10

בתי המשפט

ב.ש. 001540/06		בבית המשפט המחוזי בנצרת
פ.ח. 000514/06
27/03/2006	תאריך:	סגן הנשיא, כב' השופט אהרן אמינוף	בפני:

	מדינת ישראל	בעניין:
המבקשת
	נ ג ד
	1. חיים חביבי 2. ויולט חביבי 3. אודליה חביבי
המשיבים

מטעם המבקשת – עו"ד מירית שטרן מטעם המשיבים – עו"ד פנינת ינאי – הגיעה בשעה 09:10 המשיבים 1 ו- 2 בעצמם (הובאו ע"י הליווי)

נוכחים:

החלטה – בענין משיבים 1 ו- 2

1. זו בקשה להורות על מעצרם של המשיבים 1 ו- 2 עד לתום ההליכים המשפטיים

המתנהלים נגדם בת.פ. 514/06.

2. בתיק העיקרי הוגש כנגד שלושת המשיבים כתב אישום ובו יוחסו להם העבירות הבאות:

א. קשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, (להלן - חוק העונשין);

ב. הצתה – עבירה לפי סעיף 448 סיפא בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין;

ג. ניסיון להרוס נכס בחומר נפיץ – עבירה לפי סעיף 456 בצירוף סעיף 29 לחוק העונשין;

ד. התפרעות – עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין;

ה. התנהגות פסולה במקום ציבורי – עבירה לפי סעיף 216(א)(1)(4) לחוק העונשין;

ו. איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין;

ז. תקיפה – עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין (בנוגע למשיבה 2 בלבד).

3. להלן התמונה העולה מכתב האישום:

נאשמים 1 ו- 2 הם הוריה של נאשמת 3. ביום 2/3/2006 הוצא ע"י רשויות הרווחה צו חירום על פיו יוצא בנם של נאשמים 1 ו- 2, יליד 2/10/2003 (להלן - הקטין), ממשמורתם ויועבר למשמורת רשות הסעד. הצו בוצע בו ביום ע"י משטרת ישראל, למרות התנגדותם של נאשמים 1 ו- 2.

במהלך ביצוע הצו איים נאשם 1 כי יפגע בפקידי הסעד. ובמהלך שיחה שקיים עם סגן ראש עירית ירושלים, בעניין הוצאת הקטין ממשמורתם, איים נאשם 1 כי במטרה לקבל בחזרה את הקטין הם יהפכו עולמות ויעשו "פעילות אכזרית וקשה ביותר".

ביום 2/3/2006 קשרו הנאשמים ביניהם קשר להגיע לכנסיית הבשורה בנצרת ולהתבצר בה וזאת במטרה לעורר את דעת הקהל לעוול, שעל פי דעתם, נעשה להם. לצורך הוצאת מטרת הקשר אל הפועל הגיעו הנאשמים ביום 3/3/2006 בשעות אחר הצהריים אל כנסיית הבשורה בנצרת כשהם מצוידים בשישים וארבעה חזיזים, בעשרות זיקוקים ובקני זיקוקים, בעשרים וחמישה זיקוקים דמויי טילים, בתשע עשרה מיכלי גז ובבקבוקים המכילים טרפנטין ונפט.

הנאשמים נכנסו אל תוך איזור התפילה בכנסיה והתמקמו באחת מפינות האולם, הניחו את החזיזים ואת בלוני הגז סביבם ונאשמת 2 שפכה עליהם נפט. בשלב זה ניגש אל הנאשמים סלים מוסלם, שומר בכנסיה ושאלם למעשיהם. נאשמים 1 ו- 2, תוך שהם מניפים בקבוקים ובהם חומר דליק איימו על השומר כי אם יקרב אליהם ישרפו אותו ונאשם 1 שלף אקדח צעצוע שנחזה להיות אמיתי ואיים באמצעותו על השומר. נאשמים 1 ו-2 איימו כי יפוצצו וישרפו את הכנסייה.

בשלב זה הבעירו הנאשמים חלק מהזיקוקים והחזיזים ובאולם נשמעו קולות פיצוץ עזים, פרצה בו אש והאולם התמלא בעשן. בשלב זה, שפכה נאשמת 2, נפט מהבקבוק שאחזה, על אדוארד מוסלם עובד בכנסייה, שניסה להניעה ממעשיה.

