10

בתי המשפט

פ 000386/03		בית המשפט המחוזי בחיפה
09/08/2004	תאריך:	י' דר [אב"ד] י' כהן י' עמית	בפני הרכב השופטים:

המאשימה	מדינת ישראל	בעניין:
	נ ג ד
הנאשם	1. ויטלי בן ולדימיר מורדוכוביץ (נדון) 2. אלכסי בן רומן בארג ע"י ב"כ עו"ד בריק - סניגוריה ציבורית

הכרעת דין (נאשם מס' 2)

השופט י. עמית:

כתב האישום – הוראות החיקוק והעובדות הצריכות לעניין

כתב האישום שלפנינו מייחס לנאשם סיוע לסחר בבני אדם לשם העסקתם בזנות – עבירה לפי סעיף 203א(א) + 31 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

1. נציג בקצרה את העובדות הצריכות לעניין, כפי שעולה מכתב האישום ומהראיות שהובאו בפנינו.

הנאשם מס' 1 (להלן:"ויטלי") ביקש ביום 29.9.2003 מהנאשם להסיעו יחד עם שתי נשים לחיפה, תמורת הסך של 200 ₪. הנאשם הסכים להצעה, אסף בראש העין את ויטלי ושתי בחורות בשם ולריה וקריסטינה, משם המשיך לפתח תקווה ואסף אדם נוסף בשם דניס (להלן ובהתאמה: "קריסטינה" "ולריה" "דניס") ומשם המשיך לחיפה.

הנאשם נהג במכונית, דניס ישב לידו, במושב האחורי ישב ויטלי מאחורי הנאשם, באמצע ישבה ולריה, וקריסטינה ישבה מאחורי דניס.

החבורה הגיעה לחיפה בשעות אחר הצהריים ונשארה ללון בדירה בחיפה, לא לפני שצרפו אליהם בחורה נוספת בשם קטרינה. למחרת הסיע הנאשם את ויטלי, ולריה, קריסטינה ודניס אל חוף הים, סמוך למסעדת "יטבתה" בבת גלים, ושם "נמכרו" ולריה וקריסטינה לסוכן משטרתי. לאחר מכן, עזבו הנאשם, דניס, וויטלי את המקום.

נספר כי העיסקה הייתה אמורה להיות עיסקת "עוקץ". ויטלי סיכם מראש עם הבנות כי לאחר המכירה הן תברחנה מהקונה, והוא ישלם להן חלק מהסכום שקיבל תמורת מכירתן. אלא שויטלי לא עמד בהבטחתו, ובסופו של דבר, ולריה וקריסטינה ברחו בכוחות עצמן ולא קיבלו את התמורה שהובטחה להן. לא נרחיב בנושא זה שלא נדרש לענייננו.

על מהותו של הסיוע וזירת המחלוקת בין הצדדים

2. אין חולק כי בוצעה עסקת סחר בנשים בין ויטלי ודניס לבין הסוכן המשטרתי – עיסקה בגינה הורשע ויטלי ועונשו נגזר - ואין חולק כי תרומתו של הנאשם לביצוע העסקה הייתה כ"נהג הסעות" ותו-לא.

דינו של המסייע הוא מחצית עונשו של המבצע העיקרי, וסעיף 31 לחוק העונשין מגדיר מיהו מסייע:

"מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".

לצורך היסוד העובדתי בעבירת הסיוע לא נדרש כי הסיוע יהיה הגורם שאין בלתו, במובן זה שאלמלא ההתנהגות המסייעת לא הייתה מתגבשת העבירה העיקרית, כך שלא נדרש שהסיוע יתרום אפקטיבית לביצוע העבירה.

די בכך שההתנהגות המסייעת, אם במעשה ואם במחדל, יש בה כדי להקל על ביצוע העבירה העיקרית. מכאן, שאין חולק שנתמלא בנאשם היסוד העובדתי של העבירה.

