיזית הן כלפי הנאשם והן כלפי אימו; ועל רקע זה, ועל רקע מצוקה כלכלית – כך לדבריו – שוחרר הנאשם מצה"ל לאחר שירות חלקי, שבו החל לאחר שסיים, לדבריו, 12 שנות לימוד.

לאחר שיחרורו מצה"ל עבד בעבודות שונות, ולאחרונה (טרם מעצרו) החל ללמוד בקורס יזמות אישית ותכנן להקים עסק עצמאי לצילום.

שירות המבחן הביע התרשמותו בתסקיר זה, כי בניגוד לאופן שבו מבקש הנאשם להציג את אופן תיפקודו, הרי שדרך חשיבתו מאופיינת בנטייה להתנהג על-פי קודים עברייניים, ומערכת ערכיו טרם התגבשה.

כן – ובהתייחסו לעבירות נשוא תיק זה – נטה הנאשם להשליך על אחרים את האחריות להן, ואף שלאחרונה מוכן הוא למסור יותר מידע אודות נסיבות העבירות וחלקו בהן, נראה כי המידע הינו מגמתי ועדיין מעורפל; ולמרות הצהרותיו כי הפיק לקחים בעקבות מעצרו, הרי שאלו נובעות – כך על-פי ההתרשמות – מהרצון והתקווה כי אלה תסייענה לו בגזר דינו.

נוכח האמור – ועקב קשייו של הנאשם לבחון באופן כן את דפוסי התנהגותו הבעייתים – סבור שירות המבחן, כי אין הנאשם בשל להפקת תועלת מקשר טיפולי במסגרת שירות המבחן; ועל כן נמנע זה מהמלצה טיפולית.

עם זאת – ומחמת החשש כי מאסר ממושך יעמיק אצלו דפוסי התנהגות בעייתיים, ומאחר ומדובר בבחור צעיר שזו לו הסתבכותו הראשונה בפלילים – ממליץ שירות המבחן, בתסקיר זה, על הטלת "עונש מוחשי לא ארוך", לצד מאסר מותנה משמעותי, שיהוו עבורו גורם מרתיע ומציב גבולות; וכן על חיוב בפיצוי לטובת המתלוננים.

ובאשר לנאשם 2 (שהינו אחיו הבכור של הנאשם 1) – בן 23, רווק, ואב לילדה בת 6 חודשים (מאישה שעימה הוא חי) – עלה אף הוא ארצה עם אימו, אחיו (הנאשם 1) ואביו החורג הנ"ל, בהיותו נער. אף הוא סיים, לדבריו, 12 שנות לימוד בארץ וזכאי, לדבריו, לתעודת בגרות חלקית; ואף הוא שירת שירות חלקי, בלבד, בצה"ל ואשר ממנו שוחרר, לדבריו, עקב קשיים כלכליים במשפחה ומחלתה של אימו. לאחר מכן, עבד מספר חודשים, שלאחריהם למד והוכשר כמדריך קראטה; ולדבריו, עבד עד למעצרו בתיק זה, כמדריך בתחום זה בחוגים לילדים.

ממסמכים רפואיים שהציג הנאשם עולה, כי אובחן כמי שסובל מהפרעות חרדה והומלץ על קבלת טיפול תרופתי, אך הוא נמנע מקבלת הכדורים המומלצים, מאחר ואינו מעונין בנטילת תרופות מסוג זה. גם מנאשם זה התרשם שירות המבחן, כי הוא מוסר מידע מעורפל ומטושטש, וכי – ובניגוד לאופן החיובי והנורמטיבי שבו הוא מבקש להציג עצמו – מאופיינת חשיבתו "בשיקולי דעת בעייתיים", נוטה להתנהג על-פי קודים עברייניים, מעורבותו בעבריינות הינה עמוקה מכפי שהוא נכון לשתף בה, ומערכת ערכיו טרם גובשה.

בהתייחסו לעבירות נשוא תיק זה – הודה, אמנם, בביצוען, אך מתקשה ליטול אחריות עליהן, ואף הוא נוטה להשליך את מרבית האחריות להן על אחרים, בטענה שהופעל עליו לחץ חברתי ע"י שותפיו לעבירות.