נאשמת 3 התרחקה ממקום ההתבצרות ועל נאשמים 1 ו- 2 השתלטו אנשים שהיו במקום. במהלך ההשתלטות, שבה נזרקו על הנאשמים כסאות שהיו במקום, נפגעו נאשמים 1 ו- 2. לנאשם 1 נגרמה המטומה בפניו וכן שפשופים ונפיחויות בגופו ולנאשמת 2 נגרמו שפשופים בגופה.

כתוצאה ממעשיהם של הנאשמים נוצרה במקום התקהלות והמון אדם צר על כנסיית הבשורה. כוחות משטרה שהגיעו למקום נתקלו בקושי רב בפיזור ההתפרעות בה נטלו חלק אלפי אנשים וכוחות סיוע מחוזיים הוזעקו לשטח. ההמון ניסה לפרוץ את שערי הכנסייה ולחדור אל החדר אליו הוברחו הנאשמים וזאת תוך כדי ידויי אבנים ותקיפת שוטרים. במהלך האירועים נפצעו אזרחים ו- 17 שוטרים. שתי ניידות משטרה הוצתו ונגרמו נזקים לניידות משטרה נוספות.

הנאשמים חולצו מן המקום בסיוע משטרתי.

באירוע, שנמשך מספר שעות נטלו חלק כשש מאות חמישים שוטרי המחוז הצפוני ושוטרים שהוזעקו מיחידות ארציות אחרות. מספר ימים לאחר האירועים נשוא כתב האישום הושארו עתודות משטרה בעיר נצרת ובכפרים הסמוכים לה כדי לתת מענה לאירועי הפרת סדר שהתרחשו בעקבות מעשיהם של הנאשמים.

4. ראיות לכאורה:

א. ב"כ המשיבים טענה כי אין ראיות לכאורה לביצוע המעשים המיוחסים להם. טענה זו תלויה על בלימה. מעיון בתיק בחקירה ומקריאת הודעותיהם של הנאשמים עצמם ובעיקר מהודעתה של נאשמת 3 במשטרה עולה לכאורה שהיה תכנון מוקדם של המעשים בין שלושת הנאשמים.

מהודעתה של נאשמת 3 במשטרה עולה התמונה הבאה:

"... באותה שיחה אבא שלי אמר שנגיע למתחם הכנסייה בנצרת נשפוך על הבגדים שלנו נפט ונגיד לאנשים במקום שבמידה ולא יביאו לנו לשם את אחי יעקב אז אנחנו נצית את עצמנו ואבא שלי אמר לי שיש ברשותו הרבה חזיזים ושהוא יקח אותם איתו לכנסייה בנצרת כדי להבהיל את האנשים שבמידה ולא יחזירו את אחי יעקב הוא ידליק את החזיזים הם יתפוצצו ויהיה הרבה רעש כתוצאה מהפיצוץ" (ראה עמוד 3, שורות 28-21 ועמוד 4, שורות 3-1 להודעת עוררת 3 מיום 4/3/2006).

ובהמשך אותה חקירה:

"... ואז אבא שלי הוציא את החזיזים מתוך התיק שלו והוציא גם מתוך התיק הרבה בלוני גז קטנים בצבע כחול אני חושבת והניח את החזיזים ובלוני הגז מסביבנו..." (ראה עמוד 5, שורות 27-21 להודעת עוררת 3 מיום 4/3/2006).

עוד אמרה נאשמת 3 בהודעתה:

"מי שהדליק את החזיזים זה אבא שלי ראיתי אותו כאשר הדליק אותם בעזרת המצית והם התפוצצו ועשו פיצוץ ורעש גדול היו הרבה פיצוצים אני לא זוכרת כמה ובקשר לג'ריקן הנפט, אמא שלי שפכה נפט מהג'ריקן על הרצפה במקום שאבא שלי הניח את החזיזים ובלוני הגז..." (ראה עמוד 8, שורות 28-22 ועמוד 9, שורות 5-1 להודעת עוררת 3 מיום 4/3/2006).