המחלוקת בעניינו של הנאשם, מצטמצמת אך ורק ליסוד הנפשי. בעבירת הסיוע די במחשבה פלילית כהגדרתה בסעיף 20(א) לחוק העונשין. המחשבה הפלילית היא "כפולה" ולצידה קיימת דרישה מחשבתית נוספת של מטרה, וכפי שנאמר בע"פ 320/99 פלונית נ. מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 29:

"ראשית, מודעות לטיב ההתנהגות המסייעת, כלומר מודעות לכך שההתנהגות תורמת ליצירת התנאים לשם עשיית עבירה עיקרית בעלת ייעוד מוחשי; שנית, מודעות לקיום הנסיבות הרלבנטיות בעת ההתנהגות המסייעת, כלומר, מודעות לכך שהמבצע העיקרי מבצע או עומד לבצע עבירה, הגם שלא נדרשת מודעות לכל פרט מפרטי העבירה... בנוסף למודעות לטיב ההתנהגות המסייעת ולנסיבות הרלבנטיות, גם מצב נפשי של מטרה או תכלית לסייע לעבריין העיקרי... זהו מצב נפשי של מטרה או תכלית. נדרש כי המסייע יבקש לתרום תרומה מסייעת למבצע העיקרי".

אין מודעות ללא ידיעה, והצדדים נחלקו אם הנאשם ידע מה מטרת הנסיעה, וכפועל יוצא, אם ביקש לסייע לויטלי בביצוע עיסקת המכר.

גרסתו של הנאשם

3. הנאשם סיפר כי הוא מכיר את ויטלי, אך לא הגדיר את היחסים ביניהם כיחסי חברות, אלא כהיכרות גרידא. הנאשם טען שאינו יודע במה ויטלי עובד (עמ' 20 שורה 5).

לגרסתו של הנאשם, ויטלי סיפר לו שמטרת הנסיעה היא להעביר בנות שעוברות להתגורר בחיפה. הוא לא ידע באיזה בנות מדובר, וכאשר הגיע לדירתו של ויטלי, נוכח לדעת כי הבנות מתגוררות עם ויטלי. לטענתו, במהלך הנסיעה מראש העין לחיפה לא שמע דבר כי נהג במכונית, המזגן היה פתוח והייתה מוסיקה באוטו, מה עוד שויטלי דיבר "בתוך האוזן" של הבחורה. גם בהמשך הערב, כאשר לנו ביחד בדירה עם הבנות, לא נתבררה לו מטרת הנסיעה, מעבר למה שסיפר לו ויטלי מלכתחילה.

נקדים אחרית לראשית ונאמר כי גרסתו של הנאשם מוקשית על פניה, בעוד כלל הראיות מצביעות על כך שידע כי הוא מסיע את ולריה וקריסטינה במסגרת עיסקי זנות וסחר בנשים.

אינדיקציות לידיעתו של הנאשם

4. בית המשפט אינו בוחן כליות ולב ואין בפניו אלא ראיות ועובדות שמהן ניתן להסיק את ידיעתו/מודעותו של הנאשם למה שנתרחש סביבו. מסכת הראיות שנפרט להלן, מצביעה על כך שהנאשם ידע על מה ולמה מתבקשת עזרתו.

5. קריסטינה סיפרה בעדותה, כי במהלך הנסיעה מראש העין לחיפה היא שוחחה עם ויטלי ועם ולריה. במהלך השיחה, ומטבע הדברים, השתיים שוחחו עם ויטלי על תנאי העסקתן, על מהות העיסקה, ומה יהיו חייבות לעשות. אמנם, השלושה ישבו במושב האחורי, כאשר ולריה יושבת בין קריסטינה ובין ויטלי, אך קריסטינה הביעה דעתה חד-משמעית שהנאשם שמע את תוכן השיחה וכי הרדיו במכונית התנגן "מאוד מאוד בשקט" ולדבריה: ".. הוא שמע את זה לא בגלל שרצה לשמוע.. כי זה הייתה שמיעה בתוך האוטו.. לא היו לו אוזניות על האוזניים, בגלל זה אני חושבת שהוא שמע" (עמ' 21-22).

מעדותה של קריסטינה אנו למדים כי כאשר הגיעו לחיפה, הנאשם, ויטלי ודניס עלו יחדיו לדירה במקום כלשהו וחזרו בלווית בחורה נוספת ושמה קטרינה, שהייתה שתויה כהלכה.

במהלך הנסיעה, בדרכם לדירה בה לנו באותו לילה, ויטלי וקטרינה שוחחו ביניהם אודות מכירתה של קטרינה (עמ' 19 לפרוטוקול).