נוכח האמור, הרי שגם לגבי הנאשם 2, מתרשם שירות המבחן, כי אין הוא בשל לתהליך טיפולי ארוך טווח, ועל כן – כך גם לגביו – אין שירות המבחן בא בהמלצה טיפולית; ובאשר לענש – ומאותם טעמים, כאמור ביחס לנאשם 1 – מומלץ לגביו, כפי שהומלץ ביחס לנאשם 1, וכאמור לעיל.

3. טרם נתייחס לענש הראוי לנאשמים דנן (ולכל אחד מהם) נציין, כי אותו אלכסנדר נידון בפני מותב אחר של בימ"ש זה בגין אותם אירועים (שבגינם הורשע, אף הוא על פי הודאתו, בשתי עבירות הצתה – תיק פ' 8219/05), בין היתר, ל – 32 חודשי מאסר בפועל, ותוך שביהמ"ש ראה לציין בגזר דינו, כי הוא מתחשב, לקולא, בעובדת היות אלכסנדר בחור צעיר (בן 22) הנעדר הרשעות קודמות, ואשר הודה בביהמ"ש בהזדמנות הראשונה, ובעובדה כי עד למעצרו בגין העבירות האמורות שירת בצה"ל. כן, נכון היה אותו מותב לקבל את הטענה כי אלכסנדר נגרר לביצוע המעשים ע"י הנאשמים דנן, שמהם פחד, אך ביהמ"ש הוסיף והבהיר כי אין בכך כדי להפחית מאחריותו, ועל כן, גם סבר שנקודה זו יש בה כדי "להפחית קימעא", בלבד.

ב"כ המאשימה מסכימה, אמנם, כי עיקר השיקולים לקולא בעניינו של אלכסנדר, כאמור לעיל, נכונים המה גם ביחס לנאשמים דנן. אך, לטענתה, ומטעמים שהעלתה, עדיין יש להטיל על כל אחד מהם ענש חמור יותר, ולפחות, כזה שלא ייקל מזה שהוטל על אלכסנדר, וכי אין מקום להוסיף ולהקל עימם מעבר לקולא שננקטה כלפי אלכסנדר.

הסניגור, מאידך, ביקש להטיל על הנאשמים ענש קל מזה שהושת על אלכסנדר, ובבקשו להדגיש כי את הטענה שנטענה בעניינו של אלכסנדר – ולפיה נגרר זה אחר הנאשמים ומתוך חשש מהם – אין לקבל כקביעה עובדתית מוכחת, והיא גם לא מעוגנת בראיות; וכי לטענת הנאשמים, דווקא לאלכסנדר היה הענין בהצתת אותם כלי רכב, ולפחות האמבולנס, ולא להם; ומכל מקום – כך נטען עוד – אין סיבה להעדיף את הטענה שנטענה בענין אלכסנדר על פני טענת הנאשמים, בהעדר שמיעת הראיות.

4. לדידי, דומה שאין צריך להכביר מילים על חומרת עבירת ההצתה, ככלל; ובנסיבות דנן, בפרט.

כידוע, מעבר לסכנה המיידית והוודאית להתלקחותו של האובייקט המוצת, עצמו, טמונה באש המשולחת בו, מעצם טיבעה, סכנת התפשטות למימדים ולמרחבים גדולים יותר, תוך כדי שהיא פוגעת בכל אשר נקרה על דרכה במהלך התפשטותה - בין ברכוש, ובין אף בגוף – ובלא אפשרות שליטה עליה.

סכנה נלווית וטיבעית זו, היתה מוחשית ביותר בנסיבות שתי ההצתות דנן. שכן, בכל אחת מהן המדובר היה בהצתת רכב שהוא עצמו מכיל דלק, אשר אף הוא עלול היה, בנקל, להתלקח ולגרום להתפשטות האש למימדים גדולים. יתר על כן, שני כלי הרכב המוצתים, ובמיוחד האמבולנס (כעולה מהתמונות – ת/1), חנו בין כלי רכב אחרים שהאש עלולה היתה, בנקל, להתפשט ו"לאחוז" גם בהם, ותוך סכנה לא רק להתלקחותם אף הם, אלא גם להיותם, אף הם, עוד מקורות נוספים להאצת התפשטות האש, עקב "אחיזת" האש במיכלי הדלק שלהם.