גם משיבה 2 קשרה את עצמה למעשים המיוחסים לה וכן הפלילה את משיב 1 (ראה הודעתה השנייה של משיבה 2 במשטרה מיום 6/3/2006).

משיב 1 בחקירתו הראשונה במשטרה הכחיש את המיוחס לו אך בחקירתו השנייה הודה בחלק מהמעשים המיוחסים לו.

ב. בעדויותיהם של ראיד עבוד מיום 3/3/2006, ג'מיל אבו סאנה מיום 3/3/2006, אדוארד מוסלם מיום 3/3/2006, סלים מוסלם מיום 7/3/2006 מתוארים מעשיו של משיב 1 בכנסיית הבשורה ובמיוחד ההצתות, שליפת אקדח הצעצוע

והאיומים של השריפה. בעדותו מיום 3/3/2006 מצביע אדוארד מוסלם, על משיבה 2 כמי שהדליקה זיקוקים וכמי שרדפה אחריו עם חומר דליק ושפכה עליו, חומר זה.

מדו"ח תפיסה וסימון של אבי שטיינפן ממעבדת צפון עולה כי הופעלו בכנסייה 42 קני זיקוקים וכתוצאה מכך נשרפו חפצים ונגרם הרבה מאוד עשן ופיח בכנסייה.

ג. מהאמור לעיל נראה כי טענות ב"כ משיבים 1 ו-2 כי אין תשתית ראייתית לכאורית לביצוע המעשים המיוחסים למשיבים הנ"ל, תלויה על בלימה, ואין לה על מה לסמוך.

במקרה שלפנינו קיימת תשתית ראייתית לכאורית די מוצקה, לפיה ניתן להרשיע את משיבים 1 ו- 2 בעבירות המיוחסות להם בכתב האישום.

5. עילת מעצר:

העבירות המיוחסות למשיבים 1 ו- 2 מצביעות באופן ברור כי המשיבים מסוכנים לביטחון הציבור ולפיכך קמה נגדם עילת מעצר לפי סעיף 21(א)(1)(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו–1996, (להלן - חוק המעצרים).

6. חלופת מעצר:

א. סעיף 21(ב)(1) לחוק המעצרים קובע כי גם אם יש ראיות לכאורה ועילת מעצר יש לבחון האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור בערובה ותנאי שחרור, שפגיעתם בחירותו של הנאשם, פחותה.

בפתח הדיון בבקשה טענה ב"כ המאשימה כי מהחומר בתיק החקירה עולה שקיימות אינדיקציות לבעיות נפשיות אצל המשיבים. לכן, ביקשה ב"כ המאשימה להפנות את המשיבים להסתכלות פסיכיאטרית בתנאי מעצר.

ב. מטעמים השמורים עמה התנגדה ב"כ המשיבים להפניית המשיבים להסתכלות פסיכיאטרית בתנאי מעצר. לטענתה אין במסמכים שהוגשו מטעם המאשימה אינדיקציות להפרעות נפשיות אצל משיבים 1 ו- 2.

ג. מעיון בחומר המצוי בתיק החקירה עולה כי יש בסיס לטענותיה של ב"כ המאשימה בדבר צורך בהפניית המשיבים להסתכלות פסיכיאטרית בתנאי מעצר. מדו"ח סיכום מחלה של בית חולים הרצוג שנערך לגבי משיבה 2 עוד בתחילת שנת 2000 עולה שהמשיבה היתה באישפוז פסיכיאטרי כפוי ובדו"ח נכתב, בין היתר:

"בבדיקה פסיכודיאגנוסטית אצלנו, שנעשתה ב- 25/1/2000 24 ולא הושלמה בגלל סרוב החולה לשתף פעולה בבדיקה, מוצאים "הפרעת אישיות גבולית עם קוים פרנואידיים.

באופן כללי כאשר היא במצב של מצוקה ועמימות, היא מוצפת בקלות ושיפוטה נעשה לקוי... ויולטה זקוקה לטיפול פסיכולוגי אינדיוידואלי בשלוב עם טיפול משפחתי מערכתי".