6. ולריה סירבה למסור עדות בבית המשפט, אך אישררה את תוכן הודעתה במשטרה. למרות סירובה להשיב לשאלות, אישרה ולריה, בתגובה לשאלות בא כוח הנאשם, כי במהלך הנסיעה מראש העין לחיפה, שוחחו על העיסקה, היכן יעבדו וכיוצא בזה. כאשר נשאלה אם היא סבורה שהנאשם שמע את תוכן השיחה ואם הייתה מוסיקה רועשת תוך כדי נסיעה, השיבה: "יכול להיות שלא אענה על השאלות האלה... אני לא רוצה לדבר לגבי אלכסיי כי הוא לא עשה שום דבר רע לי... אני לא יודעת מה הוא ידע, מה הוא לא ידע, מה הוא שמע, מה הוא לא שמע. היה מוסיקה באוטו ואנו דיברנו, רק עם ויטלי" (שם, עמ' 27 – 28).

נוכח עדותן של ולריה וקריסטינה, קשה להלום כי הנאשם אטם אוזניו מלשמוע את השיחות שהתנהלו במחיצתו. אפילו הייתה מוסיקה רועשת במכונית – מה שלא הוכח – גרסתו של הנאשם כביכול התעטף בבועתו, ולא התעניין במה שקורה סביבו, אינה סבירה.

7. הנאשם אישר כי לא הייתה זו הפעם הראשונה שעשה שירות מעין זה עבור ויטלי, וכי קודם לעסקה נשוא כתב האישום, הסיע פעמיים את ויטלי עם בחורות שהיו במחיצתו (עמ' 19-20 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.3.2004).

לאור זאת, קשה להלום שהנאשם לא ידע ולא שמע ולא הבין מה קורה סביבו.

8. במהלך ישיבת ההוכחות מיום 19.1.04, הוצגה בפנינו קלטת וידיאו שתיעדה את ביצוע העיסקה (ת/13א). הקלטת מדברת בעד עצמה, והסוכן המשטרתי הסביר בעדותו, ככל שהיה צורך בכך, את השתלשלות האירועים על המסך.

ניתן לראות בקלטת כי כאשר הסוכן המשטרתי חוזר עם ויטלי לספסל, שם ממתינים דניס והנאשם, הארבעה משוחחים ביניהם, והסוכן אומר לויטלי: "אני נותן לך עכשיו 6,000 דולר, 27,000 ₪, אני לוקח בחורות וביום חמישי בבוקר אתה מקבל 13,500" (ת/11 שהוא

תמליל ההקלטה ת/10, בעמ' 19 – 20). לאחר מכן הנאשם עוזב לכיוון הרכב בו המתינו ולריה וקריסטינה, ופותח את תא המטען של הרכב.

בעוד הנאשם ישוב במכונית, ויטלי והסוכן משוחחים ביניהם ליד המכונית, דניס נכנס לרכבו של הסוכן וכעבור מספר דקות הבחורות עוברות ממכוניתו של הנאשם לרכבו של הסוכן, שחונה מרחק קצר ממכוניתו של הנאשם.

הסוכן משוחח עם כל אחת מהבחורות בנפרד, לאחר מכן משוחח שוב עם ויטלי ודניס וכסף עובר מהסוכן אל ויטלי. כל אותו זמן הנאשם יושב לבדו במכוניתו.

הדברים שנזכרו לעיל, נאמרו בנוכחותו של הנאשם. לא סביר כי הנאשם לא ידע, לא שמע, לא ראה, לא הבין ולא הפנים מדוע הבחורות עוברות זו אחר זו למכוניתו של הסוכן, לאחר שיחה שנראית כמו "ראיון עבודה". מה לסצינה זו ולבחורות המבקשות לעבור דירה כגרסתו של הנאשם?

9. ובכלל, האם סביר שלאורך כל הדרך מראש העין עד חיפה, ולאחר מכן בעת ששהו בדירה, הנאשם לא החליף מילים עם ולריה וקריסטינה, לא שאל אותן מהיכן באו ולהיכן הן הולכות, ומה עיסוקן בארץ? שלושה גברים ושתי נשים מבלים בנסיעה ארוכה ולאחר מכן שוהים יחדיו בערב ובלילה ובבוקר בדירה, ובמהלך אותו זמן הנאשם לא מתעניין ולא שואל? לא מבחין בלבושן הפרובוקטיבי-משהו של ולריה וקריסטינה? לא שואל ולא מתעניין מדוע גם דניס הצטרף לנסיעה? לא שואל מה פשר הלינה המשותפת בלילה בחיפה, כאשר מטרת הנסיעה, לגרסתו, היא רק לסייע לבחורות לעבור דירה?

רוצה לומר שתשובתו של הנאשם "יכול להיות שהם חתמו לשכירות של הדירה, אני ראיתי שמשהו קורה, אבל אני לא ידעתי בדיוק מה" (עמ' 23 לפרוטוקול) אינה יכולה להתקבל.

