בתי המשפט
|
פח
001049/05 |
בית
משפט מחוזי תל אביב-יפו |
||
|
|
|||
|
06/03/2006 |
תאריך: |
כב'
השופט אברהם טל - אב"ד כב'
השופטת י' אמסטרדם כב'
השופטת ר' לבהר שרון |
בפני |
1. ב"כ
הנאשם מבקש להעביר לעיונו את תיקו הפסיכיאטרי של המנוח אשר, לטענתו, יכול להוביל
לחשיפתם של האנשים איתם היה מסוכסך, ואשר הטרידו את מנוחתו (ראה סעיפים ב(5)(6)
לבקשה).
ב"כ הנאשם
סומך טענותיו הנ"ל על עדותה של בתו של המנוח לפיה אביה המנוח סבל בשנה
האחרונה לפני מותו מדיכאונות כבדים והתבטא בפניה שאינו רוצה לחיות. עוד הוא מסתמך
על דברי אשתו של המנוח, בהודעתה במשטרה (שלא הוצגה בפנינו), לפיהם מצבו הנפשי של
המנוח היה קשה מאד, הוא סבל מדיכאונות תכופים, ולכן פנה לטיפול פסיכיאטרי טיפול
תרופתי, אותו הפסיק לקחת בחודשים האחרונים לפני מותו.
לטענת
ב"כ הנאשם חשיפת פרטים על מצבו הנפשי של המנוח לפני מותו יכולה לסייע בהגנתו
של הנאשם, ואין בכך כדי לפגוע בפרטיותו של המנוח, שכן אשתו ובתו מסרו פרטים בעניין
זה כפי שתואר לעיל.
2. ב"כ
המאשימה מתנגדת לבקשת ב"כ הנאשם, ומציינת כי דברי אשתו ובתו של המנוח במשטרה
לא הובאו בפנינו. מעדותה של בתו של המנוח בפנינו עולה, שהמנוח היה מדוכא לפני שהחל
לעבוד בחב' "בן בטחון", כשנה לפני האירוע, ולא היתה הידרדרות במצבו
הנפשי בשנה שקדמה למותו, אלא מצבו היה רגיל לחלוטין. אמנם המנוח היה עצוב בשל
הודעה שקיבל לגבי המשך עבודתו, אך הוא לא היה מדוכא בשל כך.
לטענת
ב"כ המאשימה, אין רלוונטיות למסמכים בתיקו הפסיכיאטרי של המנוח למותו,
וחשיפתם עלולה לפגוע בפרטיות המנוח ובני משפחתו, ולא תסייע במאומה להגנת הנאשם.
3. ב"כ
משפחתו של המנוח אף היא מתנגדת לחשיפת פרטים מתיקו הפסיכיאטרי של המנוח שכן,
לטענתה, אין כל רלוונטיות לעברו הפסיכיאטרי של המנוח לעניין הגנת הנאשם, וחשיפתם
תביא לפגיעה נוספת לפגיעה שכבר נגרמה למשפחתו של המנוח לאחר מותו, תוך הפרת
החיסיון שנקבע בסעיף 49 לפקודת הראיות.
4. חוק
הגנת הפרטיות, התשמ"א – 1981 (להלן: "החוק") מטיל
איסור על פגיעה בפרטיותו של אדם. סעיף 2(9) לחוק קובע במפורש כי "שימוש
בידיעה על עניניו הפרטיים של אדם או מסירתה לאחר, שלא למטרה שלשמה נמסרה" –
הינה פגיעה בפרטיות.
בבג"צ
3815/90, 3816 גילת נ' שר המשטרה, פ"ד מה(3) 414, 423), קבע כב' השופט
ש. לוין כי:
"אין
ספק בדבר, שבבואנו לפרש הוראת דין, נביא בחשבון שהזכות לפרטיות היא זכות חשובה, אך
לא נהיה פטורים מלבחון את מכלול הגורמים והערכים הנוגעים לעניין, שרק שיקלולם,
במסגרת הוראת הדין, עשוי להביא אותנו לתוצאה המתחייבת לפי הדין".
בבש"פ
6022/96 מדינת ישראל נ' מזור פד"י נ(3) 686 נקבע, כי כאשר על כפות
המאזניים מונחת זכותו של הנאשם למשפט הוגן מול ההגנה על פרטיות העדים, משקלה של
זכות הנאשם למשפט הוגן יכריע את הכף, ודין השיקולים הנגדיים לסגת.
בבסיס זכות
העיון של הנאשם עומדת זכותו היסודית למשפט הוגן, ועל כן מצווה בית משפט לדקדק עם
התביעה ולהרחיב יריעתו של "חומר חקירה" באופן שהגנתו של הנאשם לא תתקפח.
ברם, כאשר
זכות הנאשם איננה נפגעת או שהאפשרות שהיא תפגע רחוקה ובלתי ומשמעותית, יש לתת משקל
הולם לזכויות עדים וקורבנות העבירה,
כמו גם לאינטרס הציבורי.
יש להגן על
העדים ועל המתלוננים כדי שלא תיפגענה זכויות היסוד שלהם לפרטיות ולכבוד (ראה
בג"צ 620/02 התובע הצבאי הראשי ואח' נ' ביה"ד הצבאי תק-על
2003(2) 1890 ).
ברע"א 1917/92, סקולר ואח' נ. ג'רבי ואח' פד"י מז(5) 764, 772 קבע כב' השופט חשין:
"על
כן, אין לומר כי לזכות לפרטיות מעמד של בכורה בכל מקרה, אלא יישומו של חוק הגנת
הפרטיות כרוך באיזון בין שני האינטרסים המנוגדים, שעליהם עמדנו קודם".