כל זאת, כשכלי הרכב המוצתים ואלה שחנו בסמוך אליהם, כאמור, חנו בשכונות מגורים מאוכלסות ובמרחק של מטרים ספורים מהבתים, והדברים אמורים, במיוחד, באמבולנס (כעולה, מהתמונות ת/1 הנ"ל; וראה, במיוחד, תמונה מס' 3); ומכאן הסכנה, לכאורה, שנשקפה גם לדיירים – בין ברכושם ובין אף בגופם – סכנה שמידתה העצימה, לכאורה, נוכח ביצוע ההצתות בשעות הלילה המאוחרות, כשהדיירים ישנים בבתיהם.

ניתן לומר, איפוא, כי אך בנס לא התרחש אף אחד מתרחישים מוחשיים אלה, מעבר להתלקחותם ושריפתם, כליל, של רכב הגרר והאמבולנס, שאליהם כיוונו הנאשמים ואלכסנדר.

5. נופך חומרא נודע למעשיהם של הנאשמים, משאין מדובר אך באירוע אחד ואקראי.

המדובר בשתי הצתות, בזו אחר זו בהפרש של שלושה חודשים זו מזו, ואשר אליהן קדמו קשירת קשר ותכנון מראש ומחושב, שהתבטא, בין היתר, בהכנת מספר בקבוקי תבערה, כדי להבטיח הוצאת המזימה הכפולה אל הפועל, ובהתארגנות לשם מילוט והימלטות מזירות העבירה.

כלל מאפיינים אלו לחומרא, בצרוף התעלמות הנאשמים מהנזקים החמורים שעלולים היו להיגרם כתוצאה מהתפשטות בלתי נשלטת של האש, כאמור לעיל - מצביעים גם על תעוזה ונחישות שהתלוו למעשיהם של הנאשמים.

וכאן גם המקום לציין, כי – ובהתייחס לאירוע ההצתה של רכב הגרר – הורשעו הנאשמים, אמנם, בכתב האישום המתוקן, אך בעבירת נסיון להצתה (להבדיל מאלכסנדר שהורשע בגינו בעבירה המושלמת של הצתה). ואולם, עדיין מדובר בעבירה חמורה ובנסיבות חמורות ביותר, נוכח מהותו המעשית של הסיוע המעלה אותו לדרגה מן הגבוהות ביותר שבדרגות הסיוע השונות. שכן, וכאמור, הנאשמים גם נטלו חלק מהכנת בקבוקי התבערה ששימשו לביצוע ההצתה, וגם הצטיידו ברכב של הנאשם 2 לשם הגעה לזירת האירוע, ואשר בעזרתו גם מילטו את עצמם ואת אלכסנדר מזירת האירוע – כך שמבחינת היסודות העובדתיים של האירוע, אין הן שונים, כמעט, מאלה שבאירוע הצתת האמבולנס, שבגינו הורשעו הנאשמים בעבירה המושלמת של הצתה.

6. כזכור, חלוקים הצדדים בשאלה למי היה העניין ומי היה היוזם והמוביל בהצתת שני כלי הרכב, כשבצד ההנחה שנכון היה המותב שדן בעניינו של אלכסנדר להניח – ולפיה פעל אלכסנדר תחת השפעתם של הנאשמים עליו ואף עד כדי אילוצם אותו ומחמת חששו מפניהם – ביקש סניגורם של הנאשמים לטעון בפני, (ובהדגישו שמי שביצע בפועל, את ההצתות היה אלכסנדר) כי, וביחס לאמבולנס, לאלכסנדר היה הענין בהצתתו, נוכח סכסוך שנתגלע בין אלכסנדר ואחיו לבין בעל האמבולנס על רקע התרועעותו של זה האחרון עם חברתו של אלכסנדר או של אחיו של זה; ואילו, ביחס לרכב הגרר, היה לבעליו סכסוך גם עם האחים לברושקו (אלכסנדר ואחיו) וגם עם הנאשמים.