10. ואם בגירסתו של הנאשם עסקינן, גירסה לפיה נתבקש להעביר שתי בחורות למקום מגורים חדש בחיפה, נאמר כי מדובר בגירסה כבושה שלא נזכרה באף אחת מהודעותיו של הנאשם במשטרה. כך, בהודעתו הראשונה במשטרה (ת/16 עמ' 1) הנאשם סיפר כי נתבקש על ידי ויטלי להסיע אותו לחיפה. הנאשם לא מזכיר את נוכחות הבחורות ברכב ומספר על כך רק לאחר שנשאל על החוקר.

בהמשך, הנאשם אמר בחקירתו כי ויטלי ודניס יצאו מהרכב כאשר נסעו לחוף הים, אך אינו יודע ידי אם נפגשו עם מישהו. כיום, לאור קלטת הוידאו, אנו יודעים כי תשובתו של הנאשם הייתה שיקרית, היות והנאשם ראה כי ויטלי ודניס נפגשים עם אדם נוסף, הוא הסוכן המשטרתי. בחקירתו במשטרה טען הנאשם כי דניס חזר לבד והוא לא יודע להיכן הלכו הבנות, בעוד שמהקלטת עולה בבירור שהנאשם ראה שהבנות עוברות למכוניתו של הסוכן. מדוע היה צריך הנאשם לשקר, אם היה מדובר בנסיעה תמימה כדבריו?

11. הסניגור הפנה לע"פ 11131/02 אנג'ליקה יוספוף נ. מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 2434, שם זוכתה הנאשמת מאחד משלושת האישומים של סיוע לרצח. אלא ששם נקבע כי הנאשמת לא הייתה מודעת לאפשרות שהמחבל יבצע פיגוע נוסף, והיא האמינה כי בדעתו לחזור לכפרו לאחר שפעילותו החבלנית הגיעה לקיצה. לכן הגיע בית המשפט למסקנה שהסיוע של הנאשמת לא הופנה כלפי עבירה בעלת "ייעוד מוחשי", ומכאן שלא הוכח היסוד הנפשי של העבירה, מה שמשליך גם על התקיימות היסוד העובדתי של העבירה.

בהמשך לכך, טען הסניגור המלומד בסיכומיו שבכתב, כי לא סגי בידיעה או בנוכחות כדי לגבש את עבירת הסיוע.

אני מסכים כי לא סגי בידיעה או בנוכחות לגיבושה של עבירת הסיוע. ידיעה גרידא עשויה לעיתים לגבש עבירה של אי מניעת פשע לפי סעיף 262 לחוק העונשין, להבדיל מעבירה של סיוע.

אלא שבמקרה שלפנינו, לידיעתו של הנאשם - ולמיצער, למודעתו בדרגה של קרוב לוודאי כי נגד עיניו מבוצעת עיסקה של סחר בנשים - נוספה גם תרומתו לביצוע העבירה. תרומה שהתבטאה בהסעתם של המעורבים, תרומה שתכליתה לסייע לויטלי בביצוע העיסקה, גם אם במהלכה היה הנאשם פסיבי (ולכן, דינו כמסייע לפי סעיף 31 לחוק העונשין ולא כמבצע בצוותא לפי סעיף 29 לחוק העונשין).

12. בחקירתו במשטרה טען הנאשם שויטלי שילם לו 200 ₪ עבור הנסיעה, אך בבית המשפט, בתשובה לתמיהה שהועלתה, מדוע היה לו כדאי לבצע את ההסעה תמורת סכום קטן שבקושי מכסה את הוצאות הדלק, השיב תשובה ממנה ניתן להסיק כי עשה טובה לויטלי: "אני כזה בנאדם, את יכולה להבין אני כזה בן אדם, אני לא יכול להגיד לא" (עמ' 27 לפרוטוקול).

13. למעט עדותו, לא הציג הנאשם ראיות נוספות ולא הביא את ויטלי לעדות. לא נעלם מעיני כי היה בכוונת הנאשם להעיד את ויטלי, אך הוא ויתר על כוונתו באותה ישיבה, לטענתו, בשל התרשמותו כי בכוונת ויטלי לנצל את עדותו כהזדמנות להביע כעס על מהלכיה של התביעה (עמ' 4 לסיכומיו) או שמא נוכח הצהרתו של ויטלי כי בדעתו לחזור בו מהודאתו (עמ' 31 לפרוטוקול הישיבה מיום 1.3.2004). כמו כן הצהיר הסניגור בסיכומיו בכתב כי הוא נכון גם בשלב הסיכומים, שהודעתם של ויטלי ושל דנים תוצגנה בפנינו.