על הצורך
"באיזון אינטרסים בין זכותו של אדם לפרטיות לבין זכותו של הציבור להשיג מידע
למטרה זו או אחרת...", עמד השופט בך בע"פ
480/85, 527 קורטאם נ' מדינת ישראל, פ"ד מ(3) 673, 691, ומאמרו של פרופ' ז. סגל, "הזכות לפרטיות למול הזכות לדעת" עיוני משפט ט
(תשמ"ג-תשמ"ד) 177, 175".
הפגיעה
בפרטיות עדים היא לעיתים בלתי נמנעת, אך עליה להיות מידתית, ויש להקפיד שלא תעלה
על הדרוש למתן הזדמנות הוגנת לנאשם להתגונן.
5. סעיף
49 לפקודת הראיות (נוסח חדש) תשל"א-1971 מתייחס למסמכים נשוא הבקשה
ואוסר על חשיפתם, אלא אם החולה ויתר על החיסיון או שביהמ"ש מצא שהצורך
בגלויים לשם עשיית הצדק, עדיף מהענין שיש לא לגלותם.
בבש"פ
5400/01 פלוני נ' מדינת ישראל דינים עליון כרך ס"ב 864 קבעה כב'
השופטת בייניש בסעיף 3 להחלטה כי:
"השאלה
אם חומר רפואי או פסיכיאטרי או כל חומר אחר הנוגע למצבו הנפשי, לאישיותו או לעברו
של עד, הוא חומר רלוונטי להליכים ומטעם זה גם להגנת הנאשם, היא שאלה התלויה במהות
החומר, בהקשרו, ביחס שבינו לבין הארוע הנדון ובתוניו המיוחדים של כל מקרה. אין זה
מובן מאליו כי כל חומר רפואי או פסיכיאטרי הנוגע לעד, למתלונן או למתלוננת במשפט
אכן רלוונטי לעניין הנדון בבית המשפט...
בדרך כלל
כשחומר הנוגע למצבו הבריאותו או הנפשי של העד נמצא בידי התביעה או בשליטתה, ניתן
כבר ויתור על סודיות והוסר החיסיון, ואז כמובן, תהיה התביעה חייבת למסרו לעיון
הסניגוריה... כאשר החומר על פי טיבו אינו בגדר "חומר חקירה" משום שאינו
בשליטת התביעה, ואף אינו מסוג החומר שצריך להיות בידי התביעה או בשליטתה עקב
הריחוק בין החומר לעניין הנדון, אין על התביעה חובה להשיגו. בנסיבות כאלה, פתוחות
בפני הסניגור הדרכים הרגילות לזימון עד מטעמו, לזימון עד לשם הבאת מסמכים או להגשת
עתירה להסרת החיסיון. משתוגש בקשה כאמור, בית המשפט ישקול את המבוקש על פי הכללים
הרגילים. תחילה יבחן את הרלוונטיות של החומר המבוקש ולאחר מכן יבחן את הצורך
בחשיפתו על פי הכללים החלים על הסרת חיסיון. בהתאם לכך, בית המשפט יבחן אם הצורך
בחשיפתו של החומר "לשם עשיית צדק עדיף על פני העניין שלא לגלותו".
בחינה זו
תעשה בזהירות רבה ותביא בחשבון כי אל מול זכויות הנאשם למשפט הוגן עומדות גם
זכויות יסוד חוקיות של העד – הזכות לפרטיות והזכות לכבוד, אשר יש לאזן בצורה
הראויה בינן לבין זכויות הנאשם. בהליך כזה, אין אנו נכנסים לגדרי ההסדר הקבוע
בסעיף 74 לחוק".
6. עיון
במסמכים הרפואיים הנוגעים לעברו הנפשי של המנוח מעלה כי הם מתייחסים לסוף חודש
נובמבר 2003, דהיינו, למועד הקודם ביותר משנה וחודשיים לאירועים נשוא כתב האישום
אשר הסתיימו במות המנוח ומתייחסים, כאמור, לתקופה שקדמה מספר שנים למועד זה. עוד
עולה מעיון במסמכים, כי אין בכתוב בהם כדי לסייע להגנתו של הנאשם בכל הקשור
לטענותיו, לפיהן המנוח היה מסוכסך עם אנשים אחרים שהטרידו את מנוחתו ואשר עלולים
היו להיות מעורבים בגרימת מותו או בכל הקשור לטענתו שהמנוח גרם למותו, אם אכן היתה
מועלית טענה כזו.
בנסיבות אלה, גובר הענין שיש בהגנת
הפרטיות של המנוח ובני משפחתו ושמירת החסיון שקבוע בסעיף 49(א) לפקודת הראיות על
פני הגנתו של הנאשם.
לאור האמור לעיל, אנו דוחים את
הבקשה לאפשר לב"כ הנאשם לעיין במסמכים שנוגעים למצבו הנפשי בעבר של המנוח,
ומחזירים את המסמכים לב"כ המאשימה על מנת שתעביר אותם למוסרם.
ניתנה היום, ל' בשבט, תשס"ו
(28 בפברואר 2006), במעמד ב"כ הצדדים והנאשם.
|
ר' לבהר שרון, שופטת |
|
י' אמסטרדם, שופטת |
|
א' טל, שופט אב"ד |
קלדנית:
ליאת ב.