אין בכוונתי וגם אין בידי להכריע במחלוקת זו. זאת, הן משבהעדר שמיעת ראיות – לא בפני המותב שדן בעניינו של אלכסנדר ולא בפני – לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים במחלוקת זו (אף כי טעם של ממש יש בדברי ב"כ המאשימה, כי העובדה, שאין עליה מחלוקת - ואשר לפיה הובילו הנאשמים את אלכסנדר אל האמבולנס והצביעו בפניו עליו, מצביעה, לכאורה, על היות הנאשמים בעלי הענין והמובילים בהצתתו); והן, משבסופו של דבר, אין לראות כל נפקא מינא אם גירסה זו או האחרת היא הנכונה, משעל כל פנים, היו הנאשמים מעורבים עמוקות ושותפים מלאים בשתי ההצתות המשקפות מעשי בריונות, על רקע של חיסול חשבונות וסכסוכים – בריונות המהווה ביטוי מובהק לנורמה הפסולה של "כל מאן דאלים גבר", ואשר עימה אין להשלים.

7. נוכח כלל השיקולים לחומרא והתסקירים הלא חיוביים של שירות המבחן, כמובא לעיל, אין ספק כי מן הדין להטיל על כל אחד מהנאשמים עונש חמור ומרתיע.

אלא, שבבואי לקצוב את עונשם, לא אוכל להתעלם, לקולא, מנסיבותיהם האישיות – והזהות לאלו של אלכסנדר ואשר שימשו ביסוד גזר דינו המקל, יחסית – ונוכח עקרון אחידות הענישה.

כמו אלכסנדר, גם הנאשמים הודו מיד בביהמ"ש (לאחר תיקון כתב האישום, בהסכמה) ובכך חסכו זמן ומשאבים יקרים, בנוסף לחרטה הגלומה, בסופו של דבר, בהודאה זו, וכפי שאותה הביעו בפני (גם אם בפני שירות המבחן נקטו גישה מטשטשת ואי נטילת אחריות מלאה על מעשיהם).

כן – וכמו אלכסנדר – מדובר בנאשמים צעירים, שזו להם ההסתבכות הראשונה עם החוק, ואף להם יהא זה מאסרם הראשון, וכידוע אין ביהמ"ש ממצה את הדין עם נאשם במאסרו הראשון. כן, נוטל אני חשבון את היות הנאשמים, מזה למעלה מ – 9 חודשים, בסטטוס של עצורים, ואשר תנאיו, כידוע, קשים משל אסירים.

אלא שעם זאת – ואף שבנוסף לאמור, איני מתעלם גם מכך שאין הנאשם 2 בקו הבריאות המלאה, ומכך שנולדה לו בת במהלך מעצרו – איני סבור שיש מקום לקבלת עמדת שירות המבחן ביחס לענש המומלץ לגבי שני הנאשמים, כשם שאיני סבור שיש, בהכרח, מקום להוסיף ולהקל עם הנאשמים בהשוואה לענש שהושת על אלכסנדר, ואשר הביא חשבון לקולא לגביו את עיקר הנסיבות הנ"ל, שהן גם מנת חלקם של הנאשמים.

ואם בכל זאת, רואה אני להוסיף ולהקל עם הנאשמים, במידת מה, בהשוואה לגזר הדין בעניינו של אלכסנדר, הרי שכך אנהג בהתחשב בעובדה שלגבי אירוע הצתת רכב הגרר הורשעו הנאשמים אך בסיוע להצתה (להבדיל מאלכסנדר שהורשע בעבירה המושלמת של הצתה) ולמרות, שכאמור, רמת הסיוע ומהותה, הינה מן החמורות ומן הדרגות הגבוהות שבעבירות הסיוע.

הקלה נוספת זו, צריכה לעמוד, לדעתי, בפרופורציה המתאימה, תוך שימור עקרון אחידות הענישה, בהתחשב באשר נגזר על אלכסנדר.

8. נוכח כל האמור לעיל – ולאחר ששקלתי את כלל הנסיבות, לחומרא ולקולא – אני גוזר על כל אחד מהנאשמים את העונשים הבאים:

א. מאסר בפועל למשך 30 חודשים, (שיימנו החל ביום המעצר, 17.7.05).

ב. מאסר על תנאי למשך 12 חודשים והתנאי הוא, אם יעבור, במשך שלוש שנים מיום שיחרורו ממאסרו הנ"ל, עבירת הצתה או כל עבירה שהינה פשע.

זכות ערעור לביהמ"ש העליון תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום י' באייר, תשס"ו (8 במאי 2006) במעמד הצדדים.

ח. עמר – שופט

008337/05פ 055 נורית ג'ורנו