אולם, משהוסרה המניעה להעדתו של ויטלי, בחירתו של הנאשם שלא להעידו כעד הגנה, נזקפת לחובתו של הנאשם, ולמיצער, אינה יכולה להיזקף לחובתה של המאשימה, כפי שנטען על ידי הסניגוריה.

סוף דבר

14. העולה מן המקובץ, שהנאשם ידע את שמתרחש סביבו, ואם לא ידע – מה שלא נראה סביר בנסיבות העניין – היה מודע בדרגה גבוהה של וודאות למתרחש סביבו.

ידיעה או מודעות זו של הנאשם לטיב התנהגותו המסייעת, שקולה כנגד המטרה לסייע לויטלי, מכוח הלכת הצפיות, מטרה שנדרשת כאמור לעיל בהוראת הסיוע – ע"פ 320/99 הנ"ל.

תרומתו של הנאשם לביצוע העבירה, לצורך היסוד העובדתי, התבטאה אמנם אך ורק בהסעתם של המעורבים בביצוע העיסקה, אך די בכך כדי להקים את היסוד העובדתי הנדרש.

אשר על כן, אציע לחברי להרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

י' עמית, שופט

השופט [אב"ד] י. דר:

אני מצטרף לעמדתו של חברי השופט י' עמית.

כמוהו שוכנעתי שהגנת הנאשם הגנת בדים היא, וכי האישום נגדו הוכח.

י' דר, שופט

[אב"ד]

השופט י. כהן:

1. במסגרת שירותי ההסעה שהנאשם 2 העניק לנאשם מס' 1, ביצע הנאשם מס' 2 שתי הסעות. הנסיעה האחת בוצעה ממרכז הארץ לחיפה, בה הנאשם מס' 2 הסיע את הנאשם מס' 1 ביחד עם שתי הבחורות ואדם נוסף. הנסיעה השניה בוצעה למחרת היום, לאחר שכל החבורה לנה בדירה בחיפה, ואז הסיע הנאשם מס' 2 את הנאשם מס' 1 ואת שתי הבחורות לשכונת בת גלים, שם מכר הנאשם מס' 1 את הבחורות לסוכן המשטרה, והמכירה תועדה במצלמת וידאו.

2. מוכן אני להניח, שכאשר הנאשם מס' 1 ביקש את שירותי ההסעה מהנאשם מס' 2, לא מסר לו הנאשם מס' 1 את מטרת הנסיעה, ואפשר כי בשלבים הראשונים של הנסיעה הראשונה, זכאי היה הנאשם מס' 2 להניח כי מדובר בנסיעה תמימה.

3. ואולם, שוכנעתי מהראיות שהונחו לפנינו, כי במהלך הנסיעה הראשונה, היא הנסיעה ממרכז הארץ לחיפה, למד הנאשם מס' 2 את מטרת הנסיעה, והבין כי הוא מסיע את הנאשם מס' 1 ואת שתי הבחורות לשם ביצוע עסקה, במסגרתה תמכרנה הבחורות לאדם כלשהו.

4. גם אם יכול היה להתעורר ספק, מתי בדיוק נודע לנאשם מס' 2 במהלך הנסיעה הראשונה כי הוא מסיע את החבורה לצורך ביצוע עסקה אסורה, הרי שוכנעתי מעבר לכל ספק, כי בעת שביצע הנאשם את הנסיעה השניה, לאחר לינת הלילה בחיפה, ידע הנאשם גם ידע במה דברים אמורים.

5. על כן מסכים אני עם חוות דעתו של חברי המלומד, כב' השופט עמית, ואף אני סבור כי יש להרשיע הנאשם בעבירה המיוחסת לו.

י' כהן, שופט

אשר על כן, אנו מרשיעים את הנאשם בעבירה של סיוע לסחר בבני אדם לשם העסקתם בזנות לפי סעיף 203א(א) + 31 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977.

התוצאה הודעה לנאשם ולב"כ הצדדים והם קיבלו עותקי הכרעת הדין.

היום כ"ב באב, תשס"ד (9 באוגוסט 2004).

י' עמית, שופט

י' כהן, שופט

י' דר, שופט [אב"ד]