במסמך שקיבלנו אודות החולה כאשר בקרה בחדר מיון בי"ח "שערי צדק" בחודש השלישי להריון הראשון שלה, לפני כ-14 שנים, כותב עליה ד"ר איזק, מנהל השרות הפסיכיאטרי של בי"ח "שערי צדק" אשר בדק אותה "...מדובר באישה מופרעת ביותר מבחינה נפשית יתכן גם על רקע של פגור שכלי קל... מדובר כנראה בהפרעת אופי קשה, על גבול הפסיכוזה, כגון אישיות בלתי אדקואטית או אישיות סכיזוטיפלית... ללא כל ספק החולה אינה מסוגלת לדאוג לעצמה ולאינטרסים שלה..."

ד. מחוות דעת פסיכולוגית של פסיכולוגית קלינית - גב' חדוה ירדני מתאריך - 20/2/2002 עולה:

"אצל חיים וויאולט נתגלו כל סוגי הגלישות הגבוליות – גלישה פסיכוטית עם אשפוזה של ויאולט בכפר שאול, התפרצויות זעם ותוקפנות אצל שני בני הזוג... דכאון ונטיה לאובדנות" (ראה עמוד 9 לחוות הדעת הנ"ל).

7. לאור הממצאים הנ"ל, נראה לי כי בטרם אכריע בבקשת המדינה לעצור את משיבים 1 ו- 2 עד תום ההליכים, או להורות על חלופת מעצר, יש לקבל חוות דעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי באשר למצבם הנפשי של המשיבים כיום. לפיכך, אני מצווה להעמיד את משיבים 1 ו- 2 להסתכלות פסיכיאטרית בתנאי מעצר למשך 10 ימים במקום ובתנאים, כפי שיקבע הפסיכיאטר המחוזי.

8. חוות הדעת מטעם הפסיכיאטר המחוזי יוגשו לבית משפט זה עד לתאריך 9/4/2006 ותהיינה בהן התייחסות לשאלות האם משיבים 1 ו- 2 מבחינים בין טוב לרע, האם הם מסוגלים לעמוד לדין, האם הם מסוגלים לשהות במעצר והאם הם זקוקים לאשפוז פסיכיאטרי.

9. המזכירות תעביר העתק מהחלטה זו לפסיכיאטר המחוזי עוד היום.

10. אני קובע התיק לדיון בתאריך 10/4/2006 בשעה 09:00.

11. והודע למשיבים 1 ו- 2 ולב"כ הצדדים.

היום כז' באדר, התשס"ו (27 במרץ 2006).

סגן הנשיא, אהרן אמינוף - שופט

משיב 1: אני מבקש לומר כמה מילים. אישתי נמצאת 22 שנים בארץ, הייתה בבתי חולים פסיכיאטרים ובבתי החולים הפסיכיאטרים נאנסה וסוממה. אני מבין את כוונותיו הטובות של בית המשפט כדי לבדוק את מצבנו הנפשי, אם אפשר אני מציע שנשלח לראש כל מערכת בריאות הנפש בישראל, למיטב זכרוני שמו ד"ר ליטמן.

לצערי, היה פה דיון שלא הובאו ראיות נוספות בפני בית המשפט שהיו מכרסמות את ראיות התביעה והן לא הובאו.

יש לנו מסמכים שמראים שאנו אנשים שפויים לחלוטין.

אני מבקש, לשם שמיים, אני ואישתי סובלים 22 שנים, הבאנו ילדים יפים ואצילים לעולם, אני רואה את אישתו במצב שפל, אישתי מנותקת מילדיה, אני מבקש לשחרר אותה.

אישתי נמצאת בתנאי מעצר מחפירים, היא צריכה להיות מופרדת בהפרדה מוחלטת מיתר האסירות.

ה ח ל ט ה

1. הוסבר למשיב 1 שעניינם ידון רק עם קבלת חוות דעת פסיכיאטרית וכי אין אפשרות לשלוח אותם לבדיקה במקום שהם רוצים, מה עוד, שהוא לא יודע איזה רופא טיפל בהם והוא משער שזה ד"ר ליטמן.

2. והודע לנאשם ולב"כ הצדדים.

היום כז' באדר, התשס"ו (27 במרץ 2006).

סגן הנשיא, אהרן אמינוף - שופט

ח.ד. 001540/06בש 054